לאון סטפנופולוס היה איש עסקים מצליח שידע לנצל את אמצעיו הכספיין כדי להשתלט על מפעלים שהעתיד לפניהם.
כאשר רכש את יצנית הבושם הוותיקה ביותר מצרפת ידע, שהבושם שובר הקופות החדש של המפעל, נוצר על ידי בעלת המפעל הקודם סאדי רוברטס המהממת. הוא סבר שיחד עם המפעל רכש גם את מעצבת הבושם. האם יצילח במשימתו?
פתח-דבר
"סליחה!" סיידי רוברטס הקדירה פנים כאשר בקשתה זכתה להתעלמות מוחלטת והיה עליה לנסות לפלס את דרכה בתוך קבוצה קטנה של גברים, שכולם עמדו, מאזינים לכל מילה שהוציא מפיו הגבר שפנה אליהם. ועוד איזה גבר, חשבה סיידי בפרץ נשי מוטרד של עוינות וחוסר רצון למרות שזיהתה את המודעות העזה שלה אליו. אם גבריות היתה תמצית, הרי שבגבר זה היתה כמות כזו של תמצית גבריות שגרמה לחיישנים הנשיים הרגישים מאוד של סיידי להגיב בעצבנות.
הוא היה גבוה בעשרה סנטימטרים לפחות מהגבר המבוגר יותר שעמד לצדו בנאמנות, ובזמן שקולו היה צונן ונמוך, הרי שהרטט שלו גרם לסיידי לרעוד בחושניות, כאילו כפפת קטיפה רכה וריחנית ליטפה באיטיות את עורה החשוף.
לכודה במקום עומדה בשל התנועה הפתאומית של האנשים שניסו לנוע במורד המסדרון המקורה הצר שהוביל מאגף אחד של היריד למשנהו, סיידי התנדנדה בצורה מסוכנת על העקבים הגבוהים להם לא היתה מורגלת – הנעליים, כמו האיפור הכבד שלה – היו רעיון של דודנה ראול – וגרמו לה להידחק קרוב יותר אל הזר היהיר. למעשה, היא היתה כל-כך קרובה אליו עתה עד שיכלה להושיט יד ולגעת בו. לא שהיתה לה כוונה או תשוקה לעשות את זה. האמנם? האם לא חשבה בסתר לבה... התאוותה...? סיידי השתלטה על מחשבותיה המסוכנות.
הוא, הגבר שגרם לה לכווץ את גופה מתוך ניסיון להכחיש את תגובתה אליו, הרים את ידו כדי להציץ בשעונו, אצבעותיו דקות ושזופות, ציפורניו מטופחות ונקיות אבל עדיין מאוד גבריות. זו היתה יד ששייכת לגבר שמסוגל להתמודד עם מלאכות יד שונות, בעוד שהחליפה שלבש העידה כאלף עדים על כך שהוא מסוגל לכתוב המחאה עבור מישהו שיבצע עבורו מלאכות אלה.
כן, הוא ודאי מצטיין בכתיבת המחאות, החליטה סיידי. יש לו הילה יהירה מהסוג הזה. יהירות של גבר עשיר. זה היה בהבעה הצוננת ששלח לעברה; בחינה יסודית שהיה בה שילוב מרגיז של חושניות והערכה חותכת.
עוד דחיפה של מישהו שנלחם להידחק בתוך ההמון המכונס במסדרון וסיידי כמעט נתקלה בו, כמעט נצמדה אליו במגע גופני שהיה צורב את דמה ועוצר את נשימתה.
מה קורה לה? למה היא מרגישה כה מבוהלת, כה מוטרדת, כה... מושפעת מהידיעה שמתחת לחליפת המשי הקרירה והמושלמת שלבש קיים ודאי גוף של גבריות צרופה, שרירים וגידים קשים ומוצקים, שכולו...?
סיידי קפאה על המקום, והדפה את המחשבות הבלתי רצויות והטורדניות האלה.
כועסת על עצמה על התגובה הבלתי נשלטת שלה אליו, היא ניצלה את ההזדמנות שסיפק לה ההמון המידלדל והסתובבה כדי ללכת.
היא מיהרה בפנים לוהטים לאורך המסדרון, מחפשת את דודנה ראול.
"בואי, סיידי, ותני לבחורים להריח את הניחוח החדש שלנו."
סיידי הסתובבה בפנים מאובנים אל דודה ושותפה לעסק.
