השקעות חכמות: על בחירות פיננסיות וחופש כלכלי

במדריך, מפורט, שיטתי, נגיש, ברור וראשון מסוגו סולל מומחה ההשקעות החכמות, רן צדיקריו, כביש מהיר אל בחירה מקצועית ואחראית בהשקעה הנכונה. את הידע, שצבר במשך שנים של מהלכי השקעה מוצלחים, איגד צדיקריו למשנה סדורה, שמלמדת כמה קל לגרום לכסף לעבוד בשבילנו.

במהדורתו הראשונה, המדריך כבר סייע לקוראים רבים לקבל החלטות נבונות ולצלוח כל אתגר פיננסי בביטחון מלא. כעת, במהדורתו השנייה והמעודכנת של המדריך המהפכני, רבים נוספים יכולים ליהנות מהצלחות בתחום ההשקעות החכמות. כיצד? 

- תלמדו לנתח השקעות ולזהות כאלה שמציעות את היחס המצוין בין סיכון לבין תשואה.

- תקבלו בכל פרק ופרק מגוון כלים מעשיים שיאפשרו לכם להימנע מטעויות נפוצות ולכוון אל תשואות גבוהות.

- תיחשפו לסודות של צדיקריו, שהפך הצלחה לאמנות בדרכו המרשימה בעולם העסקים, בארץ ובעולם.

כבר בצעירותו כבש בקלות את עיר הולדתו, ערד, כשבבעלותו עסקים רבים. תוך שנים ספורות, פרץ גבולות בעולם העסקים, בארץ ובעולם. לצד אמביציה, אנרגיות בלתי נדלות, חריצות וחדות מחשבה יוצאות דופן, צדיקריו גם יודע להמציא עצמו בכל פעם מחדש. בין אם כשניהל בתי מלון יוקרתיים בתאילנד, בין אם כששימש בעליה של חברת נדל"ן בינלאומית ובין אם כשהפיק רווחים נאים מהשקעות מוצלחות בארצות הברית ובאירופה, הוא תמיד נשאר בפסגה.

כעת, צדיקריו מציע לכם להשתלב בדרך המהירה והיעילה ביותר אל השקעות חכמות. זהו אינו עוד מדריך רצוף קלישאות למשקיע המתחיל. אלא שצדיקריו עצמו מלווה בכל שלב בדרך; בין אם אתם משקיעים מתחילים ובין אריות ותיקים. כך, תיחשפו לידע חדש, כלים, הגדרות וסודות לבחינה ולניתוח השקעות. כל אלה, מבטיחים שתוכלו להרוויח מהדרך וליהנות משקט נפשי.

לרן צדיקריו תואר ראשון בניהול מאוניברסיטת בן גוריון ותואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן. בעבר, ייסד וניהל קבוצת חברות נדל"ן, לניהול ולפיתוח מיזמי עסקים, מסחר ומגורים, בארץ ובעולם. רן נשוי לחני ואבא למיה, אדל וליאו.

פרולוג
מאז שאני זוכר את עצמי חשתי משיכה עזה לעולם העסקים והמסחר

את המכירות הראשונות בחיי ביצעתי כבר כשהייתי ילדון בן שבע. מדי שנה, בפסטיבלי ערד, עבדתי יחד עם שלושת אחיי הגדולים, שהיו תלמידי תיכון, בדוכן של 'יטבתה', ומכרתי שוקו לחוגגים. במקביל וכמעשה קונדס כמעט, רכשתי כרטיסים להופעות ומכרתי אותם במחיר גבוה יותר. הרווחתי כסף, אך הבנתי שאני יכול להרוויח יותר. כבר אז יכולתי להבחין באיזו מהחוליות המרכיבות שרשרת נמצא רוב הכסף. הבחנתי בכך כעבור שעתיים או שלוש שעות עבודה בדוכן השוקו.

"למה אנחנו עובדים כשכירים עבור שכר שעתי שהחברה מכסה בחמש דקות של מכירות? למה שלא נפעיל דוכן משלנו", אמרתי לאחים שלי.

שנה לאחר מכן, אמרתי להם, "בואו ניגש לעירייה כדי לזכות במכרז ונפעיל דוכן משלנו". תמיד כיוונתי להיות בחולייה בה נמצא רוב הכסף. רבים נצמדים לדרך אליה מכוונים אותנו בחיים ומסתכמת במילים, "לכו לעבוד". הם ייקחו עבודה וירגישו בסדר גם אם יציעו להם שניים או שלושה שקלים יותר משכר המינימום. אני מעולם לא הייתי במקום הזה.

גם מנקודת המבט שאפיינה אותי באותם ימים כילד או כנער, שאפתי להיות בעלים של בית עסק, חנות או כמה חנויות. למרות שלפני השירות הצבאי לא היה בידי את ההון הדרוש, הייתה בי תעוזה לפעול במרץ ולעשות עסקים בגבולות השכונה בה גרתי עם הוריי, בערד. למרות שגדלתי בווילה רחבת ידיים ומעולם לא חסר לנו דבר, תמיד עסקתי בכסף. היה חשוב לי להשיג כסף מאז הייתי ילד, וכך היה.

