הספר מספק מפת דרכים שתראה לכם לשלב את העקרונות שלפיהם פועלת עליבאבא בפעילות העסקית שלכם!
זה הספר הראשון שייתן לכם כלים איך להטמיע את התרבות הייחודית של עליבאבא את עקרונות הניהול שלה ואת מודל הפיתוח העסקי והכלכלי ביוזמות העסקיות שלכם. בזכות המודל העסקי הייחודי שלה, עליבאבא ורשת המוצרים והשירותים המקושרים שלה התפוצצו לשווקים עולמיים ויצרו הזדמנויות בלתי נתפסות עבור מיליוני עסקים קטנים ברחבי העולם. קחו את העוצמה הכלכלית של אמזון, את יכולות החדירה של פייסבוק, את השליטה של גוגל ושל יוטיוב בשוק האינטרנט ואולי תוכלו להעריך את כוחה העצום של עליבאבא.
ספר זה חושף את הטאו של עליבאבא, המתכון הסודי של החברה, האתוס שאפשר לעליבאבא לעמוד בזמנים קשים ולהתעלות על כל המתחרים שלה. בספר תקבלו את פילוסופיית הניהול של החברה, את המרכיבים החשובים ביותר שהניעו אותה לראש הפירמידה של ההצלחה.
בריאן א' וונג מזקק בספר כמעט שני עשורים של ניסיון אישי בעליבאבא כדי להראות לכם איך למנף את יכולות הארגון שלכם. בעזרת הכלים הייחודים שוונג פיתח, הספר יעזור לכם למקסם את ביצועיכם ולזכות להצלחה פנומנלית. הטאו של עליבאבא מלמד יזמים איך לחתור למטרה, ואיך לראות במיזם שלהם כלי להשפעה מתמשכת על הקהילה. העקרונות ושיטת הפעולה שמפורטים בספר הם כלים יקרי ערך עבור כל יזם המבקש לשפר את הפעילות העסקית של הארגון שלו.
מאז התחלתי לכתוב ספר זה לפני שנתיים ועד להשלמתו, העולם השתנה במובנים שמעולם לא דמיינו. המגפה העולמית המיטה על העולם טראומה פסיכולוגית ופיזיולוגית שתימשך לאורך חיים שלמים. שינויי האקלים כבר אינם מוטלים בספק כשסיפורים במבזקי החדשות על פצצות ציקלון חסרות תקדים והנמסות המזעזעת של קרחונים הפכו לידיעות שגרתיות. המלחמה באוקראינה ויחסי ארה"ב־סין חשפו סדקים גיאופוליטיים שהציתו חששות לגבי מלחמה קרה חדשה. בקצרה, מספר עצום של משברים קיומיים עומדים, לא רק בפני כמה מדינות, אלא גם בפני האנושות כולה.
ג'ק מא, מייסד עליבאבא, הזכיר לנו בקביעות ש'איפה שרוב האנשים מתלוננים שם נמצאת ההזדמנות... ואיפה שיש צרות... ישנה הזדמנות'. אם זה המקרה הרי ניתן לומר שעומדת בפני כולנו הזדמנות ענקית. והיא דורשת שינוי דפוס חשיבה משמעותי לגבי האופן שבו אנו יכולים לפתור משברים קיומיים אלו באמצעות הכלים שברשותנו.
בכתיבת ספר זה, בכוונתי לטעון שהעידן הטכנולוגי הייחודי של ימינו מציע לנו את הפוטנציאל להיות חלק מהפתרון לרבות מבעיות העולם היום ושהאתוס שעליבאבא פיתחה ושיתפה הוא מפת הדרכים. לראות זה להאמין, ועליבאבא הוכיחה פעם אחר פעם איך ניתן לעשות זאת.
זהו ספר על חברה, עליבאבא, שלא זו בלבד שעיצבה תעשייה ענקית ומסחר מקוון (e־commerce), אלא שהשפיעה על מדינה שלמה, סין, במסעה הדיגיטלי שהחל עם כמה, אם בכלל, מהתכונות שהרוב יאמרו שנדרשות לסטארט־אפ מצליח טיפוסי. מה שכן היה לה הוא ג'ק מא, יזם בלתי שגרתי ובעל חזון שהשווה את דרכו הבלתי סבירה ל'איש עיוור הרוכב על גבו של נמר עיוור'. כשנשאל פעם במהלך כנס באוניברסיטת הרווארד לגבי הסוד לעלייתה המדהימה לגדולה של עליבאבא, ג'ק, שאוהב להישמע שערורייתי, השיב: "עליבאבא הצליחה משום ש(1) לא הייתה לנו תוכנית, (2) לא טכנולוגיה, (3) ולא כסף."
אך לעליבאבא היו את מה שהתברר כתכונות מנחות עוצמתיות יותר — הרגשה עמוקה אמיתית של תכלית, שליחות של שוויון חברתי, ומיקוד על הפצת סוג חדש של עושר כוללני ומשותף, כולם בנויים על תשתית ניהול שמעניקה חשיבות לערכים מעל מדדי ביצועים מרכזיים (Key Performance Indicators — KPI). למייסדה הייתה הבנה אינטואיטיבית של בסיס הלקוחות הראשון של החברה, העסקים הקטנים והבינוניים המוחלשים והיזמים שזקוקים לעזרה. אם יינתן להם העידוד והחינוך מעליבאבא, יזמים שאפתניים אלו, ידע ג'ק, יתפסו את ההזדמנויות בגבולות הרחבים החדשים של 1 ו־0.
המודל הדיגיטלי של עליבאבא הרוויח מהדינאמיות יוצאת הדופן של הכלכלה של סין — אחת מההתפרצויות מרחיקות הלכת ביותר בהיסטוריה של שגשוג בעקבות השקת תוכניות הרפורמה הכלכלית של הממשלה בשנות ה־80 — והמריץ אותה. באותו הזמן, הפלטפורמה המתרחבת במהירות של עליבאבא סייעה להפיץ שגשוג למחוזות ולעסקים שהתעלמו מהם, בדרכים חדשות וטרנספורמטיביות.
