ואם בגבורות – להיות בן 80+

מהי המשמעות של ׳להיות בן 80+׳ בימינו? איך אנחנו תופסים את התנסויותינו והוויית חיינו? בספר זה ניסיתי להשיב על שאלות אלו בהסתמך על ראיונות עם 40 אנשים בני 80 ,+ובכך להנגיש את ׳חוכמת ההמונים׳ של בני 80 +לבני גילם.

הספר שואף לבדוק את המחשבות, הרגשות והמוטיבציות של בני 80 ,+ולזהות מהי המשמעות של הדברים בעיניהם – במה הם מאמינים? למה הם שואפים? מה מסב להם אושר ומה גורם להם צער ותסכול? הספר בוחן את תפיסתם בנוגע לעבר (גידולם, לימודיהם, שירותם הצבאי, גידול ילדיהם, עבודתם המקצועית והיציאה לגמלאות), להווה (יחסים עם המשפחה, זוגיות,ְ ּניהול החיים, חברה וחברים); ובנוגע לעתיד (דאגות וחששות, הכנות של המשפחה ושל עצמם והצבת תוכניות ומטרות).

לסיום, סיכום רטרוספקטיבי של חייהם – תפיסותיהם בנוגע לבחירות המרכזיות שעשו בחייהם ולגבי ההצלחות והכישלונות. הספר גם תורם תובנות לצעירים כהכנה לגיל המבוגר.

הספר מיועד לבני 80 +שמעוניינים ללמוד מניסיונם של אחרים בני גילם על דרכי התמודדותם ותפקודם, ולאנשים צעירים יותר הרוצים להכין את עצמם בצורה טובה לגיל הרחוק, אך שגם הם צפויים להגיע אליו.

על המחברת

נירה חטיבה היא פרופ׳ אמריטה של בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.

יש לה תארים ראשון ושני במתמטיקה מהטכניון ודוקטורט בחינוך מתמטי מאוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה.

היא עבדה כ־20 שנה כמורה למתמטיקה בבתי ספר תיכוניים ובמכללות בתל אביב ובקליפורניה וכתבה כ־15 ספרי לימוד במתמטיקה לתיכונים בארץ.

היא כתבה גם למעלה מ־10 ספרים ועשרות רבות של פרסומים מסוגים אחרים בעברית ובאנגלית בתחומי השטח האקדמי שלה באוניברסיטה – יישומי מחשבים בחינוך, תהליכי הוראה בבית הספר, הוראה מצטיינת, הערכתה וסקרי הוראה  אוניברסיטה ובמכללה.

היא כיהנה כראשת החוג לתכנון לימודים והוראה בבית הספר לחינוך, כראשת המרכז לקידום ההוראה של אנשי הסגל האקדמי באוניברסיטה וכראשת הפרויקט של סקרי ההוראה, שבמסגרתו הסטודנטים בכל אלפי הקורסים באוניברסיטה מעריכים את מוריהם בסוף כל סמסטר.

ספר זה הוא הראשון שפרופ׳ חטיבה כתבה שלא בתחומים המקצועיים שלה, אבל הוא מבוסס על הידע המחקרי־אקדמי שהיא פיתחה בשנות ניסיונה.

תגיות: גיל הזהב , הגיל השלישי , זקנה

על הספר
למי ולמה הספר מיועד?

מהו הגיל השלישי ומה ידוע על הגידול באוכלוסיית בני הגיל הזה?

מיון הגיל השלישי לשלבים או תקופות

תוכני הספר

הערות על הכתיבה

למי ולמה הספר מיועד?

מהי המשמעות של 'להיות בן 80+' בימינו? איך אנחנו תופסים את התנסויותינו והוויית חיינו?

הספר מיועד להשיב לאנשי הגיל השלישי על שאלות אלו על בסיס 'חוכמת ההמונים' של בני 80+. הוא מבוסס על ניתוח, עיבוד וסיכום של ראיונות עומק עם 40 אנשים בני 80+ שמרביתם בני הדור של קום המדינה ושתי עשרות השנים שלפני כן, שגדלו בארץ.

