הנסיכה התמימה

הנסיכה אילסה מאלטבורג, שסובלת מרדיפת הפפראצי ומרחמי הציבור אחרי שני אירוסים שלא יצאו לפועל, בורחת למונקו. שם היא מנסה לשמור על פרטיות ולהסיר מעליה את העכבות. אולי נואה קרסון, המיליארדר האוסטרלי שבנה את עצמו בעשר אצבעות, יוכל לעזור לה בכך...

נשים כמו אילסה תמיד בזו לרקע הצנוע של נואה. לכן כשהתשוקה ניצתת ביניהם, הוא אמנם יוצא עם אילסה לשיט על היאכטה המפנקת שלו, אך הוא עדיין זהיר. אין ספק שהפכים באמת נמשכים... אבל אם נואה יהפוך אותה לשלו, האם הם יצליחו לגשר על הפער בין העולמות שלהם?

1
נואה הנהן כשהאיש שלצידו הרחיב בהסבריו לגבי הרעיון העסקי שלו.

זה לא היה הזמן והמקום. מועדון היאכטות הנוצץ של מונקו המה אדם, והמוזיקה שניגנה הלהקה נישאה החוצה אל הדק העצום בגודלו מבעד לדלתות הפתוחות. אבל נואה הבין את הצורך של אדם בתחילת דרכו לנצל כל הזדמנות כדי לעניין ספונסרים פוטנציאליים. חוץ מזה היו לרעיון מעלות.

עם זאת תשומת ליבו נדדה ללא הרף אל רחבת הריקודים.

היא הייתה גדושה באנשים יפהפיים, או באנשים שהיו עשירים מספיק כדי להעמיד פנים שהם יפהפיים. המבוגרים יותר רקדו מתוך זהירות; הצעירים יותר היו מודעים בבירור להופעתם. הוא הבחין שוב ושוב בעיניים נשיות שנשלחו אליו כשרוקדות בדקו אם הוא בודק אותן.

רק אחת בלטה לעין.

כמו האחרות, היא הייתה מיוחסת ונעימה למראה. אך היא נראתה שקועה לחלוטין במוזיקה מבלי שיהיה לה אכפת מי מסתכל. תנועת גופה עם הקצב משכה את מבטו שוב ושוב.

היא לא נבדלה מכולן רק בגלל ההתמסרות שלה לריקוד או חוסר העניין הגלוי שלה בכל המי ומי.

היא הייתה התגלמות הפיתוי בשמלה מנצנצת קצרה בצבע כחול עמוק, עם שפתיה האדומות ושערה המוזהב שפיזז בחופשיות סביב כתפיה.

תנועותיה החושניות הצליחו למלא אותו דריכות וכבדות מרוב רעב.

נואה לא הצליח להוציא אותה מהראש מאתמול, אך שמר על מרחק במתכוון.

אילסה מאלטבורג, הממלכה האלפינית שנודעה במדרונות הסקי שלה, בבנקאות, ברובוטיקה ובמסורות מלכותיות מיושנות.

הנסיכה אילסה.

נואה הירבה לצאת עם נשים עשירות. הוא היה מיליארדר עכשיו ופגש לא מעט נשים. אך הייתה לו דעה קדומה מושרשת נגד סנובים עשירים שהרגישו עליונות רק בגלל זכויות היתר שירשו. הנסיכה בוודאי נמנית עימם.

עם זאת בארוחת הצדקה אתמול התעוררו בו תהיות.

היא הייתה מלאת שיק, מאופקת וחיננית, כל התכונות המצופות מבת מלוכה. וגם יפהפייה, למי שאוהב מלכות קרח בלונדיניות. אבל משהו אחר לכד את תשומת ליבו. השלווה שהקרינה נראתה משום מה שברירית.

קשקוש. היא הרגישה בנוח עם האורחים המיוחסים, שידרה ביטחון ומסוגלות, והסכימה באדיבות להחליף ברגע האחרון את ראש הטקס שחלה ולנהל את המכירה הפומבית למטרות צדקה.

עם זאת האינסטינקט אמר לו שהיא יותר מבת מלוכה מוזהבת.

הוא עקב אחריה בארוחת הצהריים והוקסם בניגוד לרצונו.

