במבט לאחור

מסופר על יונתן שחברה שלו יעל נאשמת ברצח גרושתו מיקה. יעל נמצאה על יד הגופה עם סכין ביד. היא טוענת שהיא חפה מפשע ושהיא לא זוכרת כלום. יונתן ממציא מכונת זמן המבוססת על פי תורת הדואליזם הטוענת שיש הבדל בין גוף לנשמה. המכונה מפרידה בין הגוף לנשמה ושולחת את הנשמה לתוך הזמן והמקום הנקבע מראש. ד”ר אורי אטיאס מתנדב להיכנס למכונה למרות שישנם סיכונים רבים ומתחיל לגלות פרטים מהעבר. אורי מגלה מתוך העבר שלו שכל חייו הם שקר אחד גדול. וכן הוא מגלה פרטים על הרצח ועל הרבה פרשות פתוחות. בסיפור נתוודה לחייו הפרטים של השופט שהאשים את יעל וכן על משפחות פשע וגילוי נעדרים.

פרק 1 – המשפט
ויקטור עדני הוא חוקר מנוסה במשטרת ישראל, הוא הגיע לזירת הרצח באותו יום. ויקטור ראה את הזירה כאשר יעל עדיין הייתה שם, היא טופלה במקום על ידי מד"א. ויקטור שאל אותה שאלות במקום, יעל לא ידעה אפילו מה להגיד לו, היא נמצאת בהלם כמו כולם. יעל נלקחה מהמקום על ידי שוטרות. ויקטור ראה את הגופה של מיקה והיה מזועזע מעומק נשמתו, למרות שהוא ראה הרבה דברים קשים בחיים, המקרה הזה השאיר לו רושם רע מאוד לאורך תקופה. ויקטור היה אחד מהבודדים שראו את שי-לי נמצאת בזירת האירוע, היא הייתה מכוסה בדם, שי-לי זחלה במקום שאימא שלה נרצחה והיא התלכלכה מהדם שלה.

ויקטור שטף אותה, החליף לה בגדים ושלח אותה לסבא וסבתא שלה ההורים של מיקה. ויקטור הבין שזה לא רצח רגיל אלא אכזרי במיוחד, לרצוח אימא מול תינוקת קטנה זה לא דבר שומעים ורואים כל יום.

הרצח עורר הרבה סערה וכן כעס גדול בקרב הציבור. יעל נשפטה בתקשורת עוד לפני גזר הדין שלה. ויקטור חיפש הכול בזירת האירוע, הוא לא מצא שום דבר חוץ מראיות נגד יעל. לא היה DNA של אדם זר, הזירה הייתה נקיה.

ויקטור ניסה בכל הדרכים האפשריות לגרום ליעל להודות אך היא סירבה בכל תוקף. לא עזרו כל האיומים וההפחדות שלו. ומצד שני הניסיונות שלו לשכנע אותה בדרך טובה, שאם היא תודה ברצח יבואו לקראתה בעונש. גם זה לא עזר לו, יעל הייתה קרה כקרח. למרות שויקטור היה חוקר מאוד מנוסה הוא לא ראה מימיו מישהי עקשנית ונחושה כמוה, ויקטור יחס את זה לקורת רוח שלה ולא לכך שאולי היא באמת דוברת אמת. ויקטור לא נתן לה לישון הוא אפילו היכה אותה, הכניס אותה לחדר חשוך מספר ימים ללא אוכל ושתיה ויקטור היה אכזרי אליה מאוד, הוא באמת ניסה את הכול. בסופו של דבר ויקטור טען שמישהו אחר היה נשבר מזמן.

לא משנה מה ויקטור עשה לה לאורך כל החקירות יעל טענה שוב ושוב שבמהלך הפגישה היא הרגישה שמישהו מסמם אותה ואז הרגישה חבטה בראש. לאחר מכן מצאה את עצמה בחדר חקירות. הדבר היחיד שיעל זוכרת שמיקה ביקשה ממנה שתדבר עם יונתן על הפרויקט של רוני, החבר החדש של מיקה, מיקה רצתה שיונתן יממן להם את הפרויקט, יעל הסכימה בשמחה לשאול את יונתן ואם צריך גם לשכנע אותו.