היא כעסה עדיין על ראול על התרגיל שעשה לה בבוקר זה, כאשר שכנע אותה ללבוש את הבושם הנוכחי של החברה. זה היה בושם שנוצר בזמן אביו של ראול – כאשר הוא ניהל במשך זמן קצר את החברה הקטנה שהיתה בבעלות משפחתית. והיא כעסה עוד יותר על עצמה, על שהיתה פתיה מספיק כדי ללכת על זה. היא היתה צריכה להאזין לאינסטינקטים שלה ולסרב להסכים לתוכניות של ראול ברגע שהריחה את המרקחת הדוחה שלא נתנה לה מנוחה עכשיו! תחת זאת, היא התמסרה לפרץ הרגשנות ואמרה לעצמה שהיא רוצה לעשות הכל כדי להעלים את הבעיות שבתוך המשפחה שלהם!
היא הניחה שהכוונה היא שתתלווה לראול ליריד המקצועי. אבל לראול היו רעיונות אחרים! הבגדים, האיפור והשיער 'הגדול' שהכריח אותה ללבוש היו איומים, בכלל לא היא, אבל היא נשכה את שפתה ונכנעה – מתוך רצון לשמור על הרמוניה משפחתית. כמה הצטערה עכשיו שעשתה את זה!
במהלך השעות האחרונות היא זכתה למבטים דוחים, להערות לא נעימות ולקרבה גופנית בלתי מתבקשת מצד קניינים זכרים שראול התעקש להזמין לבחון את הניחוח החדש שלבשה על עורה!
היא תיעבה את הריח. הוא ייצג כל מה שסיידי שנאה בתעשיית הבשמים המודרניים המבוססים על חומרים סינתטיים, נעדר אופי ועידון, ללא כוח היספגות בעור, רזה וקר בזמן שבושם צריך להיות עשיר וחם, לגעת בחושים כמו שוקולד טוב או מגע של יד אוהבת. וגרוע מזה, הבושם הזה היה חצוף, היתה בו מיניות – לא היתה מילה אחרת לכך – שסיידי אישית תיעבה כל-כך עד שכבר סבלה מכאב ראש ובחילה בגללו!
"זהו! נמאס לי. אני חוזרת למלון ברגע זה!" אמרה סיידי לדודנה בקול זועף בזמן שחמקה מתשומת לב בלתי רצויה של קניין שמן וסמוק פנים שניסה לרחרח את צד צווארה.
"מה קרה?" שאל ראול, מחייך אליה ברשעות.
"מה קרה?" סיידי התנשמה עמוקות.
לפני שמונה-עשר חודשים, עם מותה של סבתה מצד אמה האהובה מאוד, סיידי ירשה שלושים אחוזים מחברת הבשמים הצרפתית היוקרתית והקטנה פרנסין, שהיתה במשפחתה של סבתה מזה כמה דורות, יחד עם מתכון סודי שהעניק לבית את הניחוח המפורסם ביותר שלו.
המודעות שלה לבעיות שהיו בין סבתה לאחיה, סבו של ראול, ושגרמו לסבתה להתרחק מהעסק ולא לקחת בו חלק, השפיעה בתחילה על תגובתה של סיידי לירושה. אבל ראול, שהיה הבעלים של שאר המניות בעסק, הזמין אותה לגשר על התהום שנפערה בין שני חלקי המשפחה במהלך זמנה של סבתה ולא רק לשבת במועצת המנהלים של החברה, אלא אף לנצל את כישוריה כמומחית לבשמים לטובת העסק.
אבל אז לא היה לה מושג עד כמה התוכניות של ראול ביחס לעסק שונות מהחלומות האידיאליסטיים שלה.
ראול, בכשרון עסקי חריף והיעדר רגשנות, נראה נחרץ בדעתו לנצל את כל האמצעים העומדים לרשותו כדי לקדם את החברה, ואין זה משנה עד כמה הם בלתי ראויים או שאינם עולים בקנה אחד עם ההיסטוריה והמסורות של הבית!
"מה קרה?" חזרה סיידי בזעם, עיני הטופז שלה הופכות לזהב טהור מרגש. "אתה באמת צריך לשאול, ראול? אתה לא רואה איך... איך הגימיק השיווקי הזה שלך מזנה לא רק אותי אלא גם את הבשמים שלנו? אתה באמת חושב שמה שעברתי עכשיו יעודד נשים לקנות את הניחוח שלנו? שבכך שגברים הניחו עלי את ידיהם המטונפות – "
"גברים שהם הקניינים של כמה מחנויות הכלבו המשפיעות ביותר בעולם?" שיסעה ראול, ההומור נעלם מקולו, פניו נוקשים.
"ראול, לא מעניין אותי מה יש לך להגיד," אמרה לו סיידי. "אני חוזרת למלון."
היא הסתובבה על עקביה בלי לחכות למענה מפיו ויצאה.
