לאחר שנים של חיפושים מוצא צ'זארה ברונטי את אשתו, איידה, מנקה בתים כדי להתפרנס. היורשת מסיפור סינדרלה ברחה כמה שעות אחרי טקס החתונה שלהם, אף שהוא זה שסחטו אותו להסכים לנישואי נוחות אלה!
צ'זארה מתכוון לסיים את תהליך הגירושים שלהם. אך זה היה לפני שנוכח בחפותה המוחלטת של איידה במזימת נישואיהם. או במשיכה שמתלקחת במהירות ביניהם, עזה ולוהטת מתחת לשמש הטוסקנית...
לפני שהם ייפרדו סופית, האם יעזו לספק את תאוותם ולהתענג על ליל כלולות שמעולם לא היה להם?
דממה ירדה על הכנסייה המלאה באנשים כשהמוזיקה המוכרת החלה לנגן. לא דממה מוחלטת, שכן אפילו מבעד לעוצמת הניצחון של המוזיקה נשמעו קולות רבים של לחישות ורשרושי שמלות מעצבים כשכל האנשים פנו לכיוון הכניסה.
צֵ'זאֵרֵה המתין כשעיניו מביטות היישר קדימה, כאילו התפעל מהפאר המוזהב של העיצוב מתקופת הרנסנס של פנים הכנסייה.
אבל מחשבותיו נדדו למקום אחר. לאירועים שהגיעו לשיאם בטקס היום. הנסיבות, חלקן צפויות ואחרות בלתי צפויות, היו כולן מחייבות. הכול דחף אותו לרגע הזה.
אנחה קולקטיבית נשמעה מאחוריו, והוא הרגיש כאילו האוויר בחלל העצום התעבה. הניחוח מסידורי הפרחים המהודרים הלך והתגבר, והנרות הלבנים ריצדו באורם הכסוף.
מבטו של הכומר הבזיק אליו, וצ'זארה ידע שהגיע הזמן להסתובב לאחור.
סוף-סוף הוא הסתובב לאחור, כשעיניו מזנקות מייד אל הדמות שצעדה במעבר.
עכשיו הבין את האנחות של כולם.
איידה מונטרוז נראתה כמו יצור מיתי, כשהיא ריחפה במורד המעבר בשמלה ארוכה דקיקה ועדינה שסיבי התחרה שלה נראו כאילו נקשרו על גופה.
גם ההינומה שכיסתה את פניה ועטפה את כתפיה הייתה עשויה מתחרה. אבל מתחת לבד התחרה הוא ראה את הברק האדום-זהוב של שערה ואת בריכות עיניה הענקיות.
צ'זארה לא התכוון לעשות זאת, אבל הוא לא הצליח שלא להוריד את מבטו מטה. עיניו עצרו על התפיחה המתוקה של שדיה שבקושי כוסו על ידי בד התחרה, ועד למותניים צרים כל כך, שהאצבעות שלו עקצצו מהמחשבה להקיף אותם.
השמלה שנצמדה לירכיה הנאות ואחר נפלה בקפלים של בד שקוף ותחרה, גרמה לה להיראות כמו הכלאה בין פיה לדוגמנית הלבשה תחתונה.
גופו של צ'זארה הגיב בהתאם בפרץ של חום, שצלל מחזהו אל מפשעתו הדואבת פתאום.
ריאותיו פסקו מלעבוד כשדמיין את ידיו עליה. ידיים גדולות מסיטות באכזריות את השכבות הדקיקות האלו וחושפות את עור הסאטן שמתחת. ידיים לוהטות חופנות את גופה החיוור ומכינות אותו לכיבושו.
חום זינק בתוכו, כמו להבות של אש מתלקחות במדורה ספוגה בבנזין. לחות מילאה את קו שערו ואת עורפו, בעוד שדקירת כאב רמזה לו שהוא מהדק את לסתו במאמץ לשלוט בעצמו.
זה לא ילך. היה עליו לעבור טקס חגיגי תחת עיניהם הבוחנות של המשפחות הוותיקות ושל האליטה הכלכלית של ארצו.
הוא הסיט את מבטו מכלתו אל הגבר בעל השיער הלבן שצעד במעבר לצידה ועטה חיוך מרוצה על פניו. פאוסטו קלוג'רו.
