חרב הנביא

אי שם בלב חצי האי סיני, החום הכבד באוהל הבדואי היה בלתי נסבל. בעודו ממתין בחוסר סבלנות לשיירה הצפויה להגיע בכל רגע, פַּתְחִי אבו מרזוק ניגב מפניו את אגלי הזיעה בממחטה שהייתה פעם לבנה, לגם מספל הקפה השחור וספר את הדקות החולפות בעצלתיים. גם הוא, כמו בכירים רבים החברים בארגוני טרור, הקפיד להתנהל על פי כללי זהירות ושמירה על פרופיל נמוך, מתוך ידיעה והבנה כי אי שם, ובכל רגע נתון, קיימים גורמי ביון אלה ואחרים, המתחקים אחר עקבותיו במטרה לחסלו. פַּתְחִי אבו מרזוק לא שיער בנפשו כי ממש באותן שעות מתהדקת בפועל טבעת החנק סביב צווארו.

העלילה פותחת צוהר ומובילה את הקורא בנתיבים בין־לאומיים, חוצי ארגוני ביון חשאיים העוסקים יומם וליל בסיכול פעילות הטרור של תנועת דאעש, תנועה המשתייכת לזרם מוסלמי סלפי קיצוני באסלאם הסוני, זרם המקדש את רעיון הקמתה של הח'ליפות האסלאמית העולמית.

על דגלה של התנועה חרוט בדם לפעול בדרכי מלחמה להגשמת חלום הקמתה של המדינה האסלאמית המובטחת, מעיראק ועד ל”שאם”, היא סוריה הגדולה, הכוללת את שטחיהן של ירדן, סוריה, לבנון וישראל.

כותב הספר, אריק פיינר אלמוג, נולד וגדל במושבה החקלאית מטולה שבאצבע הגליל, התחנך בבית הספר הימי מבואות ים, שירת בצה”ל כקצין חי”ר ועשה שנים במערכת הביטחון בתפקידים שונים בישראל ובחו”ל.

זהו ספרו הראשון.

פרק 1

נביטה מסוכנת במדבר

סעדה אל־נוואלי, מזכירתו המיתולוגית והנאמנה של הגנרל בדימוס ריאד עבד אל באט'ל, ראש מנגנון המודיעין והביטחון הכללי של מצרים (או בקיצור: אל־מוח'אבראת) לחצה על כפתור האינטרקום הפנימי בלשכתו המהודרת בקומה התשיעית של בניין מטה המוח'אבראת אי שם בלב קהיר. בחדרו, מעבר לדלת הכבדה המרופדת בשכבת צמר סלעים וציפוי עור חום, קירב הגנרל ריאד עבד אל באט'ל את כוס התה המהביל אל שפתיו, ובלגימה ארוכה ורועשת נהנה ממתיקותו.

"עקיד פואד אל־אוואל התייצב להזמנתך, אדוני," נשמע קולה של סעדה מעברו השני של האינטרקום.

"הרשי לו להיכנס," ענה בקולו הצרוד והצית סיגריה נוספת.

על סף דלת הלשכה עמד בגֵו זקוף ובהצדעה מתוחה עקיד פואד אל־אוואל, מפקד כוחות הקומנדו המיוחדים המוצבים בחצי האי סיני. הגנרל שאף פעם נוספת מהסיגריה, הניח אותה על קצה המאפרה, קם מכיסאו בתנועה נמרצת, התקדם אל עבר הדלת ושחרר את פקודו מההצדעה. מדי הקרב המנומרים והמגוהצים למשעי, הנעליים המצוחצחות והדרגות שיוו לפואד אל־אוואל חזות מרשימה ומכובדת, כיאה לקצין ולמפקד קרבי בעל שיעור קומה.

השניים התחבקו חיבוק גברי טיפוסי שהקדים שלוש טפיחות עזות על השכם, ושלוש נשיקות על הלחי.

"תמיד טוב לראותך, בני," הכריז ראש המוח'אבראת המצרי בקולו הצרוד, תוצאה של עישון כבד לאורך שנים רבות.

"כבוד הוא לי, אדוני," ענה פואד בנימוס תוך כדי הצמדת ידו הימנית המאוגרפת אל חזהו המעוטר בשלל אותות הצטיינות, ומתוך הפגנת רגשי כבוד.