הייתי העובד האמריקאי הראשון והחמישים ושניים בכלל של חברה יוצאת דופן זו, ביליתי אין־ספור שעות בעבודה, בתחילה לצד הקולגות שלי על כיסאות וספות לא תואמות בדירה של ג'ק בעיר הפרובינציאלית האנגז'ו, וראיתי אותה נאבקת לאורך שנותיה המוקדמות, אפילו על סף פשיטת רגל, ואני יכול להבטיח לכם שג'ק, אף שהשתעשע מלהישמע חצוף, הפריז רק במעט כשתיאר את ימינו המוקדמים בלי תוכנית, בלי טכנולוגיה ובלי כסף.
אך למדתי להעריץ ולאמץ את שליחותו, ובייחוד, את כוחו של המודל הייחודי שהוא ניסח. זהו מודל שניתן לשכפל ומנהיגים או ארגונים יכולים להשתמש בו כדי להיות טובים יותר, יעילים יותר, ובעלי השפעה חברתית גדולה יותר.
עקרונות אלו, יותר של הלב מאשר של הראש, הנחו את מערכות הניהול הגמישות שפיתחנו כדי לחזק בקביעות את תרבות עליבאבא: זה היה 'הרוטב הסודי' שלנו. צוות המנהיגות של עליבאבא היה רב תושייה וגמיש במיוחד בהטמעת ערכים אלו ובשימוש בהם לפיתוח האסטרטגיות שהפכו את כוח העבודה השאפתני שלנו לכל כך יצרני ועמיד.
שילוב זה של תכונות יצר את מה שאנו כינינו 'הטאו של עליבאבא', ומשמעותו מציאת איזון והרמוניה אפילו בנסיבות מלאות בסתירות. בספר זה אני מתאר כיצד האיזון וההרמוניה עבדו בפועל וכיצד ניתן לעשות בהן שימוש כדי להניע מפעל יזמי.
בפרקים הבאים, אני מסביר איך הארגון, שג'ק ושבעה־עשר מייסדים אחרים בנו, השיק פרדיגמת התפתחות חדשה לא רק ליצירת הון אלא גם לטיפול בעוני וליצירת משרות, בנוסף לעידוד צמיחתה של זירת שוק חדשה עצומה. ניתן להתחקות אחר תוצאות נעלות אלו לאורם המנחה של שליחות, חזון וערכי עליבאבא, שנתן כיוון ובהירות למאות אלפי חברי הצוות שגרמו לאקוסיסטם הדיגיטלי שלנו לפרוח.
זהו מודל שהצוות שלי ואני סייענו לארגן בתוכניות בהן השתמשנו, קודם כול, כדי ללמד את המערכות שלנו למנהלים הבאים של עליבאבא שהובילו את ההתרחבות הגלובאלית שלנו, ולאחר מכן, כחלק מהשליחות החברתית מלאת התשוקה של ג'ק מא לעודד ולהנחות יזמים צעירים בשווקים מתעוררים כחלק מפרדיגמת ההתפתחות שמשנה כלכלות באפריקה, דרום מזרח אסיה, ואזורים מתעוררים אחרים. אלו הם סוגי השיעורים שלא תמצאו בקורסים סטנדרטים בתואר שני במנהל עסקים. אלו הן תובנות ומסקנות המגיעות משנים של ניסוי וטעייה והתבוננות על העקרונות שהנחו את קבלת ההחלטות של הצוות של עליבאבא בתוך שוק שלא היה לו תקדים או מפת דרכים להצלחה. בקיצור, גישת הטאו של עליבאבא מאפשרת הלך רוח ודרך חשיבה המשחררים קבוצה של יחידים לחפש אחר תכלית משותפת שכולם מאמינים בה, בקפדנות וביעילות.
שליחות החברה שלנו הייתה 'להקל על עשיית עסקים בכל מקום'. אך החזון של ג'ק היה גם ייחודי מאחר והכוונה הייתה ליישם את הנוסחה בעיקר לטובת אאוטסיידרים — עסקים קטנים, יזמים, ומחוזות בסין שהוזנחו זה מכבר — ולספק להם הזדמנויות שלא יכלו לחלום עליהן. ג'ק וכמה מסגניו אהבו את נובלות אומנויות הלחימה הסיניות, אז בתחילה השתמשנו בחלק מהדמויות האגדיות מסיפורי הווקסה (wuxia) האלה כדי להגיש את הדימוי העצמי שלנו כאנדרדוג מבולגן שהציב ערכים אתיים מעל תאוות הכוח בעודנו בלחמים בשם אלו שנשארו מאחור או דוכאו. המסר היה שנוכל להצליח רק על ידי כך שנישאר נאמנים לעקרונות שלנו. חברי הצוות שלי ואני היינו חלק מתכלית, לא רק החזקנו במשרות.
ערכים אלו, שהתפתחו לאורך השנים, נוסחו בשנת 2019 כלהלן:
1. לקוחות במקום הראשון, עובדים המקום השני, בעלי מניות במקום השלישי.
2. אמון הופך הכול לפשוט.
3. שינוי הוא הקבוע היחיד.
4. הביצועים הטובים ביותר של היום הם נקודת הפתיחה של מחר.
5. אם לא עכשיו, אימתי? אם לא אני, אז מי?
6. חייה ברצינות, עבוד בשמחה.
בחלק I של ספר זה, 'המסע של עליבאבא', אני מסביר את שורשיה של עליבאבא, כיצד נקלעתי להרפתקה יוצאת הדופן הזו ואיך הפכנו בעקביות פלטפורמת מסחר מקוון עסק לעסק פשוטה יחסית, צעד אחר צעד, לאקוסיסטם גלובאלי תחרותי במיוחד. מבנה זה סייע ללקוחות העסקים הקטנים והבינוניים שלנו ולצרכנים על ידי מתן גישה לקונים ומוכרים, למימון ולמערכות תשלומים, למחשוב ענן, ולתמיכה לוגיסטית.