בתחילה המחשבה על היריד ריגשה אותה, בעיקר כאשר ראול סיפר לה שהוא ייערך בקאן, שהיתה קרובה לגראס, בו החל אבי-אבי-סבה את עסקי הבשמים שלו. אבל עכשיו היא היתה להוטה להסתלק מהמקום, לחזור הביתה, לקוטג' שלה בפמברוקשייר, הצופה אל הים – ולעסק המשגשג שלה, שהיה קשור לבשמים שהכינה על פי הזמנה של קבוצה קטנה של לקוחות בעלי טעם מעודן, ששמעה הגיע אליהם מפה לאוזן.
לא, עולם העסקים הגדולים לא נועד לה – ובאשר לאופן בו ראול עבד עליה! סיידי מיהרה בכעס לצעוד לאורך המסלול האפלולי, שקועה מדי במחשבותיה מכדי להבחין בקבוצת הגברים הקטנה שעמדו ליד היציאה, עד שאחד מהם נעמד לפניה ושלח לעברה מבט מיני מעליב לפני שפנה אל רעיו.
"בואו הנה ותראו את הסחורה האחרונה של ראול," אמר.
סיידי קפאה, זעם, תיעוב וחרון צרבו בעיניה הזהובות כאשר שלחה לעבר הגבר מבט של עוינות עזה. הגובה שירשה ממשפחתו של אביה אפשר לה להביט בעיני החזיר הקטנות של האיש, אבל רטט קטן של פגיעות נשית עדיין הרעיד את גופה.
הגברים האחרים הקיפו אותה כמו עדת תנים – לא מסוגלים לצוד את טרפם בעצמם, חשבה, אבל להוטים לזון את עצמם בצייד של אחרים. הם היו כמו עופות טורפים...
אחד הגברים השמיע הערה פוגענית מינית בצרפתית, גורם לסיידי לנעוץ בו מבט של תיעוב אילם. הודות לסבתה מצד אמה, הצרפתית שלה היתה רהוטה ומקיפה, אבל היא לא תשפיל את עצמה לכדי מתן מענה למה שזה עתה שמעה.
במקום, היא פנתה הצדה ושמרה על ראש מורם, חלפה על פני קבוצת הגברים והבטיחה לעצמה שתדאג לכך שראול יידע בדיוק מה דעתה עליו ועל רעיונות קידום המכירות שלו כאשר יגיע מאוחר יותר אל המלון שלהם!
היא כמעט חלפה על פני הקבוצה כאשר אחד מהם הושיט לפתע את ידו ואחז בזרועה.
סיידי לבשה שמלה שחורה נטולת שרוולים, ותחושת המגע הבלתי רצוי של הגבר הזה על עורה החשוף גרמה לה לרטוט ולמשוך את זרועה ממנו. היא לא רק כעסה עכשיו, אלא שאף התחילה להרגיש חשש ולכן המשיכה ללכת, מבטה נעוץ ביציאה.
ולכן ודאי לא ראתה את הגבר האחר שהתנשא לפתע לצדה, לאחר שעקף את האחרים או שצץ מתוך הקהל ממנו נמלטה זה עתה.
היא אולי לא ראתה אותו, אבל היא היתה מודעת אליו בכל מאודה, חשבה סיידי בזמן שחשה בצל הנופל עליה. ואינסטינקטיבית, היא ידעה! רטט של מודעות חלף בגופה, גורם לה להסתובב קלות לעברו, למרות שלא רצתה בזה. הזיהוי היה מיידי – ומזעזע. הגובה והרוחב של כתפיו גרמו לה לעצור את נשימתה והיא יכלה לחוש גם באיכות הגברית הזרה והעזה שקרנה ממנו וגרמה לה לעצור במקומה מוקדם יותר. עכשיו היא גרמה לה להתנדנד קלות על עקביה הגבוהים בזמן שגופה רשם דברים שבדרך כלל נסתרו ממנו.
היא הסתובבה לאחור בחריפות, נחושה בדעתה להמשיך במסעה. למרבה ההלם, הוא לכד אותה בכתפו. סיידי הסתובבה במהירות כדי להתעמת עמו, עיניה הבהירות מתערפלות מעט כאשר התחוור לה לאיזה גובה עליה להרים את ראשה כדי להביט לתוך עיניו.
מה הגובה שלו? מטר שמונים-וחמישה, מטר ותשעים? הוא נראה יווני, חשבה סיידי; היה לו עור בצבע זית ויהירות מהסוג המתאים כמו גם יפי-תואר אצילי בגלוי – עצמות הלחיים המפוסלות; האף הנשרי, קו הלסת הנקי והשיער השחור והעבות. אבל עיניו לא היו בצבע חום עשיר וחמים, הן היו בצבע ירוק חיווריין קפוא, וגופו היה בכושר שמעטים הגברים ביוון שיכלו להתגאות בשכמותו בתחילת שנות השלושים שלהם, כפי שסיידי אמדה את גילו.