הדבר המעניין היה שגם הנסיכה אילסה עקבה אחריו, אף שניסתה להסתיר את מעשיה. מבטיהם נפגשו שוב ושוב מעבר לחדר. בכל פעם הוא הרגיש רפרוף של משהו במורד גבו. מודעות קדמונית שעוררה כיווץ בבטנו, ונמוך יותר.

אך מבטיה לא היו פלרטטניים.

היא הייתה... מאופקת. עצורה. שעה שהסובבים אותה הרימו את קולם והשתחררו בהשפעת השמפניה, אילסה מאלטבורג הייתה שלווה ורגועה בסוף אחר-הצהריים כפי שהייתה בתחילתו.

הלילה היא לא הייתה שלווה. נואה התבונן בה ארוכות כששערה הזהוב החיוור אוושש סביב כתפיה עם תנועותיה והרגיש שמשהו בתוכו מתכווץ. דמו הלם בקצב פרימיטיבי שלא היה קשור למוזיקה אלא רק אליה.

האישה שאפילו לא הבחינה בו.

אישה שממש לא אמורה להיות הטיפוס שלו.

"מר קרסון? אם רק תוכל להקדיש לי חצי שעה במקום שקט, אוכל להסביר כראוי. עם קצת מימון התחלתי אוכל – "

נואה הסתובב. "מעניין אותי לשמוע עוד." רק לא עכשיו. "תשלח לי השבוע הצעה מלאה במייל. אגיד לעובדים לחכות להודעה ממך." הוא הנהן בתגובה לתודות המשתפכות של האיש וחזר פנימה.

נואה קרסון לא היה אדם שהתעלם מתחושות בטן.

הגיע הזמן לפגוש את האישה שרדפה את מחשבותיו ביום וחצי האחרונים.

הוא התבונן בה. היא הרגישה במבטיו כמו לייזר על זרועותיה ועל רגליה החשופות, ואפילו דרך בד שמלתה, כך שפטמותיה הזדקרו ועורה עקצץ.

לפני דקה היא פקחה את עיניה כדי סדק כשהרגישה רטט משונה בעורה, והבחינה בו בחטף במרחק. הגבר רחב הכתפיים בעל המבט החידתי מאתמול.

היא בכוונה לא שאלה עליו את האנשים שישבו עימה בארוחת הצהריים כי לא רצתה לדעת. אך עיניה חיפשו אותו פעם אחר פעם.

המוזיקה נפסקה ושערה של אילסה עצר מסחרורו סביב כתפיה כשהיא נשמה נשימות עמוקות.

פסק הזמן היקר והקצר שלה כשהלכה לאיבוד בהלמות הסוחפת של המוזיקה, הסתיים. הגיע הזמן לחזור לעולם האמיתי. גם אם היא הרגישה שונה. אולי התחושה נבעה מהשיער הפזור ומהשמלה שהסתיימה באמצע ירכיה. היא ניסתה לדמיין את הבעת אביה אילו היה יכול לראות אותה, ואז מחקה את התמונה ממוחה.

"תרקדי איתי?" הקול האפל, הנמוך והעשיר התלפף סביבה כמו סרט משי וכיווץ את ריאותיה.

אילסה הסתובבה לאט וידעה את מי תראה.

קולו צמרר אותה והציף את שיפולי גופה בחום. משום מה הקול נשמע מוכר, כאילו שמעה אותו בעבר.

אולי בחלומותיה.

למרות עקביה הגבוהים, עיניה היו רק בגובה פיו.

ההלם מהקרבה אליו הדהד בה. לסת רבועה שזופה ניצלה ממראה גברי אגרסיבי מדי בזכות שסע מרומז בסנטרו. ובזכות פיו החושני הרחב, שהתעקל בקצותיו והגביר את הכיווץ בריאותיה.

קול בראשה דחק בה לברוח וצעק סכנה!

אך קול אחר לחש כן!

אילסה הגביהה את סנטרה ופגשה במבט היוצא דופן ביותר שראתה מימיה.

מתחת לגבות שחורות כפחם וריסים ארוכים היו לו עיני טורקיז. לא כחולות או ירוקות, אלא משהו באמצע. עיניים צלולות, מבריקות ובוחנות.

לא פלא שהנשים בצד השני של האולם בארוחת הצהריים אתמול התייפו וצחקקו בניסיון ללכוד את תשומת ליבו. מקרוב הוא היה משגע, לא רק כריזמטי.

