דואט מצפן ונגד 1 - מצפן

* רומן עכשווי * הזדמנות שנייה * סודות * גבר מיוסר * יריבים לאוהבים *

ג'ייג' בורק היה אמור להיות ה'באושר ובעושר' שלי, בן זוגי לנצח. כשירד על ברכו והציע לי, ראיתי את האהבה בעיניו.

הכול כבר היה סגור, האולם, שמלת הכלה, ההזמנות כבר נשלחו, אבל זמן קצר לפי החתונה הוא אמר לי שבע מילים שהפכו את עולמי על פיו.

אני לא מסוגל לעשות את זה, קייט.

חמש שנים אחרי זה אנחנו נפגשים שוב. אף אחד מאיתנו לא נמצא במקום בחיים שבו הוא חשב שיהיה בשלב זה בחיים, ועדיין, שנינו באותה העיר, ואני נאלצת להתמודד עם הגבר שמעולם לא רציתי לראות שוב.

לא משנה מה קרה אז, לא משנה איזה סודות הוא מסתיר מפניי, לעולם לא אוכל לסלוח לו.

מצפן מאת דבורה בליידון, סופרת רבי מכר של הניו יורק טיימס, הוא ספר על שני אנשים שרוצים להגן זה על זה ומסתירים סודות, אך לא מבינים שהם רק פוגעים יותר זה בזה.

זה הספר הראשון בסדרת יריבים לאוהבים. ספר שני בסדרה, נגד. כל אחד מהספרים, על גיבורים שונים וניתן לקריאה כספר יחיד. שני הספרים יצאו לאור בהוצאת אליטה.

1
קייט

"אני חושבת על שמלה בסגנון בת ים. היא צריכה להיות חלקה וצמודה. זה בדיוק מה שאני רוצה, קייט."

זה לא מה שהיא רוצה. קורלי ברנטון באה אל סטודיו שמלות הכלה שלי בכל שבוע בחודש שעבר, למדוד שמלות. לפני שלושה שבועות זה היה סגנון בת ים, שזכה לאי־הסכמה מצד חבורת ארבע השושבינות שהביאה איתה. לפני שבועיים היא הייתה משוכנעת שהיא רוצה שמלת נשף כמו של נסיכה. בשבוע שעבר היא עברה שלב שבו רצתה רק צבע שמנת, וכתפיים חשופות.

"אני חושבת שלנטלי יש רעיון לשמלה המושלמת עבורך," אני אומרת, צוחקת בתוך תוכי כי אני יודעת שהעוזרת שלי תכעס על כך שאני גוררת אותה לתוך כל זה.

"אני אוהבת את נטלי." קורלי מוחאת כפיים. "אני מוכנה ברגע שהיא מוכנה."

אני חומקת מחדר ההלבשה והולכת לחפש את נטלי דיל. ׳סטודיו שמלות הכלה קייטי רוז׳ עמוס היום יותר מהרגיל, ואני זוקפת זאת לזכות העובדה שבת משפחת המלוכה התחתנה לפני כמה ימים. העסקים פורחים בכל פעם שחתונה של אישיות ידועה עולה לכותרות.

"נטלי," אני קוראת אליה כשאני רואה את שערה האדום מציץ מאחורי מתלה שמלות וינטג׳ במחסן.

"מה את צריכה, קייט?" היא שואלת, פונה אל המקום שבו אני עומדת.

"אני צריכה שתביאי את השמלה בגזרת ׳איי׳ שהגיעה אתמול, זו שחשבת שתהיה מושלמת עבור קורלי ברנטון."

"שמלת התחרה עם החרוזים במחוך?" נטלי מניחה יד על מותניה. "היא חזרה?"

"היא בחדר הלבשה מספר ארבע, ואת עומדת למכור לה את השמלה הזאת." אני מעבירה את ידי על חזית השמלה האדומה והישרה שאני לובשת. "חשבתי שתעריכי את העמלה על המכירה."

היא מצמצמת את עיניה. "את לא עובדת עליי, קייט וסלי. אף שהייתי שמחה לעזור לקורלי שוב לא למצוא את השמלה המושלמת, אני עסוקה עם כלה אחרת."

"אני יכולה למלא את מקומך."

