אהבתו של המיליונר

העסקה עם הטייקון מעברה אמורה להציל אותה מעוני מחפיר!

לעיתים רחוקות הבוס סולח...

ובשום מקרה הוא לא שוכח!

בגלל הלחץ של אביה נאלצה היורשת אלכסנדרה מוס לשבור את ליבו של גרנט סנטוס כדי להציל את עתידו המבטיח. כעת התהפכו היוצרות: היא חסרת כול ונאלצת לעבוד בלי הפסקה והוא מנכ"ל אגדי במנהטן, והיא חייבת להשיג את חתימתו על חוזה שיציל את העסק שלה!

גרנט מקבל את אלכסנדרה לעבודה אך ורק מתוך שאיפת נקם מקפיאת דם. אלא שכל מבט ביניהם עדיין לוהט כמו ברזל מלובן. ומאחר שאין לו שום כוונה להיכוות בפעם השנייה... הפעם, כשהתשוקה ביניהם תשתלט כליל, גרנט מתכנן להיות זה שייקח לידיו את השליטה!

אלכסנדרה מוס השקיפה על המרחבים של סנטרל פארק, ועיניה בלעו בשקיקה את הסימנים המשמחים שהעידו על כך שהאביב סוף-סוף הגיע: דשא ירוק, פריחה ורדרדה של עצי דובדבן, מדרכות מלאות רצים, רוכבי אופניים ומשפחות. החורף החזיק את ניו-יורק בצבתות הקרח הקשות שלו עד לסופו של חודש מרץ. אבל עכשיו, סוף-סוף, השמש שבה להבקיע מבין העננים האפורים, ובמשך השבוע החולף הגיע האביב במלוא תפארתו הססגונית.

אצבעותיה של אלכסנדרה התהדקו על העור השחור של קלסר קטן שהיא אחזה בידה. זאת הייתה ממש הדקה התשעים כשהמסמר האחרון עמד להינעץ בארון הקבורה שלה. בעל הבית העלה את שכר הדירה של החנות הקטנטונת שלה בסוהו בדיוק ביום שבו הלקוחה הגדולה ביותר שהייתה לה, כלה שאימהּ הייתה כוכבת אופרת סבון מצליחה, החליטה לברוח ולהינשא בחטף תוך ביטול הזמנה ענקית של סידורי פרחים. זאת הייתה מכה פיננסית חזקה עד כדי כך שהיא נאלצה לפטר את סילביה, שעבדה אצלה במשרה חלקית, מה שחייב אותה לעבוד מזריחה ועד שקיעה, להכין את סידורי הפרחים, לעקוב אחר ההזמנות באינטרנט, לנהל את המדיה החברתית ולפקח על כל שאר העניינים שכרוכים בניהול חנות פרחים בעיר ניו-יורק.

עשרת אלפים דולר, מינוס אלף דולר של המקדמה, נעלמו כהרף עין. ונוסף לכך אבדה לה גם ההזדמנות להפגין את היכולות של "פרחי בל" להתמודד עם אירועים יוקרתיים ואקסקלוסיביים כל כך, מה שהיה אמור לסייע לחנות להמשיך להתקיים.

היא סובבה את גבה לחלונות הענקיים והביטה מעבר לשולחן הישיבות הענקי והריק כרגע, שהיה עשוי ממהגוני ממורק. עדיין בלי כיסאות או כל רהיט נוסף אחר. קבוצת פירסון שעלתה לגדולה לאחרונה הייתה באמצע המעבר אל הקומה השישים וארבע של מגדל קרלסון, בניין אקסקלוסיבי שאירח חברות יחסי ציבור, משרדי פרסום וארגונים פיננסיים מסוגה של קבוצת פירסון.

כשחברתה פמלה, שעובדת כמנהלת בחברת קייטרינג יוקרתית, הציעה לה לנסות לזכות בחוזה תאגידי, אלכסנדרה היססה בהתחלה. כשהייתה סטודנטית היא עבדה קצת עם חברות כאלה, כמתמחה ללא תשלום, אבל בדמיונה היא ראתה תמיד חתונות, מסיבות לקראת לידה וימי נישואים, כשחשבה למי "פרחי בל" תעניק את שירותיה. אך בחשבה על זה יותר כעת, על האתגר שהיה כרוך בזה ועל השינוי בעבודה, היא החליטה לנסות ללכת על זה. פמלה העבירה לה רשימה של חברות שהיו צפויות לערוך אירועים בקרוב.