כך היה, משום שידעתי שאצליח, אם אביט הרחק קדימה ואצעד צעד גדול יותר ביחס לזה שצועדים אחרים. זהו גם כלל ראשון ובסיסי המניע את מי שמבקשים להשיג הצלחות בעולם העסקים. לא פעם, הבטתי הרחק קדימה וסביבי היו מי שאמרו, "גם עם משקפת לא הייתי מצליח לראות את מה שאתה רואה". אך ידעתי שהמבט הרחק קדימה הוא מניע בסיסי שלי, בזכותו אצליח להגשים את המטרות אליהן אני מכוון. ככל שהתבגרתי והתפתחתי, התפתח גם המניע הבסיסי. נקודת המבט שאפיינה את הילד שהייתי, שחתר להפוך לבעליה של חנות אחת או יותר, הלכה והתרחבה והובילה אותי להגשים מטרות כבירות יותר.

גדלתי בעיר הפועלים, ערד, באותם ימים מעוז תנועת העבודה, לאמא שניהלה לשכה בבית מלון ולאבא שעבד בכור הגרעיני, בקרייה למחקר גרעיני, בדימונה. הם עבדו כל יום, מהבוקר ועד הלילה. הם האמינו במשרות שכירים, שמעניקות יציבות כלכלית עד הפרישה לגמלאות. בין הקריירות המוצלחות והמרשימות של הוריי כשכירים, מצאתי עצמי חותר לקריירה של איש עסקים עצמאי.

לימים, הבנתי שבאופן לא מודע חיפשתי אלטרנטיבות. חיפשתי מסלול חלופי, שיספק לי יותר כסף, יותר עניין ויותר ריגוש. חיפשתי אלטרנטיבה שתבטא את כל גווני אישיותי ואת חדוות הנעורים שמניעה אותי כל חיי. חיפשתי חלופה שתתאים למידת פעלתנותי ותאפשר לי לממש את האנרגיות שבי. במלים אחרות, חיפשתי אלטרנטיבות למסלול החיים הקונבנציונלי, השגרתי, המסודר והרגוע, בו בחרו הוריי.

אני מזמין אתכם להצטרף אליי למסע קונבנציונלי ובו זמנית, לא שגרתי בענף ההשקעות האלטרנטיביות. בספר תמצאו מידע רב אודות הענף ומגוון כלים לקבלת החלטות נכונות, באשר להשקעות שיוצעו לכם. כל אלה יעניקו לכם יתרון משמעותי בענף.

ברוכים הבאים לעולם ההשקעות האלטרנטיביות.

מבוא: מי את השקעה חכמה?
ייתכן ויש מי שאינם מכירים את המונח השקעה חכמה. ייתכן והוא נשמע מורכב, מסובך, לא ברור או מתוחכם. זאת, בעוד שבפועל מדובר במונח המגדיר השקעות המציעות אלטרנטיבה או, בעברית, חלופה להשקעות בשוק ההון

ענף ההשקעות האלטרנטיביות רחב ומאגד בתוכו מגוון בלתי נגמר של אפיקי השקעה. הענף מציע אפשרות להשקיע בכל תחום באשר הוא. כיום, רוב ההשקעות האלטרנטיביות בעולם מרוכזות בענף הנדל"ן ובענף האשראי. עם זאת, ניתן למצוא השקעות חכמות בכל תחום אחר, כגון תיירות, מסעדנות, היי טק וכן הלאה. בתחילת דרכו, התאפיין ענף ההשקעות האלטרנטיביות בעיקר בהשקעות בהיקפים גדולים במיוחד, שהתאימו לגופים גדולים המנהלים כסף רב. בשנים האחרונות, חל שינוי בענף והוא מתאפיין ביותר אפשרויות השקעה המתאימות למשקיעים פרטיים ומבוססים או, בשמם המקצועי, משקיעים כשירים. כמו כן, הענף מתאפיין גם באפשרויות השקעה המתאימות למשקיעים שאינם כשירים, אך שבידם הון פנוי בהיקף המתאים להשקעה חכמה. בשנים האחרונות, יותר ויותר גופים פונים לעיסוק בענף ומנגישים לציבור הרחב הצעות להשקעות חכמות. השינוי שחל בענף בשנים האחרונות הוביל לשיפור הנגישות. המגמה מצביעה על צפי להתפתחות ולצמיחה של הענף, עד למצב בו כל אזרח במדינה יהיה חשוף להשקעות חכמות.