אף שחלפו שנים מאז ביקר האיש ברומא, הוא הנהן וחייך כאילו הכיר מחצית מהאורחים רמי המעלה, וחזהו התנפח בגאווה.
צ'זארה לקח נשימה איטית ויישר את תווי פניו.
הוא לא השלה את עצמו שאחרי היום הוא יוכל להתעלם מהאיש. אבל מהיום הכול ישתנה. צ'זארה יוודא שכך יהיה.
הזוג עצר בתחתית המדרגות ותשומת ליבו של צ'זארה חזרה לכלתו לעתיד. היא הייתה קרובה כל כך עכשיו, שהוא היה יכול לראות את ההינומה נעה מתחת להבל נשימתה ואת זר החבצלות הלבנות והצחות ואת פריחת התפוז רועדים בידיה.
אבל סנטרה היה זקוף, והוא הרגיש את מבטה עליו. היא רצתה את החתונה הזו, וכך גם הוא.
צ'זארה נתן לחיוך לעלות על פניו, חיוך של תחושת ציפייה צרופה.
בקרוב יקבל בדיוק את מה שרצה.
איידה אמורה להיות מותשת.
היא בקושי ישנה בלילה הקודם, והנוהלים הרשמיים של החתונה נמשכו לנצח.
קודם היא נאלצה לסבול בשקט את מבט הנץ המדוקדק של סבה. הוא שילם על החתונה, וזה נתן לו את הזכות לירות הוראות למעצבות, למאפרות, למעצבות השיער ואפילו למוכרי הפרחים המסכנים.
לא עלה בדעתה של איידה לומר איך היא רוצה להיראות בחתונה שלה. או להתנגד לכך שהגב בצבע העור בשמלתה הדקיקה והשקופה יגרום לה להיראות כמו פרודיה גסה של הכלה הבתולה שאליה כיוון סבה.
לא מתווכחים עם פאוסטו קלוג'רו.
הייתה זו חתונה באחת מהכנסיות הנערצות ביותר ברומא, שהייתה מלאה עד אפס מקום באנשים עשירים ומקושרים היטב, שלא הכירה.
לבסוף הגיעה קבלת הפנים. שעות של שיחות מנומסות, אוכל
עשיר שהייתה לחוצה מדי לטעום ויינות בציר שמעולם לא שמעה עליהם ‒ כל אלה גרמו לסבה להנהן באישור.
היא רקדה עד שרגליה כאבו והצטלמה עד שפניה כאבו, וזכתה למבטים מאנשים שלא טרחו להסתיר את הפתעתם או את מורת רוחם מכך שצ'זארה ברונטי התחתן איתה.
אבל איידה הייתה מתוחה מכדי לחשוב על שינה.
כי היא הייתה בסוויטה היוקרתית המפוארת של המלון הפרטי המפורסם והיקר ביותר ברומא. ובעלה היה בחדר הסמוך. ממתין לה.
איידה רעדה. לא מקור. רק במעט חשש.
לא, ההתרגשות היא שהציפה אותה כמו גל של גאות שוטף. תחושת ציפייה שגרמה לעורה לעקצץ ולדמה לזרום בעורקיה מהר יותר.
היא הביטה במראה וראתה את הפסגות הקשות של פטמותיה מבצבצות מתחת לבד המשי הכחול הכהה של כותונת הלילה החדשה שלה. ידיה רעדו כשהחליקה את הבד הדקיק ממותניה ועד לירכיה.
התחושה לא הייתה מוכרת לה, ולא רק משום שהיא מעולם לא לבשה כותונת לילה סקסית ממשי. תחושת הבד מתחת לכפות ידיה גרמה לה לחשוב על ידיו על גופה. האם הן יהיו איטיות וקלילות או בהולות ותאוותניות? נשימתה התגברה והעצימה את התחושה הלא מוכרת, הכבדה, שהרגישה נמוך בגופה, כמו כאב פועם.
איידה פגשה את עיניה במראה, והן סיפרו אותו סיפור. הן היו רחבות וענקיות, כמעט מוטרפות בתחושת ציפייה.
האם עשתה את הדבר הנכון כשפיזרה את שערה? הוא התפתל סביב כתפיה, ואפילו נתן לה תחושה של ליטוף.