הספר שואף לחשוף תופעות וידע סמוי, לבדוק את האווירה, את המנטליות, את המחשבות, את הרגשות ואת המוטיבציות של בני 80+, ולזהות מהי המשמעות של הדברים בעיניהם — במה הם מאמינים בהקשר לגילם? מה הם מעדיפים? למה הם שואפים? מה מסב להם אושר ומה גורם להם צער ותסכול? מהם ההיבטים החיוביים שהם רואים בגיל המבוגר? הספר בוחן את תפיסתם לגבי העבר רב השנים שבו התנסו עד כה — לגבי גידול ילדיהם, לימודיהם במוסדות השונים, שירותם הצבאי, שנות עבודתם המקצועית והיציאה לגמלאות. הספר בוחן גם את תפיסתם לגבי חייהם בהווה: היחסים עם המשפחה, הזוגיות, ניהול החיים, חברה וחברים. הספר בוחן גם את התייחסותם לעתיד: דאגות וחששות, הכנות של המשפחה ושל עצמם והצבת תוכניות, מטרות ופרויקטים. לבסוף הספר מציג את סיכומי החיים שלהם במבט רטרוספקטיבי: תפיסתם את הבחירות המרכזיות שעשו בחייהם ואת ההצלחות והכישלונות בחייהם. בסיומו, הספר גם תורם תובנות לצעירים כהכנה לגיל המבוגר...

ספר זה מיועד בראש ובראשונה לאנשי הגיל השלישי בני 80+ שמתמודדים עם חוויות ואירועים ייחודיים הקשורים בגיל ומעוניינים ללמוד מניסיונם של אחרים על דרכי התמודדותם ותפקודם. המטרה היא שאנשים אלו ידעו שהם לא לבד, אלא שיש רבים אחרים בגילם ובמצבם שחווים דברים דומים ושהיבטים רבים בחייהם כמו מחשבות, רגשות ויחסים עם אחרים, אינם שונים מאלו שלהם.

קהל יעד נוסף הוא בני הגיל השלישי שמתחת לגיל 80, שהרי גם הם יגיעו לגיל הזה בעוד שנים לא רבות. הספר יתרום גם לאנשים צעירים יותר הרוצים להבין את הוריהם ולדעת מה עובר עליהם, ואולי גם להכין את עצמם בצורה טובה יותר לגיל שכיום אולי נראה להם רחוק, אך הם יגיעו אליו.

מטרה נוספת היא לעודד אנשים בני 80+ לעסוק בדברים שתורמים לקידום זִקְנה מיטבית ובריאה, כגון טיפוח יחסי משפחה, חברות ופעילויות חברתיות והשתייכות לקהילה, קידום פעילויות קוגניטיביות ויצירתיות, עיסוק בפעילות גופנית ובפעילויות נוספות לשימור הבריאות, קידום חשיבה חיובית, הצבת מטרות לביצוע וייזום משימות ופרויקטים.

אציין שאף שהספר כולל היבטים מדעיים אין הוא מכוון להיות ספר מדעי, כמתואר ומוסבר בפרק על שיטת המחקר.

מהו הגיל השלישי ומה ידוע על הגידול באוכלוסיית בני הגיל הזה?

בשנים האחרונות מתפרסמים יותר ויותר מאמרים וכתבות בנושאים השייכים ל'גיל הזהב', 'הגיל השלישי' או 'אזרחים ותיקים' (לפעמים מכונים גם 'מבוגרים' או 'קשישים'). אנו שומעים יותר ויותר את האמירה שהגיל השלישי הוא "גיל ה־50 החדש". שלא כבעבר, בני הגיל השלישי לא סגורים בביתם, אלא הם יוצאים לטיולים ומסעות מסביב לעולם, מטפסים על הרים ומשתתפים בתחרויות ספורט, בערבי ריקודים ובפעילויות רבות שעד השנים האחרונות נחשבו כמיועדות לצעירים בלבד. נוסף על כך בעיתונות הכתובה וזו הדיגיטלית מתפרסמים בשכיחות גבוהה מאמרים וכתבות לבני הגיל השלישי בנושאים של בריאות, ספורט, מזון, נפש, חֶברה ופעילויות.