מדוע חייבים השקעות חכמות

מדי חודש במהלך השנים האחרונות, נחסכים במדינת ישראל מאות מיליוני שקלים במסגרת הפרשות לביטוח וקרנות השתלמות. זאת, בעידוד המדינה ולפי צו הפנסיה שנכנס לתוקפו בחודש ינואר של שנת 2008. חסכונות אלה אינם מנוהלים בידי המערכת הבנקאית, אלא בחברות ביטוח שונות ובחברות מנהלות של קופות גמל. כך, ההון שצובר הציבור בישראל מנוהל בידי הגופים המוסדיים בישראל. גופים אלה מנהלים את רוב כספי החיסכון של הציבור באמצעות השקעות בשוק ההון. הרגולציה מתירה להשקיע בשוק ההון בתנאים ברורים ומוגדרים בלבד, על מנת להגן על חסכונות הציבור הישראלי. מדי שנה, מפורסמות תוצאות ההשקעות שנוהלו בידי הגופים המוסדיים הישראלים, במגוון אפיקי ההשקעה המנוהלים על ידם. מבט בתוצאות חושף, כי כלל ההשקעות המנוהלות בידי הגופים המוסדיים הישראליים מציגות תשואות דומות בעלותן. לא נמצא בתוצאות גוף מוסדי שהשקעותיו הניבו חמישה אחוזים וגוף מוסדי אחר שהשקעותיו הניבו מינוס חמישה אחוזים. אלא, שנמצא כי כל התוצאות מציגות מגמה זהה, בין אם חיובית או שלילית, וכי הפער בין תוצאות גוף מוסדי אחד למשנהו יעמוד על אחוזים בודדים. המקור למצב האמור, בעובדה שכל הגופים המוסדיים הישראלים משקיעים במגרש השקעות זהה בשוק ההון. בתחומי מגרש ההשקעות עצמו ניתן למצוא פיזור השקעות שונה בין גוף מוסדי אחד למשנהו, אך אין ספק שכולם משקיעים באותו מגרש השקעות בשוק ההון.

השקעות חכמות, לעומת זאת, ממוקדות במגרש השקעות נפרד מזה המתנהל בשוק ההון. אין קורלציה מלאה בין המגמות הנרשמות במגרש ההשקעות האלטרנטיביות לבין אלה הנרשמות במגרש ההשקעות בשוק ההון. כך, ייתכן מצב בו מגרש אחד מייצר תשואה חיובית ואילו האחר מייצר תשואה שלילית. כמו כן, ייתכן מצב בו שני המגרשים יציגו מגמות בכיוון דומה, אך עדיין לא יתקיים קשר מלא בין השניים. המצב האמור מייצר את החולייה בה נמצא רוב הכסף. הוא מייצר הזדמנות לניהול תיקי השקעות אישיים. ככל שמתאפשר פיזור השקעות רחב יותר בתוך כל תיק אישי, כך מצטמצם הסיכון ותיק ההשקעות יהיה מאוזן יותר. לכן, אני בטוח כי על מנת להשיג תוצאות טובות, על כל תיק השקעות לכלול גם השקעות חכמות.

שילוב נכון בין שני אפיקי השקעה אלה, השקעות בשוק ההון והשקעות חכמות, יאפשר לבנות תיק השקעות מאוזן, המתאפיין בפיזור פנימי נכון. על הפיזור להתאים להיקף התיק, לגיל המשקיע, להעדפותיו, אופיו ואורח חייו. כאשר נבחן את תוצאותיו של תיק מאוזן כזה, נגלה כי לאורך זמן התשואה המאוחדת גבוהה יותר.

לצד האפשרות להשקעות בפיזור רחב יותר, עולם ההשקעות האלטרנטיביות מציע תשואות עודפות ביחס להשקעות בשוק ההון. אם מנתחים את היחס בין תשואה לבין מידת הסיכון שנושאת בחובה ההשקעה, מגלים כי בעולם ההשקעות החכמות קיים יחס עודף בהשוואה לחלופות השקעה אחרות. במסגרת אפיקי השקעה אלטרנטיביים, ניתן להשיג תשואות יוצאות דופן המתאפיינות במידת סיכון נמוכה בהרבה ביחס לחלופות. לצד הזדמנות זו, ניצב גם אתגר משמעותי: התשואות בעולם האלטרנטיבי מגלמות בתוכן מעורבות יזמית כזו או אחרת. לכן, נגישות להשקעות מסוג זה מסובכת מאשר נגישותן של השקעות בשוק ההון. אני סבור, כי בתוך עשור השוק הישראלי צפוי לייצר הזדמנויות השקעה חכמות, באמצעות מכשירי השקעה נגישים לכלל הציבור. כך, השקעה באפיקים מסוג זה תתאפשר לכל אחד.

נכון לכתיבת שורות אלה, ענף ההשקעות האלטרנטיביות בישראל אינו נתון לפיקוח והרגולטור טרם הסדיר את התנהלותם של העוסקים בו. אני צופה, כי לאור הביקוש הגבוה מקרב הציבור ולאור היקף הכספים המופנים להשקעות חכמות, הרגולטור ימצא הכרח להסדיר את ההתנהלות בענף. ברגע שתחול רגולציה, יתרחש מפץ גדול, כאשר כלל הציבור בישראל יחשף למכשירי השקעה אלטרנטיביים. בהמשך לכך, כל בית השקעות בארץ יציע מכשירי השקעה כאלה, בין יתר המכשירים שהוצעו עד כה.

