המשימה: טהרן

הסנקציות הכלכליות באיראן גורמות למצוקה ומהומות רחוב. מפקד משמרות המהפכה מציע למנהיג העליון ולנשיא הרפובליקה לפתוח במבצע הונאה והטעייה גדול כדי לשכנע את העולם המערבי שלאיראן יש יכולות גרעיניות נרחבות. הנחתו היא שאף אחד לא מתעסק עם מעצמה גרעינית – כמו צפון קוריאה. המבצע מבלבל את סוכנויות הביון המערביות שאינן יודעות אם מדובר בבלוף.

סוכנויות הביון בעולם המערבי, וכמובן המוסד הישראלי בראשות דודי אביבי, מנסים לברר את האמת.

בניגוד לספרים אחרים מהסוגה (ז'אנר), אין גם קרבות אגרופים ואקדחים, ואין גיבור בעל כוחות על. כל המדע והטכנולוגיה המוזכרים בספר מתבססים על דברים שאינם בגדר הבלתי-אפשרי. להפך, המחבר מנסה לעורר את גופי הביון הידידותיים לחשוב מחוץ לקופסה גם להיערך לתרחישים שעדיף שיישארו בתחום הדמיון.

פרק 1
וינה, אוסטריה
ריזה עבסי, הנשיא החדש של הארגון האיראני לאנרגיה אטומית, AEOI, חייך בשביעות רצון כשהתבונן בדמותו המשתקפת במראה בחדר האמבטיה המפואר של מלון חמשת הכוכבים. הוא עבר דרך ארוכה מהצריף העלוב בכפר ההררי הקטן שבו נולדו אבותיו. קירות הפח הדקים לא מנעו את חדירת הקור המצמית בלילות החורף ולא סיפקו הגנה מפני החום המעיק בקיץ הלוהט. בכל הכפר לא היו מים זורמים בבתים, והנשים והילדים נאלצו ללכת עד הבאר המרוחקת ולמלא קופסאות פח כדי להביא מים לבתים. הקופסאות שימשו במקור לאחסון דלק, ולמים עדיין היה ריח של דלק למרות שעברו עשרות שנים מאז הפכו לפחי־מים.

המהפכה האיסלאמית של שנת 1979 הביאה מידה מסוימת של קידמה אל הכפר. הבורות בדרך העפר הצרה שהובילה אל הכפר נסתמו, ושכבה דקה של זפת שציפתה את הדרך איפשרה לכלי רכב להגיע בכל ימות השנה מלבד מספר ימים ששלג כבד כיסה את הכביש. לאחר המהפכה נשלחו בוגרי אוניברסיטה צעירים אל הכפר כדי ללמד את עקרונות האיסלאם, אבל גם כדי לתת השכלה מינימלית לילדי הכפר. כך הם נחשפו ללימודי מתמטיקה, מדעים ומקצועות אחרים — דבר שהיווה חידוש והתקדמות ביחס לימי השאח.

תודות למזל העיוור, המורה של ריזה בכיתה ג' שם לב לתלמיד המחונן בן התשע. ריזה הצעיר הפגין כשרון ללימודי מתמטיקה ומדעים וניחן בסקרנות רבה. המורה הצעיר, שתודרך לאתר ילדים מחוננים, המליץ לשלטונות להעביר את ריזה לבית ספר מתאים, ובגיל 12 התקבל לפנימייה בטהרן. מלבד היותו תלמיד מחונן, נזקפה לזכותו גם העובדה ששלושת אחיו הבוגרים נהרגו במלחמה נגד עיראק. האח הבכור, מוחמד, גוייס לצבא מיד אחרי הפלישה של צבאו של סדאם חוסיין לאיראן. הוא נהרג באחת ממתקפות השריון הראשונות של הצבא העיראקי שתפסו בהפתעה את הצבא האיראני המדולדל. האח השני, אקבאר, נשלח יחד עם עוד מאתיים צעירים לטהר שדה מוקשים. "המתנדבים" הצעירים חומשו רק בקוראן ורחמי־אללה וצוו לפרוץ את שדה המוקשים כדי לפנות דרך לחיל הרגלים האיראני שבא בעקבותיהם. לרוע מזלו, אקבאר דרך על מוקש ושוגר ישירות לזרועות אללה בשמיים. האח השלישי, עלי, היה חלק משרשרת האספקה האנושית שנשאו מים אל החיילים בקו הקדמי. הפגזה של פגזי־מרגמה שהתפוצצו בקול עמום ופיזרו גז עצבים קטלני תפסה אותו. היות ולא היו מספיק מסכות גז לכל הנערים, הוא מת בייסורים נוראיים ונחנק בקיא של עצמו, שבועיים לפני יום הולדתו השישה־עשר.