הדבר הראשון שאלכסנדרה עשתה היה לעבור על הרשימה ולחפש אם יש בה שמות מוכרים כלשהם. שבע שנים עברו מאז שאביה, דיוויד וולדסוורת', נשלח לבית סוהר אחרי התמוטטות עסקת הפירמידה שהוא הריץ. רוב הקורבנות היו אנשי צווארון כחול ומשפחות ממעמד הביניים. עובדה שבה התקשורת לא חדלה מלהשתמש כדי לרסק כליל את משפחתה, עם כותרות, כגון "לא ייתכן שהם בכלל לא היו מודעים למעשיו," שרדפו אותה לכל מקום שאליו היא הלכה לאורך כל המשפט שלו. היא החלה לקנות בגדים בחנויות יד שנייה שבוע אחרי תחילת המשפט, כי לא יכלה לשאת את המחשבה שכל חולצות המשי והשמלות האלגנטיות שלה נקנו מכספי הפיצויים של נכי מלחמה מסכנים, או ממעות הפנסיה של סבתות זקנות. רוב הרכוש שלה ושל משפחתה, כולל הפנטהאוז, המטוס הפרטי והבתים בהאמפטונס ובמרת'ס ויניארד נמכרו כדי לכסות את החובות של אביה ולהקים קרן לפיצוי הקורבנות. קרן שנותרה עדיין רחוקה כמאה מיליון דולר מהסכום שאביה גנב.

אימהּ החורגת זעקה חמס, אך אלכסנדרה דווקא חשה הקלה, ובעיקר הכרת תודה על כך שנלקחה מהם התזכורת התמידית למעילה של אביה.

כעת, אחרי תשע שנים שבהן היא בנתה את עצמה מחדש, היא שוב מצאה את עצמה עומדת לאבד הכול.

אבל את לא תאבדי, היא אמרה לעצמה בנחישות, תוך לקיחת נשימה עמוקה. את תשיגי לעצמך חוזה נוסף. והחנות "פרחי בל" תהיה סיפור הצלחה.

היא הייתה מלאת חשש בפנותה אל קבוצת פירסון. הקבוצה נשמעה בדיוק כמו סוג החברה שאביה ניסה להקים בזמנו, רק שהוא ניסה לבסס אותה על עבודתם הקשה של אנשים תמימים אשר נתנו בו את מבטחם. וזאת רק כדי שמשפחת וולדסוורת' תוסיף להימנות עם החברה הגבוהה של ניו-יורק, אחרי שהוא בזבז את כל ההון שעבר במשפחה מדור לדור.

אנשים רבים בחוגים הגבוהים הללו עוד זכרו את הסקנדל. אבל פמלה אמרה לה שהמנכ"ל החדש של החברה הזאת הגיע לניו-יורק לאחרונה מלוס-אנג'לס, כך שהיא הייתה חייבת ליטול סיכון. במקרה הנורא ביותר היא עמדה למצוא את עצמה מלווה החוצה על ידי אנשי האבטחה של הבניין. במקרה הטוב ביותר היא יכלה לזכות בחוזה גדול מספיק כדי להציל את העסק שלה, ובתוך כך גם לזכות באפשרות להציג את יכולותיה בפני אנשים בניו-יורק לפני שמתברר להם מיהו אביה, ולפני שהם מבטלים אותה מראש.

דבר שקרה לה כבר פעמים רבות מדי, כולל בעת שהיא חיפשה חלל בשביל "פרחי בל". המקום שהכי מצא חן בעיניה, חנות פינתית בקרבת חנות הספרים של גיסתה, היה ממש חלומי, והיא אספה פרוטה לפרוטה והחזיקה אצבעות בתקווה שהוא עדיין יהיה פנוי כשהיא תהיה מוכנה לפתוח את העסק שלה.

איכשהו, בדרך נס, המקום היה פנוי. עד שהתברר לסוכנת הנדל"ן מי היה אביה, והיא סיפרה שאבא שלה הפסיד את כל חסכונותיו כשהשקיע בקרן וולדסוורת'.

אלכסנדרה הדפה הצידה גל חום של בושה, שנקוותה בבטנה כל פעם שהיא נזכרה בהבעת המיאוס המוחלטת על פני סוכנת הנדל"ן ההיא, כשהיא הצביעה על הדלת. היא מיקדה את מבטה כעת בזֵר שהביאה עימה, ובחנה את הפרחים בעין ביקורתית. רשימת האירועים הקרובים של קבוצת פירסון כללה בראנץ' בספרייה ניו-יורקית אקסקלוסיבית, סדרת ארוחות בבתים פרטיים בהאמפטונס וקבלת פנים רשמית במוזיאון המטרופוליטן לאומנות.

"הם מארחים ומפנקים משקיעים פוטנציאליים," סיפרה לה פמלה כשהן שתו קפה ביחד, בשבוע שעבר, מסורת שעליה הן שמרו מאז הקורס המשותף שהן לקחו במכללה הקהילתית. "לפי מה ששמעתי, הם מתמקדים בלקוחות שכותבים עליהם במגזין פורבס. מי שהם לא יהיו, החברה לא חוסכת מאמציה להרשים אותם. הם הלכו על אפקט המסתורין וחשפו רק מספר קטן של אנשי קשר משמעותיים, לפני ההשקה הרשמית. ממש שוּ-שוּ כזה, אבל זה מצליח להם. כולם מדברים עליהם. ההזמנות שהם שלחו לאירועים הקרובים שלהם הן הדבר המבוקש ביותר בעיר עכשיו."