ענף ההשקעות האלטרנטיביות מרתק, נטול גבולות ומייצר עניין רב. הענף מתאפיין באפשרויות בלתי נגמרות של אפיקי השקעה, משום שהוא מציע טריטוריות השקעה בכל תחום ובכל פינה ברחבי הגלובוס. הוא מציע מנעדי סיכון בכל נקודה על הקשת המאפיינת את היחס שבין סיכון לבין תשואה; היקפי השקעה בלתי מוגבלים; ומגוון תקופות השקעה, החל בטווח קצר של מספר חודשים וכלה בטווח הארוך של עשרות שנים. זהו ענף שצומח וגדל מדי שנה, כאשר יותר ויותר גופים נכנסים לפעילות בשטחיו. נראה, כי מדובר באחד מענפי ההשקעה הצומחים ביותר. דווקא משום שמדובר בענף רחב ומגוון כל כך, חשוב להשקיע אצל מקצוענים בלבד. כיום, טרם אכיפתה של רגולציה על העוסקים בענף, הגישה לכספי משקיעים קלה יחסית וההצעות להשקעה מפתות ביותר. לכן, חשוב לא להשקיע על בסיס הצעת ההשקעה, אלא על בסיס איכותו המקצועית של הגוף המנהל את ההשקעה.

01 - פריפריה
אני אוהב את ערד, העיר בה גרתי מאז נולדתי בשנת 1980, בבית חולים סורוקה בבאר שבע, ועד שמלאו לי שלושים, עם הפסקה קצרה ללימודים בארצות הברית. עד היום היא זורמת בעורקיי ויש לה חלק משמעותי בעיצוב אישיותי

אני סבור שאלמלא גדלתי בעיר פריפריה, לא הייתי מגיע למקום בו אני נמצא כיום. דווקא משום שהעיר איגדה בתוכה אתגרים וקשיים, התפתח בי רצון עז לפרוץ גבולות בכלל ואת גבולותיה בפרט. הצלחתי לכבוש את העיר בקלות, אך לא הסתפקתי בכך. חלמתי לפרוץ אל מעבר לגבולות העיר ולהתפתח מחוצה לה, ברמת המדינה.

כשהייתי בן ארבע בערך, בנו הוריי בית צמוד קרקע, ובעת ששלושת אחיי שירתו בצבא, מצאתי עצמי מתבגר בבית הגדול ההוא לבדי כמעט. אני סבור, שאותן שנים תרמו למידת העצמאות הכבירה שמאפיינת אותי, כמו גם למידת הפטריוטיות העסקית שלי ולמשיכה לעולם העסקים כבר בשנותיי כילד. אותן שנים גם עיצבו את תפישתי לגבי חשיבותה של משפחה בחיי, כשאחיי הפכו לעוגן משמעותי בתוכי.

אמא, אבא, אחים, קריירה

מאז ומתמיד, אחזו הוריי בערכים סוציאליסטיים והתנגדו לחומרנות ולהתמקדות בכסף. בתחילת שנות העשרים לחיי, למשל, כשרכשתי רכב מתוצרת ג'יפ לקסוס, הגעתי הביתה וביקשתי מאמא שתצא לראות אותו. "אני לא יוצאת לראות את הרכב", סירבה, "אני מתנגדת לדבר הזה ולא מבינה למה אתה צריך לקנות רכב יקר כל כך". עבורי קנייה של רכב יוקרתי מסמלת התקדמות במעמד הסוציו־אקונומי. ההתקדמות הזו מסייעת לי להשיג מטרות גדולות יותר ולהגשים יעדים משמעותיים יותר. מבחינתה של אמא, רכב אמור לשמש כדי לנסוע ממקום למקום ואין טעם לשלם מאות אלפי שקלים על דגם כזה או אחר. היא התנגדה להתנהלות שלי נחרצות ועדיין מתנגדת. למרות ההתנגדות של הוריי למרדף אחר כסף, בבית בו גדלתי היה שפע ומעולם לא חסר לנו דבר. היה זה בית מלא בחום, באהבה, בפירגון, במגע ובעידוד לעצמאות אישית.

לכן, כבר בגיל צעיר הייתי עצמאי. מדי בוקר התעוררתי לבדי, התארגנתי ויצאתי אל בית הספר. בתום הלימודים, הלכתי לבית של סבתא ג'נט, כדי לאכול. במובן מסוים, סבתא גידלה אותי באותן שנים. הייתה ביננו מערכת יחסים קרובה, הייתי קשור אליה ואף הערצתי אותה. אחרי שאכלתי וביליתי עם סבתא ג'נט, הייתי שב הביתה לבדי. סביב השעה ארבע וחצי אחר הצהריים, הייתה אמא מגיעה הביתה וסביב השעה חמש וחצי, הגיע אבא. לפני שהחל לעבוד בכור הגרעיני, בקריה למחקר גרעיני בדימונה, עבד אבא כקבלן עבודות חשמל. למרות שהצליח מאוד בעבודתו, אמא עודדה אותו לחפש משרת שכיר מסודרת. אמא שלי אישה דומיננטית מאוד. אישיותה בולטת באיכויות של מנהיגה, שתמיד שואפת להיות בראש ולהוביל, בעיקר בכל הקשור בפיתוח קריירה מוצלחת. היא עבדה כשכירה בענף המלונאות. תחילה, שימשה כמנהלת קבלה ולאחר מכן בתפקידי ניהול אחרים, בעיקר במלונות בים המלח. אני מעריך שאמא הרגישה בטוחה פחות בעולם העצמאים. לכן, כשהייתי בן שלוש בערך, הצליחה לגרום לאבא לעבור לעבוד בכור הגרעיני בדימונה. גם כיום, מדובר במקום עבודה מצוין ונחשק. מעולם לא ידענו איזה תפקיד ביצע אבא, אך אני מניח שעבודתו התמקדה בתחום החשמל.