סיידי ראתה שהוא מתבונן בה ואז הזעיף פנים קלות וגהר אליה ורחרח סביבה. המבט המבטל ששלח לעברה גרם לכל גופה לבעור.
"את לובשת בושם מאוד לא רגיל. האם גם הוא למכירה?" שאל בקול תובעני, מדבר בחושניות רכה עם מבטא שהיה אוסטרלי צרוף.
סיידי הרגישה שנגדשה הסאה. למעשה, הסאה נגדשה כבר מזמן. היא נסוגה מעליו וסיננה בקול נושך, "איך אתה מעז לרמוז שאני למכירה? מה יש לגברים מהסוג שלך?"
"גברים מהסוג שלי?" עיניו הירוקות החיוורות הצטמצמו בקפאון. "תני לי לנסח את זה ככה – כאשר מדובר בנשים מהסוג שלך, אז גברים מהסוג שלי נכנסים ללחץ. אני אוהב את הנשים שלי כמו שאני אוהב את הבשמים שלי. בלעדיות היא כלל המפתח!"
הוא פנה לפתע מעל סיידי בזמן שהגבר המבוגר יותר שעמד לצדו נגע בזרועו ומלמל משהו על אוזנו בזמן שהביט בתיעוב בסיידי.
1
"שרה שרה שיר שמח."
סיידי חייכה כאשר פגשה את מבטה המקניט של חברתה הטובה ביותר מרי בעת שנכנסה לחדר העבודה שם סיידי זיקקה את מרכיבי הבשמים שלה.
"מממ... איזה ריח נפלא!" קראה מרי בהתלהבות.
חיוכה של סיידי התרחב. "זו הזמנה אישית מיוחדת."
"למישהו מפורסם? מי?" קראה מרי.
סיידי נענעה בראשה וצחקה.
"את יודעת שאני לא יכולה לגלות לך. זה כאן עניין של חסיון."
"אה... טוב, מאחר שהתקשורת שמעה על כך שזמרת מאוד, מאוד מפורסמת ביקשה ממך לעצב לה ריח מיוחד שיהיה הסמל המסחרי שלה, אני יכולה רק להניח..."
"אל תשאלי אותי על זה," התחננה סיידי בחשש. חיוכה התחלף בהבעת דאגה. אין ספק שאנשים אחרים במעמדה היו מקבלים בשמחה את הפרסום לו זכתה כאשר התפרסם שהתבקשה לעצור את הבושם של הזמרת, אבל סיידי העריכה את הפרטיות והאנונימיות שלה. וחוץ מזה...
"אני מבינה שאת עדיין נוסעת לצרפת," שאלה מרי.
זעפה של סיידי העמיק.
"אין לי ברירה," הודתה בחריפות. "ראול לא מאפשר לי לא לבוא. הוא נחוש בדעתו למכור את העסק למיליארדר היווני שרוצה להוסיף את החברה לתאגיד סחורות היוקרה שלו..."
"ליאונידיס סטפינופולוס, אליו את מתכוונת!"
"כן," הסכימה סיידי, קצרה עוד יותר. "המשחית היווני, כפי שאני קוראת לו!"
"משחית?" מרי נענעה בראשה. "את באמת לא סובלת אותו, נכון?"
"אני לא אוהבת את התוכניות שלו ביחס לפרנסין!" אמרה סיידי בעוז.
"טוב, אומרים שהוא ערמומי מאוד," גרסה מרי. "התאגיד שהוא עומד בראשו שווה מיליארדים, ומאז שהוא שכר מעצב חדש לעצב את קו בגדי הנשים שרכש... אין בעולם אשה שאינה כמהה בסתר לבה למשהו קטן שהתווית שלו עליו."
"לא?" סיידי שלחה לעברה מבט זועף. "טוב, אני לא משוועת לבגדים שלו." היא מחתה כאשר ראתה את פניה של חברתה. "מרי, הוא לא רוצה רק לקנות את החברה שלנו, הוא רוצה לקנות את הזכויות לבושם שסבתי הורישה לי... ראול מנסה ללחוץ עלי למכור אותו, אבל אני לא אסכים לזה. הבושם הזה עוצב על ידי אבי-סבי עבור אם-סבי. הוא הרשה ללקוחות ספורים בלבד לרכוש את הבושם. סבתי הורישה לי את סוד רקיחת הבושם מפני שהיא ידעה שאני אגן עליו! הריב שלה עם אחיה נסב סביב העובדה שהוא רצה לעשות בדיוק מה שראול מנסה לעשות עכשיו."