אך כיצד מגדירים את בני הגיל השלישי? ההגדרה היא בדרך כלל על פי גיל כרונולוגי, אולם נראה שבארצות שונות נקודת החיתוך לקביעת הגיל היא שונה. כך למשל בארצות הברית ה־Seniors מוגדרים בדרך כלל כבני 60 ומעלה, ואילו בארץ הכוונה היא בדרך כלל לבני 65 ומעלה. בתוך קבוצת האנשים בגיל השלישי יש הכרה רשמית במיוחדות של בני הגיל המבוגרים יותר. לדוגמה, בגיל 80 כל אזרח מקבל תעודת 'פטור מתור' לשימוש בכל המשרדים הממשלתיים ובגופים רשמיים נוספים. מכון ברוקדייל[1] עורך זה שנים רבות מחקרים גם על אנשים בגיל השלישי, ומגדירם כבני 65+. המחקר האחרון של מכון ברוקדייל על הגיל השלישי פורסם בשם 'בני 65+ בישראל — שנתון סטטיסטי 2021'. לשם קיצור אתייחס בהמשך הספר לפרסום התוצאות של המחקר הזה כ'סקר ברוקדייל 2021'. חלק מממצאי המחקר הזה מתייחסים לאוכלוסייה שמעל גיל 75, ולכן רלוונטיים במיוחד לבני 80+ שבהם מתמקד הספר הנוכחי.

על פי הסקר הזה, האוכלוסייה שלנו מזדקנת. קצב הגידול של אחוז בני ה־65+ מאז 1955 היה יותר מכפול מזה של האוכלוסייה הכללית, ומתוכם האוכלוסייה שגדלה בקצב המהיר ביותר בשנים האחרונות היא אוכלוסיית בני ה־80+. בשנים 1980–1990 הגידול השנתי הממוצע באוכלוסייה זו היה 6.3%, לעומת 5.5% באוכלוסייה של בני ה־75+ ו־2.7% באוכלוסייה של בני ה־65+. אם אחוז בני ה־80+ מקרב בני הגיל השלישי היה 14% בשנת 1980 ו־26% ב־2018, הרי שעם העלייה בתוחלת החיים הוא צפוי לעלות ל־34% בשנת 2035. זהו כשליש מאוכלוסיית בני הגיל השלישי ומהווה פלח ניכר וחשוב מאוכלוסייה זו שראוי להקדיש לו תשומת לב ולחקור אותו, וזוהי מטרת הספר הזה. ממצאים נוספים מהסקר הנ"ל:

אחוז הנשים עולה בקרב אוכלוסיית הגיל השלישי יותר מאחוז הגברים. הן מהוות 55% מאוכלוסיית בני ה־65+ ו־60% מאוכלוסיית בני ה־80+. זה מסביר את העודף הגדול של גברים נשואים — 72% — בהשוואה ל־31% נשים נשואות בגילי 75+

מקור נוסף לעניין הזדקנות האוכלוסייה הוא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. על פי תחזיותיה:

בשנת 2030 תהווה אוכלוסיית הקשישים בישראל 14% מכלל אוכלוסיית המדינה. ב־2009 חיו בישראל כ־741.5 אלף אנשים מעל גיל 65, והצפי הוא כי עד 2030 יאמיר מספרם לכ־1.4 מיליון — עלייה של כ־85% ביחס ל־2009.

הזדקנות החברה אינה ייחודית לישראל. על פי התחזיות של ארגון האומות המאוחדות לגבי אוכלוסיית העולם (לניר, 2017):

האו"ם צופה שב־2050 יגדל שיעורם של בני ה־65 ומעלה כך שיהווה רבע מאוכלוסיית המדינות המפותחות. אדם אחד מתוך שלושה יהיה פנסיונר, וכמעט אחד מתוך עשרה יהיה בן 80 ומעלה. הצפי הוא שב־2050 מספר האנשים מעל גיל 65 יעלה על מספר הילדים עד גיל חמש.

מיון הגיל השלישי לשלבים או תקופות

בקרב הגרונטולוגים — אלו העוסקים בחקר ההזדקנות — רווחת הבחנה בין שלושה שלבים עיקריים של בני הגיל השלישי: 'זקנה צעירה' — גיל 60 עד 70, 'זקנה אמצעית' — גיל 70 עד 80, ו'זקנה מופלגת' מגיל 80 ואילך (לניר, 2017).