אבא שלי, ישראל, יווני במוצאו. הוא נולד בשנת 1939 בסלוניקי בתקופת השואה. אמו, סבתא ויקטוריה צדיקריו, רכשה כרטיסים לאוניה עבור ילדיה, בהם אבא שלי, שהיה אז בן ארבע. היא הבריחה אותם מיוון והם עלו ארצה לבדם. כשהגיע לישראל, נשלח אבא לקיבוץ חולדה ושם עם ילדים אחרים, בהם גם הסופר הנודע, עמוס עוז ז"ל, וראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, התוודע לחיים בארץ. שנה לאחר מכן, הגיעו ארצה הוריו, סבתא ויקטוריה וסבא אליהו. סבא אליהו נפטר עוד לפני שנולדתי, ולא זכיתי להכירו. בית משפחת צדיקריו היה צנוע ופשוט, אך מלא בערכים שנספגו בנימי נפשו של אבא. הוא אוהב את הארץ בכל לבו והיא יקרה לו ביותר. תמיד דאג שנדבר עליה בשבחים ואסר למתוח ביקורת על הקשור במדינת ישראל. אבא ניחן גם באהבה לזולת ובנטייה לנתינה. בהמשך לכך, הקים את עמותת 'יד לערד' ו'הקרן לפיתוח ערד'. במשך למעלה מעשרים השנה האחרונות, אבא נתון כל כולו בעשייה למען הקהילה. העמותה, שהוא בין מייסדיה, מחלקת מזון למשפחות נזקקות ודואגת לצרכיהם של מבוגרים. אנשי העמותה, שזכתה לאותות הוקרה משר הרווחה ומנשיא המדינה, אינם מקבלים שכר. כהוקרה על פועלו למען הקהילה, זכה אבא לאות יקיר העיר ערד.

אמא שלי, עליזה, מצרייה במוצאה. לאחר שגורשו ממצרים עם משפחות יהודיות נוספות, הגיעו אמא והוריה לצרפת. משם עלו ארצה והגיעו לעיר יהוד. אביה לא השתלב היטב בארץ ותקופה קצרה לאחר העלייה, כשאמי הייתה בת תשע, שב לצרפת ונשאר שם לתמיד. יחד עם אמה, ג'נט, ואחותה הקטנה, יפה, נשארה אמא בת התשע בארץ. כשמלאו לה 18, הכירה את אבא, שהיה בן 28 והם נישאו עוד באותה שנה. בשנת 1968, כעשרה חודשים לאחר שנישאו, נולד אחי הגדול, אלי. שנה לאחר מכן, נולד אחי, גיא. שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1972, נולד אחי, עופר. כשמלאו לי עשר וחצי, אלי וגיא כבר שירתו בצבא קבע בחיל האוויר ועופר התגייס ליחידת שמשון/דובדבן. מסלול חייהם של מי שגדלו בערד באותן שנים, כמו גם זה בו בחרו אחיי, היה די ברור. בתום השירות הצבאי, שבו לעיר לתקופה קצרה. לאחר מכן, החלו לעבוד וללמוד באוניברסיטה. בתום הלימודים רוב צעירי העיר לא שבו לגור בה.

הוריי מעולם לא עודדו את אחיי ואותי לקריירות כעצמאים, לעצמאות עסקית או לאי אילו הרפתקאות עסקיות. להפך. הם תמיד דרבנו אותנו לפנות, כמותם, למשרות שכירים, על מנת שניהנה מיציבות ומביטחון כלכלי. אלי אכן פנה למשרה כזו. הוא עובד כשכיר במפעלי ים המלח וגר בערד. גם גיא בחר בעבודה כשכיר בחברות היי טק שונות. הוא ויתר על האפשרות להפוך ליזם עצמאי, למרות שהיו לו מספר הזדמנויות לכך. כיום, גר גיא עם משפחתו בכפר סבא ועובד ב'אינטל', שרכשה את החברה בה עבד קודם לכן. עופר בחר בקריירה של עצמאי. הוא התקבל לעבודה ב'אינטל' כשעוד היה סטודנט להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת 'בן גוריון', בבאר שבע. בשלב מסוים, בחר לעזוב את המשרה הנחשקת לטובת הקמת חברת היי טק משלו. למרות התנגדותם של הוריי להחלטתו, בחר עופר להישמע לדחף הפנימי שבו וללכת בדרכו. הוא הצליח מאוד, הקים חברה לתפארת, שלימים נסחרה בנסד"ק ומאוחר יותר נמכרה בסכום אסטרונומי. לאחר מכירת החברה, החליט עופר להפוך מיזם עצמאי, שעובד סביב לשעון, למשקיע. כיום, הוא מתגורר עם משפחתו ברעננה. הערכים שספג מהוריי באים לידי ביטוי בבחירתו לתרום לקהילה, כשהוא עובד כמורה מחנך בבית ספר ומצליח במידה מעוררת השראה. למרות שעופר פנה לקריירה כעצמאי, יש הבדל מהותי בין הקריירה שלו לבין זו שלי, כעצמאי בעולם העסקים והיזמות.

