פציע בחייה. היא גילתה טעם חדש וסיבה לקום בבוקר. מעולם לא הרגישה חיונית כל־כך כמו שהרגישה מאז הכירה אותו.”
מיה מחפשת את האהבה האולטימטיבית. יש לה הגדרות ברורות לסוג הזוגיות שהיא רוצה לאחר שהגבר שלה יצא לדרך משלו להגשמת חלומותיו והשאיר אותה מאחור.
יונתן יודע מה הוא מחפש אך לא יודע איך למצוא את התשובות, לכן הוא נפרד מחברתו ויוצא למסע גילוי עצמי.
כאשר דרכיהם של מיה ושל יונתן מצטלבות שנית הם בטוחים שמצאו את התשובות שחיפשו, אבל כזוג עולות שאלות נוספות שהם צריכים לבחון יחד. האם הם יכולים להיות בטוחים שהאהבה שלהם היא הדבר האמיתי?
ואם כן, איך משמרים את הקשר, איך שומרים על הגחלת שלא תדעך?
בסוף כל דף בספר יש שורות המיועדות לכתיבת הערות, הארות או ציטוטים שאהבתם, מה שהופך את הספר לאישי ומאפשר לבעליו לעבור תהליך עצמאי בכל פעם שיפתח את הספר, יקרא את ההערות שכתב ואף יוסיף חדשות.
***
אחד/ת ממיליון זה ספר הביכורים של מיטל סולומה. זה רומן רומנטי ארוטי שלא דומה לשום דבר שהכרתם. הדמויות יכולות להיות כל אחד או אחד מאיתנו, ובכל מקום בעולם. הסיפור יפתח בפניכם דלתות לגילוי המיניות שלכם ויעורר בכם השראה לחיים.
סולומה כותבת מאז למדה לאחוז עיפרון. היא כותבת סיפורים קצרים וארוכים, שירים, ברכות וכל דבר שדורש יצירתיות
פרק 1
מודעת חיפוש באתר הכרויות.
בחורה בעלת תפקיד ציבורי, מחפשת זוגיות מתאימה. כך התחילה המודעה שלה באתר ההיכרות.
אם תצליח למצוא את הדרך לליבה, זכית באישה!
דרישות למועמד:
-אדם חכם: יודע לעניין במנעד רחב של תחומים.
-אדם אציל: לא בייחוס משפחתי, בהתנהגות עם אנשים.
-אדם פשוט: לא מתנשא וללא צורך להתבלט.
-אדם יפה : שימצא חן בעיני מבפנים ובחוץ.
-אדם מצחיק: אבל לא ליצן קרקס.
-אדם מבין ללב: שיודע לקרוא הרגשות ולשמוע רגשות.
-אדם אדיב: שיודע להתאים את עצמו לגובה העיניים.
-אדם נדיב: שלא מתרגם את כל החיים לכסף אבל לא נשאר חייב.
-אדם אמיץ: אחד שיודע איך לא להיכנס למלחמות.
-אדם משפחתי: אחד שיודע לבלות גם בלי לצאת מהבית.
-אדם אופטימי: מוצא בכל משבר או קושי הזדמנות.
-אדם שיודע לפנק וגם להתפנק וגם מבין את ההבדל ביניהם.
הרבה זמן לא נכתבה מודעת היכרות כזאת. הרבה אנשים שקראו את המודעה והגיבו עליה היו ציניים וסרקסטיים.
"את מחפשת חתן או עובד"?
"מזה הדרישות האלה"?
"עוד לא קם המפעל שמייצר גברים לפי דרישה כזאת."
"אם לא תמצאי, תוכלי להתקשר אלי, אם אני יהיה פנוי עד אז ....
חחח"
"מותק, את תישארי לבד עוד הרבה זמן אם לא תרדי מהעץ שטיפסת עליו ."
מיה ידעה שהציבה רף גבוה מאוד, אבל ידעה שלא תוכל להיות עם מישהו שהוא פחות מזה. היה פרמטר נוסף אותו לא ציינה, הוא היה נתון לשיקול דעתה – וזו שפה תקינה .