חלק II, 'הרוטב הסודי', פורס את פרקטיקות הפילוסופיה, הניהול, והמנהיגות שהניחו את התשתית להצלחתה של עליבאבא, וזוקקו לשיעורים ולמסגרות שימושיות ליזמים ולמנהיגים עסקיים. סעיף זה מפשט את הסט המוצלח והניתן לשכפול של אסטרטגיות ופרקטיקות ניהוליות. בסינית, המילה טאו (道) משמעה 'דרך', במובן של טבעו ומהותו של משהו. 'הטאו של עליבאבא' הוא בדיוק זה — אתוס ורוח שטופחו במודע והוחדרו לכל האסטרטגיות ומערכות הניהול. אני מסיים חלק זה בסקירה של פרקטיקות המנהיגות של עליבאבא.
בחלק III, 'החזית הדיגיטלית החדשה' ,אני בוחן את השפעתה של עליבאבא בתוך סין וברחבי העולם המתפתח — ואיך החברה סייעה להנחות את המעבר לכלכלת דיגיטל כוללנית יותר בשווקים מתעוררים. באמצעות תוכניות הלימודים ותוכניות העמיתים שיצרנו, לימדנו ועזרנו ליישם את הטכניקות מפרדיגמה זו כך שהיזמים יכלו לדלג מעל המחסומים המסורתיים לצמיחה והגשמת פוטנציאל ההתפתחות של מדינות ומחוזות.
בשנים האחרונות, הסביבה השתנתה מן הקצה אל הקצה. עליבאבא הוכתה חזק בידי מדיניות ממשלתית משתנה. סין הרוויחה רבות מהצלחתה של הכלכלה הדיגיטלית, אך הרגולטורים ביקשו לאזן מגוון שיקולי מדיניות שצצו עם עלייתן של חברות ענק אלו ומייסדיהן. הידוק אמצעים נרחב השפיע על עליבאבא וענקיות דיגיטל רבות אחרות. בייחוד, ההנפקה הראשונית לציבור (IPO) שלAnt Group , חברת טכנולוגיה פיננסית מסועפת לעליבאבא — בשווי של 37 מיליארד דולרים, והייתה צפויה להיות ההנפקה הראשונית לציבור הגדולה בעולם — נעצרה במפתיע בשל עניינים רגולטורים. מקרה זה עשה כותרות ברחבי העולם וציין נקודת מפנה באופן שבו חברות טק גדולות יהיו תחת פיקוח בסין.
סין אינה לבד בהערכה מחודשת זו של הכוח של חברות הטכנולוגיה המרכזיות. הבעיות כוללות את הפוטנציאל להתנהגות בלתי תחרותית, הגנת צרכן בלתי מספקת, חששות לגבי פרטיות המידע, וההשפעה של קפיטליזם המעקב לכאורה. ממשלות בארה"ב ובאיחוד האירופי, כמו גם בסין, חוקרות עוולות חשודות וכפי שפורסם, בוחנות אסטרטגיות לצמצום הדומיננטיות של חברות אלו, החל מאכיפת תקנות חדשות ועד פירוק אפשרי שלהן. חששות אלו התמקדו בענקיות הדומיננטיות של המדיה החברתית, החיפוש, והמסחר המקוון, כגון Meta Platforms (לשעבר פייסבוק), אמאזון, ואלפאבית (חברת האם של גוגל), ובנוסף ענקיות סיניות כגון Tencent, Kuaishou, Bytedance, וגם עליבאבא. בנוסף לכך, המתחים הגואים בין ארה"ב וסין על התחרות בתחומים הנעים מעוצמה אזורית, התקפות סייבר, וריגול תאגידי ועד סחר בסחורות ושירותים, כמו גם בענייני זכויות אדם, יצרו אי־ודאות גדולה אף יותר לגבי הסביבה בהן פועלות חברות הטכנולוגיה הגדולות.
בעוד שענייני המדיניות האלה ערפלו את האופק של חברות אינטרנט גדולות רבות, הסיטואציה ממשיכה להתפתח. ולא משנה איך אתגרים אלו ייפתרו, ואיזה סוג של עליבאבא תצמח מהתגובה הכוחנית, המודל הדיגיטלי הייחודי לצמיחה שהחברה עיצבה נותר ככלי עוצמתי להשגת סוג חדש של הצלחה כוללנית.
תקוותי בכתיבת ספר זה היא שיזמים, אנשי אקדמיה, וקובעי מדיניות בעלי שאיפות נעלות לפתרון בעיות החברה יקבלו השראה והכוונה מהלקחים שזוקקו מהחוויה של עליבאבא. אני מקווה שבמקום להקשיב לקולות שנותנים להם אלף ואחת סיבות מדוע משהו אינו אפשרי או למה הוא ייכשל, הם יסתכלו על הסיפור המרתק של יחיד וחברה שהתחילו עם כלום מהמקום הכי בלתי סביר להפוך בו למעצמה שעיצבה את עידן האינטרנט. מה שיבוא בהמשך הוא מפת דרכים לשכפול והשגת הצלחה זו.
לאורך ילדותי בצפון קרוליינה, סין הייתה תלויה כפנס במרחק. ידעתי שמשם הגיעו אבותיי, אך הייתה לעובדה זו השפעה מצומצמת על חיי היומיום שלי. באותו הזמן, מרבית ידיעותיי היו בצל זוהרה.
גדלתי במשפחת מהגרים אמריקאיים שאפתניים לגמרי. אבי היה הרביעי מבין תשעה ילדים והראשון במשפחתו שנולד על אדמה אמריקאית, לאחר שהוריו הגיעו מדרום סין. הם העניקו חשיבות עצומה להישגיות חינוכית ושירות קהילתי, שהובילו את אבי וכמה מדודיי להיות רופאים. משפחתה של אמי הגיעה לארה"ב אף מוקדם יותר, והוריה היו איכרים, שהתיישבו סמוך לסקרמנטו, לצד שורות על גבי שורות של עצי פרי — תפוחים, משמשים, דובדבנים ואפרסקים — ישבו בינות הגבעות המשתפלות היפהפיות, שאהבתי לבקר כילד.