עצמאי שייסד חברת היי טק חשוף לפחות סיכונים מבחינה כלכלית אישית. לעומתו, עצמאי בעולם העסקים בו אני פעיל, חשוף לסיכונים במידה גבוהה יותר, משום שבעולם העסקים בו אני פועל מסכנים הון אישי רב ולעתים, גם כספי הלוואות. כשמייסדים של חברת היי טק עובדים על סטארט אפ מסוים, הם מגייסים כסף ממשקיעים וניזונים ממנו. המייסדים עובדים על בסיס כסף של אחרים, ומקבלים שכר מהחברה אותה הקימו. במידה והרעיון לא מצליח, הם פונים לרעיון הבא. הם גם יכולים לסגור את החברה בלי חובות אישיים. בעולם העסקים בו אני פעיל, בלתי אפשרי לנוע באותו אופן. התנועה מכוונת תמיד לעסק גדול יותר מקודמו. ככל שהעסק גדל, הסכומים עולים וכך גם מידת הסיכון. להבדיל ממייסדי חברות סטארט אפ, כשאני החלטתי לרכוש עסק השקעתי את כספי שלי. חשפתי עצמי למידת סיכון גבוהה מזו שאליה חשופים מי שמגייסים משקיעים. די בטעות אחת על מנת שמגדל הקלפים העדין יקרוס עד היסוד.

הטעות הראשונה שעשיתי, עליה אספר בהמשך, הובילה אותי אל אובדן התמימות. בעקבותיה למדתי כלל בסיסי נוסף: מוכרחים לתמחר את מידת הסיכון. עצמאי חשוף לסיכון גבוה, משום שהוא נושא באחריות לגייס הון, עובדים ומשאבים. הוא מסכן משאבים על מנת להוביל להצלחת העסק. כדי להצליח, הוא מוכרח לתמחר את מידת הסיכון הזו. העצמאות של בעל העסק באה לידי ביטוי בייצור ערך ובהמשך לכך, ברווח. זהו הרגע בו העסק עומד בזכות עצמו. זהו גם הרגע בו הדרך המישורית הופכת תלולה והאתגר הבא מופיע עם הטיפוס אל עבר הפסגה. אך גם כששואפים אוויר פסגות ומייצרים רווחים שמנים, פוגשים באתגר. מדובר באתגר אחר שמשתנה ועיקרו, להישאר בפסגה ולהמשיך להשתכר מאוויר הפסגות. מקור האתגר בעובדה שהערך אותו מייצרים כיום יהפוך לא רלוונטי כעבור שנה או שנתיים. לשם כך, נדרשים אנשי עסקים מצליחים לזכור את הכלל, לפיו עליהם להמציא את עצמם מחדש. עליהם להיצמד לשינוי ולהזיז את הגבינה בלי הרף.

סגירת מעגל מסביב לכדור

אני סבור שמנהיגות היא תכונה מולדת. כשהייתי בגן הילדים, אם אחד הילדים הרגיז אותי, הרבצתי לו. הגננת הבינה שאני היחיד שמרביץ ומינתה אותי לאחראי אלימות. לימים הבנתי, שכאשר היא הטילה עליי את האחריות לדאוג שלא תהיה אלימות, היא פתרה את הבעיה. ברגע שנעלמה האלימות, נותרה המנהיגות. כך, גם שנים לאחר מכן, כשכבר הייתי תלמיד בבית ספר, הייתי מנהיג ומוביל. אני סבור שחלק מעוצמת המנהיגות ההיא קשור בעובדה שאהבתי ספורט. הצטיינתי בספורט והייתי שחקן כדוריד וכדורגל טוב. חבריי לבית הספר שיחקו כדוריד, שנחשב לספורט איכותי מבחינת החומר האנושי. הייתי מוכשר בכדוריד אך גם בכדורגל ופיתחתי יחס דואלי לכל אחד מענפי הספורט האלה. נמניתי עם סגל נבחרת ישראל לנערים ולנוער. במקביל, כשהגעתי לגיל 15, התאמנתי, לתקופה קצרה, עם קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב. נהגתי לנסוע מערד לתל אביב ואחרי מפגשי אימון בודדים, הוצעה לי הזדמנות להצטרף לקבוצה כשחקן. אבא שלי פסל את האפשרות על הסף, "אתה לא עוזב את הבית ולא עובר לפנימייה. לא אשתכנע גם אם מנהלי קבוצת הכדורגל של ברצלונה יגיעו הנה בכבודם ובעצמם".