תהיינה טעויות דיבור וכתיב שתסכים להתפשר עליהן, אך האדם שתבחר בו יצטרך לעבור את כל המשוכות האחרות ולעמוד מול זו על מנת שתשקול עד כמה זה יפריע לה. כמו אבן קטנה בנעל, שבהתחלה אולי אינה מורגשת אך בהמשך מרגישה כמו סלע מחלוקת,, שמשפיעה על כל רגע בחיים הזוגיים .
היא אינה בחורה פשוטה, לא משום שהיא ממונה על התפקיד שלה, היא בחורה מורכבת, פרדוקסלי לחשוב כמה פשטות היא עניין מורכב .
כשאינה בתפקיד המחייב היא נהנית להתלבש ברישול, ללכת יחפה, לא מאופרת ומסורקת בקפידה בכל שעה משעות היממה. היא יכולה לתת רושם כקפריזית, אולם לא תפגע באף אחד, היא יודעת להציב גבולות לעצמה ולסובבים אותה. חושבת ופועלת מהר ולא פעם פירשו את התנהגותה כאימפולסיבית .
לדעתה יש להתייחס לקנקן כמו למה שיש בו, היא מבחינה בפרטים הכי קטנים ולכאורה 'לא חשובים' בעיני רבים אחרים, אלו הפרטים שיכולים לעצב ולקבוע את דעתה .
ליבה רך וטוב אך יש בה גם קשיחות מחוספסת, היא אופטימית ,לא תמימה, רואה את החלק המלא בלי להתעלם מהחסר. מוצאת את הטוב בכל הרבדים הכי מאתגרים וקשים לפי תפיסת מרבית האנשים .סוג של סלמון, שוחה תמידית מול הזרם, נטמעת בהמון ולא ניתן להבחין שהיא חותרת לבדה, סוללת נתיב מקביל לאחרים שרוצים ללמוד איך לחזור בלי להתנגש, לתקן בלי להסתכן בשבירת הכלים .
חוכמתה מבלבלת בשל תמימותה הילדותית, אך היא חדה כתער
ויודעת לקרא מצבים בלתי נראים לעין, סימנים וסמלים .
ברגע אחד היא נשמעת המונית כסוור בנמל, פשוטה וגסה, לאחר היא תשמע כרמת מעלה מכובדת עם שפה רהוטה וגבוהה, משתמשת בביטויים מלומדים וללא טעויות .
מדברת עם הידיים והעיניים, שומעת באמצעות הלב, רואה בעזרת האוזניים ומרגישה בלשון .
לאחד תיראה יפה כמו פיה ולאחר כמו מכשפה פרועה, לעיתים כמו בת משפחה טובה או כמו אסופית אין דמות שאינה מתאימה לה, אבל היא לא שחקנית, היא אותנטית בכל אחת מהדמויות שהיא מגלמת בחיים, ביומיום, לא על במה עם טקסט כתוב, היא כותבת את הטקסט שלה בעצמה .
פשוטה אך מורכבת – מורכבת אבל פשוטה!
עם כמה שפנו אליה היא קבעה גם פגישה, אם השיחה הראשונה והשנייה עברו בהצלחה לטעמה, באדיבות ובנימוס בררה וסיננה, היו מצבים בהם נאלצה להיות אסרטיבית ותקיפה לעצור כאלה שלא נהגו לטעמה ורוחה, לא הייתה לה כוונה להתפשר על התוכן ולא על העטיפה .
היא ניסתה, היו גם כאלה שאיתם הגיעה גם למיטה, שם היא הציבה רף נוסף לסינון, ביכולתה הבלתי נדלית להגיע לסיפוק מלא של תאוותה ודרישתה, כמו אריה, רכה ונוחה כמו חתלתולה .
אחרי מספר חודשים של חיפוש, הוסיפה סעיף לגבי תפקידו של בן הזוג המיועד – זה שיכבוש את ראשה, ליבה וגופה, עליו להיות 'בן זוג' לא רק בן לוויה .
