הנישואים של הזוג הכי ותיק בחבורה, צ’סי וטייט, מתפוררים.
האם יש תקווה לאהבה?
צ’סי, הצלע השלישית בחבורת הבנות הבלתי נפרדת ג’וס-קיילי-צ’סי, תמיד מאירה כל חדר שאליו היא נכנסת.
חיוכה מסוגל להפיל גבר על ברכיו ממרחק קילומטר.
צ’סי תמיד מתוקה ומלאת הבנה, מחייכת בעיניים בורקות, מציעה תמיכה.
האם טייט, בעלה, העניק לה את אותה תמיכה שהיא העניקה לו? את אותה מידה של הבנה?
התשובה לשאלות אלה, למרבה הצער, הייתה ברורה לטייט: “לא” מהדהד.
הוא ידע שטעה והוא לא יכול להאשים אותה, כי היא תמיד הייתה מלאת אהבה ותמכה בו,
גם כשהזניח את צרכיה ואת רצונותיה הרגשיים והגופניים.
צ’סי הייתה הדבר היציב היחיד בעולמו, עולם של חוסר ודאות.
הוא התייחס אל נוכחותה של צ’סי כאל מובנת מאליה ופגע בה שוב ושוב בשנתיים האחרונות,
מבלי להבין בכלל עד כמה הוא מזניח אותה.
כעת הבין שעולל לה בדיוק מה שנשבע לא לעשות:
גרם לה להרגיש בלתי רצויה. בלתי נראית.
ממש כפי שעשו הוריה.
תיעוב עצמי הציף אותו, מחלחל לתוך לבו, לתוך נשמתו.
טייט יצטרך להשקיע זמן ומאמץ כדי להתמודד עם נישואיהם ולהציל אותם.
כי לעזאזל, הוא לא מתכוון לוותר מבלי להילחם עליה כהוגן.
הוא חייב לזכות מחדש באמונה – ובאהבתה.
זהו ספר שלישי בטרילוגיה ‘התמסרות’.