"הוד מעלתך?"

אכזבה ריפדה את לשונה והיא בלעה את הרוק.

לרגע קצר היא האמינה שהכוח העיקש שהדהד ביניהם הפגיש אותם. דחף עמוק בלתי מוסבר.

ברור שלא כך היה. הוא ידע מי היא. הוא רצה לרקוד עם בת מלוכה. אולי לקשור עימה קשר חברתי או עסקי ואחר-כך לשרבב את שמה לשיחות.

אילסה עטתה חיוך נסיכותי, קריר ומקסים. "אני חוששת שאיחרת את המועד. השיר הסתיים ואני – "

מוזיקה התפשטה באדוות באוויר הלילה. לא מנגינת פופ קצבית כמו שהתזמורת ניגנה לפני רגע, אלא משהו איטי יותר, מלודי ושופע רגש. האורות התעמעמו וגבותיו הישרות השחורות התרוממו קמעה, החריצים סביב פיו מעמיקים בשביעות רצון עצמית.

ההבנה הכתה בו כמו ברק. הוא ארגן את זה. את השינוי במוזיקה. את התאורה.

כדי לרקוד איתה.

עיניה נקרעו לרווחה והיא ראתה את האישור במבטו. לא זחיחות, אלא ביטחון עצמי רגוע כובש בעוצמתו.

היא נשמה עמוק ואמרה לעצמה שהוא סתם עוד גבר שרוצה להכיר בת מלוכה. אבל הנשימה האיטית הביאה עימה ריח שבלבל את מחשבותיה, ריח עשיר וארצי שהרחיב את נחיריה והצית את ההורמונים שלה.

היא יכלה להגיד שהיא הולכת. או שהיא רקדה מספיק הלילה.

תחת זאת היא הנהנה, ובתמורה ראתה התלקחות של רגש שנראה כמו ציפייה באותן עיניים מהממות, אף שפיו התמצק לקו ישר.

כאילו גם הוא לא בטוח שהרעיון טוב.

אחר-כך הוא אחז בידה, כרך את זרועו האחרת סביבה והניח את כף היד על מותנה באחיזה מכובדת לחלוטין.

התחושה לא הייתה מכובדת כשהוא הוביל אותה לריקוד איטי. העצבים של אילסה קיפצו וצרמו כאילו נגעה בחוט חשמל ונשימתה הִתרדדה.

עם זאת היא נעה בזרועותיו כאילו הם רקדו יחד שנים. כאילו גופיהם הכירו זה את זה, צופים כל תנועה, כל שינוי במשקל וכל לחץ ידיים קל.

מבטיהם לא משו זה מזה, והתחושה הייתה אינטימית להחריד.

דבר שהוכיח כמה חייה בלתי צפויים.

לפתע נפנתה תשומת ליבו אל שפתיה וחום צרב אותה. נדרש לה רגע לקלוט שהוא עוקב אחר לשונה שנעה בפיה היבש פתאום.

הוא חשב שהיא מנסה לפתות אותו? בהלה התפשטה בה והיא התקשחה.

"תירגעי, נסיכה."

הוא הידק את אחיזתו כשהיא נתקלה במישהו מאחוריה. כעת הוא קירב אותה אליו עד שחום גופו חדר אליה.

הוא נע בחינניות קלילה, והיא תהתה מה המקצוע שלו. ספורטאי? הוא ניחן בכוח ובאתלטיות, ולהרגשתה גם בנחישות ממוקדת מטרה. אך הסמכותיות שהקרין רמזה על תחום עיסוק אחר. וגם עיניו המחושבות, כאילו הוא בחן אותה באותה יסודיות שהיא בחנה אותו.

היא נקרעה בין הרצון לדעת עליו הכול לבין הידיעה שברגע שתדע, הפנטזיה על החיבור הבסיסי ביניהם תתנפץ.

האם טירוף להיאחז באשליה לזמן קצר נוסף?

"למה הזמנת אותי לרקוד?" שאלה לבסוף.

הוא לא מיהר לענות, והתשובה שענה לבסוף טלטלה אותה מאוד. "כי לא יכולתי שלא."

היא נרעדה עד לשד עצמותיה.