היא החליטה להכין סידורי פרחים לדוגמה, בשביל הבראנץ' הראשון. העיצוב הפשוט שהיא יצרה כלל ורדים לבנים, פרחי אניס סגולים ותפרחות של לבנדר, כך שהתקבל שילוב אביבי ואלגנטי. לא במידה מוגזמת שתאפיל על חשיבות הדיונים הפיננסים שמתנהלים סביב השולחן, אך באופן ייחודי מספיק כדי להוות נושא לשיחה ולהעיד שבן-אדם אחד יכול להיות מסורתי וגם חדשן בעת ובעונה אחת.

היא שלחה יד וליטפה את עלי הכותרת הקטיפתיים של אחד הוורדים, ותחושת המרקם המשיי העלתה זיכרון מלא ניחוחות. איך היא פקחה פעם את עיניה, ופרפרים מרוגשים השתחררו בעורקיה כשגופה הפך להיות כבד מרוב תשוקה, איך הן נפקחו לראות את פניו בקרבתה כששפתיו המלאות מרחפות מעל שפתיה.

"זה מה שאת רוצה?" הוא שאל, ונימת הנהמה של קולו הסגירה את התשוקה שבערה בקרבו. אם כי הוא עדיין הוסיף להתאפק, כי הוא לא רצה להכאיב לה, לא רצה לדחוק בה.

והיא אהבה אותו על זה. היא לא חשבה שבכלל יהיה אפשרי לאהוב אותו יותר מכפי שהיא כבר אהבה אותו, אבל אהבתה גברה והתעצמה ברגע זה עד כדי כך שהיא נכנעה לפרץ של ביטחון עצמי, הטתה את ראשה לכיוונו ונישקה אותו כשאצבעותיה מסתבכות בשערו השופע, ומותניה החשופים מתרוממים לעבר מותניו.

היא משכה את ידה בבהלה מהוורד. שמונה וחצי שנים. תשע, בספטמבר הקרוב. בדרך כלל היא הייתה טובה יותר בכליאת הזיכרון הזה.

יכול להיות שהוורדים לא היו רעיון מוצלח כל כך.

לפני שהיא הספיקה לעשות משהו אווילי, כמו לנסות לסדר מחדש את הפרחים תוך השלכת הוורדים לפח האשפה, דלת חדר הישיבות נפתחה. האישה הדקיקה בחצאית העיפרון השחורה וחולצת המשי האדומה, זו שהכניסה אותה קודם לחדר, ניצבה כעת בפתח. שערה הבלונדיני הכסוף היה תלוי על גבה, מוחלק ומסופר בשלמות כך שמִסגר את פניה. אלכסנדרה תחבה, במתח, תלתל חום סורר אל מאחורי אוזנה. כשמשפחת וולדסוורת' הייתה משפחת וולדסוורת' של מנהטן, אביה ואשתו השלישית, סוזן, לחצו עליה להעניק קצוות זהובים לשערה "החום והפשוט" כדי שידגיש מעט את עיניה החומות. כיום, כל דבר שמעבר לתספורת הבסיסית ביותר היה מעבר לתקציב שלה.

אולי כדאי היה לה להוציא קצת יותר על הופעתה החיצונית לפני בואה ללא שום הזמנה אל בניין כמו מגדל קרלסון, ולפני שהיא מבקשת לשוחח עם האחראי על האירועים של קבוצת פירסון החדשה. באתר החברה הוזכרה ארוחת צהריים רשמית שאמורה להיערך שבועיים מהיום, ונאמר שגופים מעוניינים צריכים לפנות אל מזכירתו של המנכ"ל, ג'סיקה אליוט. למרבה המזל, פמלה עבדה עם לורה ג'ונס, האחראית על האירועים בקבוצת פירסון. קל היה לאתר את לורה ג'ונס, מארגנת האירועים העסקיים של החברות המובילות בתפוח הגדול. כתבות השער שהיא קיבלה במגזין פורצ'ן כללו שפע של תמונות מהאירועים האחרונים שהיא ארגנה לכל מיני חברות מפורסמות מאוד, ובהן ניתן היה לראות אישה לבושה בשיא האלגנטיות, עם תסרוקת אדמונית אופנתית, חיוך צחור בוהק ומבחר עצום של בגדים איכותיים ואופנתיים.

גרונה של אלכסנדרה התכווץ. מוטב היה לה להתאמץ קצת יותר בלבושה היום, להשקיע קצת כסף בבגדי מותג ראויים.

"המנכ"ל יראה אותך כעת."