הבעיה שבבדיקת רופא לא נמצאה מכה בראשה של יעל, מה שכן הרופא מצא על גופה סימנים של שריטות שדוגמיות מהם נלקחו למעבדה והתגלו לאחר מספר ימים שהם מהציפורנים של מיקה. וכן לא נמצאו שום סימנים של רעל בגופה. ויקטור מצא סימני מאבק בין יעל למיקה, זירת הרצח הייתה נראית כזירת קרב. ולכן לאחר בדיקה יסודית של כל הנתונים הנמצאים בזירה היה נראה לצוות החקירה שאין שום אפשרות אחרת אלא שיעל היא הרוצחת.

"את משקרת" צרח ויקטור על יעל שנבהלה ממנו.

"אני לא" אמרה יעל בשקט.

"את כן, אני אוכיח לך שכן, את שקרנית, אימא של השקרניות את רוצחת תתביישי לך אני לא יכול להיות פה איתך" הטיח בה ויקטור הרבה האשמות.

יעל בוכה.

"תבכי, אני לא מתרגש מהבכי שלך, תבכי למה לא בכית ששי-לי בכתה? למה גרמת לתינוקת לבכות כל החיים שלה, תבכי, מגיע לך לבכות כל הזמן, אני לא אעזוב אותך כל החיים, את תירקבי פה עד שתודי שאת רצחת את מיקה". ויקטור המשיך להתעלל בה מילולית.

יעל שתקה.

כולם שנאו אותה, התקשורת, הציבור, השופטים, מכיוון שהיא נראתה כאדישה והתעלמה מכל רגש במהלך כל התקופה. ויקטור שנא אותה באופן אישי, הוא לא יכול לשכוח את זירת הרצח ואת החוסר שיתוף פעולה של יעל לאורך כל החקירות, זה הוציא אותו משלוותו.

גם המשפחה של יעל התנערה ממנה, חוץ מיונתן כולם נטשו אותה.

יעל הייתה חזקה לאורך כל הדרך אבל היא נשברה בסוף, יעל כבר הרגישה אשמה, היא חשבה להודות ולסיים עם הכול. יעל שקלה אפילו להתאבד, היא הייתה במצוקה קשה על סף שיגעון, האור היחיד שהיה לה הוא לראות את המאמצים הכבירים של יונתן למען שחרורה. יונתן באמת עושה הכול רק בשביל להוכיח את חפותה.

יעל חשבה לעצמה 'אם יונתן מאמין בי אז ראוי שגם אני אאמין בעצמי'.

התוצאות של המשפט היו ידועות מראש, העורך דין של יעל טען לאורך כל המשפט שעושים עוול ללקוחה שלו. יונתן השקיע הרבה כסף במציאת עורכי דין מהשורה הראשונה אבל כל זה לא עזר. המשטרה והפרקליטות חייבים לסגור את התיק עם נאשם. בפרט שיש להם את כלי רצח והוכחות שהיה מאבק גופני בין יעל למיקה, הכול מוגש להם על מגש של כסף, הם לא יכלו לתת לה לברוח מהעונש.

במהלך המשפט הפרקליטים של יעל ניסו להסביר שקיימת אפשרות שבא אדם מבחוץ וביצע את הרצח וכן אין שום עדות שיעל רצחה את מיקה וכמובן יש להוסיף שיעל לא מודה, לכן כל הראיות הם נסיבתיות בלבד ואין להסתמך עליהם בשביל להאשים בן אדם ברצח.

כל האפשרות האלו נדחו על ידי הפרקליטות, הם הוכיחו שאין שום אפשרות שהיה עוד מישהו וכן כל הסימנים על הגוף מעידים על מאבק פיזי בין יעל למיקה, לכן לא צריך הודאה ברצח וכן לא צריך עדות.

הפרקליטות הביאה את השוטר שחקר את הרצח לעדות בבית המשפט, השוטר ויקטור עדני התחיל לתאר את כל החקירות בצורה מפורטת הוא הביא את כל הפרטים בחקירה שהיו מזעזעים, ויקטור פירט את כל הסימנים שהיו בגופה, הוא תיאר את כלי הרצח שנמצא בזירה, השוטר ויקטור הסביר שהמשטרה עשתה עבודה יסודית מאוד עד שהיא הגיעה למסקנות ושלחה אותם לפרקליטות. ויקטור רק לא סיפר לשופטים כמה הוא היה מתעלל ביעל נפשית ופיזית לאורך כל החקירות.