עליו להיות אדם עצמאי ולא מוגדר כליווי לצידה, אחד שיודע לחיות לבדו ולא רק אם היא בסביבה. אדם נאמן לעצמו ונאמן גם לה .היא לא ידעה אם יהיה מישהו שיוכל להכיל את כל הפרטים הללו ,אבל ידעה שיש אחד כזה והוא זה שמתאים לה .
התגובות לא איחרו להגיע:
"את לא מחפשת בן זוג אחד, את מחפשת עשרה...", "אני מוכןלהיות העבד שלך, את תהיי מלכה...", "מה השטויות האלה, זה מדור להיכרות או משרה לעבודה?...", לאלה היא לא ענתה .
הזמן עבר, מידי פעם קיבלה תגובה, את רובם סיננה, היא אינה מחפשת 'עבד' אלא מישהו שתרצה להתעורר לצידו והוא ירצה להתעורר לידה .
לא אחד שיפחד לחיות בצילה, בחור שלא תרצה להסתיר ממבוכה או בושה, לא נער שעשועים רק למיטה, אחד שלא תצטרך לחשוב מה הוא עושה כשאינה בסביבה, כזה שיודע להעסיק את עצמו בזמן שהיא עסוקה בשלה.
ההורים שלה כבר נראו מיואשים היא כבר הגיעה לגיל שהיא צריכה להתיישב ולהחליט מה היא רוצה.
"אין מושלם! את חייבת להתפשר על משהו, אחרת את תישארי לבד, ותגלי שהרכבת נסעה ואת נשארת בתחנה."
"איפה את חושבת למצוא אדם שיצליח לעמוד בכזאת דרישה"?
"את לא חושבת שאת מגזימה."?
"אהבה לוקחת זמן, זו לא עבודה, את מציבה רף גבוה, ויש הרבה שאת מבטלת מבלי שנתת להם אפשרות להוכיח את עצמם.... מה רע בבן של חברה שלי? בחור משכיל משפחה טובה." ?
הוא לא לטעמי, אימא, בבקשה ממך, תמנעי מכולנו את המבוכה ,ותפסיקי לשדך לי מקורבים של חברות שלך..
אבל אני לא רואה שאת מוצאת בעצמך יותר מדי מועמדים.
אימא, אלה החיים שלי, ואני קובעת מה מתאים לי, ועל מה אני מתפשרת ומה שנראה לך מוגזם, זה בעיני דרישה לגיטימית. אני לא הולכת לישון עם מישהו שאני יודעת שלא ארצה לראות בבוקר שאחרי.
וכדאי מאוד שתפסיקי להתערב בעניין אם את לא רוצה לשמוע דברים שאת לא אוהבת לשמוע, כי הסבלנות שלי מתחילה לפקוע ,ואת יודעת שאת לא יכולה לשמוע דברים גסים, כי האוזן שלך רגישה.
אבל דיברת אתו רק כמה דקות, אולי תצאי אתו לפחות לפגישה?
אימא, די, אני ילדה גדולה ועדיף לי להיות לבד מאשר להתפשרכמוךולהסתפק בפחות, וכלהחיים להרגיש שפספסתי ושלא התאמצתילחפש את מה שהכי חשוב לי.
את חיה בפנטזיה של סרט, את עוד תתחרטי, אבל אני לא אוכל לעזור לך בגישה כזו.
לא ביקשתי ממך עזרה.
אבל את הבת שלנו ואנחנו דואגים לך..
אז תפסיקו לדאוג לי ותתחילו לחיות.
אילו שטויות את מדברת, באמת.. נו... למי נדאג אם לא לך? ומה הקשקוש הזה של תתחילו לחיות? איך אנחנו חיים? אנשים חיים בשביל הילדים שלהם, היית מעדיפה שנזרוק אותך לכלבים? שנצא לבילויים ואת תישארי לבד? כשתהיי אימא את תביני...
היא שנאה את החלק בו הם מסיימים את הדיון ב"כשתהיי אימא את תביני."
