סדרת בתי הקפה
אני מכירה את פין קמדן מאז היינו ילדים. כשנפגשנו הייתי בת שש והוא היה החבר הכי טוב של אחי הגדול. תמיד רציתי את פין, תמיד ידעתי שנהיה יחד ברגע שהוא יפקח את עיניו ויבין שאני כבר לא ילדה, אלא האישה המדהימה ביותר שהוא ראה.
כל זה נכון עד לרגע שבו סויר נכנס לחיי וגורם לי לשקול מחדש את כל התוכניות. סויר מדהים וסקסי ודעתן לא פחות ממני והוא חושב שהוא הגבר בשבילי, לא פין.
נכון שאני מוחצנת מאוד ופין הטיפוס השקט, נכון שאנחנו שונים בהרבה מובנים, אבל קשה לי לשחרר. אהבתי אותו מאז ומעולם.
סויר לא מוותר. הוא סוחף אותי מעל רגליי היישר לעולמו הכאוטי והראוותני, מראה לי אהבה שלא חשבתי שקיימת, ודווקא כשאני קרובה לוותר על כל המגננות שלי עבורו, קורה משהו. עכשיו סויר טוען שגם הוא לא הגבר בשבילי. ומה אם הוא טועה? ומה אם הוא כן הגבר שלו חיכיתי כל חיי?
***
בונוס!!!
הספר כולל את הנובלה רק רומן חולף, סיפורם של גייב ושל סנדרה.
הגבר בשבילי מאת סופרת רבי המכר ג’אנה איסטון הוא קומדיה רומנטית עכשווית שלא תוכלו להניח מהיד. סיפור משעשע על בחורה שבטוחה שהיא מאוהבת באחד שלה ואז מגלה שללב שלה יש רצונות משלו.
זהו הספר השני בסדרת בתי הקפה, סיפורם של אוורלי ושל סויר. בסדרה שלושה ספרים ונובלה, כל ספר נכתב על דמויות אחרות ויכול להיקרא כספר בודד.
1
אני מחליקה לתוך מושב הנוסע של הרכב הנמוך כשהדלת נטרקת בחבטה מאחוריי. אני מתעסקת בחגורת הבטיחות ובאותה הזדמנות גם עוקבת אחריו כשהוא עובר מול מכסה המנוע של המכונית. צעדיו מלאי ביטחון, נינוחים. אצבעותיו מחליקות על מכסה המנוע לפני שהוא חולף מול האורות הקדמיים ומגיע לצידה השני של המכונית, אל דלת הנהג.
לפתע אני חשה אי־נוחות, ואני לעולם לא חשה אי־נוחות.
המכונית הזאת קטנה מדי בשביל שנינו. מרגיז אותי הרעיון שאיאלץ להיות ספונה באותו מרחב איתו כל הדרך לפילדלפיה. פגשתי אותו רק לפני עשרים דקות. למה אני מוטרדת ממנו כל־כך?
הידית משמיעה קול נקישה והוא כבר יושב מאחורי ההגה. המנוע מגרגר שנייה לאחר מכן. מזווית עיני אני עוקבת אחריו כשהוא חוגר את החגורה, אבל ראשי מופנה קדימה. אני ממקדת את מבטי בידיי המונחות בחיקי, עד שהשתיקה מתארכת יותר מדי. הוא נועץ בי מבט בזמן שהמכונית כבר מותנעת, כנראה אין לו בעיה לחכות עד שישיג את תשומת ליבי. אני מסובבת את ראשי ועינינו נפגשות. עיניו חומות. עוד 'וי' מצטרף לרשימה שכוללת את התכונות הבאות שלו: גבוה, כהה ונאה. עיניו נדלקות בשעשוע כשהוא מדבר, והדבר גורם לי אי־שקט. למה?
"איך את בכלל יכולה להעלות בדעתך שפין קמדן הוא הגבר הנכון בשבילך?"
זו הסיבה.
2
שש־עשרה שנה קודם לכן
אני אוחזת בחוזקה בחיקי את תיק הגב של 'תותית' ושוב מציצה מבעד לחלון. אנחנו מתקרבים והמשימה שלי היא לוודא שארד מהאוטובוס בתחנה הנכונה. השנה אני בכיתה אלף, אני כבר לא תינוקת בגן, ומותר לי לנסוע באוטובוס מבית הספר הביתה. אחי, אריק, יפגוש אותי בתחנה. הוא כבר נער וזו המשימה שלו, לאסוף אותי. אני יודעת שהוא לא ישכח כי הוא אוהב אותי, וגם כי אימא אמרה לו שתקרקע אותו לשבוע אם ישכח.
האוטובוס פונה לדרך נוראנס. זו התחנה שלי. אני אוחזת חזק יותר בתיק הגב ואומדת את המרחק עד לדלת.
"אוורלי!"
טימי סטיוארט מרים את ראשו מעל הכיסא שלפניי. נפלה לו שן והשיער שלו נראה נורא. הוא נראה נורא כי הוא הניח לי לגזוז אותו. אימא אומרת שאסור להוריד ממני את העיניים. אני חושבת שהתספורת שלו לא הייתה יוצאת מוצלחת יותר אם היא הייתה מביטה בי כל הזמן, לכן אני חושבת שזה לא נכון.
"שמרתי בשבילך את אחד העפרונות החדשים שלי," הוא אומר, מרים אותו.
אני מחייכת אליו. הילד הזה מאוהב בי עוד מהגן. אני באמת צריכה להפסיק להתעסק בשיער שלו. "תודה, טימי." אני מחליקה את העיפרון לאחד מכיסי הצד בתיק שלי. "אתה רוצה את אחד המחקים שלי?" אני מרימה מחק ורוד בצורת תות שדה. הוא לוקח אותו.