ריזה הצטיין בלימודיו וזכה למלגה ללימודי פיזיקה באוניברסיטת טהרן היוקרתית. הוא סיים בהצטיינות יתרה, במקום הראשון בשנתון שלו ונשלח להשתלמות פוסט־דוקטורט במנצ'סטר. בזמן שהותו בבריטניה למד לדבר אנגלית במבטא בריטי, פירסם כמה מאמרים בספרות המקצועית ופיתח קשרים הדוקים עם בנות המין היפה. הוא דחה הצעות למשרות במוסדות אקדמאיים בבריטניה, והצעות מפתות לנישואין עם כמה מהנערות איתן בילה, וחזר לאיראן. עד לשובו, נפטרו שני הוריו, בעיקר מעוגמת נפש על מות שלושת בניהם, ולא מצאו ניחומים בקריירה המבריקה של בנם הרביעי, שהיה במרחק אלפי קילומטרים מהכפר ההרי הנידח.

ריזה קיבל משרה כפיזיקאי בארגון האנרגיה אטומית של איראן. הוא מונה למנהל פרויקט במעבדת מחקר בטהרן בראש צוות של שני פיזיקאים וחמישה טכנאים. אחרי שסיים את הפרויקט בהצלחה, קודם לתפקיד של מנהל מחלקה באחד ממכוני המחקר של AEOI. הוא ביצע את עבודתו במסירות ובהצטיינות. הוא הראה את נאמנותו למשטר כאשר הגיש תלונה נגד הממונה עליו שהיה אחד המדענים הבכירים במכון המחקר, כאשר ראה שהאיש שותה משקה אלכוהולי שהכין בעצמו תוך שימוש באלכוהול שסופק למעבדה לצרכי עבודה. ריזה לא הופתע כאשר אותו מדען נעלם לפתע והוא הוזמן למשרדו של מנהל המכון, קולונל קאסים ג'פארי.

הקולונל הסתכל על הפיזיקאי הצעיר וראה שהוא רועד מפחד. "דר' עבסי, אתה יודע למה אתה כאן?"

ריזה גמגם, "בגלל שדיווחתי על שימוש לרעה בכימיקלים?"

קולונל ג'פארי חייך, "כן, גם זה. אבל הסיבה העיקרית היא בגלל שדיווחת על בוגד בערכי האיסלאם ובעקרונות המהפכה ובכך מנעת פשעים נוספים. אני מקדם אותך לתפקיד של סגן מנהל המכון, הסגן שלי. אתה תהיה האחראי על המחלקה של הבוגד בנוסף למחלקה שלך." הקולונל הסתכל על הפיזיקאי ושמח לראות את הבעת פניו — הדאגה והחשש הפכו לשמחה.

ריזה אמר, "אני מבטיח לעשות הכל בשבילך, בשביל המדינה והמהפכה."

ג'פארי השיב, "אתה תגיע רחוק אם תמשיך לציית לחוקי האיסלאם ולשרת את ארגון משמרות המהפכה, ה־IRG." מאז אותו יום ריזה היה בן חסותו של ג'פארי והמדען ראה בקולונל את מורהו הרוחני, המנטור שלו.