ליבה החסיר פעימה. היא בלעה בניסיון להתגבר על הגוש הגדול שעמד בגרונה.

המנכ"ל?"

"כן."

"מה לגבי מיס ג'ונס?"

עיניה של ג'סיקה הוצרו מעט בחשדנות. "את דיברת ישירות עם מיס ג'ונס?"

לא. אחרי ניסיונותיה, שכללו מיילים ושיחות טלפון, לקבוע לעצמה פגישות עם נציגי חברות אחרות ברשימה של פמלה, היא החליטה להשליך את יהבה על קבוצת פירסון ולהופיע בלי תיאום מוקדם כדי להראות את יכולותיה למיס לורה ג'ונס. מוטב לעשות ניסיון אחרון אחד ולסגור את החנות שלה בידיעה שהיא עשתה כל מאמץ אפשרי, מאשר לתהות במשך כל חייה מה היה קורה אילו.

היא רק לא ציפתה שיהיה עליה להציג את עבודתה בפני המנכ"ל המסתורי.

"הנחתי שמאחר שהיא האחראית על ארגון האירועים – "

"רוב אנשי הצוות שלנו נמצאים השבוע בסמינר הכשרה תאגידי בשנחאי."

אוקיי. היא מסוגלת להתמודד עם זה. אם כי לא היה לה שום מושג מה פתאום בכלל יעניין את המנכ"ל להיפגש עם בעלת חנות פרחים כושלת. אבל במקום לפקפק במזלה הטוב, היא הייתה חייבת לתפוס בשתי ידיים את ההזדמנות שנקרתה בדרכה.

"בסדר. נדיב מאוד מצידו להקדיש לי מזמנו."

גבה אחת, מעוצבת בשלמות, התרוממה אל-על, ומשהו דמוי הבעה משועשעת חלף על פניה של ג'סיקה. "זאת לא נדיבות. את עוררת בו עניין."

"בדרך טובה, אני מקווה."

כתף צחורה התרוממה וצנחה במשיכה אלגנטית. "זה יתברר בהמשך, כפי הנראה. יש לו חמש דקות." היא הציצה בשעונה, כסוף ומעוטר יהלומים אם לשפוט על פי האופן שבו הוא בהק באור. קרטייה, כפי הנראה. "החל מעכשיו, ולא שנייה אחת יותר. בואי איתי, מיס מוס."

אלכסנדרה זקפה את גבה, תחבה את הקלסר תחת זרועה, נטלה את סידור הפרחים וצעדה לכיוון הדלת בעקבות המזכירה.

זה הכי רחוק שהצלחת להגיע במשך כל השבוע הזה. אל תוותרי עכשיו.

שיחת העידוד הפנימית הקטנה הזאת נועדה להתמודד עם הסחרחורת הקלה שתקפה אותה בנסותה לעמוד בקצב צעדיה המהירים של ג'סיקה לאורך המסדרון שנמתח בין קירות זכוכית ומשרדים ריקים מצד אחד, ונוף מרשים של קו הרקיע הניו-יורקי מהצד השני. איך הצליחה האישה הזאת לצעוד מהר כל כך, כשהיא מיתמרת על עקבי סטילטו של עשרה סנטימטרים לפחות, היה לגמרי לא מובן לאלכסנדרה. אפילו בנעלי הסירה השחורות, השטוחות והפשוטות שלה היא בקושי הצליחה לעמוד בקצב שלה.

תחושת המתח שלה הרקיעה לרמות בלתי נתפסות כשהמזכירה הגיעה אל פנייה במסדרון ונעצרה אחריה, לפני דלתות מהגוני כפולות, ממורקות בשלמות. האם ליבו של בן-אדם יכול באמת לפעום מהר כל כך בלי שהוא יתעלף? כל עתיד החברה שלה היה תלוי במה שהיא עמדה לעשות ברגעים הבאים.

אין לחץ. ממש לא.

"הוא ממתין לך."

"אוקיי. תודה. ואיך קוראים לו?"

"הוא כבר יגיד לך."

אלכסנדרה מצמצה בתדהמה. "מה..."

ג'סיקה נעצה בה מבט נוסף, ברחמים כמעט, ואז חלפה על פניה וצעדה בחזרה במסדרון שבו הן באו, כשעקביה נוקשים על הרצפה בצליל מבשר רעות, עד היעלמה מעבר לפינה.

לאט-לאט, אלכסנדרה הסתובבה בחזרה אל הדלתות הכפולות. היא פגשה לא מעט מיליונרים אקסצנטריים אנוכיים במהלך עשרים השנים שבהן הייתה ידועה כאלכסנדרה וולדסוורת'. הגבר שהמתין לה מאחורי הדלתות הללו רק נהנה, כפי הנראה, לחוש חזק ושולט בסיטואציה.