היא מגרדת את סנטרה. "התקציב של הכלה הזאת גדול יותר מזה של קורלי. ואני מתכוונת גדול, קייט."

"העמלה על שתיהן תגיע אלייך, אפילו אם אני אבצע את המכירה."

"אני מסכימה." היא מתחילה לחצות את החדר. "אביא את השמלה עבור קורלי, ואת תעזרי לאנאליס ברוקינגס למצוא את השמלה המושלמת עבורה."

"היא בחדר התצוגה הראשי?"

נטלי מהנהנת. "עם פמליה של שבע. גם הארוס שלה והשושבין שלו נמצאים בדרך לכאן."

כשהתחלתי לעבוד בתחום שמלות הכלה הופתעתי כשחתן הופיע לראות את אשתו לעתיד מודדת שמלות, אבל זה לא נדיר עד כדי כך. יש לנו לפחות כמה גברים בחדר התצוגה בכל שבוע. "מה אנאליס מחפשת בשמלה?"

"אין לי מושג." נטלי צוחקת ופותחת את רוכסן החליפון שבו מאוחסנת השמלה בגזרת איי. "עדיין לא הגענו עד לשם. באתי לכאן כדי לקחת פנקס חדש ועט, כדי שאוכל לרשום מה מוצא חן בעיניה."

"אני אגלה עוד מעט." אני מחייכת ופונה אל הדלת. "תאחלי לי בהצלחה." אני פוסעת בצעדים מהירים במסדרון מכוסה השטיח אל חדר התצוגה הראשי של הסטודיו.

שיפצתי את המקום לפני שנתיים בסגנון אלגנטי ומתוחכם. הספסלים מרופדים בצבע שמנת. הקירות צבועים באפור בהיר. זה המקום המושלם לבחור בו שמלה ליום החשוב ביותר בחייך.

מבטי נעצר על הלקוחה שחוזרת אל חדר ההלבשה. אני מביטה בשמלה שהיא מודדת, יש לה מחשוף בצורת לב ושובל תחרה. השמלה היפהפייה גורמת לה להזיל דמעה. זו בדיוק הסיבה לכך שהקמתי את הסטודיו הזה.

"את נראית מדהים," אני לוחשת לה כשאנחנו חולפות זו על פני זו.

אני מסתכלת סביב חדר ההלבשה ומבחינה בקבוצת נשים המצטופפות יחדיו. אחת הנשים מביטה במראה בעוד האחרות עומדות סביבה. הנזר שעל ראשה הוא סימן מובהק לכך שהיא הכלה לעתיד. אני מחייכת ומתקרבת אליה. "את בטח אנאליס."

"זו אני," היא עונה, קולה רוטט מהתרגשות. "באתי למצוא את שמלת החתונה שלי."

"אני קייט." אני שולחת את ידי ולוחצת את ידה. "אשמח לעזור לך לעשות בדיוק את זה."

"התזמון שלך מושלם, קייט." ידה מתעופפת באוויר ומחווה אל מאחורי כתפי. "האיש שלי הגיע עם השושבין שלו."

אני מסתובבת אל דלת הזכוכית הכפולה שנפתחת אל הרחוב שמחוץ לסטודיו.

הזמן עומד מלכת.

נשימתי נעתקת.

אני נועצת מבט בשני הגברים בחליפות שמתקרבים אלינו. אחד מהם בלונדיני עם זקן, שבוחן את השמלות, את ההינומות ואת אגרטלי הפרחים הרעננים שמקשטים את הסטודיו בפנים חסרות הבעה, והאיש האחר הוא גבר שאני לא מצליחה להסיר את עיניי ממנו. שערו חום, עיניו בגוון של ירוק שלעולם לא אשכח, והחיוך שעל פניו עדיין מסוגל להאיר את שמי הלילה. הוא מאט כשהוא מתקרב אליי, ידו מתרוממת אל חזהו.

"קייטי?" קולו מהדהד עמוק בתוכי, כפי שעשה בפעם הראשונה ששמעתי אותו. אני מהנהנת, ראשי נע באיטיות בדיוק כמו שהזמן האט את מהלכו כשהוא עזב אותי ימים לפני חתונתנו, ללא הסבר ועם לב שבור.

"גייג׳," אני אומרת את שמו ברכות. "גייג׳ בורק."