JOOMLA
ריזה נזכר בשיחה הזאת שהיתה כעשרים שנים לפני כן, כאשר הסתכל במראה בחדר המלון שלו בוינה. קולונל קאסים ג'פארי התקדם בשורות ארגון משמרות המהפכה ועכשיו עמד בראשו, ודאג לקדם את ריזה לתפקיד נשיא AEOI. החיוך שלו התרחב כאשר הרהר במה שמצפה לו בהמשך הערב. סנדרה הוקינס, עיתונאית שסקרה את הפעילויות של סבא"א, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, עבור מגזין בריטי, ביקשה ממנו ריאיון בלעדי. ריזה לא נטה להתראיין לתקשורת המערבית, אבל כאשר העיתונאית התבוננה עמוק בעיניו ובמבטא בריטי שהזכיר לו את ימיו כפוסט־דוקטורט, הוא נזכר באהבת נעוריו במנצ'סטר. הוא נעתר לבקשתה בתקווה שיזכה להביט שוב בגוף האתלטי שלה.

הוא ירד ללובי של המלון ושמח לראות את העיתונאית הנאה, שקמה לכבודו. הם לחצו ידיים והוא הרגיש שלא מיהרה למשוך את ידה, וראה בכך כעין הבטחה לגבי המשך הערב. הוא שם לב שהיא החליפה את חליפת המכנסיים שלבשה בבוקר בשמלה שהתאימה להפליא לקימורי גופה וחשפה חלק מהם. סנדרה היתה בלונידינית טבעית עם עיניים כחולות גדולות והתנועעה בגמישות טבעית של אתלטית, למרות גופה המלא. אחרי ששחררה את ידו, הוא אמר, "גברת הוקינס, מה תשתי?"

סנדרה השיבה, "דר' עבסי, בבקשה תקרא לי סנדרה. אשמח מאוד לג'ין עם טוניק. האם אנחנו יכולים לקבל את המשקאות כאן בלובי?"

ריזה רצה יותר פרטיות, "אנחנו לא צריכים להיות רשמיים כל כך, בבקשה תקראי לי ריזה. הלובי קצת רועש, אולי נלך לבר?"

סנדרה חייכה, "אני לא רוצה להביך אותך. האם נהיה בסדר בבר? בכל זאת, לשבת בחברתה של אישה עם משקה אלכוהולי..."

הוא צחק כאשר נזכר בתקרית עם המדען הבכיר ששתה אלכוהול. עבר מאז זמן רב. "אני מחבב חברה של נשים אינטיליגנטיות, ואין לך מה לדאוג בקשר לאלכוהול." סנדרה הסתכלה עליו בשאלה והוא המשיך, "ברמנים למדו להגיש לי ולחברי המוסלמים משקאות בצורה תמימה. לדוגמא, וודקה וג'ין מוגשם בכוסות מים עם קרח, קוניאק או ויסקי מוגשים בכוסות תה, וקוקטיילים נראים כמו מיץ פירות".

היא צחקה, "אתה כל כך חכם" והובילה את הדרך אל הבר. בעזרת החוש השישי שיש רק לנשים, היא הרגישה את עיניו בוחנות את גבה כאשר הלכה לפניו.

JOOMLA
בזמן שהתרחש המפגש של סנדרה וריזה בלובי, שניים מחבריה לעבודה של סנדרה מיחידת נביעות של המוסד נכנסו לחדר של ריזה בעזרת מפתח מאסטר של המלון. הצעיר מביניהם ניגש למחשב הנייד של ריזה, חיבר כונן נייד והתקין תוכנת רוגלה במחשב. התוכנה אפשרה למוסד לעקוב אחר כל הפעילויות במחשב הנייד, כולל יכולת הורדה של קבצים, תרשימים, תמונות, וסרטונים.

הסוכן המבוגר יותר אמר לעמיתו, "עשיתי דבר דומה על המחשב הנייד של איברהים עותמן, ראש הוועדה לאנרגיה אטומית של סוריה כאשר הוא היה בלונדון בשנת 2006. החבר'ה האלה לא למדו לקח..."

הסוכן הצעיר לא רצה לשמוע על הזכרונות של הבוס שלו מפעילויות העבר, "נזדרז ונשתדל לצאת מפה כמה שיותר מהר. אני מקווה ששרה היא בסדר עם האיראני הזה."