האם צ'זארה יֵדע, רק במבט, מה היא מרגישה?
היא קימטה את מצחה והושיטה את ידה אל חלוק המשי הכחול כהה, החליקה את זרועותיה לתוכו וקשרה אותו במותניה. עכשיו הפטמות הקשות שלה לא בלטו כל כך.
איידה נענעה בראשה. מה זה משנה? ברגע שצ'זארה ייקח אותה למיטה, הוא יבין כמה היא להוטה.
היא קיוותה שחוסר ניסיונה לא יפגע בלילה הראשון שלהם ביחד. צ'זארה, שהיה נצר למשפחת אצולה עתיקה והתברך בכסף, במראה מדהים, במגנטיות ובהילה של כוח, היה יכול לזכות בכל אישה שרצה. אין ספק שהיו לו הרבה נשים, גם אם הוא שמר על פרטיות הכיבושים שלו.
זה עדיין הדהים אותה שהוא רוצה אותה.
היא לא הייתה תמימה דיה לחשוב שהוא אוהב אותה. הם נפגשו כי לאחרונה הוא וסבה הפכו לשותפים עסקיים, וכפי שהסביר, הוא היה זקוק לרעיה.
אבל הוא בחר בה. באיידה מונטרוז.
לא באחת מנשות החברה המתוחכמות ביותר, שהביטו בה במבטים רצחניים במהלך קבלת הפנים. לא הנסיכה הזוהרת שטסה לחתונה ונראתה כאילו היא רוצה לטרוף את צ'זארה.
לצ'זארה היה נוח להתחתן איתה. אבל היה יותר מזה. היה ביניהם קשר, משיכה, ואיידה ידעה שהם יוכלו לבנות על הבסיס הזה ולהצליח בנישואים האלה.
היא הרגישה את הקשר העוצמתי ביניהם בדרך שבה הוא הסתכל עליה. בחיוכים הנדירים והמהממים שלו. בדרך שבה הוא באמת הקשיב לה כשהיא דיברה.
היו אפילו מקרים, כשסבה הכריז על כלל זה או אחר לחתונה שלהם, שצ'זארה תפס את מבטה והיא הרגישה את הקשר ואת ההבנה ביניהם. היא הרגישה את חוסר הסבלנות שלו, שנימוסיו הטובים הצליחו להסתיר, ואת התשובה המוחצת, שהיה מנומס מדי לבטא.
צ'זארה... בעלה... לא פחד מסבהּ. זה, מעל לכול, נתן לה תקווה לעתיד ואומץ לעבור את החתונה הזאת. הוא בחר בה לכלתו כי הוא רצה אותה.
כמו שהיא רצתה אותו.
ועכשיו הוא שלה.
היא בת תשע-עשרה וכל מאווייה הנשיים הרדומים התעוררו ועלו לפני השטח ברגע שפגשה אותו.
החיים לא נתנו לה הזדמנויות לצאת לדייטים או אפילו להכיר גברים רבים. אבל היא הייתה מוכנה לפצות את עצמה על כך. לא משום שהייתה נואשת לגבר. זה לא היה בראש סדר העדיפויות שלה. צ'זארה הוא שגרם לה לרצות לחקור את התענוגות החושניים שידעה שהוא יחלוק איתה.
מבטה של איידה ירד אל הטבעות שהכבידו על ידה השמאלית. טבעת הנישואים הפשוטה וטבעת האירוסים שיהלום עצום ומרובע מעטר את מרכזה.
היא תעבוד קשה להצלחת הנישואים האלה. היא יכלה לדמיין איך הם יהיו יחד כזוג, בעוד שנים מהיום, כשירגישו נוח זה בחברתו של זה ויחלקו מבטים קורנים ואוהבים, שזכרה שראתה בין הוריה.
המחשבה על כך הציתה ניצוץ זעיר של תקווה עמוק בתוכה, במקום שבמשך זמן רב כל כך הרגישה קור, ולא רצויה. היא התייתמה כשהייתה בת שמונה, ועדיין התגעגעה לאהבת הוריה.
היא זקפה את סנטרה ועמדה זקוף יותר. היא פשטה את חלוק מעילה והניחה אותו בצורה מסודרת על כיסא סמוך. ואז לקחה נשימה עמוקה והושיטה את ידה אל ידית הדלת המוזהבת.