בהבעתו לא היה שום הומור, רק ריכוז עז שחדר כמה שכבות הגנה. בנסיבות אחרות היא הייתה מצפה למחמאה שטחית כלשהי על המראה שלה. אך מבטו הפנט אותה. מזל שגופה פעל על אוטומט והתנועע לצלילי המוזיקה המפתה בתזמון מושלם עם גופו.

הם היו מוקפים אנשים, מאוגפים ברוקדים, אך כל דבר מלבד שניהם היה רחוק, כאילו הם בתוך בועה, מנותקים משאר העולם.

אילסה מצמצה כשהבינה שידה הזדחלה מכתפו אל חזהו הקשה ונחה שם כאילו תבעה בעלות. חום הציף את לחייה, והיא החלה להחזיר את ידה למקומה אך הוא נד בראשו. "תשאירי אותה שם."

היא לא צייתה לפקודות של אף גבר, מלבד המלך שלה, אך החספוס של אותן מילים לקוניות עצר אותה.

"למה?" שאלה שוב. "למה לא יכולת שלא להזמין אותי לרקוד?"

פיו התעקם בחיוך, חיוך שהיא הרגישה עמוק בתוך איבר חיוני כלשהו. "תכננתי לא להזמין אותך. ראיתי אותך אתמול ולא פניתי אלייך."

אילסה הנהנה. היא אמרה לעצמה שהיא שמחה שלא ניגש אליה. שהוא כנראה לא התעניין בה כפי שהיא התעניינה בו. אבל היא המשיכה לחשוב עליו.

זה היה תקדים עבורה. מאז סיפור האהבה חסר המזל שלה בגיל ההתבגרות היא לא השקיעה מחשבות באף גבר. אולם מאז ארוחת הצהריים אתמול היא תהתה אם תראה אותו שוב. אחרי הכול מונקו הייתה פצפונת.

"אבל לא יכולתי להתעלם מזה." הוא הרים את ידה מחזהו ורפרף בשפתיו על אצבעותיה.

ברכיה קרסו מזעזוע התחושה המיידי, והוא הידק את חיבוקו כדי לתמוך בה. עיניה התרחבו לגודל של צלחות כשפגשה במבטו היודע.

"גם את מרגישה בזה." אך הוא לא שידר חדוות ניצחון. להפך, תווי פניו נראו קודרים. כאילו...

"אתה לא מחבב אותי." המילים נורו מפיה לפני שהספיקה לחשוב עליהן. אך הלילה, איתו, היא זנחה את הזהירות האופיינית לה.

"אני לא מכיר אותך."

אנשים תמיד היו להוטים להכיר את אילסה ולבלות זמן בחברתה. היה מוזר מבחינתה להרגיש שהיא צריכה לזכות באישורו, שאולי הנטייה הטבעית שלו היא אפילו להסתייג ממנה.

אבל היא רצתה באישורו.

היא הפכה את ידה בידו, ליטפה באצבעה את כף ידו והרגישה ברעד שלו בעוד עפעפיו נשמטים בתשוקה מינית צרופה.

תחושה חדשה הופיעה בשיפולי האגן שלה. משהו שגרם לה לשנות תנוחה, לנסות להקל על... לא כאב, אלא מעין רגישות פועמת.

אילסה נשמה עמוק ופתאום שמה לב שהם נעצרו בשולי הרחבה ושהזוגות האחרים חולפים על פניהם.

היא הייתה צריכה לזוז אחורה, להציב מרחק ביניהם.

אך ההרגשה הזאת, הגבר הזה, היו בלתי רגילים.

היא ידעה שאם תעזוב, היא תתחרט על ההחלטה. החיבור המיידי הזה היה נדיר. האם היא תזכה אי פעם לחוות אותו שוב? האינסטינקט אמר לה שלא. במיוחד לא מול איזה מחזר ראוי שאביה יסדר לה.

"גם אני לא מכירה אותך."

"את זה קל לתקן." הוא השתתק לרגע. "בואי איתי ונלמד להכיר אחד את השני."

המילים שלו ריחפו ביניהם, מזמינות, מפתות. מלאות רמיזה.

נשימתה של אילסה נעתקה מעוצמת סקירתו. או אולי מההיצמדות אליו כשהיא נעולה בחיבוקו.

הרעיון היה שערורייתי. לצאת מכאן עם גבר שהיא לא מכירה. זה היה מנוגד לכל חוק.

אילסה חייתה את חייה לפי ספר החוקים.

