מעקב

סכנה אורבת למשרתו של ג'ון אדמנודס כסוכן אחווה בפיניקס. יש לו בהזדמנות אחרונה להוכיח שהוא שחקן קבוצתי. תפקידו: לחזור כסמוי ולעקוב אחר מעורבותה של קלי לוקט, יורשת של קרן צדקה, החשודה כמעורבת בפעילות טרור. אחיה של קלי נהרג לא מזמן ב"תאונה" חשודה ונראה שמי שרצח אותו מבקש עתה את נפשה של קלי. משיכתו הבלתי צפויה של ג'ון אל היורשת היפהפייה וניסניות ההתנקשות בחייה מוכיחים שמדובר ביותר מאשר משימת מעקב פשוטה לה ציפה. וכאשר מתחיל המאבק הנואש על חייהם, האם יצליחו ג'ון וקלי לגלות את האמת לפני שזמנם יאזל...?

לא היה מאוד נעים לזכות בזעמו של גריף קבוט. ואיש מבין מכריו ומיודעיו לא יופתע לדעת שג׳ון אדמונדס לא אהב מצב זה.

"עוד מעקב," אמר.

זו לא הייתה שאלה, אבל האיש מעברו השני של השולחן הרים את ראשו ונעץ בו שתי עיניים מפלחות עד אימה. "זה תחום המומחיות שלך," אמר גריף.

"בין השאר."

ג׳ון נזהר שלא לשזור בקולו נימת כעס. הוא עבד בסוכנות לביטחון לאומי מזה כמה שנים, אבל קבוט היה מודע טוב מאוד לשאר הכישורים שהביא איתו לארגון. ושניהם הבינו מדוע הוא לא מורשה להשתמש בהם.

"מעקב הוא אחד הכישורים הנדרשים במקרה זה."

מבטו של גריף חזר אל הניירת שעמד להשלים. אולי בגלל העמדה הקודמת שלו כעוזר סגן ראש הסי.אי.איי., קבוט היה כה קפדן בכל הנוגע לתיעוד. כל אחד מסוכניו תושאל בדקדקנות עם תום כל משימה.

למעשה, למרות שפיניקס היה עסק פרטי, הרי שהוא תפקד כצוות האבטחה החיצוני הישן שגריף ניהל עבור הסוכנות. ג׳ון לא היה חבר באותו צוות, ולעתים קרובות תהה אם זה חלק מהבעיה. ברגע ששמע על העבודה שעושים בפיניקס, הוא פנה אל קבוט בבקשה להצטרף. בהתחלה הוא נשלח למגוון רחב של חקירות שלקחה על עצמה הקבוצה. אלא שאחרי שעזר לאליזבת׳ ריצ׳רדס לברוח, המצב השתנה לחלוטין.

הוא הבין במפורש שהוא פועל כנגד משאלותיו של גריף בזמן שעשה את זה. אלא שהוא הרגיש שעזרה לאליזבת׳ להגיע אל רייף סינקלייר הייתה מספיק חשובה כדי שיסכים לקבל על עצמו כל סוג של עונש שיוטל עליו בגין הפעילות הזו. אבל הוא לא העלה בדעתו שהענישה תיארך זמן כה רב.

"יש לך מושג מתי אורשה שוב לעשות משהו מעבר למעקב?"

עיניו של קבוט התרוממו שוב, קראו אותו בלי למצמץ, אבל ראש פיניקס לא ענה.

"גריף, אם אתה רוצה שאתפטר," אמר ג׳ון ופגש את מבטו הקר, "אז רק תגיד."

"אני לא מנסה לסלק אותך מכאן."

"אז סלח לי אם אני כל כך סתום, אבל מה אתה כן מנסה לעשות?"

שפתיו של גריף נקפצו. כאשר פתח אותן, הוא אמר בדיוק את הדברים שג׳ון ציפה לשמוע. "אני מנסה לקבוע אם אתה מסוגל לפעול על פי פקודות. בעיקר אלה שאינן מוצאות חן בעיניך."

"אם לא הייתי עוזר לאליזבת׳, רייף היה מת," אמר ג׳ון באורך רוח. "האם היית מעדיף את זה?"

"אתה מאמין שהמטרה מקדשת את האמצעים."

"במצב ההוא. רייף פעל תחת לחצים שאיש לא הבין. אתה הבטחת לו שלא תתערב. אני לא הבטחתי לו דבר. הטיעון של אליזבת׳ שרייף לא צריך לעמוד לבדו בפני סכנות מעין אלה נשמע לי הגיוני. בסופר של דבר –"

"העניין החשוב הוא," קטע אותו קבוט, "הוא שאני הבטחתי שפיניקס לא תתערב. זה מה שרייף רצה. נשבעתי לכבד את הבקשה שלו בתמורה לכך שייקח על עצמו משימה שאף אחד אחר לא יכול לבצע. אתה היית מודע לכך שהבטחתי בשם פיניקס, ובכל זאת בחרת להתעלם מכך."

וזה היה נכון, עם כל הסייגים. ג׳ון חשב שהוא לא עשה שום דבר שגוי

"תאמין לי שזה לא אישי," אמר גריף, אחרי כמה שניות של שתיקה מסורבלת. "אני אחראי לאנשים שעובדים תחתיי. אני חייב לדעת שכאשר אני שולח סוכן למשימה, הוא פועל על פי ההנחיות שקיבל."

״לא נתת לי הנחיות. לא בנוגע לאליזבת'״.