אפשר לחשוב שהיא מטומטמת, שהיא עכשיו לא מבינה. ומי ישמע, כאילו שהם מבינים...
נראה לה שמאז שהפכו להיות ההורים שלה, נגמרו להם החיים!
הם חיים את החיים מבעד לעיניים שלה. הכל ביחס אליה.
כשאנחנו היינו בגילך... לא היו לנו... לא עשינו... לא קיבלנו ...
כמוך!!!!
לעזאזל, הם מדברים על זמנים שונים, הם אנשים שונים ממנה, הם חיו את החיים כמו שציפו מהם אחרים, הם לא חשבו מה הם רוצים ,הם חשבו על מה יגידו אחרים – ההורים שלהם, המעסיקים שלהם ,"החברים" שלהם... גם כן "חברים" עם חברים כאלה, מי צריך חיים?
ההורים שלה חושבים שהיא לא יודעת לבחור לעצמה את החיים שלה.
זה המראה שלו, שלא מוצא חן בעינייך? אפשר לחשוב שאת מלכת היופי.
היא לא מלכת היופי והיא לא מודדת מישהו לפי רמת היופי שלו ,היא מודדת אותו לפי הטעם שלה. היא לא תוכל להיות עם מישהו שאינו נושא חן בעיניה, מישהו שלא תימשך אליו פיזית, והוא יכוללהיראות כמו פוסטר, מודל של יופי, אבל אם הוא לא לטעמה, זה יגרום לה להיגעל ממנו ומעצמה.
הוא לא מספיק משכיל? אפשר לחשוב שאת פרופסור באוניברסיטה...
הוא לא צריך להיות משכיל ולדקלם ספרים שלמים. כדי להיות חכם, הוא צריך להיות פתוח ללמוד על הרבה דברים, בכל מיני תחומים, לא לשבת על ענף אחד בלבד. לדעת קצת מהרבה ולא הרבה מקצת, שיוכל לפתח דעה משלו ולא לצטט אחרים, שיוכל להבין מהר על מה מדברים ולשתוק או לא לפחד להגיד שבזה הוא לא מבין.
שיהיה רגיש כזה, ויבכה בסרטים?
הוא יכול לבכות בסרטים, אבל זה לא מה שהיא מתכוונת כשהיא אומרת רגישות.
היא מתכוונת שיידע לזהות מצבים. מתי צריך להיות בשקט, מתי לנהוג בתקיפות, איך להיות תקיף אבל לא תוקפן, ומתי לא להתבייש לבכות, מתי להיות ילד ומתי להיות המבוגר האחראי, איך לבקש סליחה אם הוא טועה ולא רק אם הוא משתעל או מגהק בפומבי. לדבר אל אנשים בגובה העיניים שלהם ולא לדבר עליהם בנוכחותם בגוף שלישי, כאילו הם טיפשים או לא מבינים או זקוקים לרחמים. להיות רגיש ולדעת לשים את עצמו במקומם, לא לשפוט או להאשים אותם על דרך חייהם. לא להתנשא ולא להשתופף, ולדבר בכבוד אל כל אדם באשר הוא אדם. לא לייחס חשיבות לתואר או לתפקיד מסוים ,ולא לזלזל בתפקיד או בבחירה שנראית על פניו כזולה או בזויה. לא להתרשם רק ממראה עיניים, ולא לשאול שאלות כדי להשתמש בידע לצורך האשמה או שיפוט .
זאת רגישות עבורה!
תראי כמה הוא מצחיק ?...
כן הוא יודע לדקלם בדיחות נהדר, הוא מצליח להצחיק, ממש ליצן, שוטה הכפר .
אין לך חוש הומור ?
סליחה, אבל מה זה מצחיק אם פוגעים בנושא הבדיחה? אפשר
להיות שנון, אפשר להיות ציני, אפשר גם הומור שחור, אבל לא עלחשבון מישהו אחר, אם מישהו נפגע מזה, זה כבר לא הומור בעיניה ,זו התעללות, זו בריונות, זו השפלה, הלבנת פנים בחברה, הומור זה לא!!!