הייתה זו ילדות פרברית טיפוסית ונעימה לגדול בה כילד בפאלו אלטו: רכיבת אופניים בכל יום לבית הספר, השתתפות בליגת הכדורגל המקומית, ביקור בכנסייה בסופי השבוע, ולעולם לא להטיל ספק בכך שגם אני אהיה דוקטור. אך סין, מבחינת הערכים והתרבות הסיניים, תמיד הייתה חלק מזהותי בדיוק כמו כובע המצחייה של הסן פרנסיסקו ג'יאנטס האהוב עליי. בכל שנה התכנסנו לאיחוד גדול עם הצד של אבי במשפחה, לרוב בביתה של דודתי מייגן בסיאטל, וזו נהייתה מסורת בשביל אבי לנצל את המאורע בכדי לחלוק איתנו את מחשבותיו על ערכים סיניים, כגון אדיקות הורית1 והחשיבות שבחינוך. הייתה לכך חשיבות עבורי, אך לאמיתו של דבר, ככל שחלפו השנים, חוט די דק חיבר אותי למורשתי. במהלך חטיבת הביניים הדבר השתנה.
בשנת 1985 אבי הוזמן לשאת דברים בכנס רפואת העיניים הבינלאומי הראשון של סין בדרום העיר גואנגג'ואו. הייתי בכיתה השישית, והכנס נערך במקרה במהלך חופשת החורף שלי, אז הוא הזמין אותי להצטרף אליו. קפצתי על ההזדמנות, בייחוד משום שתכננו לבקר בכפר אבותיו לאחר הכנס.
ברגע שהסתיים הכנס, התרגשותי החלה להיבנות כשטיפסנו לתוך מכונית שכורה ויצאנו לדרך מחוץ לזוהרה של העיר המודרנית גואנגג'ואו לעבר האזור הכפרי ולכפר בטאישאן, בו נולד סבי מצד אבי.
היה זה מסע בזמן לסין שונה בהרבה מזו שחוויתי במרחבי הכנס במלון. הכביש המהיר התחלף בדרך עפר גבשושית מלאה בזרם בלתי פוסק של מכוניות חבוטות, אופנועים עמוסים לעייפה ואופניים. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ראיתי ריקשות, לרוב מופעלות במנועים פולטים, מתנודדות תחת ערמות ענקיות של תיקים ארוזים בחוזקה ואף כלובים עם תרנגולות מקרקרות.
כשבסופו של דבר סללנו את דרכנו לרחובות טאישאן, התקבלנו בברכה על ידי בני משפחה. התלווינו לאחד מזקני המשפחה מבית קטן אחד למשנהו שעה שהוא מציג אותנו לקרובי משפחה ושכנים חייכנים. אבי, שלמד בילדותו את הדיאלקט הסיני המקומי של המשפחה, פטפט בחביבות, אך אני הבנתי מעט ונותרתי בשקט.
מאוחר יותר, בזמן שהלכנו לאורך הכפר, נפגשתי לראשונה עם סין הכפרית. זה היה עולם חדש לגמרי עבורי, הפעם הראשונה שבה תעיתי רחוק כל כך מאזור הנוחות של חטיבת הביניים האמריקאית. דרכי העפר היו מאובקות ועקומות, כלבים משוטטים מכל עבר, ומסביבנו שדות אורז בהם עמלו הכפריים כדי להאכיל את משפחותיהם. בנים ובנות צעירים שיחקו תחת שמש אחר הצהריים, עטופים בסוודרים ובמכנסיים מרופטים מיד שנייה. זה צרם לנפשי הצעירה, ותהיתי מה נדרש כדי לשפר את מה שהרגיש לי כנסיבות צנועות במידה קיצונית.
אך על אף הפער הבולט מול תנאי החיים אליהם הייתי רגיל, ראיתי בפניהם את פניהם של בני דודי בקליפורניה. דמיינתי את עצמי משחק עם ילדי הכפר ואיך הייתה נראית ילדותי אלמלא סבי אזר את האומץ לעשות את דרכו לאמריקה עשורים לפני כן.
בשעה שהתפלאתי לראשונה מההיקף הרחב של העולם, חידות ההזדמנות והגורל, נאבקתי ברגשות סותרים. הרגשתי בד בבד תחושה של שייכות ושל מרחק. באותו הרגע, הבנתי שיש מעט שאוכל להבין או להתחבר אליו בחייהם או בחוויותיהם, אך הייתי נחוש בדעתי לשנות זאת.
החלטתי שם ואז שיום אחד אחזור לסין.
הדרך לננג'ינג
כשהגיע הזמן ללכת לקולג', בחרתי להירשם לסווט'מור קולג', מחוץ לפילדלפיה. עדיין הייתי בטוח שאהיה רופא, כמו אבי, ושילבתי לימודים קדם רפואיים וספרות עם קורסים בהיסטוריה ושפה סיניים. לאחר ביקורי הראשון בכפר משפחתי, התחלתי ללכת לשיעורי סינית בבית בפאלו אלטו, סולל את דרכי לרהיטות, ולקחתי על עצמי לבקר בסין במהלך חופשות הקיץ כסטודנט שפה באוניברסיטת פקינג וכמורה לאנגלית בהתנדבות בפרובינציית יוננאן.
לקראת סיום לימודיי בסוורט'מור, הרגשתי חסר מנוח לראות משהו מהעולם והגעתי לכדי החלטה שאיני מוכן עדיין להתחיל בלימודי הרפואה. כשחשבתי מה אוכל לעשות במקום, אחד ממורי לשפה הציע שאשקול להגיש מועמדות לתוכנית חד־שנתית במרכז Hopkins־Nanjing Center, מוסד המנוהל בשיתוף בית הספר ללימודים בינלאומיים מתקדמים באוניברסיטת ג'ון הופקינס ואוניברסיטת ננג'ינג. לא היססתי. זה הפך לראשון במעלה עבורי.
עברתי לננג'ינג בסתיו 1996 מצויד בתוכנית. החלטתי לחקור את הגישה לטיפול רפואי בסין, מה שהתיישב עם שאיפתי לעבוד כרופא בעולם המתפתח. נתיב זה, כך חשתי, יספק מסלול קריירה מוצק וגם יאפשר לי לספק את תשוקתי האישית החזקה לתרום לטובת הכלל, לרומם יחידים ומשפחות עניים באמצעות בריאות משופרת. סין, כך נראה, הציעה הזדמנות אידיאלית לכבד ולהגשים את מחויבותי לתמוך ביחידים ובקהילות וללמוד כיצד טיפול רפואי טוב יותר יכול להעלות את סטנדרט המחיה. כך גם יכולתי לצפות באופן שבו מודל התפתחות זה מבוצע בשווקים מתעוררים כמו סין.