צ'זארה היה בסלון המפואר. לא מוסתר בספה וממתין לה, אלא מדבר בטלפון ומשקיף על גגות רומא.
צליל השפה האיטלקית בקולו העשיר גרם לה לחשוב על שוקולד מריר נמס, והיא ליקקה את שפתיה ותהתה מה יהיה טעמו. הנשיקה הקצרה בכנסייה הייתה מהירה מדי.
רעד של ריגוש חלף בעמוד שדרתה, ולפתע היא הצמידה את ידיה הדביקות אל ירכיה.
אולי בכל זאת כדאי שהיא תלבש את החלוק הזה.
כי הוא היה עדיין לבוש לגמרי בז'קט השחור הרשמי והמחויט שחבק את כתפיו הרחבות ואת גבו הצר.
היא מעולם לא ראתה את צ'זארה לבוש במכנסי ג'ינס הדוקים או בחולצות פולו צמודות, ובכל זאת ידעה שמתחת למראה החיצוני המחויט שלו נמצא גבר גברי וחסון. הוא נדף גבריות בדיוק כפי שהקרין ביטחון עצמי. בלי ביטחון עצמי, סבה היה אוכל אותו בלי מלח כמו את כולם.
מבטה של איידה ירד אל רגליו הארוכות של צ'זראה, כשנזכרה איך ירכיו הקשות התחככו בירכיה כשהם רקדו בקבלת הפנים. היא ראתה חום לוהט גם במבטו.
אומנם היא חסרת ניסיון, אבל היא לא תמימה לגמרי. זה היה מבט של הבטחה חושנית שהיא השתוקקה לקיומה.
איידה התקרבה אליו ברגליים יחפות ושקטות על השטיח העבה, ונהנתה מההזדמנות הלא רגילה לצפות בצ'זארה מבלי שיבחין.
הוא הסתובב בבת אחת, עיניו התרחבו לרגע, ותחושת סיפוק חבטה בה נמוך בבטנה. הוא הרגיש שהיא התקרבה. והוא לא הצליח להסתיר את תגובתו.
היא התנשפה בהקלה כשהבינה שהוא אהב את מה שראה. היא רצתה להיראות מתוחכמת וסקסית בכותונת הלילה הזו שרפרפה על גופה אך לא נצמדה אליו. אבל למרות שהכותונת כיסתה אותה מעצם החזה ועד לברכיה, היא מעולם לא הייתה חשופה כל כך לפני איש.
צ'זארה סיים את השיחה והכניס את הטלפון לכיס, ואחר תחב את ידיו לכיסי מכנסיו ובחן אותה במבט חמור שגרם לחיוכה ליפול משפתיה.
"איידה."
וזה כל מה שאמר. אולם האופן שבו קולו העמיק בנהמה נמוכה ולא מוכרת עורר את חושיה. זה סימן טוב, לא?
אבל הוא לא עשה צעד לעברה. גם לא נראה שהוא הולך להתפשט. הוא אפילו לא התיר את עניבת הפרפר שלו.
היא בלעה. האם היא אמורה לעשות את זה? קצות אצבעותיה עקצצו למחשבה שהיא תיגע בו. הסיכוי לפשוט את החולצה הלבנה כשלג הזו ולחשוף את החזה החזק שלו העתיק את נשימתה.
היא אזרה אומץ והתקרבה כשהיא מרגישה את כובד מבטו עליה בכל צעד שעשתה.
האם הוא אהב את מה שראה? פתאום היא הייתה מודעת למראה הפשוט שלה. הקימורים שלה לא היו נדיבים, והיא הייתה די נמוכה.
היא ניערה בתוכה את הספקות. היא עברה חיים שלמים שבהם סבה מצא בה פגמים. היא הייתה נחושה להתחיל את חייה החדשים בלי המטען הזה.
העתיד היה תלוי בה ובצ'זארה. זה הקפיץ את הלחץ שהרגישה בבטן, והיא חייכה.
היא מעולם לא הייתה מאושרת כל כך.
איידה עצרה לפניו, וצ'זארה הרגיש שהוא קצר נשימה. חיוכה הלוהט הזכיר לו את זריחת השמש המאירה בקרניה הזהובות על הכפר הטוסקני האהוב שלו.