המזכירה הנאמנה וטובת המראה, נכנסה לחדר בצעדים קלים וחרישיים, נושאת בידה האחת מגש עגול כסוף ועליו שני ספלי קפה ריחני, ומתחת לזרועה העדינה מונח קלסר קרטון עב כרס שעל כריכתו התנוססה הכותרת מחוז סיני / המדינה האסלאמית – כתובה באותיות שחורות מודגשות. הקלסר הכיל מסמכים רבים, רובם מסווגים "סודי ביותר", ותצלומים שצולמו בתנאי שטח מגבילים, בשעות החשכה ובמזג אוויר קשה.

לאחר גינוני נימוס והכנסת אורחים כמקובל, ובתזמון אינטואיטיבי, לגמו השניים לגימה ארוכה מספלי הקפה.

"מידע מודיעיני מדאיג הקשור לתנועת הג'יהאד, המדינה האסלאמית, הפועלת בעיקר נגד הכוחות האמריקאים בעיראק נאסף בעת האחרונה," פתח עבד אל־באט'ל, תוך כדי שהוא מעלעל במסמכים ובתמונות שבקלסר. "מצאנו רמזים ברורים למגמה של נדידת כוחות דאע"ש מעיראק למרחב חצי האי סיני." הוא הצית סיגריה והציע אחת לפואד שסירב בנימוס. "הצעירים הבדואים, בני השבטים הפזורים במדבר, מסייעים להם ומעורבים בהברחות נשק, סמים וסחר בנשים."

בן שיחו הקשיב בדריכות.

"המדינה האסלאמית מתבססת על יסודות ארגון טרור מצרי, המוכר לנו מן העבר בשמו 'אנצר בית אל־מקדס'. הארגון הזה פעל בחצי האי סיני בשנים האחרונות."

עקיד פואד אל־אוואל הנהן בראשו. הוא הכיר היטב את ארגון הטרור הזה ואף לחם באנשיו בעבר.

"כוחות חלוץ לוחמים של דאע"ש," המשיך הגנרל, "עוסקים בהקמת תשתיות ובקליטת פעילים ולוחמים רבים נוספים," הוא הוסיף, "ובמקביל מבצעים פיגועי טרור, ותוקפים באכזריות מחנות משטרה וצבא מצרים בחצי האי סיני."

פואד אל־אוואל הקשיב כל אותה העת בריכוז.

"לאור ניסיונך הרב בפיקוד על כוחות הקומנדו המיוחדים בחצי האי סיני, ופיקוד על כמה מבצעים מיוחדים בגבורה ראויה לשבח, אני מטיל עליך ועל כוחות הקומנדו בפיקודך את משימת הבלימה וסיכול פעילות הטרור של המדינה האסלאמית – דאע"ש בחצי האי סיני. בעזרת האל תצליח," סיכם את הפגישה ריאד עבד אל־באט'ל.

"אלוהים איתך, עקיד פואד אל־אוואל," מלמלה חרש סעדה אל־נוואלי, שעה שהקצין התמיר ויפה התואר חלף על פניה. הוא היה מלא ביטחון עצמי ועשה את דרכו בהליכה זקופה וגאה אל היציאה מבניין מטה המוח'אבראת. רכב שטח מסוג טויוטה לנד קרוזר לבן מצוחצח המתין לו במגרש החנייה. הנהג פתח את הדלת לכבודו.

פואד אל־אוואל התיישב במושב האחורי, והניח את הקלסר על המושב לצידו. המחשבות על כובד האחריות שהוטלה על כתפיו לא נתנו לו מנוח. במשך כל שעות הנסיעה הרבות מקהיר, דרך מעבר תעלת סואץ, לא הצליח להשתחרר מהמבט המודאג של הגנרל. הוא עיין שוב בדוח המפורט בקלסר שלצידו, למד את צירי ההברחות ומיקום מעוזי דאע"ש ההולכים ומתרבים בסיני, ועד הגעתו לבסיס גדוד הקומנדו במזרח חצי האי סיני לא עצם עין.

הגנרל בדימוס ריאד עבד אל־באט'ל חזר והתרווח בכורסתו, סירק בקצות אצבעותיו את שפמו העבות שכתמי הניקוטין הצהיבו את שוליו, הצית סיגריה נוספת, ובחסות העשן הלבן הסמיך המתפשט בחדרו הרהר בינו לבין עצמו, וקיווה שידידו האמריקאי פיטר מארקס יהיה איש בשורה.