הסוכן המבוגר אמר, "אל תדאג, הבחורה הזאת יודעת לשמור על עצמה. בכל מקרה, כבר סיימנו כאן."

הסוכן הצעיר שמע על שרה הלוי אבל אף פעם לא עבד איתה. היא נולדה במנצ'סטר והיתה הבת הצעירה במשפחה יהודית. הוריה לא השתייכו לקהילה היהודית שכללה בעיקר יהודים אורתודוקסים או חרדים. למעשה, שרה לא היתה מודעת ליהדותה עד תקרית לא נעימה בגיל 15. היא היתה תלמידה מצטיינת ומוריה שיבחו אותה על תבונתה, התנהגותה הטובה והנכונות שלה לעזור לאחרים. אולם הנערות האחרות לא הזמינו אותה למסיבות שלהן ואף זלזלו בה והעליבו אותה. כל כמה שניסתה להתחבר אליהן הן לא קיבלו אותה לחברתן. ליבה של אמה נשבר כשאף נערה לא הגיעה למסיבת יום ההולדת של שרה למרות שרבות מהן הבטיחו לבוא. כדי לפצות את שרה, ההורים שלה שלחו אותה לבלות את חופשת הקיץ בישראל, אצל בני־הדודים שלה בקיבוץ ברמת הגולן. לפתע הפכה שרה לנערה מקובלת ופופולרית, במיוחד אצל הנערים הישראלים שחיפשו את חברתה כמו דבורים סביב מלכת הכוורת.

שרה חזרה לאותו קיבוץ בכל קיץ, למדה לדבר, לקרוא ולכתוב בעברית כמו צברית. כשמלאו לה 18 שנים היא עלתה לבדה לישראל והתגייסה לצה"ל. היא התנדבה לשרת ביחידה חיל רגלים קרבית שכללה בנים ובנות. האימונים היו קשים מבחינה פיזית, אבל שרה הצטיינה, והביצועים שלה בטירונות שימשו כדוגמא עבור החיילות והחיילים האחרים. היא נשלחה לקורס קצינים ולאחר סיום הקורס כחניכה מצטיינת שובצה כמפקדת מחלקה שכללה בנים ובנות. היא התקדמה בדרגי הפיקוד ולאחר שנתיים מונתה לפקד על פלוגה שכללה כמאה לוחמות ולוחמים.

המבחן האמיתי ליכולת הפיקוד שלה הגיע כאשר אוטובוס שהיה בדרכו לאילת על כביש 10, שמסלולו הוא על הגבול עם מצרים, הותקף ביריות. הנהג שנפגע מהירי הצליח לעצור את האוטובוס על שול הכביש. אחד הנוסעים התקשר למשטרה ודיווח על ההתקפה, כאשר שלוש דמויות נראו כאשר הן חוצות את גדר הגבול ועושת את דרכן אל האוטובוס. רכב הסיור של שרה, האמר עם עוד שני חיילים, היה בקרבת מקום הפיגוע. שרה נהגה את הרכב כמו נהגת מרוצי פורמולה 1 והגיעה לאוטובוס בדיוק כאשר אחד משלושת המחבלים התכוון לירות רקטת RPG אל האוטובוס — דבר שהיה הורג רבים מהנוסעים המבוהלים. שרה כיוונה את ההאמר ישירות אל המחבל, תוך כדי הבהוב האורות וצפירות ממושכות כדי להסב את תשומת ליבו. הוא הפנה את ה־RPG אל ההאמר הדוהר ושיגר את הרקטה אל שמשת הרכב. שני דברים ארעו באותו רגע: הרקטה פגעה בשמשה הקדמית וניפצה אותה, אבל בגלל המרחק הקצר מטען הנפץ לא הספיק להידרך ולא הופעל, ובו בזמן ההאמר פגע במחבל ורמס אותו תחת הגלגלים. שני המחבלים האחרים פתחו באש מהקלצ'ניקובים שלהם, אבל חיילת שהיתה עם שרה בהאמר חיסלה את שניהם בצרור ארוך ומכוון היטב מנשקה האישי. הפנים של שרה נפגעו מרסיסי זכוכית משמשת הרכב ונראו כמו כברה שותתת דם. אחד הנוסעים צילם בטלפון שלו את פניה מכוסות הדם של שרה. למחרת תמונתה התנוססה על העמוד הראשי של כל העיתונים בארץ, ובכמה עיתונים בעולם. שרה לא היתה מרוצה מהפרסום, אבל הניחה, בצדק, שאפילו מכריה יתקשו לזהות אותה עם כל הדם על פניה. למזלה, הפציעות היו מאוד שטחיות ולאחר זמן לא נותרו סימנים לכך שנפגעה.