"אז אל תסעי לצרפת!" חרצה מרי.
"אני חייבת. יש לי שלושים אחוזים בחברה, ואני לא אתן לראול למכור אותה ל... ליווני... הזה..."
"לאל הסקסי הזה?" הוסיפה מרי, בעיניה ניצוץ של משובה.
"אל סקסי?" שאלה סיידי במורת רוח.
"לא ראית את הצילום שלו בעיתון הכלכלי?"
סיידי נענעה בראשה ומרי חייכה.
"וואו, הוא משהו! הורי-סבו היו יוונים, ואז השתקעו באוסטרליה כזוג צעיר."
"נראה שאת יודעת עליו המון," אמרה סיידי.
"כמו שאמרתי, הוא נורא סקסי – ואני רעבה לגברים סקסיים!" מרי הצטחקה. "ואם מדברים כבר על זה, את מטורפת כשאת מחביאה את עצמך כאן, בפמברוק כאשר את יכולה לחיות במסלול המהיר בפריס וקאן – שלא לדבר על טיסות לפה ולשם, ולערבב בשמים נפלאים עבור הלקוחות הידוענים שלך. דרך אגב, מה דעתו של ראול על העסק שלך?" שאלה.
"פרנסין כבר לא רוקחת בשמים לפי הזמנה," הגיבה סיידי, "אז אין כאן ניגוד אינטרסים. אבל..."
היא עשתה אתנח, ומרי דחקה בה להמשיך. "אבל?"
סיידי נאנחה רכות.
"טוב, ראול לוחץ עלי לייצר בושם חדש. זה שאילץ אותי ללבוש לקראת היריד היה אחת הטעויות של אביו. סבתא אמרה תמיד שלאחיה אין 'אף', ונראה שגם לאחיינה אין את זה! עכשיו הוא רוצה שאני אצור בושם חדש לפרנסין!"
"אבל את לא רוצה?" ניחשה מרי.
סיידי נאנחה ביאוש.
"אני כן רוצה. אני נורא רוצה. למעשה, זה יהיה חלום שיתגשם בשבילי ליצור בושם חדש לפרנסין. אבל..." סיידי הרימה את ידיה בתנועה רבת הבעה.
"כפי שאת יודעת, הבשמים שלי מיוצרים מחומרים טבעיים בלבד, ועשויים בדרך המסורתית, בעוד שראול מעדיף את התהליך המודרני ומוצרים שמיוצרים בתהליך כימי. וזה לא רק זה! אני רק מקווה שאצליח לשכנע אותו לא למכור, מרי. ראול הוא מחזיק המניות העיקרי, כמובן, אבל אנחנו אחת מחברות הבשמים המסורתיות האחרונות, ולמכור את החברה שירשנו תמורת – "
"ליטרת בשר?" קטעה אותה מרי, לשונה בלחיה.
"אני לא רוצה למכור את העסק למיליארדר היווני הזה, וזה מה שאמרתי לראול."
"מממ. כל הדיבורים האלה על מרקחות ובשמים מזכירים לי – מה דעתך לרקוח משהו מיוחד שימשוך אלי גברים?"
"אני רוקחת בשמים, לא כשפים," הזכירה סיידי.
מרי שלחה לעברה מבט מרושע.
"זה אותו הדבר, לא?" הבעתה השתנתה כאשר ראתה עד כמה סיידי חמורת סבר. "משהו אחר מדאיג אותך, לא?" ניחשה.
סיידי הזעיפה פנים.
"מרי, הכל כל-כך מסובך. במצב העניינים הזה, פרנסין שווה מעט מאוד במונחים פיננסיים. העסק כמעט חרב, והעובדים בעיקרם עצמאים. במציאות, כל מה שנותר לחברה הוא שמה. וזה מה שהמשחית היווני הזה רוצה לקנות."
"רק את השם?"
"אני לא יודעת! ראול צלצל אלי אתמול בערב ואמר לי שהוא הודיע לליאונידיס סטפינופולוס שאני עובדת על בושם חדש, ושהבושם שלי והכישורים שלי יהיו חלק מהעסקה. אמרתי לו שאין לו זכות להגיד דבר כזה. אני בעלת מניות מיעוט בפרנסין, זה הכל. אני לא עובדת בחברה!"
סיידי פסעה בחדר בכעס.