בראייתה ההיקפית היא ראתה את המבטים הסקרניים שהם משכו. הם לא יוכלו להישאר כך עד אין קץ. הם מוכרחים לזוז.

אבל היא לא הצליחה לגייס אכפתיות. נמאס לה להתעסק בתדמית ובדעת הציבור.

"מי אתה?" מדהים שהיא שקלה את הצעתו בלי לדעת את שמו.

"נואה. נואה קרסון."

השם היה מוכר. כל מי שקרא את העיתונות הבינלאומית היה מזהה אותו. מולטי-מיליארדר שהקים את העסק שלו מאפס ושנודע בחדשנות שלו, בהצלחה המסחררת שהשיג ובנשים הזוהרות שבחייו. כעת היא קלטה ששמעה רמז למבטא אוסטרלי בקולו העמוק.

הוא קרא את הבעתה. "את מכירה את השם?"

"אתה ידוע לשמצה."

פיו השתפל. "את מאמינה לכל מה שאת קוראת בעיתונים?"

היא התכווצה בניגוד לרצונה. הנקודה הייתה כואבת, בהתחשב בהמצאות שפורסמו עליה מאז גיל ההתבגרות, וכעת הרחמים, הבוז והספקולציות הגסות שכוונו אליה ואל לוסיאן.

היא ראתה שנואה קולט את תגובתה. "ממש לא. ואתה?"

האם זו הסיבה שנוצר אצלה הרושם שהוא הגיב לה בניגוד לרצונו? אולי הוא ראה אותה כמישהי שחיה על חשבון העם שלה ולא נותנת כלום בתמורה.

"לא."

הוא לחץ את ידה ומחשבותיה התפזרו כשעונג התפשט על עורה בגלים וחדר אל זרם דמה.

נואה רכן לפנים ולחש את המילים לעומת רקתה. "את בטוחה איתי, נסיכה. אני מבטיח לך. לא יקרה שום דבר שאת לא רוצה שיקרה."

נשימתה נעתקה מהמחשבה על מה שהיא רוצה שיקרה. היא מעולם לא רצתה גבר ברעב כזה.

אילסה ניסתה להגיד לעצמה שהיא פשוט מרגישה חבולה ודחויה ושההתעניינות הברורה של נואה מעודדת את האגו החבוט שלה. אך האמת הטביעה כליל את המחשבה.

האמת היא שהיא מעולם לא נמשכה ככה למישהו. כל תא בגופה צרח לה שוויתור על זה יהיה פשע, אפילו מעשה בלתי אפשרי.

היא לחלחה את שפתיה וראתה את מבטו מתלקח ויוקד. שדיה התנפחו בתגובה, ופטמותיה הזקורות כאבו.

"השם שלי הוא אילסה. אל תקרא לי נסיכה."

פיו המסותת התעקל בקצותיו, וההערכה שהביע פרמה עוד קשר במארג של הזהירות ההגנתית שלה.

איזו תחושה תהיה לשפתיו לעומת שפתיה? חמה ומושחתת או קרירה ונפלאה?

"שנלך?" זרועו הרפתה מגבה, והיא התנודדה כאילו פתאום סבלה מחוסר יציבות.

או כאילו לא ידעה איך להחזיק את עצמה בלי מגעו.

אך הוא הוסיף לאחוז בידה, ולמרות שידו הייתה גדולה ומחוספסת יותר, היא הרגישה שיש התאמה מושלמת בין כפות ידיהם ואצבעותיהם השלובות.

"לאן?" אילסה ניסתה לדמיין איך תיקח אותו לחדר המלון שלה ותעבור על פני מבטיהם האדישים במתכוון של העובדים. ועל פני המבט האטום של שומר הראש שהיא איתרה כשיצאה היום מהמלון. לא אחד השומרים שלה, כי היא הורתה להם להישאר באלטבורג, אלא אחד העובדים של אביה. תזכורת לא רצויה לכך שלמרות רצונה לטעום את טעם החופש, היא לא יכולה לברוח מהחיים האמיתיים שלה, גם אם היא מעמידה פנים לשבוע או שבועיים.

"בואי אליי."

עיני הטורקיז המדהימות שלו ננעצו בעיניה, ואילסה הופתעה לרגע מהתחושה שהצעד כה בלתי נמנע, כה נכון.

"כן. בבקשה."