הבית שמעבר לאגם

לאחר מות בעלה והפרסום הרע שזכתה לו בתקשורת לאחרונה, קייסי פלטשר, השחקנית הידועה, צריכה מקום להתחבא ולהתאבל בו בשקט. אימה של קייסי לא מותירה לה ברירה ושולחת אותה לשהות בבית האגם המשפחתי בוורמונט, שבו נהגה לבלות את הקיצים בילדותה. חמושה במשקפת ובכמה בקבוקים מהוויסקי האהוב עליה, קייסי מעבירה את הזמן בצפייה בבני הזוג קתרין וטום רויס, מיליארדר ודוגמנית לשעבר, שחיים בבית שמעבר לאגם. יום אחד קייסי מצילה את קתרין מטביעה, וידידות נפלאה ומפתיעה מתפתחת ביניהן, אך ככל שעובר הזמן, קייסי מתחילה להבין שאצל בני הזוג רויס לא הכול מושלם כפי שהוא נראה מבעד למשקפת.

כאשר קתרין נעלמת יום אחד, קייסי מחליטה שהיא חייבת לעשות הכול כדי להבין מה קרה לה.

היא לגמרי לא מוכנה למה שהיא עומדת לגלות.

ריילי סאגר, סופר רבי המכר של 'הניו יורק טיימס' ועיתונאי עטור פרסים, חוזר עם המותחן הכי בלתי צפוי שלו אי פעם. הבית שמעבר לאגם הוא מותחן מרתק שלא תוכלו להניח מהיד לרגע עד לדף האחרון, ואם אתם חושבים שפענחתם את העלילה... תחשבו שוב.

"הטוויסט בעלילה הטוב ביותר של סאגר עד כה." 'פיפל', 'ספרי הקיץ הטובים ביותר'

"זה מבנה של מותחן פסיכולוגי מוכר, עד שהכול משתנה ואי אפשר לעזוב את הספר." 'יו־אס־איי טודיי'

"ריילי סאגר הוא אומן המותחנים." 'שונדלנד', 'הספרים הטובים ביותר ליוני 2022'

האגם אפלולי יותר מארון קבורה שהמכסה שלו סגור. זה מה שמרני נהגה לומר כשהיינו ילדות והיא ניסתה להפחיד אותי. היא הגזימה, מן הסתם, אבל לא בהרבה.

גם בזמן שקרני השמש נשזרות בהם, המים של אגם גרין נראים אפלוליים להפליא, ארון קבורה שהמכסה שלו סדוק. אם אתם מחוץ למים, תוכלו לראות בבירור עד לעומק של כשלושים סנטימטרים מתחת לפני המים לפני שהאגם יתחיל להיראות מעורפל ואז שחור וסמיך, ואז אפל כמו קבר.

הבלחי האור שמגיעים מלמעלה ניצבים בסתירה מובהקת למעמקים השחורים. כשהיינו ילדות וצפנו באמצע האגם, מרני הייתה מאתגרת אותי לעיתים קרובות לשחות אל מעבר לנקודת הראות עד שאגע בקרקעית.

נעניתי לאתגר אין־ספור פעמים, אך מעולם לא הצלחתי. אבודה בחשיכה, תמיד איבדתי תחושת כיוון ואז שחיתי למעלה בזמן שהייתי בטוחה שאני שוחה לעבר הקרקעית. הייתי מגיחה מתוך המים ללא אוויר, מבולבלת ומעט מעורערת מההבדל שבין המים לשמיים. מעל פני המים היה זה יום שמש בהיר. מתחתיהם המתין הלילה.

על חופו של אגם גרין שכנו חמישה בתים. כל אחד מהם נבנה בסגנון אחר, מהפשוט והחמים ועד למודרני והראוותני. בקיץ, מדינת 'ההר הירוק' נמצאת במלוא הדרה וכל הבתים עמוסים בחברים, בבני משפחה ובאנשים שהגיעו לנפוש. הם בוהקים כמו מגדלורים המתווים מסלול לחוף מבטחים. מבעד לחלונות אפשר לראות חדרים מוארים היטב, גדושים באנשים שאוכלים, שותים, צוחקים ומתווכחים, משחקים במשחקים וחולקים סודות.

עם תום עונת הנופש הבתים מתעטפים בדממה וכל זה משתנה, תחילה במהלך השבוע הראשון ואחר כך גם בסופי השבוע. לא שהם ריקים, רחוק מכך. הסתיו מושך אנשים לוורמונט לא פחות מהקיץ, אבל האווירה שונה. היא דוממת. כבדת משקל. עד שמגיע אמצע אוקטובר נראה שהחשיכה של האגם כבר הספיקה להציף את הגדה, לחלחל אל הבתים ולעמעם את אורם.

זה נכון במיוחד לבית שנמצא ממש מעבר לאגם. הבית עשוי מזכוכית, מפלדה ומאבן, ומשקף את המים הקרירים ואת שמי הסתיו האפרוריים, משתמש בהם כדי להסוות את מה שאולי מתרחש בתוכו.

כשהאורות דלוקים, אפשר לראות מעבר לחזות החיצונית שלו, אבל רק עד גבול מסוים. במובן הזה, הוא דומה לאגם. לא משנה כמה תתבוננו, תמיד יהיה משהו שמסתתר ממש מתחת לפני השטח.

מי כמוני יודעת. אני התבוננתי בו.