למרבה הפלא, גם הוא הרגיש את זה, כמו פרץ של להבה שהתלקח בבטנו ונורה לעורקיו. חום צרב את ריאותיו ואת מפשעתו כשהביט בפניה המורמות.
כל השאר נעלם. כל התוכניות החשובות כל כך שהיה עליו ליישם מייד אם הוא רוצה להשיג את מטרותיו. מחשבות על אחיזת החנק של קלוג'רו בעסקיו, וגם על חייו, פרחו מראשו כשהתחמם בחיוכה המסנוור הזה ואיבד את עצמו בעיניה הירוקות, החיוורות והמהפנטות.
אומנם היא נכדתו של קלוג'רו, אבל היו לה פנים של מלאך בוטצ'ילי וגוף של ונוס צעירה. שיער בלונד-אדום נפל בגלים סביב כתפיה החיוורות. פה בצורת לב. קימורים צרים והילה כמעט של תמימות, שגם עכשיו סקרנה אותו.
תמימות!
זה משך אותו בחזרה למציאות.
היא אינה יכולה להיות תמימה. לא כשהייתה חלק חיוני מהמזימה של האיש הזקן. היא הייתה זו שהצטרפה למשפחת ברונטי הוותיקה והגאה. כיורשת של סבה, ועכשיו כאשתו של צ'זארה, היא הפיקה תועלת מהמזימות המניפולטיביות של קלוג'רו.
צ'זארה סב על עקביו וצעד אל המזנון העתיק.
"אני שותה משקה. את גם רוצה?"
שתיקה שררה לרגע. ואז נשמע קול צרוד באופן בלתי צפוי שגרם לבטנו להתהדק. "תודה. אשתה מה שאתה שותה."
קולה היה הזמנה מינית צרופה. הלחישה הצרודה הזו נשמעה כמו קול של זמרת טרקלין באיזה בר מעושן, כשכולה הזמנה נהנתנית ורמז לוהט.
צ'זארה בלע והתרגז לגלות שהדופק שלו דוהר ושהצווארון שלו הדוק מדי. כאילו מעולם לא היה עם אישה לפני כן. כאילו הוא בן התשע-עשרה והיא בת העשרים-ושבע.
כאילו לא ידע מה זה נשים רודפות בצע.
או מהן הסכנות בלתת לתשוקה לגבור על השכל שלך.
עם זאת, לתדהמתו, צ'זארה שקל לוותר על ההקדמות ולכבוש אותה עכשיו, חזק ומהר, בדיוק במקום שבו עמדה, או אולי צמוד לחלון כשאורות של רומא בגבה, שם כל מי שיביט מעל לפיאצה יוכל לראות אותו משחית אותה.
הרגשות הסוערים שריסן כל היום היו קרובים לנקודת פיצוץ.
ההבנה הזו ייצבה את ידו כשמזג לשניהם כוס יין אדום. הוא עדיין לא הגיע למצב שיתכופף בחוסר שליטה להתגרוּת הראשונה. לא משנה כמה מפתה היא.
הוא למד את הסכנות שיש באיבוד שליטה. אם אביו המת היה עושה כמוהו, המשפחה לא הייתה בצרה הזו.
הוא הסתובב, כשכוס אחת בכל יד שלו, וראה אותה עומדת במרכז החדר. האם היא ידעה שהאור מהתקרה הפך את שערה ללהבה של אש מרהיבה וחשף את פטמותיה הקשות מתחת לאותו בד דקיק?
לדעתו, בלי צל של ספק. איידה הייתה מומחית בלנצל את המראה שלה לתועלתה. לבושה בשמלות צנועות בגווני פסטל לפני החתונה שלהם, שהדגישו את נעוריה ואת תמימותה, לכאורה. ושמלת הכלולות שלה, שילוב של בתולה וערפדית מוצצת דם, שנועדה לשגע אותו.
צ'זארה הגיש לה כוס אחת והתעלם מתחושת הריגוש שחלפה בו כשהאצבעות שלהם נגעו. הוא הרים את הכוס שלו ולגם כשהוא מתענג על טעם היין. תחושת ההיכרות הרגיעה אותו. היין היה מהכרם המשפחתי, תזכורת לדברים שלקח פעם כמובן מאליו והיו עכשיו תחת איום.