אהדתי את מכבי תל אביב ואת שחקניה. בהמשך אספר על הדרך שמצאתי על מנת לממש את אהבתי הכבירה לקבוצה וכיצד מימוש אהבתי הוביל אותי אל המקום בו אני נמצא כיום מבחינה עסקית. העובדה שפספסתי הזדמנות להגשים את חלום נעוריי ולשחק במכבי תל אביב, תסכלה אותי אז והותירה בי פצע עד היום. בינתיים, לאחר שהשתחררתי מהשירות הצבאי, המשכתי לשחק כדוריד בערד. באותה תקופה חבר שלי, קובי שוקרון, שיחק כדורגל בקבוצת בני יהודה וקיבל הצעה לשחק במכללות בארצות הברית. "יש לי ריאיון עם סוכן שחקנים. רוצה לבוא איתי?", הציע לי. "קדימה", השבתי.

נסענו מערד למתחם עזריאלי בתל אביב, שם התקיימה הפגישה. "גם רן שחקן כדורגל. הוא שיחק במכבי תל אביב", אמר קובי לסוכן השחקנים. "אם כך, אני רוצה את שניכם", קבע הסוכן. באופן משעשע ובלתי מתוכנן, מצאנו את עצמנו משיבים על שאלות במבחני TOFEL, שהיו תנאי קבלה למכללות בארצות הברית, בהן המכללה אליה יועדנו. עברתי את המבחן. קובי לא עבר. המבחנים נערכו אחת לשלושה חודשים וקובי אמר, "סע. בעוד שלושה חודשים אגש שוב לבחינה ואצטרף אליך". אני נסעתי והוא מעולם לא הצטרף אליי. קיבלתי מהמכללה מלגת לימודים מלאה ורכב ובשנת 2003, התחלתי ללמוד מנהל עסקים. הצטרפתי לנבחרת של המכללה, כשחקן זר בקבוצת כדורגל מקצועית. שחקני הנבחרת משכו אליהם מעריצות, שתמיד הגיעו לכל המשחקים וביקשו חתימות. אחרי המשחקים נהגנו לצאת לבלות במועדוני הסטודנטים בקמפוס אוניברסיטת פרינסטון; שתינו בירות עם בנות יפהפיות ועשירות; ונהנינו מתקופה נהדרת. חייתי כמו סופרסטאר ובמובן מסוים, הגשמתי את חלום נעוריי.

במהלך הלימודים, נפטרה סבתא ג'נט בפתאומיות. לא הספקתי להיפרד מהאישה שאהבתי והערצתי כל כך. נתקפתי עצב עמוק והתקשיתי להתמודד עם העובדה שלא הייתי בארץ כשהלכה לעולמה. שבתי ארצה לשבעה ובאותו שבוע, הבנתי עד כמה אני מפספס את המשפחה שלי. לפתע, הבחנתי בכמה שערות שיבה על ראשו של אבא. בתו של אלי, אחייניתי לין, הייתה גבוהה בהרבה מאשר בפעם האחרונה שראיתי אותה. הבנתי שאני משלם מחיר כבד על המרחק מהמשפחה. החלטתי לוותר על חיי הסופרסטאר של נבחרת הקולג' האמריקאי. החלטתי לוותר על המשך לימודיי לתואר באחת האוניברסיטאות המובילות בעולם, ובחרתי להישאר בארץ. התחלתי ללמוד לתואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול במכללת 'סמי שמעון', בבאר שבע, וחשבתי להמשיך לשחק כדורגל. קיבלתי כמה הצעות, אך ברגע שהגעתי לאימון הראשון בבית"ר תל אביב, הבנתי שזה לא המקום עבורי. בארצות הברית, היו לנבחרת בה שיחקתי חמישה מאמנים והשחקנים נהנו מתנאים מצוינים שעטפו אותם מכל הכיוונים, כולל דשא סינתטי ועיסויים. אחרי שהורגלתי לכל אלה, התקשיתי להתמודד עם מגרש חול, מחסור בנעליים וקללות של אוהדים. ויתרתי על קריירה בכדורגל.

כעבור מספר חודשים כסטודנט, אחרי שלא הצלחתי למצוא עניין בלימודי הנדסת תעשייה וניהול, ויתרתי גם על כך. הצלחתי להדאיג את אמי כהוגן. היא חששה לעתידי וסברה שאני בזבזן ולא יציב. למעשה כל שנדרש לי בפועל הוא עוד מעט זמן, על מנת למצוא את דרכי אל הגשמת ייעודי. גם בהמשך, סירבה אמא לאפשר לי לקנות את העסק הראשון, בלי שאלמד לתואר ראשון. "לך ללמוד", הפצירה בי, "אם תרצה לעשות עסקים אחרי שתסיים, אעזור לך". הקשבתי לה והתחלתי ללמוד לתואר ראשון בניהול באוניברסיטת 'בן גוריון'. למדתי בשלוחה של האוניברסיטה באילת ובמקביל, ניהלתי צוות בידור באחד המלונות בעיר. עד מהרה, התקדמתי בתפקידי ניהול שונים וצברתי ידע וניסיון בתחום המלונאות.