כמתואר בפרקים הבאים, ניסיון חיי מאז שמלאו לי 80 שנה לימד אותי שיש דברים לא מעטים שמייחדים את בני ה־80+ מבני הגיל השלישי הצעירים יותר. על בסיס זה אני מבחינה בספר הזה בין שני שלבים בגיל השלישי — לפני גיל 80 ולאחריו (עם הסתייגות מקביעת גיל ה־80 כנקודת החלוקה במדויק, כמוסבר בהמשך), ומתייחסת בספר לשלב המבוגר שביניהם.

גם כצנלסון ורביב (2009) מדווחים שנהוג לחלק את גיל הזקנה לשתי תקופות של גיל כרונולוגי בדומה לחלוקה שלי: 'זקנה מוקדמת' בין גיל 60–65 לגיל 75–80 ו'זקנה מאוחרת' מעבר לגיל 80. הם מציעים גם חלוקות אחרות של גיל כמו גיל פיזיולוגי, גיל תפקודי, גיל חברתי, וגם גיל רגשי.

לניר (2017) מתמקד ב'גיל התפקודי', שמוגדר על ידו כתפקוד של האדם מבחינה גופנית, שכלית, מנטלית וחברתית. לטענתו, לתפקוד זה השפעה מכרעת על איכות חיינו ועל תוחלת החיים האישית שלנו. בהתאם לקריטריון זה, לניר מחלק את הגיל השלישי לשתי תקופות — 'תקופת התבונה' ו'תקופת הזקנה'. הוא מביא מחקרים מתחום הנוירולוגיה המראים שאכן בגיל המבוגר חלה ירידה בכישורים מוחיים מסוימים, ובעיקר בזיכרון, במהירות איסוף המידע, ביכולת ללמוד פרטים וביכולת לבצע כמה פעולות בעת ובעונה אחת. אלא שבמקביל חלה התפתחות בכישורים מוחיים אחרים, המאפשרים התמודדות חדשה ויצירתית עם עצמנו ועם בעיותינו — שיקול הדעת שלנו מפותח יותר, אנו מבחינים טוב יותר בין עיקר וטפל, מזהים טוב יותר תבניות וניכרת עלייה בכושר היצירתיות, שנשענת על גמישות מחשבתית שמאפשרת חשיבה רב־ממדית ורב־כיוונית. המוח שלנו ממשיך להיות גמיש בכל גיל.

לפי לניר, אנשים שאפשר לשייכם לגיל התבונה הם אלו שפיתחו לעצמם מיומנויות חדשות של חשיבה, רגש, פעולה ומעורבות חברתית, והם מצליחים לקיים חיים פעילים גם אם הם סובלים ממחלות קשות. אנשים אלו מסוגלים להמשיך לתרום לעצמם ולסביבתם ולפתח דרכים חדשות להתמודדות עם אתגרי ההזדקנות. מכיוון שכך, גיל התבונה הוא תקופה של התפתחות אישית, ולא של דעיכה.

אציין שהמיון שלי כלעיל לגבי הגיל השלישי אינו מתנגש עם המיון של לניר, אלא משלים אותו, שכן אנשים בני 80+ יכולים להשתלב בכל הדרגות והמצבים של גיל התבונה.

הרקע והרציונל לתובנה של מיון לפי נקודת גיל מסוימת [80] כמפרידה בין שתי תקופות עיקריות של הזקנה

תובנה זו אין פירושה שבדיוק ביום שבו אדם הגיע לנקודת גיל מסוימת הוא עובר מפאזה אחת לפאזה אחרת בחייו ובתפקודו. אומנם יש אנשים שעבורם המעבר הוא חד ופתאומי, עקב משבר בריאותי, תפקודי או פסיכולוגי או משבר משפחתי קשה, אך אצל רוב האנשים המעבר בין שלבי החיים עשוי להימשך שנים אחדות — לפני גיל 80 או לאחריו. אצל מרבית האנשים נקודת השינוי באה לידי ביטוי בין גיל 70 ל־90, בדרך כלל בעקבות אירוע שלילי משמעותי כלשהו — משבר — שמשפיע על חייהם.