"ראול האשים אותי בכך שאני מקשה עליו בכוונה ושאני לא מבינה איזו הזדמנות נפלאה זו העסקה הזו. אבל זו הזדמנות למה, מרי? נכון, היא תעניק לשנינו סכום כסף לא מבוטל – בעיקר לראול, מאחר שהוא מחזיק המניות הראשי. אבל היא גם תהרוס את המהות של פרנסין ואני לא יכולה להסכים לזה. תעזבי את עניין הריח החדש. ראול לוחץ עלי כל-כך חזק..."
היא שלחה אל מרי מבט ציני. "אם אעשה מה שראול רוצה שאעשה, אני אמכור את זכות האבות שלי ואת נשמתי היצירתית! ראול הזכיר לי אמש שיש לי מזל שקיבלתי בירושה את הנוסחה של הבושם המפורסם ביותר של פרנסין. למעשה, הוא גרם לי להרגיש אשמה על כך, מרי."
"אשמה? את? למה שתרגישי אשמה?" תבעה מרי בעוז. "סיידי, אני יודעת שזה לא עסקי, אבל אנחנו חברות כבר המון שנים ואני חושבת שאת צריכה להיות קצת זהירה כאשר מדובר בבן-דוד הזה שלך," הוסיפה בחשש.
סיידי חייכה בהנאה כאשר נכנסה למבואת המלון שלה. היא הזמינה לעצמה חדר על פי המלצה של לקוח, שלא הפסיק להלל את המקום, ועכשיו הבינה למה!
למרות שהמיקום במוגין פירושו שתהיה במרחק-מה מגראס, שם עמד המבנה ששימש בית לחברה ולדודנה ראול, סיידי לא התנגדה.
המלון-ספא היה מסוג המקומות שאהבה – זה היה מקום מקלט של שלווה וקסם, שלא כמו זוהרם של מלונות קאן האהובים על ראול, שכעס במרירות גלויה כאשר אמר לסיידי עד כמה הוא זועם על כך שבית המשפחה בפריס כבר אינו ברשותם.
"למה בחר אבי-סבנו למכור את הבית בפריס ולהחזיק דווקא בזה בגראס? כאשר אני חושב כמה שווה הבית בפריס עכשיו!"
סיידי שתקה. סבתה סיפרה לה שהדירה והחנות האלגנטיות של המשפחה, שנקנו בכספי העסק, נמכרו כדי לממן את חובות ההימורים של אחיה וסיידי לא רצתה לפתוח מחדש פצעי משפחה ישנים!
היא הזמינה לעצמה את החדר במלון לשבוע שלם, לאחר שהחליטה לשלב את פגישת העסקים שלה עם ראול בביקורים אצל מגדלי פרחים באזור ממנו קנתה את אספקת המרכיבים הטבעיים של הבשמים שרקחה.
כאשר נרשמה בספר האורחים של המלון, סיידי החביאה חיוך קטן כאשר ראתה כיצד הצרפתיה האלגנטית מאחורי דלפק הקבלה מרחרחת סביב בחשאי. הבושם שסיידי לבשה היה ייחודי, בושם שסירבה לספק לאחרים, ואין זה משנה כמה הפצירו בה לעשות זאת.
הוא היה מבוסס על המתכון הסודי המקורי שהורישה לה סבתה, אבל עם תוספת מעודנת משל סיידי עצמה, תוספת שהוסיפה קלילות לכבדות המקורית, מבטיחה שהבושם לא יהיה מעיק מדי ובו בזמן, חיזקה אותו ואת ריח הגוף הטבעי של סיידי. זו היתה היצירה האהובה ביותר על סיידי, חתימת הריח האישית שלה, והיא ידעה בלי יוהרה, שזה היה בושם שהיתה יכולה למכור שוב ושוב, לו היתה מחליטה לעשות זאת.
בבקבוק, הבושם הזכיר לה תמיד את סבתה; על גופה הוא היה ייחודי לה.
ההוראות שקיבלה מפקידת הקבלה של המלון לקחו אותה למתחם חדרים מופרד מהבניין המרכזי, קרוב לאגף הספא.
החדר עצמו היה כל מה שקיוותה לו – מקרין נינוחות יוקרתית, פשטות אלגנטית, שלווה ופרטיות.
היה לה די זמן לפרוק את חפציה ולהחליף בגדים לפני היציאה לגראס כדי לפגוש את ראול, בה יוכלו לדבר על ההתנגדותה לתוכניות המכירה שלו לליאונידיס סטפינופולוס – המשחית היווני. פיה התעקל בתיעוב כאשר חשבה על מניעיו של המיליארדר לרצות לקנות את פרנסין.