גם לדקלם ספר בדיחות זה לא הומור לטעמה. היא יכולה לצחוק מבדיחה טובה, ולהבין גם בדיחה מרומזת, אבל ערב שלם של בדיחות בשרשרת, זה לא נקרא הומור, זו הרצאה .
הומור זה לקרא מצב ולהפוך אותו למצחיק, לגרום למשהו עצוב להיראות פחות עצוב ולהעלות חיוך .
הומור זה לא לזכור בדיחה ישנה, זה ליצור באותו רגע בדיחה טובה. כזו שמטשטשת מצב של מבוכה, או כזו שיוצרת קירבה, או שוברת את הקרח של המתח .
הומור שמאפשר לאדם להרגיש שלא צוחקים עליו, אלא צוחקים אתו על המצב. ואין מעליב ואין נעלב. אם הוא בכל זאת נעלב, לבקש את סליחתו ולשנות את הרגשתו, בבדיחה עצמית שתצחיק אותו ,משהו שיראה שגם אתה צוחק על עצמך ואתה לא מושלם, וגם לך קרו דברים מביכים .
אם הוא לא קונה לך תכשיטים הוא קמצן !?
האומנם? זו מידת הנדיבות של גבר? פרחים ותכשיטים? היא לא אוהבת שמביאים לה פרחים, אלא אם כן זה עציץ, לכי תסתובבי ערב שלם עם זר פרחים ביד... או תקבלי יהלום יקר שכל הזמן תשימי בכספת ואם כבר תענדי אותו, תרגישי שמעריכים את היהלום יותר ממי שעונדת אותו. או יותר גרוע, יעריכו את מי שמכיסו היהלום ניקנה .
מה רע בתכשיט יפה שחברה יצרה בעצמה? משהו שעשוי מחרוזים פשוטים ועם חוטים קשורים של רקמה עדינה? משהו עם ערך סנטימנטלי מוסף שמזכיר לך משהו או מישהו יקר לך ?
אין שום דבר רע בחסכנות כל עוד היא לא באה על חשבון ההרגשה הטובה. ואין שום דבר טוב בפזרנות שבאה רק כדי להראות לאחרים תמונה של נדיבות לא אותנטית מתוך רצון טוב לתת משהו באהבה
ובשמחה .
היא מעדיפה לקבל מילה טובה ונשיקה רכה, על פני יהלום שמוענק רק לשם השתקת מצפון או להראות כאילו יש אהבה אבל הלב קשה כמו אבן .
לא להרעיף מתנות יקרות כדי לטשטש מצוקה .
הוא אציל? מה פירוש אציל בימנו? מגיע ממשפחה מיוחסת שמקורבת לבית המלוכה? אחד כזה שפותח לך את הדלת של האוטו כאילו שאת לא יכולה? מחכה שתשבי לפניו לפני כל ארוחה ?
אציל זה אדם שיודע לצאת בשלום ממבוכה. אציל זה אדם שיודע לכבד כל אחד אחר, כפי שהוא מכבד את עצמו ומעריך את עצמו וגם את הסביבה. שיודע שאין כבר דבר כזה מעמדות חברתיות, יש עמדות ויש לכול אחד זכות להביע דעה ועמדה... ושאין נכון או לא יש אני חולק על דעתך .
ומה הוא אמיץ? כזה שיוצא להציל את הנסיכה? אחד שנלחם בדרקון כדי להציל את הממלכה? אולי בימנו אמיץ ייחשב מי שמביע את דעתו גם אם היא שונה? אדם שלא פועל על אוטומט, מאחורי תואר של מישהו אחר או כותרת וסיסמה נבובה שעבר זמנה ?
אדם שפועל למען עצמו ולטובת הסביבה ולא רק רואה רווח פרטי וסוגר עסקאות מאחורי דלתות סגורות ...