אחרי שלוש שנים בשירות קבע, שרה השתחררה מצה"ל בדרגת סרן, והחלה בלימודי ספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב. היה לה רומן קצר עם אחד מחבריה ללימודים ורומן ארוך יותר עם אחד המתרגלים, אבל היא הרגישה שהיא לא בשלה להתחייבות ארוכת טווח. יום אחד היא קיבלה מכתב ששאל אותה אם היא מוכנה לשרת את ארצה בתפקיד משמעותי. היא לא הופתעה, כי שמעה שהמוסד מחפש אנשים עם הרקע והניסיון שלה. היא ניגשה לריאיון בבניין משרדים ישן בלב תל אביב, והרשימה את המראיינים, ולאחר מכן את הפסיכיאטר, כך שקיבלה זימון לקורס צוערים של המוסד. היא סיימה את הקורס המפרך בהצטיינות, ונשלחה חזרה לבריטניה לכמה חודשים כדי לבנות לעצמה סיפור כיסוי של עיתונאית בשם סנדרה הוקינס.

שני סוכני המוסד עזבו את החדר של ריזה עבסי מבלי להותיר עקבות למעשיהם. הם לא שמו לב למצלמה הזעירה שהיתה מוסווית בתוך גלאי העשן בחדר ושתיעדה את כל הפעילות שלהם.

JOOMLA
בחדר המלון שהיה מעל החדר של ריזה ישבו שני סוכנים של משמרות המהפכה האיראניים. הסוכן הבכיר אמר לזוטר, "זוהי הפעם הראשונה שראיתי סוכני מוסד בפעולה. אני מוכרח לציין שהם פעלו במהירות ובמקצוענות. הם נכנסו לחדר, ביצעו את מלאכתם ויצאו ממנו בזריזות, ומבלי להשאיר עקבות."

הסוכן הצעיר השיב, "היינו צריכים לתפוס אותם ולהסגיר אותם למשטרה האוסטרית, או עדיף היה לחסל את שניהם במקום."

הבכיר אמר, "היו לנו הוראות מפורשות לא להפריע. הם באו ישירות מגנרל ג'פארי שהזהיר אותי שאם הציונים אפילו רק יחשדו שצילמנו הכל, משפחתי הרחבה תישלח למקום ממנו לא חוזרים."

הסוכן הזוטר אמר, "הפעולה היתה בדיוק על פי התוכנית — הציונים הורידו את המידע מהמחשב הנייד של דר' עבסי." אחרי רגע הוא הוסיף,"אין לי ספק שהעיתונאית הזאת היא גם סוכנת מוסד. הייתי מאוד שמח לחקור אותה לעומק. האם נשאיר את המצלמה דלוקה כדי לראות אם יתמזל מזלו של המדען הנכבד?"

הסוכן הבכיר צחק, "בוודאי נשאיר את המצלמה בפעולה. גנרל ג'פארי אוהב לצפות בקטעי וידאו מפלילים של אנשיו. השמועה אומרת שהוא מדרג אותם ונותן להן ציונים בהתאם לביצועיהם במיטה."

הצעיר ענה בלגלוג, "אז רצוי שאף אחד לא ידרג את הביצועים שלך."

