רִנָּה וְרִנָּה
רִנָּה יַלְדָּה מְאוֹד חֲמוּדָה,
לְאִמָּא וְאַבָּא אוֹהֲבִים הִיא נוֹלְדָה.
אַךְ אוֹי! לְהִתְנַהֵג נָכוֹן הִיא מְנַסָּה,
וּמַמָּשׁ, אֲבָל מַמָּשׁ, הַהֵפֶךְ עוֹשָׂה.
בֵּין רִנָּה לְרִנָּה יֵשׁ הַרְבֵּה נִגּוּדִים,
לֹא כָּל שֶׁרִנָּה תִּרְצֶה, רִנָּה תַּסְכִּים.
הָאַחַת לַסְּבִיבָה רוֹצָה לְהַקְשִׁיב,
הָאַחֶרֶת תָּמִיד מוּכָנָה לָרִיב.
אִם תִּרְצֶה אוֹ לֹא תִּרְצֶה –
הַכֹּל לְגַמְרֵי לְהֵפֶךְ יוֹצֵא.