אבל לעוד זמן רב, אם התוכניות שלו יצליחו.
"אתה בא למיטה בקרוב?"
קולה הרך היה פיתוי צרוף. היא הביטה בו בעיניים גדולות, והוא תהה באיזו תדירות השתמשה במבט הזה כדי להשיג את מה שהיא רוצה.
אבל הוא, צ'זארה בונטי, לא ייפול בקסמיה.
"לא. יש לי עבודה."
גבותיה שקעו. למרבה הרוגז שלו, זה רק גרם לה להיראות חמודה, כמו גם סקסית. הוא הרגיש נהמת רוגז מטפסת בחלק האחורי של גרונו.
"אבל זה ליל הכלולות שלנו!"
"אז?"
הוא לא היה אמור ליהנות כל כך מהמבט המאוכזב שלה. אבל אחרי הלחצים של החודשים האחרונים זה היה תענוג אחד קטן, רק קטן, שירגיע את הכעס הלוהט שלו. היא וסבה חשבו שהם יכולים לכופף אותו לרצונם ולגרום לו לציית כמו כלב מוכה. לא הייתה לו ברירה בנישואים אלה, אבל יהיה אשר יהיה הפיתוי, הוא שלט בחיי המין שלו.
צ'זארה לקח לגימה נוספת מהיין והתענג על הטעם העשיר. זה היה לפחות ניצחון אחד. גם אם שאר תוכניותיו ייכשלו, היום הוא הבטיח את עתיד הכרם ואת משרותיהם של כל העובדים בו. באשר לשאר נכסי ברונטי –
"אז... אתה לא רוצה...?"
היא נענעה בראשה כאילו הייתה ביישנית מדי לדבר בפתיחות. הרעיון היה משעשע אותו לולא מאס בהעמדת הפנים.
"אני לא רוצה סקס, זה מה שאת שואלת?"
מבטו של צ'זארה נע במכוון במורד גופה הדק. הוא הגיע לרגליה היחפות ולבהונותיה הצבועות בוורוד חיוור, ואז החזיר את מבטו לפניה. לחייה היו סמוקות וצווארה היה אדום.
אם כך, היא לא הייתה שלווה ורגועה כל כך כפי שנראתה.
"אני אוהב סקס," הוא אמר לאט. "אבל יש לי את הסטנדרטים שלי."
"סליחה?"
היא נרתעה לאחור, וכמה טיפות יין ניתזו על בד המשי הבוהק שלבשה.
צ'זארה חשב על מה שיש מתחת לבד ושתק לרגע.
כי הוא כן רצה אותה.
הוא הרגיש את תחושת הגירוי ביום הראשון שהאיש הזקן קלוג'רו הביא אותה לפגוש אותו, כשהיא נראית כמו איזו תמימה פעורת-עיניים. הוא הרגיש את זה שוב ושוב בכל פגישה שלהם. ובמיוחד היום, כשהיא הפכה להיות שלו בעיני כל העולם.
חלק קדמוני בתוכו רק רצה לתבוע אותה פיזית, לשכוח את הבלגן של ששת החודשים האחרונים, כשיאבד את עצמו בתוכה.
הוא התרעם על כך שהיא גרמה לו להיות נואש כל כך. וזו הסיבה שהוא לא יסכים, שהוא לא יכול להיכנע לצורך הזה.
"אני לא מבינה."
הוא הבחין בהטיה קלה של סנטרה ואיך ירד פיה למטה, ושם לב שהיא עדיין נראית מעודנת מדי. מה יידרש כדי למחוץ את החולשה שחש בנוכחותה?
"אם כך, הרשי לי להבהיר את העניין."
הוא עצר לרגע כשראה את שדיה עולים בשאיפה חדה, והרגיש כאב במפשעתו. בעבר לא היה לו צורך להתנזר ממין, וצ'זארה נהנה ממאהבותיו, אבל לגבר יש את הגאווה שלו.
"אין לי שום עניין לשכב עם אישה כמוך. בת טיפוחיו של הפושע המעוות הזה שפגע לא רק במשפחה שלי, אלא גם בהרבה חפים מפשע. לא הייתי נוגע בך גם אם היית האישה האחרונה באיטליה."
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