האוטובוס עוצר ואני רצה קדימה. כשהדלתות נפתחות אני רואה שאריק ממתין. אני מכתיפה את רצועות תיק הגב וקופצת ממדרגות האוטובוס אל המדרכה. אני בטוחה שאוכל לשכנע את אריק לתת לי מהסוכריות שהוא מחביא בחדרו במקום היוגורט שאני אמורה לקבל כחטיף אחרי שעות הלימודים.
שנייה לאחר מכן אני נעצרת על מקומי ושוכחת לגמרי מהסוכרייה. עם אריק עומד בחור נוסף. מעולם לא ראיתי אותו. הוא בטח חבר חדש מבית הספר – זו השנה הראשונה של אריק בחטיבת הביניים. החבר שלו חמוד.
"זו אחותך הקטנה, אריק?" אומר הנער ומחייך אליי.
"כן, זו בוור – "
"אוורלי," אני קוטעת אותו, "קוראים לי אוורלי."
"לא על פי אימא ואבא."
אני מפסיקה לנעוץ מבט בנער רק כדי לנעוץ מבט זועם באריק. הנער צוחק. "למה שלא אקרא לך פשוט תותית?" הוא מושיט לי את ידו כאילו אני אדם בוגר, ולא סתם ילדה. "קוראים לי פין."
אני לוחצת את ידו ובליבי, ליבה של ילדה בת שש, כבר החלטתי. אני הולכת להתחתן עם פין.
ואז הוא רוכן לעברי ופורע את שערי.
אוף. נראה שמצפה לי הרבה עבודה איתו.
3
הווה
אני מנתקת את מבטי מעיניו ומסובבת אותו אל השמשה הקדמית, משלבת את רגליי ומעבירה את שערי אל מעבר לכתפי.
עיניו מטרידות אותי. הן חקרניות. מעולם לא הייתי מושא עניינו של מישהו, ואני לא מעוניינת להיות מושא המשיכה של הגבר הזה. "פין ואני מושלמים יחד," אני עונה ברוגז, "רק תסיע אותי הביתה." אני מנופפת בחוסר עניין לכיוון המכונית הנייחת.
"פין ואת לא יחד," הוא משיב ונוהג על רחוב רידג'בורי לכיוון סאלם.
אני מושכת בכתפיי, שולפת את הטלפון הנייד מכיסי ומעבירה את אצבעי על המסך.
"מה את עושה?"
"כמו מה זה נראה לך? בודקת את ההודעות שלי," אני משיבה. "אולי אנחנו יכולים לסיים עם הדיבורים?"
הוא משמיע קול שנשמע כמו רטינה ואחר כך לוחץ על אחד הכפתורים בגלגל ההגה ואומר, "לטלפן לסנדרה."
הא. הוא רוטן על זה שאני בודקת הודעות ואז מטלפן לחברה שלו בדיבורית? לא משנה. הצלצולים מסתיימים כשאישה עונה. "כן, אדוני?"
כן, אדוני?
אני נעצרת באמצע ההקשה וזורקת לעברו מבט. כן. חולה מין. הוא בטח יבקש ממנה רשות לגמור. הלוואי שתסרב. אני מטלטלת את ראשי ומחזירה את תשומת ליבי למקום שאליו היא אמורה להיות נתונה, הטלפון שלי. אני לא מאמינה שהוא מתכוון לגרום לי להקשיב בזמן שהוא מורה לשפוטה שלו להתפשט ולחכות לו ליד הכניסה הראשית. הוא בטח גם יאלץ אותה לכרוע ברך. איזה אידיוט.
"סנדרה, אני צריך שאחד מאנשי הטכנולוגיה ישלח לי את הפידים מכל חשבונות הרשתות החברתיות של אוורלי ג'נסן."
רגע. מה?
"היא בשנת הלימודים האחרונה ב'פן'. גדלה ברידג'פילד, קונטיקט. לא תתקשי לאתר אותה."
"מה אתה עושה?" אני קוטעת אותו, מבולבלת וכעוסה.
"פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם," הוא ממשיך לקשקש, "וכל האתרים האחרים שבהן משתמשות עכשיו סטודנטיות באוניברסיטה כדי להעלות סלפי לאינטרנט. זה הכול, סנדרה." הוא מסיים את השיחה בנגיעה בכפתורי הבקרה שעל ההגה.
"לעזאזל, אני יושבת ממש כאן, אם אתה רוצה לשלוח לי בקשת חברות או משהו כזה." אני מנופפת בטלפון שבידי תוך כדי דיבור. "כי זה," אני מצביעה לכיוון הרמקולים שעל לוח המחוונים, "היה קצת מלודרמטי."
"נראה היה שאת מעוניינת בטלפון שלך יותר מאשר בשיחה, לכן אני סקרן לגבי מה שיש באינטרנט שמושך אותך."
אנחנו בדרך טיקטוס, נוסעים לכיוון הכביש הבין־מדינתי. התנועה קלה. אנשים כנראה עדיין נהנים מחופשת חג ההודיה הארוכה. אני עדיין כעוסה. לא כך תכננתי את הנסיעה שלי בחזרה ללימודים.
"זה נקרא להיות סטוקר, לא להיות סקרן," אני אומרת, שוכחת לחלוטין את התעניינותי במה שעושים החברים שלי.
הוא צוחק. הממזר ממש צוחק עליי. "אז זה בסדר מבחינתך לעקוב אחר פין, אבל זה לא בסדר שאני עוקב אחרייך? את טיפוס מיוחד, אוורלי. אני חושב שאני באמת הולך ליהנות ממך."
"ליהנות ממני? אני לא שלך."
"את תהיי."
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