"וזו הסיבה היחידה לכך שאתה עדיין עובד כאן. אני נותן לך ליהנות מן הספק. אני לא אעשה את זה שוב. אני אבין אם תגיד שאינך מעוניין להישאר בפיניקס בנסיבות אלה."

ג׳ון התפתה יותר מפעם אחת להתפטר במהלך החודשים האחרונים הקשים. עכשיו, כאשר ניצב סוף סוף בפני האפשרות הזו בגלוי, הוא לא היה מוכן לוותר.

ואם אינו מוכן, אז אין לו ברירה אלא לחכות עד שזעמו של גריף ישכך. בתקופה הקצרה שבה הכיר את רייף סינקלייר, הוא הגיע למסקנה שהעזרה שהגיש לאיש והצילה את חייו הייתה שווה את המחיר האישי שנאלץ לשלם.

מלבד זאת, הוא האמין בארגון שגריף, הוק וג׳ורדן קרוס יצרו לפני ארבע שנים. פיניקס הייתה סוכנות פרטית שנועדה להשתמש בכישורים המדהימים של צוות הלוחמה בטרור של אנשי הסי.אי.איי. לשעבר כדי להשיג צדק למען אותם אנשים שאינם יכולים להשיגו בדרך אחרת.

"אני לא מוכן להתפטר," אמר ופגש את עיניו של קבוט.

לאחר רגע של שתיקה חיפש קבוט בתוך ערמה של תיקים בפינת השולחן שלו. הוא שלף תיק אחד והחליק אותו על פני מעטפת המהגוני של שולחנו הגדול.

"מעקב, אבל לא בדיוק מהסוג שעשית עד עכשיו. אולי זה ימצא חן בעיניך יותר," אמר גריף והטה את ראשה בכיוון התיק שנח ביניהם.

״מה זה?״

ג׳ון השאיר במכוון את התיק על השולחן. הוא למד יותר מהתנגנות קולו של קבוט מאשר מהכתוב בתיק. הוא חיכה לזה, וכבש את ההתרגשות שעורר התיאור של גריף.

מעקב, אבל לא בדיוק מהסוג שעשית עד עכשיו. לדעתו, כל דבר שונה יהיה בחזקת שיפור.

"משהו שגרם לצפצוף במערכת ההתראות בראשו של אית׳ן סנו במהלך המשימה האחרונה שלו. שם שהופיע במקום בו לא היה צריך להופיע. כל מה שאתה צריך לעשות הוא לרחרח קצת בצורה דיסקרטית. דיסקרטית מאוד. אני לא רוצה להעיר אף אחד מתרדמתו. זהו ארגון מאוד מכובד."

לשנייה חשב ג׳ון שקבוט מתכוון לפיניקס. אבל הסבירות לכך הייתה נמוכה ביותר, מאחר שרוב הלקוחות שלהם שמעו עליהם באמצעות לחישות מפה לאוזן אליהן רמז גריף זה עתה. ואם זה לא הפיניקס...

הוא הושיט את ידו ומשך אליו את התיק. כאשר פתח אותו, די היה בכותרת, בכתב ידו המסודר של סנו, כדי להבהיר לו שאזהרתו של קבוט הייתה בלשון המעטה. שריקתו החרישית הייתה תגובה לא מודעת למידת הכבוד שלו זכה הארגון שהופיע בתיק.

"בדיוק," אמר גריף. "אני מניח שיש בבעלותך טוקסידו."

לא היה לו, אבל הוא לא יודה בזה בפני קבוט, שהיו לו ודאי כמה תריסרים.

"כמובן," שיקר ג׳ון ותהה באיזה מהירות יצליח לתפור לעצמו אחד.

"אז אני מציע שתתחיל עם ההזמנה המצורפת."

ג׳ון הוציא מתוך מעטפה ריבוע נייר כבד בצבע שמנת ובמהירות קרא את המידע החרוט לפנים.

"אני חייב לומר לך שזה מאוד לגיטימי. ודי יקר," הוסיף קבוט, והוא צריך לדעת. הרקע שלו היה כרוך בכפית כסף בפה ודברים שיביאו להזמנות מהסוג הזה. "הוא יאפשר לך להכניס את הרגל בדלת. לצורכי התבוננות בלבד, כמובן."

״וברגע שאני בפנים, במה בדיוק אני צריך להתבונן?״

"אני לא יודע מה עורר לאית׳ן דאגה בנוגע לתיק. כפי שאמרתי, יכול להיות שזה לא כלום, אבל עם השנים למדתי לבטוח באינסטינקטים של האנשים שלי, בעיקר אנשים דוגמת אית׳ן. אם משהו בקבוצה הזו גרם לו לדאגה, אז זו סיבה מספקת בשבילי לבדוק את הנושא. חוץ מזה, המזון בדרך כלל טעים להפליא."

אם מישהו עשיר כגריף רואה בארוחת הערב הזו אירוע "יקר", אז הוא צריך להיות יקר באמת, חשב ג׳ון.

"אה, ויש גם מכירה פומבית," הוסיף גריף כאשר ג׳ון קם והחזיק בידו את התיק שנמסר לו, "אז תיזהר בשפת הגוף שלך. אני לא יודע אם יש לנו מספיק בתקציב כדי לכסות רכישות בלתי צפויות."

"מה מוכרים?"

"שמלות של סלבריטאיות, אז אתה תהיה בטוח בעניין הזה," המשיך קבוט ביבושת ועיניו חזרו שוב אל הניירת שלפניו. "אני בספק אם יהיה שם משהו בצבע שלך."