שברים עדינים הוא קובץ סיפורים קצרים הסוחפים למסע רגשי שמציאותו אינה אוטופית, אך גם לא מתמוטטת לתוך תהום, מסע שבו גם הקרקעית עצמה משמשת נקודת מוצא לעלייה מחודשת. הסיפורים עוסקים באופן רגיש וחד בחיים עצמם. כל סיפור נולד מתוך שבריר שנייה של שגרה, ומוליך אל מסלול חיים מפתיע ובלתי צפוי. יחד הם טווים מארג עדין של תקווה, ומזכירים שגם בלב כל משבר טמון פוטנציאל לצמיחה.
כביש החוף, נוסעים לכיוון נתניה. החתונה נערכת באחת המרפסות המשקיפות על חוף הים, אחד החופים היפים בישראל. גל מתחתנת היום עם יואב בחיר ליבה.
יצאנו מוקדם כי הבת שלי, שהיא כמעט בת שתים־עשרה, קיבלה את תפקיד השושבינה בחתונה. היא הייתה לבושה שמלה לבנה וההתרגשות שלה עלתה על גדותיה, והביטוי שלה להתרגשות שונה ממה שאנחנו מכירים.
הבת שלי, נויה, היא אוטיסטית. היא ילדה יפה מבפנים ומבחוץ, השמחה שלה יכולה להדביק גם את אחרון האנשים העצובים שבחדר. יש לה חיוך כובש ושמיעה מוזיקלית. בזכות הידע שלה שמתפרס על כל כך הרבה נושאים היא תמיד תצליח להפתיע את הצד השני שמצפה ממנה לכלום ושום דבר מלבד הבנה של חוקי המשחק, והיא כאמור את חוקי המשחק מתקשה להבין. היא יודעת לגשת לכל אחד ולפתוח בשיחה, לרוב השיחה נוחתת על האדם הזה בלי הכנה מוקדמת ונוגדת כל נורמות חברתיות מקובלות אבל בגלל חמידות־העל שלה והמראה שזועק שהיא מיוחדת, רוב האנשים משתפים פעולה. עד שהיא מגיעה במאתיים קמ"ש לתינוק שלהם.
לנויה יש חולשה לתינוקות. היא כל כך אוהבת אותם, הם מהווים בשבילה עולם תקשורתי חלופי. איתם היא מתקשרת באפס מאמץ. אין שם שיפוטיות, אין שם ציפיות, יש שם רק יצור שתלוי באחר והמון צורך בחום ואהבה, ואת זה יש לה לנויה שלי עד אין־סוף. במפגש הזה עם תינוקות היא מסתכלת להם בעיניים, מפיצה אליהם את כל השמחה ומעניקה גוון ייחודי של קול שמופק ממנה שגורם להם לחייך אליה בחזרה, ועוד בטרם ההורה מרגיש היא לופתת את רגליו או ידיו של התינוק ומושכת אותו לחיקה. זה השלב שבו ההורה נדרך והתינוק מתמסר. זה השלב שבו היא עוברת מתפיסה של ילדה חמודה ובלתי מזיקה ליצור שיכול לפגוע בדבר הכי יקר לך, ושם הפחד הגדול שלי כאמא שלה מתבטא. הדרך שבה ההורים הודפים אותה ישירות או דרכי באמירות כמו "אפשר שתיקחי את הילדה שלך?", "זה לא נעים לו", הפחד מפני חוויית דחייה מזרים שברגע זה פגשה, משפטי חינוך שירעיפו עליה ואולי אף יזכו אותה בדחיפת מרפק קלה, יצרו מרחב חדש סביב התינוק בהרחקה שלה פיזית או בכל דרך להיחלץ ממנה – אני אעשה הכול כדי לא להגיע לידי כך.
