על ג'סטין רובצת קללה, ובזכות פוסט ב'רדיט', עכשיו היא מפורסמת בכל מקום באינטרנט. כל בחורה שהוא יוצא איתה מוצאת את הנפש התאומה שלה מייד לאחר שהם נפרדים. כשמישהי פונה אליו בהודעות פרטיות עם אותה בעיה בדיוק, הם חושבים על רעיון: הם יצאו זה עם זה ואז ייפרדו. כך הקללות שלהם יבטלו זו את זו, ושניהם יוכלו סוף־סוף למצוא את אהבת חייהם. זה רעיון מטורף... אבל אולי הוא באמת יעבוד.
אמה לא תכננה שהמשימה הבאה שלה כאחות נודדת תהיה במינסוטה, אבל היא וחברתה הטובה הסכימו שלצאת עם ג'סטין זו הזדמנות שאי אפשר לפספס, בייחוד כשהן יכולות לשכור בקתה מקסימה על אי פרטי באגם מיניטונקה.
זה אמור להיות רומן קצר, רק לקיץ. אבל כשהאימא הרעילה של אמה מופיעה פתאום, וג'סטין נאלץ לקבל משמורת על שלושת אחיו הצעירים, הם מוצאים את עצמם מתמודדים עם הרבה יותר ממה שציפו – כולל רגשות אמיתיים שמתפתחים ביניהם. ומה אם הפעם הגורל באמת הפגיש את הזוג המושלם?
האםאניהמניאק
פורסם על ידי just_in_267
האם אני המניאק על כך שקראתי לכלב המכוער שלי על שם מי שהיה פעם החבר הכי טוב שלי?
אני [29, גבר] חבר של צ'אד [32, גבר] מאז שנולדנו. האימהות שלנו הן החברות הכי טובות, גדלנו יחד והיינו שותפים לדירה בעשר השנים האחרונות, עד לאירוע שהוביל למצב הנוכחי שלנו.
רקע קצר: יש לי... קטע מוזר כזה, אפשר לומר? בגדול, כל אישה שאני יוצא איתה יותר מכמה דייטים מוצאת את הנפש התאומה שלה אחרי שאנחנו נפרדים. זה פשוט קורה. זה התחיל לפני שלוש שנים, וזה קרה כבר חמש פעמים. אנחנו נפרדים, והאדם הבא שהיא יוצאת איתו הוא 'האחד' שלה.
החברים שלי חושבים שזה מצחיק בטירוף. תמיד אני נפרד מהנשים האלה ביחסים טובים, ואני שמח שהן מאושרות. אבל החברים שלי צוחקים עליי בלי הפסקה בגלל זה. הם מכנים אותי 'קמע למזל טוב'.
בכל מקרה, נחזור חמישה חודשים אחורה. יצאתי עם הופ [28, אישה] במשך כמה שבועות. לא משהו רציני. החלטנו שאנחנו לא מרגישים את זה, לא הייתה כימיה, אז נפרדנו. ואז, הפלא ופלא, היא התחברה עם צ'אד. ובאופן טבעי, כמיטב המסורת של 'קמע למזל טוב', זה אומר שצ'אד הוא הנפש התאומה שלה. צ'אד מאוהב בה מעל לראש, הם הכירו את ההורים, מחפשים טבעות — והם רוצים לעבור לגור יחד. מייד.
הבעיה היחידה היא שלצ'אד נשארו עוד שישה חודשים בחוזה השכירות שלנו, אבל הוא מצא בית מושלם בשבילו ובשביל הופ, והוא לא יכול להרשות לעצמו לשלם שכר דירה בשני מקומות בו־זמנית. אז הוא היה צריך לקבל את ההחלטה הקשה: לדפוק אותי או לדפוק אותה — והוא בחר בי. עכשיו אני צריך למצוא דרך לכסות את השכירות שלו עד סוף החוזה.
כמה שבועות הייתי בלחץ. ממש לא רציתי למצוא שותף חדש לדירה, ובעל הבניין לא הסכים לשחרר אותי לגמרי מהחוזה, אבל הוא אמר שאני יכול לעבור לדירה זולה יותר. הדירה היחידה הפנויה בכל המתחם הייתה דירת סטודיו. קצת קטנה, אבל זה זמני, וזה זול. קפצתי על ההזדמנות והסכמתי בלי לראות אותה קודם. ואז גיליתי למה הדירה הזאת זולה וזמינה. היא פונה ישירות לשלט חוצות של 'מלך האסלה', שרברב שמחופש להנרי השמיני ומחזיק פומפה מעל אסלה ענקית מלאה בקקי. זה צריך להיות לא חוקי ששלט חוצות יהיה קרוב כל כך לבניין. כאילו השלט מיועד רק לנפש המסכנה שגרה בדירה הזאת — שזה עכשיו אני. ברצינות. זה כל מה שאפשר לראות. אין שמיים, אין מים — רק 'מלך האסלה'. כל היום. כל הלילה. מואר כשהשמש שוקעת, האור חודר דרך התריסים. אני עובד מהבית. אני בגיהינום.
צ'אד חושב שזה הדבר הכי מצחיק שקרה אי־פעם, והוא יורד עליי כל הזמן, למרות שזה בעיקר באשמתו. הוא ממשיך לשלוח לי תמונות של כל שלט חוצות, ספסל אוטובוס ופרסומת במטוס של 'מלך האסלה' שהוא רואה, ואם אתם גרים באזור מיניאפוליס/ סנט פול, אתם מבינים בדיוק כמה פעמים זה קורה.
אני מעוצבן, אבל החלטתי לנסות למצוא סיבה לבלות יותר זמן בחוץ כדי שלא אצטרך לבהות בו מהחלון שלי. תמיד רציתי כלב, אבל צ'אד אף פעם לא הסכים. אז הלכתי למקלט לאימוץ חיות ומצאתי את החיה הכי מכוערת שם. את זו שהייתה כל כך מכוערת, ואף אחד אחר לא רצה אותה. לכלב הזה יש לסת תחתונה בולטת ומחלת עור, וחצי מהאוזן שלו חסרה. הוא גריפון קטן, אז יש לו את הקמט העמוק הזה בפנים — הוא נראה כמו גרמלין נרגן. אימצתי אותו וקראתי לו צ'אד, כי הכלב הזה הוא עכשיו החבר הכי טוב שלי. צ'אד האנושי, אם אתה קורא את זה, אתה מת מבחינתי. (סתם, אני עדיין אוהב את הבחור הזה.) אבל אני מתייג אותו בכל פוסט של צ'אד הכלב באינסטגרם עם הכיתוב 'תראו, צ'אד נאמן!'.
צ'אד צוחק על הכול, אבל הופ כועסת ואומרת שאני צריך לשנות לכלב את השם. גם אימא של צ'אד מסכימה ואומרת שאני לא רשאי לבוא אליהם עד שאשנה לכלב את השם, מה שקצת מבאס, כי היא החברה הכי טובה של אימא שלי, ואני מגיע אליהם הרבה בגלל עניינים משפחתיים. אני עדיין לא מתכוון לשנות את השם.
האם אני קטנוני? כן. אבל האם אני המניאק?