סין של שנות ה־90, על אף היותה עדיין ענייה יחסית, הייתה עולם בעיצומו של שינוי יוצא דופן. הרפורמות הכלכליות של הממשלה, שהושקו בשלהי שנות ה־70, החלו לשנות מרכזים אורבניים עם צמיחתם המהירה של מיזמים פרטיים וגם ממשלתיים שהתמקדו בפיתוח שווקי ייצור וייצוא ושיפור התשתית. משכורות העובדים היוו שבריר מאלו שבמערב, אך הן עלו והיו נדיבות בסטנדרטים של סין של אותה תקופה. הן סיפקו רמה חדשה של שגשוג למיליונים שלפני כן נהנו ממעט.
ככל שחייתי בננגי'נג וטיילתי ברחבי המדינה כך התבהר לי שבמדינה מתפתחת כמו סין, נראה כי הצמיחה העסקית תורמת להעלאה מהירה של רמת ואיכות החיים של הסיני הממוצע יותר מאשר מערכת הבריאות. השכר העולה הפך את העובדים לצרכנים, המשתוקקים פתאום לקנות בהתלהבות מותגים פופולאריים הממלאים את מדפי החנויות. החינוך הלך והשתפר. בתים מודרניים צצו. אכילה ברשתות מזון מהיר כמו KFC או מקדונלד'ס חשפו לקוחות לסטנדרטים של שירות והיגיינה גבוהים בהרבה מאלו של מסעדות סיניות מסורתיות. מסעדות מערביות אלו סיפקו עמדות לשטיפת ידיים לפני הארוחה ומערכות סטנדרטיות לבטיחות המזון. באותו הזמן, השתפרו ההרגלים ופרקטיקות ההיגיינה היומיומיות של משקי הבית הסיניים.
הבחנות אלו היכו בי כתגליות. תמיד התייחסתי למסחר בעיניים ספקניות. מתוך ניסיוני המוגבל, זיהיתי את עולם העסקים כחד־ממדי: יש בו לא יותר מתאגידים אובססיביים לכסף שעושים הכול למען הרווחים. אך בסין, כך התחלתי להבין, לעסקים תחרותיים יש גם את הכוח ליצור שינוי משמעותי בחיי לקוחותיהם וגם בחיי עובדיהם. עסק יכול להיות כלי לשינוי חברתי.
הפרספקטיבה המתרחבת שלי אודות צמיחה כלכלית ועסקים נתמכה בידי כמה מהחברויות שיצרתי לאורך שנתי בננג'ינג. ברבים מסופי השבוע שלי בהופקינס־ננג'ינג, הייתי עולה על רכבת של שלוש שעות נסיעה לבקר מעגל חברים חדש בשנחאי שהיו חלק מעולם מרתק של יזמים שאפתניים. הם עבדו בענפים כגון טכנולוגיה, תקשורת, ומימון, לעיתים קרובות ניצבו בחזית של כיוונים חדשים ופריצות דרך. למדתי מהם כיצד עסקים מעוצבים, איך הם מתחרים וצומחים, את התרבות שלהם ואיזו השפעה עשויה להיות להם.
באביב, מגייסים מתעשיות שונות הגיעו לאוניברסיטת ננג'ינג לראיונות עבודה, ולאחר רצף של מפגשי מידע ושיחות קפה, בחרתי שוב להניח בצד את העיסוק ברפואה והחלטתי שייעוץ יהיה דרך מרתקת ומתוגמלת היטב להתחיל את הכשרתי לגבי האופן שבו פועל עולם העסקים. במהרה קיבלתי הצעה שהבטיחה את סוג השיעור שהייתי רעב לו — משרה כמומחה חדירה לשוק בצוות אסיה של חברת בוטיק אמריקאית לייעוץ. דיברתי בסינית, למדתי להכיר את אסיה, והרגשתי טוב לגבי ההזדמנות לפתח סט כישורים חדש לגמרי.
טיילתי באופן קבוע, בעיקר בדרום סין. קפצתי מעיירת מפעל חדשה סואנת אחת לשנייה לאורך קו החוף הרחב של סין — מפושאן לפוז'ו, שונדה, ושנטו. חלק ממשימותיי נראו בנאליות, אך כל אחת פתחה חלון חדש לתוך ההתרחבות הכלכלית של סין וההזדמנויות הצומחות.
בפרויקט אחד ניתנה לי המשימה לקבוע את הביקוש במדינה למשאבות מים תעשייתיות, מה שאפשר לי לחקור את השוק כולו, החל מיזמי נדל"ן ועד לקבלנים יחידים. משימה אחרת דרשה שאתמחה בתהליך הרכש התעשייתי של סיבי ניילון. התחלתי בטאיוואן, שם יוצרו כדוריות ניילון גולמי, והמשכתי למכונות להפקת הסיבים, המיוצרות בדרום מזרח סין, משם לסדנאות האורגים והסורגים בשנחאי, שהפכו את הסיבים לאריגים תעשייתיים.
הלקוחות שלנו היו בעיקרם תאגידים רב לאומיים מערביים שהופנטו מההבטחה שבשווקים האסייתיים, אך סין, פעם ענק מנומנם, הייתה הפרס האולטימטיבי בשל גודל אוכלוסייתה ושווקיה.
היינו חלוצים, וגילנו הצעיר יחסית לא הפריע לנו — לרובינו, בכל מקרה — להתמודד עם כמה פרויקטים חשובים במיוחד. בהיותי צעיר ואנרגטי, מילאתי בשמחה משימות בין מלונות גדולים ונוצצים לעיירות תעשייתיות קטנות, שם מצאתי את עצמי לעיתים קרובות מתנייד על גבי אופנוע מקרטע, נצמד לתיק מסמכים, כשעניבתי מתנפנפת בפראות ברוח.