את גל פגשנו במסגרת העמותה שמחברת בין ילדים ובין מתנדבים שמעוניינים ללוות ילדים על הרצף האוטיסטי במשך שעה וחצי שבועיות. לפני גל היו לנו מתנדבות אחרות שכל אחת מהן החזיקה לכמה שבועות או חודשים, כי אחרי ההתלהבות הראשונית נשארת עבודה קשה וסיזיפית שלא מתאימה לכל אחד. מבחינת נויה לעשות מחדש בכל פעם את אותו הדבר זה המהות בעוד למלווים אותה זה שוחק ומעייף. לנויה יש גם פרצי זעם ורצונות לא הגיוניים שדורשים התייחסות מהירה ולא פעם זה נעשה מול קהל ששופט אותך על אם פעלת נכון או לא.
גל הייתה שונה מהרגע הראשון. היה שם חיבור עוד טרם המפגש, כי גל קורצה מחומר אחר. מהאנשים האלה שעבורם מחויבות היא עד הסוף ומסירות היא עד אין קץ ונתינה אין לה סוף, יש בה רק התחלה ומוסיפים עוד ועוד בכל פעם. החיבור שלה עם נויה היה שמיימי ואחר, היה שם קשר שנבנה על תפקידה של גל בחייה של נויה, היא לא באה לעשות רק זמן כיף לנויה או לתת לי זמן להתאוורר, היא באה לעשות שינוי עבור נויה ולהסביר לה את העולם באופן שבו תוכל להבין אותו. הזמן המשותף שלהן היה זמן רק שלהן עם תוכניות וחוויות משותפות. הן הלכו להצגות שבהן נויה חיה את הדמויות ואת הבמה, הן הכינו תחפושת משותפת לפורים ובחרו איך להציג אותה, הן הלכו לשדה ליד הבית עם מגדיר צמחים ובדקו כל צמח וצמח וראו מה ניתן ללמוד עליו. הזמן שלהן יחד היה איכותי ומדויק. נויה בכל פעם שאלה את גל מתי היא עוזבת ומתי תהיה מסיבת הפרידה, וזה גרם לגל צער גדול שבחוויה של נויה עוזבים אותה והיא רק הידקה את הקשר ביניהן וניסתה ולהסביר לנויה שפרידה לא בכיוון עבורן.
בשנה שעברה בקיץ גל נסעה עם יואב לטיול בתאילנד של שלושה שבועות. היא חגגה את סיום לימודיה והוא את יציאתו לשנת לימודים. שניהם בצבא, שניהם אנשים שהאחריות היא שמם השני, שניהם מלח הארץ. נויה בירכה את גל לנסיעתה והן הבטיחו לדבר בשיחת וידאו לפחות אחת לשבוע, וכך היה. בלילה בין ה-6 ל-7 באוקטובר 2023 נחתה טיסתם מתאילנד. שעתיים לפני שהחלה המתקפה שתשנה את פני ישראל לנצח הספקתי לקבל מגל הודעה: "נחתנו, אני אישן קצת ואבוא אליה". הגעגועים של שתיהן היו קשים מנשוא. ביקשתי מגל שתדאג לנוח ואולי נדאג לפגישה בעוד יום או יומיים.
מתקפת חמאס על ישראל גרמה לגל ויואב לעלות על מדים ולצאת לבסיסים עוד בטרם פרקו את המזוודה. יואב היה קצין ביחידה מובחרת, הוא הוביל צוותים ליישובים הבוערים בעוד גל מן המשרד מגייסת ומובילה כוחות אל החזית.
שבועות עברו והזוועה הופנמה. היה באירוע הזה משהו כל כך יותר גדול מכל דבר שהכרנו שכל קשר התהדק והתחזק, וכך גם הקשר של נויה וגל. להתראות ולהיפגש הן לא הצליחו אבל שיחות הווידאו התחדשו מדי יום ביומו והצוות של גל בצבא כבר הכיר את נויה וחיכה לשיחה היומית שייצרה אצלם תחושת שליחות שיש עבור מי ועבור מה להילחם. באחת השיחות סיפרה לי גל כי לפחות שתי קצינות מהצוות שלה יצרו קשר עם העמותה וביקשו להשתבץ לחניכה כי הבינו את עוצמת הקשר ואת הערך שזה נותן לילד עצמו ואת הסיפוק והאהבה שהחונך מקבל בחזרה.