ויקטור דחה את הטענה שהיה שם אדם שלישי מכיוון שהמשטרה חיפשה בכל הזירה סימן אחד שיכול להוכיח את התאוריה הזאת ואף על פי כן המשטרה לא מצאה כלום, לכן לפי דעתו אין שום ספק שיעל היא זאת שרצחה את מיקה.

"אתה יכול להיות בטוח במאה אחוז שיעל רצחה את מיקה" שאל הקטגור את ויקטור.

"אין שום ספק לאור כל הממצאים שהיו בשטח יעל הרוצחת" אמר ויקטור וכל הנוכחים בבית המשפט התחילו להקים מהומה, השופט ניסה להרגיע את העניינים ללא הצלחה.

הסנגורים ניסו למצוא סדקים בדבריו של ויקטור, אך לא מצאו שום רבב בדבריו.

"קיימת אפשרות שיבוא מישהו אחר שייקח את האצבעות של מיקה וישרוט את יעל?" שאל הסנגור את ויקטור.

"אתה שומע מה אתה שואל?" שאל ויקטור בחזרה.

"תענה לשאלה" תקף הסנגור.

"כן קיימת אפשרות שמי שביצע את הרצח היה חייזר ששיחק עם האצבעות של הגופה" אמר ויקטור בזלזול גדול וגרם לאנשים שהיו במשפט לצחוק.

הסנגור ידע שהתשובה הזאת שברה את כל היסוד שהוא בנה בשביל לסתור את הטענות של ויקטור, הסנגור הבין שהשוטר חכם ומנוסה הרבה יותר ממנו.

השופטים עמלו קשה לפסוק את גזר הדין, בסופו של דבר כתב כבוד השופט יורם אהרונסון שאין לו אפשרות לפסוק ההפך מהגיון ולחפש ספקולציות ולהוסיף אדם שלישי, הוא הכריע שהוכחות מספיק חזקות להאשים את הנאשמת ברצח, השופט הזכיר שכלי הרצח נמצא בידיה של הנאשמת, וכן הוא הזכיר את המאבק הפיזי שהביא בסופו של דבר לעילפון של יעל ולרצח של מיקה.

עוד הוסיף השופט שהראיה המרכזית שלו שהנאשמת סתרה את עצמה בעדות, מצד אחד הנאשמת עומדת על כך בתוקף שהיא לא רצחה את מיקה גרוסמן ואילו באותו לשון הנאשמת טוענת שהיא לא זוכרת כלום, שתחליט או שהיא זוכרת מה שהיה או שהיא לא זוכרת. ואם היא לא זוכרת יכול להיות שבסופו של דבר הנאשמת רצחה את הקורבן.

עוד כתב השופט בגזר הדין: "הדבר היחיד הנשגב מבינתי במקרה הנ"ל הוא המניע לרצח. לכאורה לא נראה מניע ישיר אולי היה זה ויכוח שהתלהם או אולי קינאה חבויה".

אבל למרות חוסר הידיעה על סיבת הרצח כתב השופט בגזר הדין שליבו שלם עם ההחלטה להאשים את יעל סוגת ברצח מיקה גרוסמן.

בסופו של דבר בית המשפט פסק שיעל סוגת אשמה ברצח. גם לגבי העונש השופטים לא היו חלוקים הם החליטו להטיל על יעל את העונש המקסימלי בחוק שהוא מאסר עולם.

הפרקליטים של יעל הגישו ערעורים גם על הגזר דין וגם על העונש החמור, כל הערעורים נדחו, הסיבה העיקרית על חומרת העונש והחוסר התייחסות לערעור הוא משום שיעל לא הביא חרטה על הרצח, יעל רק המשיכה לטעון שהיא לא זוכרת מה היה.

בנימוק לדחיית הערעור כתב השופט שאם יעל הייתה מסבירה מה התרחש במהלך הרצח יכול להיות שהם היו מקלים במקצת על העונש. אבל העקשנות שלה לא לספר כלום היה בעוכרה.

הציבור והפרקליטות נשמו לרווחה, אבל יונתן נכנס ללחץ כי משפט חוזר במדינת ישראל הוא כמעט בלתי אפשרי. צריך לשכנע את בית המשפט בהוכחות חדשות ודבר זה נדיר ביותר. בכל זאת ליונתן הייתה נחמה פורתא, כי עוד מעט יהיה לו את הכלי לראות ולדעת במבט לאחור מה קרה שם באמת.