תחושות בטן בצילום

"הכול התחיל מבירה! כי אף סיפור טוב מעולם לא התחיל ממישהו שאכל סלט…" כך מתחיל הספר. אבל רגע, מה בכלל הקשר בין בירה ובין צילום?

הספר ייקח אתכם למסע קונספטואלי מרתק שבו נשווה בין שני עולמות תוכן: עולם האוכל ועולם הצילום.

בעזרת אנלוגיות פשוטות נראה איך אינטואיציות קולינריות יום־יומיות שיש לכולנו יעזרו להפנים מונחים מורכבים בצילום, ובסופו של דבר – יהפכו אותנו לצלמים טובים יותר.

קחו טעימה: דמיינו את צילום הנוף הבא – עץ מצד ימין, אגם מצד שמאל, נחל באמצע, שיח מלפנים, סלע מאחור, דשא בצד, הרים ברקע, שמש שוקעת, עננים, בית ש"נתקע" באמצע, כביש שיוצא ממנו לעבר האופק... האם אין הדבר דומה למסעדת "אכול כפי יכולתך" שהחוויה בה רק תגרום לכם לכאב בטן ולחרטה

עצומה בסגנון – "למה עשיתי את זה לעצמי"?

ויקטור זיסלין הוא צלם מסעות, טבע ותרבויות, והמייסד והבעלים של "פוטוטיפס" – בית הספר לצילום חווייתי, שבמסגרתו הוא מנחה צלמים ומוביל מסעות צילום בארץ ובעולם. ויקטור בעל תואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה וחלל מהטכניון, ובעל תואר שני בהנדסה מכנית מאוניברסיטת תל אביב.

זהו ספרו הראשון.

הקדמה 

הכול התחיל מבירה

כי אף סיפור טוב מעולם לא התחיל ממישהו שאכל סלט...

לפני שנים אחדות ישבתי בפאב עם כמה חברים. דיברנו, צחקנו, שתינו, נהנינו. לרגע מצאתי את עצמי נודד במחשבותיי לעבר סדרת מאמרים שכתבתי באותם הימים. סדרה מפורטת, מקצועית ומעמיקה בנושא משולש החשיפה, אחד המושגים החשובים בצילום.

חשבתי על מה שכבר הספקתי לכתוב, אילו נושאים עדיין חסרים, איך אני מחדש בנושא מוכר כל כך ובעיקר - איך אני מעביר את המסר ש"השד אינו נורא כל כך", והמושג הזה הוא פשוט יותר ואינטואיטיבי הרבה יותר מאשר מה שרוב הצלמים חושבים.

בתוך הערפיליוּת הזו והמחשבות על הצמצם, התריס והאסא (רגישות סרט הצילום בעבר, או החיישן הדיגיטלי בימינו), היה זה רגע אחד של פיכחות (וגם פיקחות) מחשבתית שבו ראיתי תופעה מרתקת, שבחלוף הזמן אני יודע שהייתה אחת המשמעותיות והמשפיעות בחיי כצלם.

התבוננתי בתרחיש הכה מוכר לכולנו - ברמן מוזג בירה לתוך כוס. פותח את הברז, לוקח את הכוס, מטה אותה מעט כדי שהבירה תזלוג על הדופן בצורה חלקה, ומוזג. אחרי פרק זמן מסוים הוא הפסיק את המזיגה, המתין רגע כדי לתת לקצף להתגבש והגיש את הכוס ללקוח. ואז עוד כוס. ועוד אחת. ועוד אחת.

ואז זה הכה בי.

אאורקה! צעקתי בליבי.

זה היה חזק מדי מכדי שאוכל להתעלם.

הכתה בי המחשבה על בירה, או יותר מדויק - על תהליך המזיגה שלה.

מה שהמוח ה"אובססיבי לצילום" שלי ראה בפועל לא היה את הברמן או את ברז הבירה, אלא את האנלוגיה שבין משולש החשיפה לבין תהליך המזיגה.

למושג "משולש החשיפה" יש נטייה לבלבל צלמים רבים - גם המתחילים שבהם וגם המנוסים. בתחילת הדרך גם לי נדרש לא מעט זמן עד שהבנתי והפנמתי אותו כראוי. לעומת זאת, בירה והדרך שבה היא ממלאת את כוס הזכוכית מובנים ואינטואיטיביים הרבה יותר לכולם.

על האנלוגיה בין משולש החשיפה לבין תהליך מזיגת הבירה לכוס ארחיב בהמשך הספר. מה שחשוב לי להגיד בשלב זה הוא שמאז אותו הרגע שבו צעקתי בליבי אאורקה, ההקבלה בין העולם הקולינרי לעולם הצילום לא עוזבת אותי, עד עצם היום הזה.