מה זה אומץ? לדעת מתי אתה צריך לשבת בשקט ולא לקחת על עצמך יותר ממה שאתה יכול? לדעת להעריך את עצמך, מה החולשות שלך ומה החוזקות שלך, ולא רק מה הזכויות שלך, ואיפה אתה יכול לעגל פינות. לדעת מה ומתי צריך להרטיב את החוק היבש בדמעות של רגש שיוצאות מהלב... ולא לפחד לעמוד מאחורי הקלעים ולראות אחרים מוחאים כפיים ולראות איך אנשים שעזרת להם מצליחים .
לפרגן באמת ולתת מילה טובה שתעצים את הכוח של זה שמולך .
לא לפחד לחלק קרדיט לכל מי שעזר לך, ולהזכיר שלא הכל קרה בזכותך .
אדם שאוהב בית ומשפחה ורואה בכל מקום בית בלי להרגיש בעלות ובכל אחד בן משפחה בלי להשפיע סמכות ומרות. אח אואחות, אבות וסבים, כל אדם מבוגר הוא כמו דוד וכל אישה מבוגרתהיא כמו דודה או סבתא או אימא, גם אם לא ממש אימא שלו, מה זה בעצם משנה, כי כל חבר הוא כמו אח או אחות שלו .
זה האדם שהיא רוצה שיהיה לבן זוגה, ולזה אין תחליף, אין פשרה זו לא משרה זה ייעוד עם מטרה משותפת שמונעת באמצעות אהבה.
היא יודעת שזה יהיה אדם שהם ייהנו יחד גם אם יהיו בשתיקה, כל אחד בעולם שלו, בעשיה משלו, ביצירה ובמחשבה.
יש אנשים רבים שפוחדים מהשקט הזה, הם פוחדים מהלבד הזה.
הוריה למשל, הם כל אחד בעולם נפרד, חדרים נפרדים אחרי ששנים חלקו חדר אחד עם מיטות נפרדות, חוגים חברתיים נפרדים במעגלים משיקים של אותו "מעמד חברתי."
היא לא יכלה לסבול את זה, זה נראה לה כ"כ צבוע ולא טבעי, כל אחד מדבר על השני, אבל אח"כ חוזרים יחד לאותו בית ואז מדברים על כל השאר, עד שנגמר על מה לדבר ונסגרים שוב בעולמות הנפרדים ,הוא עם הרדיו שלא מפסיק לדבר והיא עם המוסיקה קלאסית שלא מפסיקה לנסר.
"אין לך על מה לדבר אתו"?
כן, עברנו כבר על כל הנושאים המשותפים, וזה בפגישה הראשונה ,אני לא אוכל לראות את עצמי חיה ככה חיים שלמים.
"נו, באמת... אפשר גם לשתוק קצת.. להסתכל על הנוף, לחשוב ,לשתף בספר טוב, או סרט, לא כל דבר צריך לדברר. יש גם חברים שאפשר לדבר איתם" ...
או עליהם....
"אויש תפסיקי להיות ליצנית, תתבגרי, יהיו לכם ילדים, הם כבר ימלאו את החסר"..
"נו, מה אתה אומר על זה? כמה שנים עוד נחכה, כל החברים כבר סבתות וסבים, מספרים על הנכדים, והגברת יש לה את כל הזמן שבעולם לברור ולפסול גברים טובים, שבינתיים מוצאים בנות זוג ומתחתנים, ומביאים ילדים, עושים נחת להורים שלהם" ...
אז מבחינתכם אני צריכה למצוא מישהו שיתאים לכם, כדי להביאלכם נכדים? זה מה שאת אומרת או שהבנתי לא נכון?
"אה... את בוחרת עם מי את רוצה להביא נכד... ילדים" סלחו לי שאני אגואיסטית אבל לפני שהם הנכדים שלכם, הם יהיו הילדים שלי, ואני לא מביאה אותם לכם אני אחליט אם אני רוצה, והם יהיו בעיקר העבודה שלי!
"ברור, למה את כ"כ תוקפנית? נו תגיד לה משהו, דווקא עכשיו אתה שותק"?