יום שישי אחד גל קפצה אלינו לביקור קצרצר בדרך מהדירה לבסיס על מדי ב׳ ובנעליים קרביות. נויה פתחה לה את הדלת וחיבקה אותה בעוצמה. גל בכתה מאושר ובכתה מכאב. את הדברים שהיא רואה וחווה ראיתי על הפנים שלה שהשתנו ומספרים את סיפורה של המדינה שלנו. המבט שלה היה כבוי ופניה נפולות, דמעות זלגו מעיניה וחיוך קל עלה על פניה. נויה לא ידעה את נפשה משמחה ואולי דווקא בגלל יכולת הניתוק של האוטיסטים מהסביבה, הצליחה ליצור במפגש אווירה של בועה, מיקרו־סיטואציה מנותקת מההקשר הכללי. מבחינתה, למעט מדיה של גל, המפגש שקורה עכשיו הוא כמו לפני הנסיעה וכמו לפני המלחמה, ביקור קצר בגינה, נדנוד בנדנדה, שיחה בענייני היום יום, גלידה לקינוח, ציפייה לפגישה בשבוע הבא. משהו בתמימות ובחזרתיות גרמו לגל במשך שעה לחוות בעוצמה כל כך הרבה אהבה בניגוד גמור לכל מה שהיא חווה בתפקיד שהיא ממלאת בתקופה של מלחמה. הביקור הזה נתן לשתיהן הרבה כוח ואוויר להמשך ושיחות הווידיאו היומיות היו הדרך שלהן להעמיק את השיחות ואת הקשר.
גל התקשרה אלינו בשיחת וידאו כשנסעה עם יואב לסוף השבוע הראשון שבו יצא מעזה אחרי ארבעה חודשים. בקולה הייתה התרגשות שיא ולעיניה חזר הברק. בקול רועד היא אמרה שיש לה משהו לספר לנו ומבעד לפריים הופיעה כף יד מטופחת עם טבעת. נויה שלי, שגדלה על סיפורי נסיכים ונסיכות, רצה בשאגות עזות בבית: "גל מתחתנת! גל תהיה כלה!" השמחה שלה מלווה בריצה מקצה אל קצה של הסלון, שוב ושוב ושוב, הרעידה כל נים של כל מי שהיה עד למחזה הזה של אושר טהור ושמחה צרופה תמימה ואמונה בטוב בתוך מציאות כל כך מורכבת. אי של שפיות בתוך כאוס, שמגיע מהמקום הלא צפוי של ילדה כמעט בת שתים־עשרה שחווה את העולם בדרך שונה ומבטאת את עצמה אחרת.
כשגל ביקשה ממני שנויה תהיה שושבינה התרגשתי מאוד מהחשיבות של נויה בחייה של גל ומהיכולת של גל לתת לזה מקום. חששתי מאוד מכובד התפקיד עבור נויה, ביקשתי שנבדוק את זה קרוב למועד החתונה כשארגיש יותר את היכולות הרגשיות של נויה לעמוד במשימה. לנויה היו ימים מורכבים וראיתי את המעמד הזה הולך ומתרחק. התקפי זעם, חוסר יכולת להכיל את הרעשים שברקע וחוסר ויסות כללי גרמו לי להבין שככל שהמעמד הוא מחייב, מצבה של נויה נפיץ ובלתי צפוי והדבר האחרון שרציתי הוא שנויה תחווה קושי להכיל שיתבטא בהתקף זעם שיעיב על השמחה וההתרגשות של האירוע הכול כך מיוחד הזה. שיתפתי את גל בתחושותיי והרגשתי שאני שוברת את ליבה. זה שבר אותי.
הבוקר, יום החתונה, החלטתי שנויה מסוגלת לכל דבר ועם תיווך נכון וליווי שלי אנחנו הולכות להגשים לגל חלום. נתמודד עם הקושי למען גל. התקשרתי אליה ועוד לפני שהספיקה להגיד לי בוקר טוב שאלתי: "האם התפקיד של השושבינה עדיין רלוונטי ופנוי?"