אחד מחבריי לכיתה במרכז הופקינס־ננג'ינג נכנס לתחום הבריאות והצטרף לצוות סטארט־אפ שהקים בית חולים במיזם שיתופי שיביא טכנולוגיות רפואיות מערביות מן השורה הראשונה. התלוויתי אליו לסיור בכמה בתי חולים סיניים מבוססים, ונדהמנו מהציוד הבסיסי והמיושן ומהמתקנים המוזנחים. הם היו, למעשה, די טיפוסיים למדינה בזמנו.
הוא והחברה שלו נכנסו בזריזות למשאים ומתנים להשגת כספים מעבר לים למימון בנייה של בית חולים מודרני בבייג'ינג. הם גייסו רופאים מחו"ל בעלי שם עולמי, מנתבים צינורות של כישרון וטכנולוגיה במטרה לשרת את צרכיה של סין.
חברי הרשים אותי מאחר שהוא וצוותו לא רק סגרו עסקאות, הם גם שיפרו את חייהם של המוני סינים. ההצלחה שלהם הייתה מעבר לטיפול במחלה או ריפוי פציינט חולה. הם יצרו את התשתית הנדרשת כדי לרומם קהילות. הישגיהם מוטטו את תפיסותיי הממושכות לגבי התועלת שבמסחר וגיבשו בי את האמונה שעסקים יכולים להיות כוח עוצמתי לפיתוח ולהגשמת הערכים בהם החזקתי שנים ולמחויבות לשיפור חברתי.
אלו היו זמנים מסחררים במה שנראה היה כחזית הרחבה ביותר של התפתחות הכלכלית המודרנית — אך, כפי שגיליתי בהקדם, הם לא החזיקו.
כפי שקרה לעיתים קרובות, גיליתי שמשברים עלולים לצוץ ממקורות בלתי צפויים. משבר פיננסי אסייתי התחיל ביולי 1997 עם התמוטטות פתאומית בערך הבאט התאילנדי. עד שלא היה מאוחר מידי, איש לא העריך כיצד הדבר יגרום לתגובת שרשרת של מכירות בשווקים אחרים, במעורבות מערך של ניירות ערך וסחורות.
משקיעים בכל עולם, חרדים לגבי הפיחות הבלתי צפוי ותגובת השוק, החלו למשוך כספים מכלכלות דרום־מזרח אסייתיות אחרות, בעודם דוחפים את חלקן למיתון. מחירי הסחורות צנחו. הצטמצמו שווקים שהסתמכו על מסחר בסחורות, מרוסיה לברזיל לארה"ב. ככל שצנח האמון בכלכלות אסייתיות, הסכמי הייעוץ יבשו. חיי הנוודות שלי חרקו עד שנעצרו, ומצאתי עצמי דועך ללא משימות או פרויקטים חדשים.
לקראת סוף שנת 1998, החברה הציעה לי משרה חדשה במשרד בסן פרנסיסקו, אך עם שינוי הכיוון באקלים העסקי, הייתי ממוקד מדי בעבודה מכדי ליהנות מהחזרה הביתה. עברתי לחטיבת הטכנולוגיה של החברה שלנו. בעוד שבאותה תקופה בועת האינטרנט או הדוט.קום הראשונה החלה להמריא, הפירמה שלנו התמקדה בטלקומוניקציה מסורתית וספקי שירותי אינטרנט מבוססים. מצאתי את עצמי טס כל שבוע למקומות מרוחקים כמו קנזס סיטי להעניק שירותים ל־Sprint או לבוסטון להעניק שירותים ל־MCI — ולא ל־Sand Hill Road, לב ליבן של קרנות ההון סיכון של עמק הסיליקון, בפאלו אלטו. הבאז היה באוויר, וכולם דיברו על הדבר הזה שנקרא 'אינטרנט', אך הוא לא שיחק תפקיד משמעותי בעבודה שעשיתי.
כיועץ בסין, הייתי לי התחושה שאני חורש אדמה שופעת בהבטחה אמיתית. להיות יועץ באמריקה הסתכם בלנסוע הלוך ושוב מרשת מלונות חסרת פנים אחת לאחרת, ולהעביר מצגות חסרות עניין לקהלים משועממים. הצלחתי לחזור מצידו השני של העולם, קרוב לעמק הסיליקון והחדשנות הטכנולוגית, אך בו בזמן, הייתי תקוע במעין דרך ללא מוצא תאגידית של מקרנים תלויים, חדרי ישיבות גנריים, ומסיבות קוקטייל מוקדמות.
משהו היה חייב להשתנות. כך במקרה, הבנתי מחבר מהקולג' שראש עיריית סן פרנסיסקו, ווילי בראון, מחפש נציב תלונות ציבור למחוזות ריצ'מונד, מרינה וצ'יינטאון. סברתי שהרקע שלי עשוי להתאים, אז הגשתי מועמדות ותוך זמן קצר נפגשתי עם בעלי עסקים קטנים ותושבים. תחום אחד שעניין אותי במיוחד היה האינטראקציה והסיוע שסיפקנו לאלה ממשקי בית מעוטי יכולת או לנזקקים בשלל שירותים ותמיכה עירוניים. ראיתי ממקור ראשון איזה שינוי יכולה ליצור תמיכה ממשלתית עבור אנשים במצוקה, במספר רב באופן מפתיע של תחומים כגון, שירותי בריאות או מתן גישה לסובסידיות בדיור. הייתי אסיר תודה שהייתי בתפקיד שאפשר לי לסייע לאספקת משאבים נדרשים ביותר.
יחד עם זאת, בסופו של דבר פגשתי הן בתועלות והן במגבלות של ממשלה מקומית. קבוצות שונות עם סדרי עדיפות שונים מתחרות על משאבים מוגבלים ותשומת לב, וביכולתן של המחלוקות המתגלעות לשתק גם את התוכניות בעלות הכוונות הטובות ביותר. ובמהלך שנת בחירות, ישנו גם הצורך הבלתי פוסק בגיוס כספים פוליטיים. הסתמכות מוגזמת זו על כסף בפוליטיקה הדגישה הבחנה חשובה בין ממשל ותאגיד פרטי. לעולם לא קל להקים עסק בר קיימא, אך מרגע שישנו תזרים כספי יציב, הוא מאפשר למנהיגים לחזק את השליטה באג'נדות ובסדרי העדיפויות.