אין ספק שראה שכמה מהמתחרים שלו בספירות העליונות של עולם העסקים כבר זיהו את היתרונות הכספיים הנובעים משיווק של בושם מצליח – בעיקר באקלים העכשווי, כאשר כל-כך הרבה נשים רוצות לנהוג כשחקניות ודוגמניות, שמגלות העדפה לא לבושם מוכר וידוע אלא דווקא לבושם נדיר ובלעדי מבית היוצר של חברות הבשמים המסורתיות.
הסלידה שלה התחלפה בזעף והיא עצרה בזמן שלבשה זוג מכנסי ג'ינס נוחים. בגדי עסקים רשמיים לא היו הצד החזק שלה, ואחרי-הכל, לא מדובר בפגישת עסקים רשמית, אלא בדיון עם דודנה ושותפה לחברה.
פרנסין ייצרה בעבר כמה מהבשמים הנחשקים ביותר בעולם, אבל סיידי ידעה שאחי סבתה – סבו של ראול – מכר את הזכויות כמעט לכל הריחות ההם, והשתמש בכסף כדי לממן סדרה של עסקים כושלים וכדי ליישב את חובות ההימורים שלו.
כיום, הניחוחות הראויים היחידים שפרנסין המשיכה לייצר היו מי לבנדר מיושנים ומשחת בושם לגברים – שלדעתה, אף-אחד מהם לא הועיל לשמה הטוב של החברה. בעיני סיידי, הקסם וההשראה שבעבודה עם ניחוח ישן היה חיפוש המקורות הנחוצים – שחלקם כבר לא היו בנמצא עבור יצרני בשמים מודרניים, מסיבות אקולוגיות ומסיבות כלכליות, שכן רבים ממגדלי הפרחים שנדרשו להם עברו משיטות מסורתיות לשיטות מודרניות.
סיידי ראתה עצמה בת מזל מאוד בכך שמצאה משפחה בסמוך לגראס, שלא רק שהמשיכה לגדל ורדים ויסמין עבור תעשיית הבשמים בדרך המיושנת והמפרכת, אלא שאף הפעילה מזקקה מסורתית משלה. משפחת לפונט ייצרה תמציות ורדים ויסמין באיכות הגבוהה ביותר, וסיידי ידעה שנפלה לידיה זכות להיות מסוגלת לקנות מהמשפחה את חומרי הגלם שלה.
פייר לפונט ואחיו הנרי, שניהם בשנות השבעים שלהם, זכרו את סבתה של סיידי, ועינגו אותה בסיפורים אודות ביקוריה של סבתה בשדות הגידול ובמזקקה. תמציות הוורד והיסמין של משפחת לפונט היו מבוקשות ביותר, וסיידי ידעה שהיא מקבלת מהם כמויות קטנות רק בזכות ההכרות האישית שלהם עם סבתה.
"בעצם, כל התמציות שאנחנו מייצרים נמכרות מראש על פי חוזה ללקוחות ותיקים ביותר," אמרו לסיידי – מדברים אלה עלה שהלקוחות האלה הנם יצרני בשמים ידועים ומכובדים. "אבל תמיד תימצא לנו כמות קטנה בשבילך," הוסיפו בנדיבות.
ראול, כתמיד, צחק מסיידי על מה שכינה רגשנות.
"את מטורפת," אמר לה ונענע בראשו בחוסר אמון. "לשלם הון תועפות תמורת החומר שלהם, כאשר אפשר לייצר אותו במעבדה בעשירית מחיר."
"אבל זה בדיוק העניין, ראול," אמרה סיידי ביבושת. "תמצית הריחות שאני רוצה ליצור לא ניתנת לחיקוי."
ראול משך בכתפיו בביטול. "מי מרגיש בהבדל?"
"אני!" ענתה סיידי בשלווה.
ועכשיו נראה שראול רוצה למכור את פרנסין למישהו נבער וחסר רגש בדיוק כמוהו כאשר מדובר בריחות אמיתיים. טוב, זה לא יקרה כל עוד יש לה זכות הצבעה, החליטה סיידי בעקשנות.
היא הלכה אל מגרש החניה כדי לאסוף את המכונית השכורה שלה והבחינה במהומת פעילות סביב לימוזינת מרצדס גדולה שחלונותיה מושחרים. אבל דברים רבים העסיקו אותה מכדי להקדיש תשומת לב למכונית או לפמליה המקיפה אותה מלבד מבט ציני ששלחה לעברם בעת שחלפה על פניהם במכוניתה.
האביב היה בדרך, החליטה סיידי כאשר הריחה את האוויר בהערכה. ריח המימוסה היה משכר!
היא הכירה את דרכה לגראס בדיוק כפי שהכירה את ההיסטוריה של פרנסין ולמרות שהכבישים המהירים והדרכים השתנו מאז תקופתה של סבתה, סיידי הניחה שהיתה יכולה למצוא את דרכה באזור בעיניים עצומות רק לפי התיאורים של סבתה.