התובנה של מיון על פי נקודת שבר כרונולוגית התפתחה אצלי בהדרגה, בעיקר בעקבות חוויות, התנסויות ואירועים אישיים. התנסות תורמת במיוחד היא פגישותיי בעשור האחרון מדי יום שישי בבית קפה במרכז הקניות הפתוח טאגור ברמת אביב (תל אביב) עם 4–5 'בנות' שלמדו איתי בבית הספר היסודי ובתיכון. פגישותינו היו מעין 'פרלמנט' חברי שנמשך שעתיים עד שלוש שעות. לעיתים קרובות עצרו לידנו והתיישבו לשולחן עימנו מכרים של אחת או יותר מהיושבות שעברו ליד בית הקפה. כשהתחלנו בפגישות הללו היה הגיל הממוצע שלנו כ־75 וכיום כולנו מעל גיל 80. דרך השיחות בפורום הזה נחשפתי להווי החיים של אנשים מבוגרים, לאירועים ובעיות שלהם ושל בני משפחתם הקרובים ולרגשות, למחשבות, לציפיות ולתוכניות שלהם. דרך נוספת שבה נחשפתי למאפיינים הייחודיים של גיל ה־80+ היא קבוצת ווטסאפ של 12 'בנות' שלמדו איתי בבית הספר היסודי 'בית חינוך בצפון' (ראו פרק בשם זה בסוף הספר), שדרכה קיבלתי באופן שוטף דיווחים על אירועים — גם טובים, אבל בחלקם מטרידים וקשים, שמתרחשים בחייהן. אני מנויה גם על כמה רשתות תקשורת של אנשי הגיל השלישי, שדרכן אני עדה לאירועים ולחוויות המייחדים את בני הגיל.

אחד הדברים הייחודיים שזיהיתי בהתנסויות אלו הוא ההכרה בשעון המתקתק, בכך ש'סוף המשחק' מתקרב, ההבנה שיש סוף לחיינו כאן ושאנו מתקרבים אליו במהירות. יש לציין שסוגיה זו לא עלתה אף פעם בתכתובות ובשיחות של הקבוצות שתיארתי, אבל נראה שהיא נוכחת כל העת ברקע בקרב בני ה־80+, ובמידה מסוימת היא מבדלת אותם מקבוצות גיל אחרות (ראו פרק 1א).

להלן רשימה של סוגיות נוספות שזיהיתי כמבדלות את בני 80+ מאחרים. הן מובאות כאן בכותרות בלבד ומוצגות ביתר פירוט בפרק 1א.

הפסקת התעסוקה המקצועית באופן כולל ומוחלט, המחייבת בניית מסגרת חיים שונה לחלוטין. יש אנשים שממשיכים להיות מועסקים באופן מקצועי, אפילו חלקית, גם לאחר גיל 70, אך במרבית המקרים גם הם מפסיקים לעבוד בהגיעם לגיל 80.

דעיכה ביכולות: קוגניטיביות, פיזיות ופסיכולוגיות.

ירידה בתפקוד היומיומי, אפילו עד כדי מוגבלות, הנובעת מהירידה ביכולות, ובאה לידי ביטוי בבעיות בשיווי משקל, בזיכרון ובכושר הלמידה, ביכולת הנהיגה וכדומה.

התפתחות של בעיות בריאות — מקלות אך מטרידות ועד קשות — אצל האדם או בן זוגו: מחלות מסכנות חיים, סבל וכאבים, נכות פיזית ומעבר למצב סיעודי.

אובדן הזוגיות עקב פטירת בת/בן הזוג או מחלה קשה.

שינויים בנוף החברתי: צמצום המפגשים החברתיים בשל פטירת חברים, מחלות שמגבילות את יכולת התנועה או מעבר למגורים במקום אחר ומרוחק יותר (לדיור מוגן, קרוב לילדים, דירה מותאמת וכדומה).

ירידה של ממש בפעילויות חברתיות שנגרמת בגלל אובדן בן/בת הזוג, מוגבלות פיזית, ירידה בתפקוד היומיומי ושינויים בנוף החברתי כנ"ל. ירידה זו מביאה לעיתים קרובות לבדידות קשה.

ללא ספק חלק מהבעיות הללו מתחילות להתפתח כבר בגיל מוקדם יותר, אבל לאחר גיל 80 הן מתרבות ומעמיקות ועלולות להשתלט על ההוויה של האדם.

