שין ושין

מהיום בו ראה שחר את שלי בגן, הוא מטורף עליה, הוא כרוך אחריה והוא הפך להיות ה"צל" שלה. נסיבות חייו הקשות, היחסים המורכבים עם אמו וההחלטות שעשה בעקבות יחסים אילו, הרחיקו אותה ממנו ואטמו את ליבו. בכל פעם שנדמה לו שהנה, הוא מחלים ונרפא מכאב הגעגועים אליה, היא צצה משומקום וסוחפת את שניהם למערבולת.

בבוקר חם וקייצי אחד, כשהם נתקלים אחד בשנייה לגמרי במקרה, הם נדהמים לגלות שלא רק שאהבתם לא דעכה, היא בוערת במלוא העוצמה ומאיימת לכלות את כל מה שחשבו שהם מאמינים בו. לא ההגינות, לא המוסר ולא הערכים יכולים לבלום אותם עכשיו. הם בורחים, הם משקרים והם פוגעים בעצמם ובסביבתם, עד השבר הבלתי נמנע.

זהו סיפור אהבה יוצא דופן על שין ושין שהמשיכה ביניהם מזמזמת וקיימת מהרגע הראשון בו נפגשו ואין להם ברירה, אלא להיכנע לה.  השאלה היא באיזה מחיר...

"שחר הביא שתייה קרה מהמקרר, כדי להרגיע מעט את הרוחות, הגיש לה כוס מלאה מים קרים וניסה לשכנע אותה לשתות קצת, להירגע ולשוחח איתו בשקט. בתגובה, היא העיפה פתאום את הכוס, שהתנפצה על קיר האח והחלה שוב להשתולל בסלון ולצרוח עליו. היא האשימה אותו בניצול וברוע לב, היא הטיחה בו שהוא נכה רגשית ודפוק, היא אמרה לו שזו לא אשמתה שאימא שלו שרטה אותו לכל החיים ולאדם כמוהו אין תקווה, היא לעגה להחלטה שלו, לא לעשות ילדים ואמרה שבאמת הוא חוסך לאנושות כמה דפוקים כמוהו... אי אפשר היה לעצור אותה.

שחר קיבל את ההדף בהבנה ובסבלנות. לא הייתה ברירה, אלא לספוג את זה בכבוד. "את יחפה. אל תזוזי. חכי פה אני אלך להביא מטאטא", ניסה לדבר אליה בהיגיון. אבל היא רק החלה להתחמם.

"אתה לא תגיד לי לעצור!! אתה לא תגיד לי לא לזוז ולא תגיד לי מה לעשות! איזה מטומטמת אני, אני לא מאמינה. עד סוף העולם אני הולכת אחריך ואתה רק שיחקת איתי? אמרתי לך שבלעדיך אני לא יכולה לנשום. מה אתה מצפה שאעשה עכשיו? אחזור הביתה לתל אביב, לדירה הישנה שלי, עם הבעל הלא רצוי שלי ולחיים הקודמים הדפוקים שלי? נראה לך"?

שחר עדיין התעלם מדבריה הקשים. "שין, תשבי. את יחפה. אל תזוזי! הכל זכוכיות"!! שאג עליה.

אבל היא בשלה, לא מרגישה בכלל את כפות רגליה המדממות, צועקת ובוכה ולבסוף קורסת על השטיח, מול שחר חסר האונים, שלא ידע את נפשו מצער ורחמים על אהבת נפשו השבורה והמרוסקת, בדיוק כמו הכוס על הרצפה."