הערצתי את פונקציית הליבה של הממשלה לספק את טובת הכלל, אך תהיתי לאיזה סקטור יש את הכלים המתאימים להתגבר על כל החסמים שעומדים בפני יצירת שגשוג שוויוני בר קיימא: ממשלה או מיזם פרטי. נאבקתי באתגרים אלו כשקיבלתי אימייל מג'וזף צאי בסתיו 1999.
הכירו לי את ג'ו כמה שנים מוקדם יותר במסיבת נופש שארגן מנטור בהונג קונג, ומפגש מקרי זה הותיר בי רושם בלתי נשכח. ג'ו למד בייל קולג' ובבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל, עבד בפירמת עורכי דין גדולה, ואז הצטרף למשרד בהונג קונג של Investor AB, פירמת השקעות שוודית בולטת. הוא הקרין ביטחון עצמי שקט.
גו' אמר שהוא בנסיעת עסקים בסן פרנסיסקו לכמה ימים ותהה אם יש לי זמן להיפגש. סיקרן אותי לשמוע מה הוא עושה, אז קבענו להיפגש לכוסית במלון סנט פרנסיס. נודע לי לאחרונה מחבר משותף שגו' עזב את פירמת ההשקעות ועשה תפנית מפתיעה לסטארט־אפ אינטרנט סיני קטן. ג'ו ציין בפני שיתלווה אליו מייסד החברה — פנים חדשות בעולם העסקים מעיר החוף המחוזית האנגג'או. שמו היה ג'ק מא.
לפני שנפגשנו החלטתי לבדוק את אתר האינטרנט של הסטארט־אפ ושועשעתי משמו המזכיר את סרטי דיסני. למדתי מאוחר יותר שג'ק הרגיש שהלחש 'שומשום היפתח' מסיפור המעשיות הערבי (בסיפור, חוטב עצים עני בשם עליבאבא לומד שמילות קסם אלו פותחות מערת גנבים סודית מלאה באוצרות) מבטא את שאיפותיו לפתוח את הדלתות לעושר לבעלי העסקים הקטנים החדשים בסין.
באותו הזמן, האתר לא הדהים אותי כפתח לשפע גדול. נכנסתי לדף רשת פשוט במיוחד, מכוסה בטקסט, שהסתכם בהצגת רשימה של מוצרים למכירה. היו כמה תמונות מחוספסות של פריטים סתמיים, החל ממייבשי שיער ועד לצינורות לגינה. לעליבאבא אפילו לא היה לוגו. בהתחשב בעיצוב הלא מתוחכם של האתר, היה ברור שזה רחוק מאוד ממיזמי הדוט.קום של עמק הסיליקון שתפסו כותרות והשקעות — וכישרון. נזכרתי שכמה חודשים לפני כן, חבר סיפר לי על התמחות קיץ שיעשה בחברה עם שם מגוחך אפילו יותר, גוגל. החבר הוכשר להיות רופא בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, אך פרש מהמסלול הזה כדי לנסות לעבוד בחברת מנוע החיפוש החדש. זו הייתה הפעם הראשונה בה שמעתי על גוגל, אך האפשרות שרופא מבטיח יקפוץ בין קריירות כדי לעבוד אצלה תמצתה עבורי את תחושת ההזדמנות שבאוויר.
מסחר אינטרנטי היה הרבה פחות מפותח בסין, אך כשם שסרטים, מוסיקה, מותגי קמעונאיים ואופנה, שטפו את המדינה, כך גם חדשנות טכנולוגית עשתה את דרכה לתוך השווקים הסיניים והאסייתיים. חברות הטכנולוגיה הסיניות הבולטות ביותר היו בסך הכול פורטלים אינטרנטיים. Yahoo! הייתה סיפור ההצלחה דוט.קום האמריקאי שעורר הכי הרבה ההשראה, ורבים מטובי הכישרונות של סין שאפו לשכפל את שירותיה לשוק דוברי הסינית.
שלוש חברות כאלו ביססו את עצמן כמובילות: Sina, Sohu, ו־NetEase. כל המייסדים של חברות אלו סיימו את לימודיהם במוסדות החינוך יוקרתיים והיו בעלי ניסיון מוכח ומבריק בתוכנה וטכנולוגיה, כך שהם מגנטו אליהם את כמויות ההון המוגבלות שהושקעו בשוק הטכנולוגיה הסיני.
מייסד עליבאבא, ג'ק מא, היה שונה מהם לחלוטין. ג'ק למד באוניברסיטה סינית מדרג שלישי בעיר מדרג שני והחל את הקריירה שלו כמורה לאנגלית במכללה צנועה למורים במחוז ז'ג'יאנג בו חי. כשנכנסתי לסנט פרנסיס לפגוש אותו ואת ג'ו, הבחנתי בגבר צנום וחסר ייחוד שלבש חיוך גדול והיה מלא בביטחון.
ג'ק דיבר אנגלית שוטפת בקצב מסחרר שרמז על אישיותו הגדולה מהחיים. מהר מאוד פיתחנו יחסי ידידות טובים. כשהוא לוגם תה, שוחחנו על שאיפותיו לגבי עליבאבא. תוך דקות ספורות, תפסה אותי ההרגשה שאני נמצא בנוכחותו של איש מחשבה יוצא דופן. הכריזמה של ג'ק נבעה מהתשוקה והביטחון העצמי העילאי שלו: הוא דיבר בלהיטות על החברה שלו, שנראה שאין קשר בינה לבין אתר האינטרנט המשמים בו ביקרתי קודם לכן. החזון שלו, כך אמר לי, היה להפוך את עליבאבא לפלטפורמה ברמה עולמית לניהול מסחר מקוון גלובאלי. היעד המיידי היה להגדיל את החברה למיליון משתמשים תוך שנה אחת — אף שלעליבאבא היו שלושים אלף משתמשים באותה תקופה. ג'ק פרסם את ההצהרה הזו בסמכותיות כזו שבכלל לא חשבתי לפקפק בה.