תוכני הספר

את התכנים שעלו מראיונות שערכתי עם 40 אנשים בני 80+ כבסיס ומקור לתוכן של הספר (ראו מבוא — שיטת המחקר) מיינתי לחמישה חלקים בחמש קטגוריות: תפיסה עצמית בשנות ה־80+, עבר, הווה, עתיד וסיכומי חיים. כל אחת מהקטגוריות הללו מוצגת בספר בחלק נפרד, המחולק לפרקים על פי נושאי משנה.

כדי להעשיר את הספר, לגוון אותו ולאתגר את הקריאה בו, שיבצתי בתכנים המתאימים נוסף על ציטוטי הראיונות עוד כמה אלמנטים רלוונטיים, והם:

איורים ותמונות בנושאי זקנה שאספתי ממאגר ענק של תמונות באינטרנט (פורסם ברשות, Shutterstock).

בולים אחדים מארצות שונות המציגים היבטים של הזקנה (פורסם ברשות, Colnect).

ציטטות של אנשי שם בעולם בנושאי זקנה שאיתרתי באינטרנט.

ציטוטים של נושאים רלוונטיים מכתבות ורשימות של השנים האחרונות בעיתונות היומית ובספרי עיון בארץ.

ציטוטים של שני שירים על גיל הזהב שהופצו באינטרנט בתפוצה רחבה.

דוחות מחקר וסטטיסטיקות על גיל הזקנה שנערכו על ידי גופים בארץ.

פרק קצר על 'הזקנה בראי היהדות' שנכתב על ידי אדם האוהב לעסוק במקורות היהדות.

הפניות לספרות רלוונטית בעברית לקריאה נוספת, למי שירצה להרחיב את הידע וההבנה שלו בנושא מסוים.

כמה נושאים נוסטלגיים אישיים בסוף הספר המשקפים את רוח התקופה שבה גדלו בארץ בני גיל ה־80+ כיום.

הערות על הכתיבה

כדי להקל על הקוראים, השתדלתי לכתוב את הטקסט בצורה מדויקת, מהודקת, לוגית וקצרה ככל האפשר.

על פי קביעת האקדמיה ללשון העברית, לשון זכר יפה גם לנקבה, ולפיכך בספר זה ננקטה לשון זכר, והיא מתייחסת לגברים ונשים כאחד.

במקרים של זוגות של זכר ונקבה במשפחה כמו סבא/סבתא, אבא/אימא או נכד/נכדה, השתמשתי כאן לחלופין ב'סבים', 'הורים', 'ילדים' או 'בנים', ו'נכדים' בהתאמה.

כללי הכתיב הנהוגים בספר הם כללי הכתיב המלא של האקדמיה ללשון העברית, למעט במילים מסוימות שמטעמי נוחות קריאה בחרתי לסטות מכללי הכתיב המלא. לשם הקלת הקריאה הוסף ניקוד חלקי.

בציטוטים שלקוחים מספרי העיון לא ציינתי את מספרי העמודים משום שעמדו לרשותי רק המהדורות הדיגיטליות של ספרים אלו (פרט לאחד).

בכמה מקרים אני כוללת בציטוט אחד מאותו מקור כמה קטעים שאינם עוקבים. במקרים אלו מסומנת הפסיחה בטקסט באמצעות שלוש נקודות בסוגרים מרובעים [...].

ציטוטים הלקוחים מספרים בעברית לא נערכו משום שהספרים שמהם הם נלקחו כבר נערכו על ידי עורך לשון ולא היה מקום לעריכה שנייה.

בסיכומי הפרקים כללתי לפעמים בנוסף לסיכום הציטוטים של המרואיינים באותו פרק גם תובנות משלי שחשבתי שיתרמו לקוראים.

[1] מכון מאיירס־ג'וינט־ברוקדייל (מכון ברוקדייל) הוא מכון ישראלי למחקר חברתי יישומי. המכון מסייע לטיוב החלטות מרכזיות הנוגעות לרווחת אנשים, ותורם לחיזוקה של החברה בישראל. המכון מזהה וחוקר נושאי מפתח בחברה ושותף להכוונת מדיניות, לעיצוב תוכניות ולטיוב שירותים חברתיים לאדם, למשפחה ולקהילה. זאת, למען העצמת החוסן החברתי של מדינת ישראל ולרווחת כלל תושביה. [ויקיפדיה]