ביוני 1968 התרחש במדינת ישראל ובחברה הקיבוצית אירוע חסר תקדים:
קיבוץ בן 32 שנים פורק. אנשי קבוצת אלומות כולם, מתינוקות ועד הורים זקנים, פונו מהמקום והתפזרו בחבלי הארץ, להתחיל לבנות את חייהם מחדש.
עלומים הוא רומן בדיוני עלילתי המתחקה אחר מהלך חייו של קיבוץ שכָּשל.
מדוע נצטוו החברים לעזוב את בניין חייהם?
הספר מאפשר התבוננות מעמיקה במאמציה ובהתמודדויותיה של קבוצה שהייתה תפארת התנועה בראשית דרכה והלכה כסומא אחר שברי חזון. מול קשיים גוברים, ומצוקה כלכלית מחריפה, לעיתים עד פת לחם, חברים נאחזים, גם במצבים של אובדן ידוע מראש, באידיאל של יצירת אנשים טובים יותר ובניית חברת מופת.
עלומים עוקב אחר נקודות העיוורון ושלבי ההיסדקות עד להתרסקות הבלתי נמנעת.
השתלשלות האירועים מובאת דרך סיפורם האישי של איתן ומאיר, שלבטיהם הפנימיים ומאבקיהם מכתיבים ומשקפים את דרכה וגלגוליה של הקבוצה כולה. העלילה מתפתחת ופורשת סיפור של עיקשות לאין גבול, ספוג באהבת הארץ, נופיה וריחותיה.
זהו גם סיפור אהבתם של בני זוג שהסיאוב החברתי והמוסרי המתרחש סביבם מעמיד את יחסיהם במבחנים קשים.
סיפורה של עלומים היא עלילת חיים מטלטלת, מהפכת את קרבי הדמויות ומנערת את הקורא, סיפור המהדהד בשאלותיו וספקותיו את הכשלים של התנועה הקיבוצית והחברה הישראלית כולה בדמותה המתעצבת.
אורי צורף, יליד קיבוץ בעצמו, הוא סוציולוג וצלם חובב. זהו ספרו הראשון.
25 ביוני 1968
החברים החליטו לרדת מההר אל חלקות האדמה של הקבוצה בביתניה. להיפרד. הם לא שיערו את שעמד להתרחש. הם היו כשלושים וחמישה בוגרים וכחמישה־עשר ילדים ונוער. הם ירדו בזהירות, בטור אחד, בשביל הצר שהיטשטש ונעשה סמוי מהעין. קוצים וסידריות שרטו בהם. היו שמעדו, חבר הציע יד לסייע. המדרון נעשה תלול יותר ככל שהתקדמו. האנשים החליקו, נאחזו בקוצים, אינם מצליחים לבלום את ההידרדרות. חברים אחדים פרשו, פילסו לעצמם דרכים חלופיות בין קוצים ודרדרים ונעלמו מעבר להר. הממשיכים נחלשו, המדרון היה חזק מהם. השתררה אנדרלמוסיה, צעקות וטרוניות, שהסיטו את עיניהם מלראות את דרכי המילוט וההצלה. האוויר היה מחניק ואפל. חברים ניסו להיאחז בכל זיז סלע וענף שיח, מתאמצים לכבוש לעצמם מקום מנוחה, דוחקים הצידה את חבריהם. אחרים יצאו מהשורה, משתדלים להימלט, אבל מתגלגלים למטה, מתנגשים זה בזה, מסתבכים יחד לגוש אחד השועט במורד ההר ומתרסק בשדות ביתניה.
מעוצמת ההתרסקות הקיץ איתן מהסיוט שטרף את שנתו. הקלה הציפה אותו, אף שליבו הלם בעוז וידע שהמציאות שהוא מתעורר אליה היא רק המשכו של החלום. בתיה ישנה לידו שינה רגועה ושקטה. הוא קם, התלבש ויצא אל מרחבי הגבעה שבה התנהלו חייהם במשך עשרים ושתיים השנים האחרונות. זה היה לילם האחרון על הגבעה.
הוא התיישב בפאתי הכביש היורד מהיישוב והביט מזרחה באור האפרפר של סוף הלילה. גל העד, הבריכה, קיבוצי העמק, הכינרת והרי הגולן. הוא פקד על עצמו לכבוש את הבכי שעלה בגרונו. שעה ארוכה נשאר יושב כך, אפוף בשקט שסביבו.
הוא חש בתנועה במורד הדשא, בקדמת גל העד. תזוזה. תחילה חשב שזהו בעל חיים, אולי תן. אך כשאימץ את עיניו, הבחין שזו דמות אדם המתרומם משכיבה. הוא הכיר את גבו הרחב וראשו הכפוף של מאיר. הדומייה עטפה את שניהם. איתן הביט בו בשעה שהזדקף לישיבה וחבק את ברכיו. הוא נראה לאיתן מכוּוץ וקטן. מה עובר לו למאיר בראשו, הרהר. לא פחות מחייו של איתן עצמו, גם חייו של מאיר התהפכו עליו במערבולת האירועים של השנה האחרונה, וייתכן שאובדנו אף גדול יותר מזה של איתן. מה היה אומר למאיר אילו נפגש איתו עתה פנים אל פנים? שיחות שנפתחו ביניהם במהלך השנים נסגרו בחישוק שפתיים ובהכרה גוברת שמילים לא יוכלו עוד לגשר על התהום, ולא היה לאיש מהם הכוח ולא גדולת הנפש להניח את היריבויות כדי להציל את בניין החברוּת מתוך בניין האבנים.
כשהפציע אור השחר במזרח, קם איתן לאיטו. הוא חש כמו קורע עצמו בכוח מחייו שלו. עוד מעט יבואו רִכבֵי הפינוי. הוא פנה אל שביל המוביל לחדר האוכל, לפרדה אחרונה מהדי השמחות והעצבונות והמלחמות והתעייה המרה של חייהם המשותפים על הגבעה.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