"ואם אני אגיד לה זה ישנה את המצב? היא פתאום תמצא מישהו"?
"מכל החברים שלך, ומכל השנים שהיית בצבא, אין לך מישהו להציע לה"?
אההה... תודה רבה, אבל לא תודה, אני לא רוצה להיות אשת איש צבא, חבל מראש על אי הנעימות ועל הטרחה.
"מה רע באיש צבא?" שאלו שני הוריה במקהלה מתוזמרת להפליא ,לפחות פעם אחת בחייה היא זכתה לראות אותם משדרים על אותו גל.
לא אמרתי שזה רע, אמרתי שאני לא רוצה להיות עם איש צבא! אני משאירה את הטובים לטיס לבנות הטובות לטייסים. הם אחלה אבל אין לי רצון לחלוק את חיי עם כל סגל הצבא ולעמוד בהקשב בסולידריות על כל פקודה. סליחה אבא, בלי לפגוע ,אני יודעת שאתה אהבת את חיי הצבא. אולי בגלל זה אני לא רוצה. נתתי אותך מספיק ימים למדינה.
לא אתם הולכים לחיות עם הגברים האלה שאתם מוצאים ראויים לי, אני אצטרך לסבול איתם או אותם, אז תרשו לי לבחור את הבחור שאתו הסבל יהיה הכי נסבל.
"למה לסבול? אני לא מבינה!"
ופה בדיוק שורש הבעיה. אמרה והלכה לחדרה. אם היא לא תפסיק את השיחה הזאת כרגע, היא תגיד דברים שאחר כך היא תצטרך להתחרט או חמור מכך, להסכים להתחייב למשהו שהיא לא תרצה בשום אופן לקיים, רק בגלל שרצתה שיעזבו אותה במנוחה.
השיחה המשיכה להתנהל בלעדיה.
"הילדה הזאת מעולם לא הייתה קלה"
"לכן אנחנו מחפשים לה חתן... חחחח הבנת? קלה, כלה"...
אויש נו, מכל דבר אתה עושה בדיחה, והיא בכלל לא מצחיקה .
אתה לא היית פה כל השנים, היית בצבא, אני גידלתי אותה לבד" ...
"אוהוווו, הנה היא שוב מתחילה" ...
אתה כמוה.
נו מה לעשות? לפחות ככה אני יודע שאני אבא שלה.
בזמננו לא עשינו כזה סיפור, התחתנו עם מי שהיה...
הוא הרים גבה לעברה.
אוף אתה יודע למה הכוונה, יוצאים עם בחור אחד או שניים, ואם הוא מתאים עושים כבר סידורים לחתונה, לא עושים רשימת מטלות וציפיות באורך של מגילה.
אין מה להשוות, זה דור אחר, ואני בכלל בחור, מה אני מבין במחשבות של בחורה.
אבל זו הבת שלך.
אז מה את אומרת בזה?
טוב, די, אני הולכת לפני שהמיגרנה תופסת אותי. שניכם זה כמו לדבר אל קיר ואל כירה...
טטווובבב, יצאה לך בדיחה...
תשתוק כבר, זה לא סיבה להתבדח.
את אולי לא תסכימי איתי, אבל אני סומך עליה שהיא תמצא את מה שהיא רוצה. ואם נלחץ זה לא יזרז אותה. תעזבי אותה לנפשה.
מה אתה מבין בנשים...
הימים חולפים, עונות מתחלפות, אנשים באים, ספקות עולים ,שאלות נוקבות מנקרות, הזמן מתקתק, שניות, דקות, שעות, ימים שהופכים לשבועות..
אולי אין את מה שאני מחפשת? אולי אני מגזימה בדרישות? אולי אני צריכה להסתפק במה שאמצא הכי קרוב?
אבל אני לא מוכנה להתפשר, לעזאזל! לא בזה!
אבל אני גם לא רוצה להישאר לבד, כמו בתולה זקנה.
טוב, בתולה אני כבר לא... לפחות זה... אוף, הלוואי והייתי יודעת מה קורה אתו.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