כשעליבאבא הושקה באותה השנה, היעד הראשוני של ג'ק היה ליצור תיקייה ריכוזית, קלה לחיפוש, שתעלה לרשת עסקים וספקים סיניים החל מקונצרנים מהעיר הגדולה ועד לעסקים קטנים בפרובינציות. הוא כלל לא דיבר על מטריצות ביצועים, תזרים מזומנים, או תשואה על ההשקעה, מילות הבאז הרגילות של סטארט־אפים, אלא על המשימה שלו לתת ליזמים סיניים כישרוניים וחרוצים משהו שמעטים נהנו ממנו לפני כן — הזדמנות. אלה היו האנשים שלו. הוא הכיר אותם. הוא האמין שכולם ישגשגו אם רק ייתנו ליצרנים ולספקים גישה רחבה יותר לקונים. החדשנות תפרח.
הסכמתי שזהו בדיוק סוג השירות הנדרש לשוק הסיני, בייחוד לחברות זרות שרוצות למצוא הזדמנויות עסקים בסין. בימים בהם קפצתי ממקום למקום ברחבי סין והשתתפתי בתערוכות סחר, לעיתים קרובות נאלצתי לבזבז שעות בסריקת קטלוגים מודפסים בגודל ספר טלפונים כדי למצוא את הקבלנים והספקים הנכונים לפרויקטים שלי. מדי פעם היה לי המזל למצוא תקליטור ממנו יכולתי להוריד נתונים, אך גם אז המידע לא היה מעודכן.
היכולת של סין לייצר לשווקי יצוא ומכירה במחירים אטרקטיביים כבר פרחה באותה תקופה; החתיכה החסרה הייתה לעקוף את מגבלות התשתית והתקשורת ולתת לספקים אמצעים אפקטיביים יותר לתקשר ביעילות עם קונים ברחבי סין ומחוצה לה. בדרך זו קונים יוכלו לאתר בקלות את המוצרים הנדרשים אצל היצרנים או המתווכים הנכונים, בלי להתרוצץ בין תערוכות סחר אזוריות ולקוות לטוב. ג'ק הבין את ההבטחה שבפלטפורמה כזו, והוא התווה אסטרטגיה חיובית וחדת־הבחנה באשר לתפקיד שהוא רצה שעליבאבא תמלא.
ג'ק קסם למוחי ולליבי בעודי מקשיב לו פורש את תוכניתו. הוא לא ביטא תכנית אסטרטגית קונבנציונלית, אלא חזון, לפיו המערכת הדיגיטלית הזו תוכל לתמוך בעסקים סיניים קטנים ובינוניים ולשחרר את הפוטנציאל יוצא הדופן שלהם.
ג'ק הניח את כוס התה ושאל אם אשקול להצטרף אליהם. דמיוני ככל שיישמע, ידעתי שעלי לקחת ברצינות את ההצעה. עניינו אותי לא רק ההתלהבות המיסיונרית של ג'ק או ראיית הנולד הברורה של תוכניתו העסקית. התרשמתי באותה מידה מהמחויבות של סמנכ"ל הכספים החדש שנכנס לתפקיד לא מכבר, ג'ו צאי. קשה לומר לא אם משקיע מצליח כמו ג'ו, עם תעודות יוקרתיות וגישתו הזהירה לעסקים, מוכן לנטוש את מסלול הקריירה הממריא שלו ולקשור את גורלו לעליבאבא.
לא הבעתי מחויבות איתנה, אך בליבי ידעתי שאני רוצה לקחת חלק. אמרתי שאחשוב על זה. כמה שבועות לאחר מכן קיבלתי מכתב הצעה מעליבאבא. הפכתי לעובד החמישים ושניים של החברה.
לא הייתי צריך שכנוע נוסף, אך זה נראה כמו גורל כששמעתי סיפור מעודד אודות ענק המסחר האינטרנטי הזה שעתיד להתהוות. חבר ילדות שלי עבד בגולדמן זאקס בהונג קונג, ביחידת קרנות ההשקעה הפרטיות של הבנק. הוא הגיע לפאלו אלטו לביקור לכבוד החגים, ועצר ליד בית הורי שם נפגשנו להשלים פערים.
הצוות שלו, כך אמר, החל להשקיע בחברות טכנולוגיה אסייתיות, וכך במקרה הוא הזכיר דוגמה של חברה שהם בוחנים — פלטפורמה סינית למסחר מקוון בין עסקים בשם עליבאבא. בקושי יכולתי לעצור את התרגשותי. השקעה מפירמת וול סטריט חשובה כמו גולדמן תיתן דחיפה עצומה לאמינות של החברה. לכל הפחות, כך חשבתי, היא תבטיח שהסטארט־אפ יישאר בסביבה לזמן מה.
חזרתי לאסיה מלא בהתרגשות ובתחושה שאני באמת מגשים את התשוקות שלי, המשולבות זו בזו. רציתי להיות מעורב בסין, להביא לשגשוג לכלכלה מתעוררת ולקחת חלק בטכנולוגיות מתפתחות באופן משפיע וקונסטרוקטיבי.
אחרי השנתיים בארה"ב, התגעגעתי לפרץ האדרנלין שמגיע מלהיות בחזית החלק הגולמי והמתפתח במהירות בצד הזה של העולם. בסן פרנסיסקו קיבלתי טעימה מהשירות הציבורי בזמן שהייתי עד לפריחתו של האינטרנט והגאות העולה של חברות אינטרנט טרנספורמטיביות. בהצטרפותי לעליבאבא, עליתי על גל שיפיץ את קסמו של האינטרנט רחוק יותר, לשווקים ענקיים, לרוב בלתי מנוצלים. רציתי לסייע להביא לסין חלק מאתוס החדשנות והיזמות של עמק הסיליקון, ולפצח כיצד להביא את מחויבותי לשירות הציבורי אל המיזם החדש והמעניין הזה.
לא ידעתי שתהיה זו סין שתפיח בי את הרוח הזו.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