ילדותה של סבתה היתה אידילית ועטופה צמר-גפן, אם לצטט אותה עצמה; אביה העריץ ופינק אותה, אבל אז פרצה המלחמה והכל השתנה. אבי-סבה של סיידי נפטר וסבתה נמלטה לאנגליה עם רב-סרן אנגלי בו התאהבה.
המריבה בין סבתה לדודה-הגדול הוביל לקרע שמעולם לא אוחה, וסבתה סירבה בעקשנות לחזור לגראס. אולי לא חזרה לשם בגופה, אבל בזכרונותיה, ברגשותיה ובלבה היא חזרה לשם שוב ושוב, חשבה סיידי כאשר לקחה את המכונית השכורה במורד מבוך צר של רחובות עמוסים בניינים היסטוריים. פה ושם ראתה ארובות שעמדו ללא שימוש במה שהיה פעם מזקקות הבשמים המשגשגות של העיר.
חברות בשמים אחרות הפכו את המפעלים שלהן לתעשיה תיירותית משגשגת, אבל פרנסין נותרה כבעבר. הבניין הגבוה והצר שמר על הפרטיות של החצר הפרטית המרוצפת אבן שעמדה מאחורי החזית המהוהה-משהו. הצבע התקלף מהתריסים המיושנים ומשערי העץ המוצקים והעתיקים, ומעבר להם שכנה החצר הפנימית עם שורה של מבנים אחרים, שהיו קשורים ביניהם במעברים מקורים בהם יוצרו הבשמים של פרנסין.
יוצרו תמיד! חשבה סיידי בזעף כאשר הקיפה במיומנות מכונית סיטרואן ישנה וחבוטה, מתעלמת מהמחוות הזועמות ומצפצופיו של הנהג העצבני. היא סובבה את ההגה ונכנסה למקום החניה היחיד שנותר מול הבית.
אם ראול היה מצליח לשכנע אותה, ופרנסין היתה נמכרת למשחית היווני, הרי שיצור הבשמים היה עובר למקום מודרני והם היו עוברים לחומרים סינתטיים, ומעט העובדים הקבועים והמבוגרים של החברה היו מפוטרים לאלתר וכישוריהם היו יורדים לטמיון.
קרני השמש האמיצות המעטות שהצליחו לפלח את שורת החלונות הצרים והמלוכלכים הטילו ריבועי זהב מאובקים על הרהיטים המיושנים שעמדו באולם המבואה בעל רצפת האבן. נשמתה האמנותית של סיידי כאבה לא רק למראה העזובה, אלא גם נוכח בזבוז ההזדמנויות ליצור משהו יפהפה בבית עתיק ולא אוהב זה.
הדלת האחורית שנפתחה לחצר הפנימית היתה פתוחה למחצה, ודרכה ראתה סיידי את רצפת האבן ושמעה את פכפוך המים הנופלים מהמזרקה הקטנה אל אגן האבן הרדוד שתחתיה. שיח ויסטריה בעל פרחים בצבע לבנדר עיטר את הקיר האחורי של החצר, וחתול רזה שכב ורחץ את כפותיו בתוך כתם של שמש חמים.
סיידי היססה באינסטינקט, נמשכת אל החצר ואל ההיסטוריה שלה, אל הזכרונות שהחזיקה אודות אבות-אבותיה והיצירה שלהם. האוויר שלה – שלא כמו אוויר הבית, שהדיף ריחות של אבן ועזובה – החזיק תמהיל משכר של כל מה שסיידי אהבה יותר מכל.
הלן איבדה את הסבלנות ולטשה בה עיניים.
סיידי הסתובבה מהחצר בחוסר רצון ופנתה אל המדרגות שהובילו אל אגף המגורים של הבית ואל 'משרדו' של ראול.
הלן, שהגנה על המעסיק שלה באדיקות כאילו היתה כלב שמירה, הקדימה את סיידי במעלה המדרגות, שולחת לעברה מבט חשדן אחרון לפני שפתחה את הדלת.
ערוכה לקרב שידעה שיתרחש עתה, סיידי התנשמה עמוקות ונכנסה לתוך החדר בצעד נחוש, פותחת בשלווה, "ראול, אני לא – "
היא השתתקה באמצע המשפט, עיניה מתרחבות, מסגירות אותה בזמן שהלם פשה בתוכה, מפזר את מחשבותיה הסדורות כאילו היה רוח סערה.
שם, ממש לפניה, ניצב ממוסגר בחלון המשרד של ראול היה... היה...
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
