כמטפלת בתינוקות בביתה בקומה הרביעית בבניין ישן נאלצה להתמודד עם קשיי היום יום, עם צרכי התינוקות וההורים ועם הדרישות השונות של הממסד שמטיל את אימתו בכל פעם ששולח מפקח לביתה.
כך נאלצה הגיבורה לתמרן בין גידול וחינוך ילדיה, עבודתה, יחסיה עם בעלה לשעבר והמצוקות הכלכליות בדרך לתפנית בחייה הודות להשתתפותה בקבוצת בנות דתיות הנפגשות מדי פעם לצורך שמיעת הרצאות מעניינות, פעילויות חברתיות ועוד.
במקביל היא מתאוששת מעברה שאינה רוצה לזכור וצועדת בבטחה אל נישואים שניים המכילים בתוכם אתגרים חדשים.
ספר זה נותן תקווה ואופק לנשים וגברים כאחד באשר למציאות המנכרת שהפנתה אליהם עורף בשלב כלשהו בחייהם ומראה כיצד החיים יכולים להשתנות באחת בעזרת אמונה וכוח רצון.
המאבקים היו-יומיים יכולים להתחלף בחיי רוח והגשמה עצמית המספקים רגשות חיובים לאדם.
פרק ראשון:
יצירותיי בשחור לבן מקבלות יחס עודף, גם ממני וגם ממבקריי, למרות שיש על הקנווס פחות צבע. דווקא החוסר גורם לעין לחפש מה מעניין שם. ואם בתוך השחור לבן, אני מכניסה קצת צבע, העין מיד מתמקדת. האנושות כולה מאוד צבעונית ומלאה בגוונים אינסופיים, אבל כשיש ריכוז של הרבה צבעים, הרבה גוונים וכל צבע מחפש להדגיש את הנוכחות שלו על הקנווס, הקנווס מתמלא בצבעים רועשים, והצבעים הרועשים מקבלים את מרב תשומת הלב, ומה נשאר לחלשים? גוונים פחות מורגשים? אוויר? לפעמים גם זה לא.
העומס הרב של צבעים וגוונים לפעמים גדול עלינו ומצריך מאתנו להתבונן מרחוק יותר ולמצוא מנוח לעין, ללב ולנשמה. לפעמים במצב כזה כל מה שאנו רוצים הוא שקט, פשוט שיניחו לנו. האנושות לפעמים צבעונית מדי, הרבה רעש ולפעמים אני פשוט מחפשת פינות לברוח.
התחלתי לכתוב וכתבתי המון. זרקתי כמה דפים, וכתבתי שוב ושוב, עד שכתבתי בלי לזרוק.
כשפגשתי את חברתי, היא סיפרה לי על אישה עם שבעה ילדים בריאים, עם עבודה קבועה לה ולבעלה, משפחה נורמטיבית לחלוטין. רק שפתאום החליטה שהיא מתגרשת, למה? היא בעצמה לא ידעה להשיב. כל המשפחה התגייסה, החברות, השכנים כל מי שמכיר. השמועה התפשטה, הבית כמעט התפרק ואף אחד לא יודע למה.
אמרתי לה, "אסתי, נשמה, שום דבר לא מתפרק מיד, אנחנו לא ילדות. אם הכול בסדר, אז הכול בסדר, ולא נראה לי שזה מופיע מהיום למחר".
"תראי, היא ניסתה להשקיע בכל מיני עניינים, ולא הלך לה, והיא הסתבכה קצת עם כסף. מרוב שעמום, רצתה לשנות משהו, אבל להתגרש? זה כל כך מטורף! ויש לה שבעה ילדים, הילדים הכי מוכשרים בגילם, יפים, מוצלחים, אולי תדברי איתה? זה דיני נפשות. כולם כבר ניסו, אין עם מי לדבר, הגברת רוצה לשנות משהו, היא אומרת בעצמה שהכול בסדר עם בעלה, היא זו שמחפשת שינוי".
"תראי אסתר", אמרתי לה, "אני לא רבנית, ולא יועצת, אין לי מה להגיד לה. אם נדבר אני אבכה, והיא לא תבין למה, היא לעולם לא תבין, עד שהיא תהיה שם. אבל אני יכולה לכתוב לה".
וכתבתי, ונתתי לה לקרוא והיא אמרה שזה עצוב, והיא בכתה וכך גם החברה שלה. אחר כך אמרה לי: "טוב, לך היה נס".
"לי היו המון נסים", השבתי, "ולכל אחד מאתנו יש, השאלה אם בוחרים לראות אותם".
פתאום ראיתי שמצב הרוח של אסתי נהייה טוב יותר, והיא יותר שמחה בחייה. אנחנו כל כך מיומנים בלהסתיר את בעיותינו. אנחנו חיים בקהילה שכשמישהו מטגן חצילים, כל השכונה יודעת. גם אם משפחה מסוימת מטגנת לעצמה את חייה.
אני אוהבת להתייעץ עם בעלי מקצוע בנושאי זוגיות, אנשים יראי שמים, גם אם אין בעיות מיוחדות. כל בעיה הכי קטנה יכולה להפוך לכדור שלג. ואז משהו ענק דוחף אותנו לתהום, ולנו רק נשאר לומר איך לא ידענו.
אני יודעת שרוב בני האדם מסתדרים בלעדי היועצים, אך אני זקוקה להם. עלינו רק לדעת לאתר בעל מקצוע איכותי, חכם, שמבין את הרקע שלנו. מכאן אפשר רק לצמוח ולהשביח כל חלקה טובה, או רעה.
ואני יודעת שיש אפשרות להתבונן על יצירה כלשהי ולהתפעם ממנה, ואחרי התבוננות מעמיקה לעזוב את היצירה ולקחת ממנה משהו, אפילו גרגיר קטן לחיים, קמצוץ של תבלין, שמשביח את הוויתנו.
בכל חברה ובכל זרם תהליך הגירושין נתפס אחרת. יש שמתגרשים מהר, עד שהם בעצמם אינם יודעים להסביר על מה ולמה.
כשאני חושבת שראיתי המון ושמעתי המון, אז מגיע גל של סיפורים חדשים שלא ידעום אבותינו. ראיתי יותר מיצירה אחת בחיים שהזיזה אצלי מיתר והשאירה אותי לתהות על מהות החיים ואיכותם הפנימית והחיצונית.
יום אחד עלתה בי המחשבה אולי יש לי גם יצירה כזו? אז כתבתי על זוגיות ועל הורות. אני צריכים להציב מראה מול עינינו.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