הטיעון הרציונלי לא הפיג כלל את המתח שהידק את עמוד השדרה שלה כמו צבת פלדה בעת שהיא הקישה על הדלתות.

"יבוא."

הקול המעומעם, עמוק, עם שמץ של מבטא, עטף אותה סביב. זה נשמע כמעט כמו...

תתרכזי.

היא לקחה את הזיכרון שדחף אותה להצליח, אז, לפני שנים: אביה בסרבל האסירים הכתום שלו, מביט בה בזעם מבעד לזכוכית העבה של תא הביקורים. ורגע אחד אחר כך, היא כבר קמה ופנתה ללכת בעודו מטיח בה את העלבון האחרון שלו:

לעולם לא תצליחי. לא בלעדיי!

הוא ביקש לרסק את ביטחונה העצמי, לגרום לה להסתובב ולחזור אליו בזחילה. אבל למילותיו הייתה דווקא השפעה לגמרי הפוכה. הן הסירו את המשקולות שהעיקו על רוחה, שחררו אותה בהסתלקה משם כשההחלטה הנחושה להוכיח לו שהוא טעה פועמת בעורקיה.

העובדה שהיא הבינה, קצת יותר משנה אחת מאוחר יותר, שהיא פגעה בגבר שהיא אהבה, הביאה עימה כאב נוסף ומיוחד, כאב שהתעמעם במהלך הזמן אבל עדיין הלם בה בעוצמה, מדי פעם בפעם.

תתרכזי בעתיד. תתרכזי במה שלפנייך כאן.

היא מתחה את כתפיה, הרימה את סנטרה. לא משנה מה יקרה בחמש הדקות הקרובות, היא תצא מהמשרד הזה כשראשה מורם בגאון בידיעה שהיא ניסתה.

היא פתחה את הדלת עם חיוך ידידותי על פניה.

"בוקר טוב. תודה על כך שהסכמת לפגוש אותי..."

קולה גווע וצעדיה נעצרו. היא מצמצה מספר פעמים, קיוותה בניגוד לכל תקווה שהיא רק מדמיינת את מה שנגלה לעיניה.

אך המראה נותר ללא שינוי. גבר גבה-קומה, רחב כתפיים, חנוט בשלמות בחליפת ארמני שחורה ועניבה אדומה, היה ישוב מאחורי אחד משולחנות הכתיבה הגדולים ביותר שהיא ראתה אי-פעם. פניו נעשו קשים יותר עם השנים שחלפו. היעדר הזקן הדגיש את החיתוך העז של סנטרו ואת הקו הארוך והאלגנטי של אפו. שערו סופר קצר בשני הצדדים ונותר ארוך למעלה, מסורק לצד ומעוצב בשלמות כך שאפילו שערה אחת לא חרגה ממקומה. הוא היה שעון אחורה בכיסאו, עיני הענבר שלו חדות וממוקדות בה בעוצמה צוננת שגרמה לה להרגיש כאילו היא נתונה תחת מיקרוסקופ.

"אלכסנדרה וולדסוורת'."

הצליל העשיר של קולו שטף אותה, חדר מתחת לעורה והצית חמימות רוחשת בתוך עורקיה, אף שהיה עטוף בטינה קפואה.

היא הציצה מטה, ראתה את כרטיס הביקור שלה שנח באמצע שולחן הכתיבה המסודר ללא דופי, שהיה עשוי מזכוכית ועץ אגוז שחור. הוא בירר אודותיה, כפי הנראה, היא הבינה בהתאמצה לכבוש את הבחילה שהחלה לעלות ממעמקי בטנה.

עיניה שבו ופגשו את עיניו, ורק בקושי היא הצליחה לשלוט ברוחה כשפגשה את מבטו המתנשא. למה הוא בכלל הסכים לפגוש אותה, ולא הורה לג'סיקה להעיף אותה לכל הרוחות? הוא אפילו היה יכול להתקשר למשטרה ולבקש שירחיקו אותה ממשרדו. אולי הוא רצה להגיד לה בפנים שלא תעז להיכנס יותר אף פעם למשרדים הנוצצים של חברת פירסון.

"אני אלכסנדרה מוס כיום," היא השיבה, וחשה גאה בכך שעלה בידה לשמור על קול יציב.

הוא הרים גבה. "התחתנת עם אחד המאהבים העשירים שלך?"

"לא. זה שם הנעורים של אימי. הפסקתי להיקרא וולדסוורת' כבר לפני שנים."

"בפעם האחרונה ששמעתי, יצאת עם בן של איזה טייקון נפט שלמד בפרינסטון." שפתיו התעקלו בחיוך מלגלג שכמעט גרם לה להירתע. "עם שם של מכונית."

"רויס."

היא לא הוסיפה פרטים. מה היה הטעם להסביר שאביה ממש כפה עליה לבלות בחברתו של רויס, במאמץ לגרום להוריו להפוך למשקיעים בקרן וולדסוורת'? שבפעם האחת שבה רויס ניסה לנשק אותה, הוא הזכיר לה גור כלבים נלהב, הרבה יותר מאשר מאהב פוטנציאלי?

