מארז ספרי הנעלם

סדרת ספרי הנעלם מכילים את שני הספרים:

הנעלם 1 - השעה האפלה ביותר

הנעלם 2 - הנעלם האחרון

השעה האפלה ביותר

"אתה בן אדם אפל וערמומי, גאטו."

הוא הודף את עצמו מהמעקה ומתקרב אליי, מניח את ידיו על מסעדי הכיסא משני צדדיי ורוכן אליי עד שפניו קרובות מאוד אל פניי ואני מרגישה את הבל פיו על שפתיי. "צריך להיות אחד כדי לזהות אחד, אליס. אם זה בכלל השם האמיתי שלך."

לאובדן האמון בבני אדם יש מחיר. אחרי שאת מבינה שהיית רק כלי בידיים של כוחות גדולים ממך בהרבה, ששיחקו בך וזנחו אותך לגורלך, את כבר לא יודעת במה להאמין, וגרוע מזה – את מסתכלת לעצמך עמוק בעיניים במראה וכבר לא יודעת מי את באמת.  

כשהחיים סגרו עליי מכל הכיוונים ולא הותירו לי מרווח נשימה רציתי לברוח, להיעלם למקום שבו אף אחד לא ימצא אותי. כשהפנטזיה מפנה את מקומה למציאות, אני לא בטוחה שאני לגמרי מוכנה לזה. אדם מאבד את דרכו כשהמצפן שלו מאבד את הכיוון, אבל מה קורה כשהוא מגלה, כמוני, שמה שהיה 'הצפון' עד כה הוא לא הצפון כלל? במקרה כזה, כל מערכת האמונות והנאמנויות שלך משתנה. זה מסוכן.

השעה האפלה ביותר מאת סופרת רבי המכר שרון צוהר הוא הספר הראשון בדואט הנעלם. גם הספר השני, הנעלם האחרון, ראה אור בהוצאת יהלומים.

שרון כתבה עד היום עשרות רבי מכר, ביניהם סדרת השייטת, עד שהאבק ישקע, האמת שבפנים ועוד.

הנעלם האחרון

אני נלחם להישאר רגוע. "את יודעת מה אני עושה לאנשים כמוך, שירי?"

"אנשים כמוני?"

"כן, אנשים כמוך." אני רוכן לעברה כדי שלא אצטרך להרים את הקול מעבר למה שאני חייב, חופר עמוק בעיניה, "אנשים כמוך שמגיעים למקום הזה ורק מחפשים מריבה. אני זורק אותם החוצה מבעד לדלת הזאת, וזה במקרה הטוב."

שירי

איתן הוא אחד הגברים הכי שווים שפגשתי, אבל אני יודעת שהלב שלי בטוח מפניו; לב לא פנוי הוא לב חסין מפני מכות, ושלי לא פנוי כבר שנים. זו המחשבה שגורמת לי לחשוב שאצא ללא פגע ממערכת יחסים תלוית נסיבות עם גבר שמסתיר ממני הרבה יותר ממה שהוא אי פעם ירשה לעצמו לחשוף בפניי.  

איתן

היא יפהפייה ואפילו לא יודעת את זה. היא משגעת אותי גם בלי להתאמץ, ואני לא בן אדם שמשגעים אותו בקלות. אני באמצע חקירה שחיי תלויים בה, ואסור לי לחשוב שאוכל לפתור בעיה בעזרת בעיה אחרת; הרי אחזור הביתה ברגע שיתאפשר לי, ואני האחרון שימכור לבחורה אשליות שאני בקטע של משהו שרחוק ממני שנות אור כרגע.

הנעלם האחרון מאת סופרת רבי המכר שרון צוהר הוא הספר השני בדואט הנעלם. גם הספר הראשון, השעה האפלה ביותר, ראה אור בהוצאת יהלומים.

שרון כתבה עד היום עשרות רבי מכר, ביניהם סדרת השייטת, עד שהאבק ישקע, האמת שבפנים ועוד.

כשהייתי ילדה פחדתי ללכת לאיבוד. ברמה הבסיסית, כמו שכל ילד חווה את הפחד הזה, אני חושבת. אימא תמיד אמרה 'תחזיקי לי את היד חזק, אל תעזבי בשום אופן, שמעת? שלא תתרחקי ממני, תישארי לצידי'.

כן, אימא, ברור, לא אעזוב לך את היד, אשאר תמיד לצידך.

אבל מה קורה כאשר היד שלך מחליקה מתוך ידה של אימא והיא נעלמת לך? ומה קורה כאשר היא ממש לידך, מחזיקה בידך, ואת בכל זאת מרגישה שהיא לעולם לא תמצא אותך שוב?

בפעם הראשונה שהלכתי לאיבוד, הייתי בת שש והלכתי לשוק הכרמל עם אימא ועם אחי. אחי, שהיה אז בן ארבע, לא הפסיק לבכות שחם לו ושכואבות לו כבר הרגליים, והיא שחררה את ידי לדקה כדי להרים אותו בזרועותיה. חתול יילל ליד אחד הדוכנים ומשך את תשומת ליבי. מישהו נתקל בי כשניסיתי להגיע אליו ונהדפתי לאחור, אז ניסיתי להתרחק מההמון. עוד מישהו נתקל בי וניסיתי להתחבא מתחת לאיזה דוכן, וככה, בלי לשים לב, כבר לא ראיתי את אימא ואת אחי בין כל העוברים והשבים.

אני זוכרת דקות ארוכות של חרדה, של צעקות, את התגייסות הרוכלים למאמצי החיפוש אחריי. אני זוכרת את החיבוק הענקי שקיבלתי מאימי כשהיא סוף־סוף מצאה אותי, ואת הצעקות שבאו מייד אחרי החיבוק הזה.

כשהתבגרתי, דווקא רציתי ללכת לאיבוד. להיעלם למקום שבו אף אחד לא ימצא אותי. רציתי לכבות את הסלולרי ולזרוק אותו לים, חלמתי להגיע למקום זר ולהסתדר בו בלי תוכנת ניווט, ייחלתי לכך שאוכל להיעלם מעל המפה, ולו לכמה ימים. זה אפילו נכנס לרשימת 'הדברים שחייבים לעשות לפני שמתים' שלי, אחרי שקראתי על זה באיזה מגזין, מייד אחרי 'לראות את הפירמידות' ו'לצלול עם כרישים'.

בפעם השנייה שהלכתי לאיבוד, כבר עשיתי את זה מתוך כוונה מלאה. עטיתי על עצמי זהות אחרת בעת שגלשתי לי לתוך עולם אחר, עולם שלחלוטין לא היה שלי. זה היה נפלא כל־כך, שעשיתי את זה שוב ושוב. זה ממכר.

בפעם האחרונה שהלכתי לאיבוד, כמעט־כמעט לא חזרתי. תמיד ידעתי כמה מפחיד לאבד את הדרך, אבל לא ידעתי עד כמה.

האדם מאבד את דרכו כשהמצפן שלו מאבד את הכיוון, אבל מה קורה כשהוא מגלה, כמוני, שמה שהיה 'הצפון' עד כה הוא לא הצפון כלל? מה קורה כשהוא מגלה, כמוני, שיש הרבה יותר מדרך אחת שבה אדם יכול לאבד את דרכו בחיים?

במקרה כזה, כל מערכת האמונות והנאמנויות שלך משתנה.

זה מסוכן.