JOOMLA
בינתיים, בבר של המלון העניינים לא התפתחו בהתאם לציפיות של ריזה. סנדרה שתתה את הג'ין וטוניק שלה ונראה היה שהיא נהנית מכל טיפה, בזמן שהמשקה שריזה הזמין, מי־טוניק, היה בדיוק מי־טוניק ולא כמו שהוא קיווה שהברמן יבין מהקריצה שלו ותנועת הראש שצריך היה להוסיף קצת, או הרבה, וודקה למשקה התוסס. התברר שהברמן התעלם מהרמזים הברורים ומזג בדיוק את מה שהוזמן מילולית.

לא פלא שריזה לא היה ממוקד כשסנדרה שאלה אותו את השאלה הכי נדושה, "דר' עבסי, מה גרם לך להיות פיזיקאי?"

הוא סיפר לה על ילדותו בכפר הנידח והמבודד ועל הכשרון המולד למתמטיקה שהתגלה בזכות המורה שלו. הוא פירט באריכות איך ניהל את הקריירה המדעית שלו, עד שהתמנה לנשיא ה־AEOI. הוא אמר, "במיוחד אהבתי את התקופה שהייתי בבריטניה כמדען צעיר", בתקווה שסנדרה תשאל אותו על התקופה הזאת.

סנדרה נענתה בשמחה, "מה היה כל כך טוב במנצ'סטר? אני גדלתי שם כפי שבוודאי הבחנת מהמבטא שלי, ומאוד שמחתי לעזוב את העיר הזאת ולעבור ללונדון."

ריזה שמח שהשיחה הגיעה לפסים אישיים. "סנדרה, את ראית את העולם הגדול. אני בטוח שבמסגרת העבודה שלך נסעת למקומות מעניינים ופגשת אנשים מיוחדים." לא היה לו מושג עד כמה צדק בקשר לסוכנת המוסד שהתחזתה לעיתונאית. הוא המשיך, "את צריכה להבין שבשביל מי שגדל בתקופת המהפכה האיסלאמית, מנצ'סטר היתה שינוי אדיר. פתאום ראיתי בגדים צבעוניים ולא רק שמלות שכיסו את כל הגוף הנשי בצבע שחור או אפור. גברים ונשים בילו יחד ודיברו בחופשיות על כל נושא. יצאתי עם הרבה בחורות יפות, ואפילו כמעט התארסתי עם אחת מהן." הוא הסתכל עליה, " את באמת מזכירה לי את פגי..."

סנדרה הרגישה שהגיע הזמן להתחיל לנתק מגע מהמדען האיראני. "ריזה, יש לך משפחה באיראן?"

המדען לא אהב את השינוי באווירה. "סנדרה, בכפרים ההרריים באיראן, באופן מסורתי מקובל לשדך בין דודנים. השידוך נעשה מיד לאחר הלידה. אחי הבכור, מוחמד, היה מאורס לבת־הדודה שלנו, אזאר, כאשר נהרג במלחמה עם עיראק. אחרי ששני אחי הגדולים נהרגו גם כן, עול האירוסין הוטל עלי. היא היתה מבוגרת ממני בעשר שנים. מילאתי את חובתי והתחתנתי איתה, אבל כאשר יצאתי ללימודים התגרשתי ממנה. מאז לא הקמתי משפחה." הזכרון הכאוב הביך אותו, והוא מיהר להוסיף, "כמובן שכאשר הגעתי למנצ'סטר, הנישואין הקצרים היו רק אפיזודה נשכחת. מאז, אני נשוי רק לעבודתי."

היא הניחה שסוכני המוסד סיימו את עבודתם בחדר המלון של ריזה. הוא התכוון להזמין עוד סיבוב של משקאות, כאשר היא קמה ממקומה, התכופפה כדי לאפשר לו הצצה נוספת בחמודותיה, ואמרה, "דר' עבסי, סליחה ריזה, תודה עבור הזמן שהקדשת לי והריאיון המעניין."הוא גמגם, "עוד מוקדם מאוד. האם את רוצה לראות את הנוף המקסים של וינה מהמרפסת בחדרי, או אולי פשוט עוד משקה מבלי להיות עיתונאית שמראיינת מדען?"

היא חייכה, "אני מקווה שניפגש שוב..." היא יצאה מהבר והשאירה אחריה גבר מתוסכל.