"זה לא הצליח?"

"לא." היא החוותה לעבר הנוף המרהיב של קו הרקיע של העיר. "הצלחת לא רע, גרנט. ברכותיי."

"מר סנטוס," הוא תיקן אותה. "המנכ"ל, יושב הראש והמקים של קבוצת פירסון." עיניו עזבו את פניה ועברו אל הפרחים שהיא החזיקה בידיה. הוא הרים גבה עבה אחת. "ועכשיו את משתמשת בשם בדוי כדי למכור פרחים?" זווית אחת של פיו התרוממה. "הו, איך שהזמנים השתנו."

תחושת אשמה נטעה את רגליה ברצפה כשהחמימות הרוחשת פינתה את מקומה לגל של בושה יוקדת. היא הייתה ראויה לכל טיפה של הבוז שהוא הפגין כלפיה. כל אשמתו הייתה שהוא אהב אותה, תמך בה, עודד אותה. וברגע האמת היא נכנעה ללחץ הכבד של הזעם של אביה, במקום להתייצב לטובת הגבר שהיא אהבה.

הגבר שהצליח, כפי שניתן לראות, התקדם למחוזות גדולים וטובים יותר. חלונות מהרצפה עד התקרה בצידו האחד של החדר העניקו מראה מרהיב נוסף של סנטרל פארק והעיר הענקית. מאחורי שולחנו השחור והגדול של גרנט כיסו מדפי ספרים את הקירות, עם מבחר מרשים של ספרים בתחומי פיננסים, פוליטיקה והיסטוריה, בצירוף פסלים, פרסים ואותות הצטיינות שפוזרו ביניהם בטוב טעם, וגם תמונות ספורות של גרנט עם אנשים שנראו חשובים מאוד. כורסאות עור הוצבו מסביב לשולחן קפה עשוי זכוכית שניצב ליד החלון. לא סגנון העיצוב שהיא הייתה מצפה למצוא אצל גרנט – צונן ורציני מדי – אם כי זה היה מבוסס על גרנט סנטוס שהיא הכירה בעבר, לפני תשע שנים.

"אני מתנצלת, מר סנטוס." איך היא הצליחה להישמע כה רגועה, לא היה לה שום מושג, אך צליל קולה, כה שקט ובוטח, העניק לה די כוח בשביל לפגוש את מבטו. "אם הייתי יודעת שאתה עומד בראש קבוצת פירסון, לא הייתי מטריחה אותך בכלל." היא פסעה קדימה, בהיותה מאוד מודעת לבד מכנסי היד-השנייה שהיא לבשה, שהתחכך ברגליה כשהיא קרבה אל שולחנו והניחה את סידור הפרחים שלה בנקישה חרישית של זכוכית על זכוכית, שהדהדה כמו קול ירייה בחדר העצום. "קבל בבקשה את הזר הזה, בהכרת תודה שלי ובהתנצלות על כך שגזלתי מזמנך. אני אמצא את דרכי החוצה."

היא הסתובבה וצעדה להתרחק ממנו, כמו שעשתה בפעם האחרונה שבה היא ראתה אותו. בשתי הפעמים, דמעות חמות צרבו במעמקי עיניה. בשתי הפעמים ליבה הרגיש כאילו הוא נשבר. אבל הפעם היא לא רצתה להסתובב ולהשליך את עצמה לזרועותיו. לא, היא רק רצתה להסתלק משם, רחוק עד כמה שרק ניתן.

ידה הייתה על ידית הדלת כשקולו הדהד.

"יש לך עדיין שתי דקות."

אצבעותיה התהדקו על הידית הכסופה. היא נדרשה לכל טיפת כוח רצון שהייתה לה כדי להכריח את עצמה להסתובב בחזרה אליו.

"סליחה?"

הוא החווה לעבר סידור הפרחים. "אמרתי למיס אליוט שיש לך חמש דקות. נותרו לך עדיין שתיים מתוכן כדי לנסות למכור לי את מה שזה לא יהיה שבאת למכור פה." מיאוס הבליח בעיניו בהביטו בפרחים הסגולים. "האם את מעוניינת במשקיע בחוות גידול פרחי בר?"

הכעס הצליח לייצב את רגשותיה. הדבר הקבוע היחיד שנותר לה בחיים היה פרחים. בשנים המעטות מדי שהיא זכתה לבלות עם אימהּ, לפני מותה ממחלת הסרטן, אמיליה וולדסוורת' הטמיעה בבתה אהבה עזה לפרחים. מהצמחים שגדלו ביער סביב הבית של משפחת אימהּ בצפון מדינת ניו-יורק היא למדה ליצור זרים שמלאים לא רק בפריחות צבעוניות, אלא גם במשמעות. החיים של אלכסנדרה בשנותיה הראשונות היו מלאים בפרחים.