"ברור!" ענתה לי גל, "עד עכשיו לא קלטתי שאני מתחתנת היום והרגע הפכת את זה לאמיתי".
"אנחנו איתך וזה יקרה", עניתי ודמעות חונקות את קולי.
"אני בוכה", גל אמרה, "עכשיו אני מגשימה חלום".
לנויה סיפרתי שעה לפני החתונה על התפקיד שיהיה לה, הכנתי אותה למשימה והסברתי מה נעשה ומה לא. נויה קפצה משמחה והפנימה שיש תפקיד שצריך להתגייס אליו ועם ההבנה הזו יצאנו לדרך.
הגענו לאולם מוקדם כשרק המשפחה והאורחים הקרובים נכחו שם. המפיקה הסבירה לי ולנויה על התפקיד, על הסלסילה, על עלי הכותרת שצריך לפזר ועל המסלול לחופה. נויה התעניינה רק בכלה, בתינוקות ובחברותיה ההיריוניות של גל.
כשהתנגן שיר החופה "בואי כלה", שהיה האות שלנו לצאת לדרך אחרי הוריה של הכלה שכבר התמקמו בחופה, נויה קפאה במקומה.
לחשתי לאוזניה, "בואי, נויה, כולם מחכים לנו שנפזר את הפרחים היפים האלה בדרך של גל ויואב לחופה".
נויה רק עמדה שם והסתכלה אל פנים הסלסילה. ניסיתי שוב לגרום לה ללכת והיא קפאה. ברגע אחד הנחתי את ידי בסלסילה תפסתי את אחד מעלי הפרחים ושמטתי אותו לרצפה. נויה עקבה אחריי במבט, כעסה עליי שנגעתי בסלסילה ובעלים, הרימה את ידה בבת אחת ונתנה לי סטירה לפנים. העור שלי צרב מעוצמת הסטירה, מהמבוכה הגדולה שהיא עוררה ומכך שלא היה זוג עיניים אחד באולם שלא צפה ברגע הזה שמגלם בתוכו את כל מה שנויה: שמחה וכעס, רצון להיות כמו כולם ולבטא את זה שונה, חוסר הבנה של המעמד יחד עם התרגשות גדולה מעלי כותרת מונחים בסלסילה.
"בואי, נויה", המשכתי אחרי ההלם הראשוני.
ונויה באה, מפזרת בחן את עלי הכותרת ואף עין לא נותרה יבשה. מחיאות הכפיים של האורחים משני צידי המסלול עודדו את נויה ללכת קדימה לפזר את עלי הכותרת כמו מלאכית קסומה על ענן צמר גפן מתוק ולהגיע אל החופה ולעמוד לצידה בגאווה גדולה שלי, בחוויית אושר והצלחה שלה.
וברגע הזה נכנס הזוג אל החופה ובתוך כמה דקות הוקם בית חדש בישראל של אישה שכולה לב ונתינה עם גבר שכולו שרירים עשויים רגש עמוק, ושניהם יחד הם הפנים היפות של החברה שלנו, פניה של התקווה שיהיה פה טוב יותר כבר מחר.
נויה רקדה עם כולם ובמרכז הרחבה ואני זזתי קצת הצידה, מחיתי דמעה. כמה קסם יש בה באהבה.
אתר ביבוקס הוקם מתוך אהבה גדולה לספרים, ומתוך מטרה להנגיש לקוראים חוויית רכישה וקריאה איכותית, נוחה ומהירה – בכל מקום ובכל זמן.
אנו מציעים מגוון עשיר של ספרים, הן במהדורות דיגיטליות לקריאה ישירות דרך האפליקציה שלנו, והן במהדורות מודפסות הנשלחות עד לפתח הבית. בין אם אתם מעדיפים לדפדף בעמודים או להחליק על מסך – אצלנו תמצאו את הדרך שמתאימה לכם לקרוא.
המבחר שלנו כולל רבי מכר, קלאסיקות, ספרי עיון, ילדים ונוער, ספרות מקור, ספרות מתורגמת ועוד – כולם במחירים משתלמים ובשירות מוקפד.
דוא"ל: info@bbooks.co.il