זאת הייתה אחת הנחמות היחידות בכל התסבוכת הנוראית שאביה יצר עם כל התרמיות שלו. ההזדמנות להתחיל מחדש, לוותר על התואר בארגון אירועים שהוא לחץ עליה להוציא, ולעסוק במקום זאת בתחום שהיה אהבתה האמיתית.

"יש לך עין טובה, מר סנטוס. "אלו אכן פרחי אזוב לבנדר ענקי, צמח בר מקומי שגדל כאן בניו-יורק."

"ולמה הבאת לי פרחי בר?"

היא חישלה את נפשה בעזרת נשימה עמוקה תוך שהיא פותחת את קלסר העור שלה, שולפת את הצעתה העסקית ומניחה אותה על שולחנו. היא נלחמה בדחף למהר לקחת צעד גדול אחורה, אך אצבעותיו השחומות כבר נחו על העמוד העליון, אבל הוא לא קרא אותו. מבטו נותר נעוץ בפניה.

"אתה מחזר אחרי לקוחות חדשים שיחתמו עם קבוצת פירסון."

שום הבזק של רגש. שום שריר לא זע בפניו. הבעתו הקפואה, יפהפייה ככל שהייתה, מילאה אותה בעצב לא צפוי. היו ימים שבהם פניו הראו לה כל מחשבה שהייתה לו, מהחיוך המאושר בהתענגו על הטעם הפשוט של כוס לימונדה ביום קיץ לוהט ועד שברון הלב המכמיר כשהיא הפנתה לו את גבה.

"מה הביא אותך למסקנה הזאת?"

"השמועה אומרת שאתם עומדים לערוך מספר אירועים בשבועיים הקרובים כדי להרשים לקוחות פוטנציאלים." היא הקישה על הדף, בהקפידה לוודא שאצבעותיהם לא נוגעות. "אני יכולה לסייע לכם בזה."

"מעבר לסקרנות שלי לגבי השאלה מי עשוי לנהוג בחוסר דיסקרטיות כזה עם מידע בקשר לעסקיי הפרטיים, איך בדיוק אמור אוסף העשבים שלך לסייע לי לשכנע לקוחות עם מיליוני ומיליארדי דולרים להשקיע את כספם דרך קבוצת פירסון?"

"הוכח שסידורי פרחים באירועים עסקיים משפרים את דעתם של האורחים בקשר לחלל, לאירוע שבו הם נמצאים, ואפילו בנוגע למארחים עצמם," היא אמרה וקולה התחזק בדברה על הנושא שבו היא עסקה באופן מקצועי. "פרחים רעננים יכולים לשפר את הריכוז, את תשומת לב האורחים שלך, ולהעיד שטרחת להשקיע בלקוחותיך הפוטנציאלים." היא נגעה בעדינות בצרור פרחים סגולים בהירים. "בהתחשב בכך שעברתם הנה לאחרונה מלוס-אנג'לס, שילוב פרח ייחודי שמאפיין את האזור, ביחד עם הפרח הרשמי של ניו-יורק, יכול להיות מחווה מעודנת אך ברורה שמעידה על הקפדתכם על פרטים קטנים, על כך שאתם פה לא רק כדי לעשות מכה מהירה לפני שתעברו אל יעדכם הבא."

"ואת חושבת שעשירי העיר ניו-יורק יודעים להבדיל בין פרחי אזוב לבנדר ובין נרקיסים?"

"הם יבדילו בעזרת הכרטיסים המסוגננים שנלווים לסידורי הפרחים באירועים כאלה, עם הסברים אודות הפרחים המוצגים בסידורים."

נכון יותר, הם יבינו את זה אם תשכור את שירותיי, היא הוסיפה תוך כדי שווה הערך המנטלי להחזקת אצבעות.

עד כה איש לא נתן לה הזדמנות להשמיע את כל הרעיונות הנשגבים שהיו לה.

עיניו נעו אל המקום שבו ידה נחה, שפתיו נמתחו. אצבעותיה רעדו קמעה כשהיא הרימה את ידה והניחה לזרועותיה לצנוח לצידי גופה, בהתנגדה לדחף לשלב אותן על בטנה.

"כמה זמן החנות שלך פתוחה?"

"שישה חודשים."

הוא המהם. "מה את מסוגלת לעשות שחנות ותיקה יותר לא יכולה?"

היא משכה את גיליון ההצעה העסקית מתחת לאצבעותיו, בהקפידה שלא לגעת בו, הפכה את הדף והניחה אותו בחזרה מולו. "אני מציעה מחירים תחרותיים מאוד. יש לי ניסיון של חמש שנים במיטב חנויות הפרחים של החוף המזרחי. ובעיקר אני עושה סידורי פרחים ייחודיים."

"כן, אני יכול לראות."

האם זה נאמר כמחמאה או כעלבון, לא היה לה שום מושג. וגם ממש לא היה אכפת לה, היא הבינה בהפתעה ובמידת מה של גאווה. הסידור הזה היה אחד המוצלחים ביותר שלה עד כה.

"חנות 'פרחי בל' תשמח לספק סידורי פרחים לאירועים הקרובים שלכם, מר סנטוס. מספר הטלפון שלי נמצא על הכרטיס שהעוזרת האישית שלך נתנה לך, אם יהיו לך אי אלו שאלות נוספות."

גרנט השפיל את מבטו אל הדף, והיא ניצלה את ההזדמנות כדי להסתובב שוב ולהתחיל לצעוד לכיוון הדלת. היא עשתה את הניסיון שלה, וחמש הדקות שהוענקו לה תמו בהחלט. הוא לא זימן את אנשי האבטחה, הוא לא צעק עליה ולא הטיח בה מילות גנאי. באמת, היא ניחמה את עצמה, זה התנהל הרבה יותר טוב מכפי שניתן היה לקוות. לפחות היא זכתה באימון טוב לקראת הפעם הבאה שבה תזכה להגיש הצעה ללקוח אפשרי.

"למה אני אמור להעסיק אותך, מיס וולדסוורת', אחרי האופן שבו הסתיים הקשר הקודם בינינו?"

היא כמעט מעדה כשרגליה הסתבכו בצעידה, והלמות ליבה גמגמה לרגע. השאלה, לא היה לה שום ספק, נוסחה כדי להסב לה מקסימום כאב. ועם זאת, היא הייתה צודקת. אלכסנדרה כבר הרסה לו את החיים פעם אחת. בכל מקרה, לא שהיה לה איזשהו שמץ של סיכוי שהוא ישכור את שירותיה, אבל היא לא הייתה מסוגלת לשאת את האפשרות שתפגע בו שוב.

היא הסתובבה והתייצבה מולו כמו שהיה עליה לעשות גם אז, לפני שנים.

"אני טובה בעבודה שלי, מר סנטוס. העסק שלי זכה לביקורות מעולות. אבל אני מבינה את הדאגות שלך, בהתחשב באופן שבו הדברים הסתיימו בינינו בפעם הקודמת. אם ההיסטוריה הפרטית שלנו עלולה לפגוע במה שאתה מנסה להשיג, אז אני לא הבחירה המתאימה ביותר. תודה על הזמן שהקדשת לי."

היא הצליחה לצאת מהמשרד ולסגור את הדלת אחריה לפני שעלה בידו להגיד לה משהו נוסף. רגליה נשאו אותה לאורך המסדרון, מסביב לפינה ואל המעלית. ג'סיקה הייתה ישובה מאחורי הדלפק השחור, והיא הרימה את מבטה וזיכתה אותה בהנהון קטן, לפני ששבה אל שיחת הטלפון שלה, בהניחה לאלכסנדרה להימלט אל תוך המעלית.

הדלת נסגרה. המעלית החליקה חרש מטה, ואלכסנדרה התמוטטה אל מול הדופן, בהקפידה להסיט את מבטה מהמראות שהקיפו אותה מכל הכיוונים ומהנברשת שהתנדנדה מעליה בעדינות. היא נשכה את שפתה התחתונה, ודקירת הכאב הקטנה עזרה לה להותיר את הכאב קבור עמוק בתוך תוכה.

מכל האנשים שיסכימו להקשיב לניסיון המכירה שלה, זה היה חייב להיות דווקא גרנט סנטוס. הגבר הראשון והיחיד שלו היא ממש העניקה את עצמה. היחיד שהיא אהבה, ושאהב אותה גם, עד שהיא הייתה חלשה מדי ואפשרה לאביה להרוס את הסיכוי שהיה להם להיות מאושרים ביחד.

הגבר שהעניק לה את הילד שלה, הילד שעליו נודע לה ואותו היא איבדה שבועות אחדים אחרי שהיא הוציאה את גרנט מחייה.

היא עצמה בכוח את עיניה והכריחה את עצמה לעמוד זקופה כשהמעלית קרבה אל קומת הקרקע. אם היו לה אי אלו תקוות שגרנט ישכור את שירותי "פרחי בל", הן התנפצו כליל לשמע שאלתו הנוקבת.

בצאתה ממגדל קרלטון, וכשהיא הרימה בלי שום רצון יד כדי לעצור מונית, היא תהתה, ולא לראשונה, אם לא הייתה זאת טעות מצידה לנסות לפתח את הקריירה שלה דווקא בניו-יורק. אולי מוטב היה לה לעזוב את העיר, ואולי אפילו את המדינה.

נראה היה שלא משנה כמה רחוק היא ברחה, עברה נותר תמיד רק צעד אחד מאחוריה.