"הצלחתם להשיג את עיתון 'הצבי'?"

בסופו של דבר, לא פיתחתי קריירה כשחקן כדורגל, אך סגירת המעגל סביב הגשמת חלום נעוריי בארצות הברית, תרמה רבות לפיתוח הראייה הגלובלית שנוצרה בי. הבנתי עד כמה העולם קטן וכך הוסרו מדרכי חסמים רבים. בו זמנית, זיהיתי שהחסמים האלה קיימים אצל אחרים והבנתי שאני מסוגל לייצר מזה ערך. לפני שהגיעה שעת הכושר שהובילה אותי לייצור ערך רב מחסמים שעוצרים אחרים, התקבלתי לעבודה כשכיר בעיריית ערד, בתפקיד עוזר ראש העיר בוועדה קרואה. שבתי מאילת לערד ואת לימודיי לקראת תואר ראשון בניהול סיימתי באוניברסיטת 'בן גוריון' בבאר שבע. במקביל, השקעתי לראשונה בעסק. התחלתי מרצפת הייצור כשהצטרפתי כשותף והשקעתי 100,000 שקל בחברה מקומית שסיפקה שירותי הגברה ודי.ג'יי באירועים. באותם ימים, לא היה בידי הון אישי בסדר גודל כזה. פניתי לבנק והוריי חתמו על ערבות להלוואה. הרווחתי כסף, אך כעבור שנתיים פירקתי את השותפות, החזרתי את ההלוואה ונותרתי עם רווח.

בינתיים, במהלך עבודתי בעירייה התוודעתי לעולם התקציבים הגדולים. שם גם זיהיתי עד כמה משפיע העיתון המקומי 'הצבי', על הפוליטיקה המקומית. לא חלף זמן רב ורכשתי את העיתון בעסקה ששוויה 700,000 שקל, סכום שעלה על שוויו של בית רחב ידיים בערד באותם ימים. הבעלים של העיתון ביקש להתמודד על תפקיד פוליטי. פיסת המידע הזו סייעה לי להוריד את סכום הכסף אותו נדרשתי לגייס בפועל. הצעתי לו שטחי פרסום בהיקף רחב, בתמורה להורדה במחיר רכישת העיתון. לאחר שהשותף שרכש את העיתון יחד איתי השקיע בעסקה 250,000 שקל, ואני לוויתי מהבנק סכום זהה, הפכתי לבעלים שותף בעיתון. באותם ימים, הלוואה בסדר גודל כזה חשפה אותי לסיכון במידה גבוהה, אך היה לי ביטחון גבוה. לימים, כשהפכתי ללקוח רציני יותר של 'בנק הפועלים' ולוויתי מיליוני שקלים לטובת פיתוח עסק בענף הנדל"ן, הופתעו שחשבון הבנק שלי עדיין מתנהל בערד. "אני זוכר ששם היו מי שעשו איתי חסד", סיפרתי למנהלי הבנק הבכירים והוספתי, "השיקולים לא מובנים לי, אך אם הייתי הבנקאי, אין סיכוי שהייתי מאשר הלוואה בסדר גודל כזה לאותו בחור צעיר שהייתי". למזלי, הבנק תמך בי וההשקעה הצליחה.

עם זאת, במקרה של טעות, הייתי עלול למצוא עצמי בתהליך הבראה של שנים רבות. זאת, גם משום שבאותם ימים, עדיין לא הקפדתי על הכלל לפיו יש לתמחר סיכונים. הייתי אופטימי יותר והאמנתי שאוכל למכור את העיתון בכל רגע. בחרתי להתמקד בכלל, לפיו על מנת להצליח יש להביט הרחק, הרחק קדימה ולבצע צעד גדול מכפי שאחרים מבצעים. בנקודה זו כדאי להדגיש את המשמעות הכבירה של מידע עסקי ואת ההשפעה הכבירה שיש לפיסות מידע קריטיות על הצלחת העסקה והיקף הרווחים שהיא עשויה להניב. מדובר בכלל בסיסי נוסף, אך ככל שמפתחים מיומנות בשימוש במידע עסקי, כך ניתן להגיע לתוצאות טובות יותר בכל מהלך או עסקה.

הוריי התנגדו לסיכון הגבוה אליו נחשפתי, כשבחרתי ללוות את אותו סכום כסף עצום מהבנק, אך ההתנגדות שלהם עוררה בי רצון עז להוכיח את עצמי. כעבור שנה, כבעלים שותף בעיתון, החזרתי לבנק את ההלוואה, נפרדתי מהשותף והפכתי לבעליו היחיד של העיתון. העובדה שלא היו מקורות אחרים שסיקרו חדשות בעיר ערד הפכה למקדם משמעותי. הדפסתי כמות מצומצמת יחסית של עותקים ובכך שמרתי על רמת ביקוש גבוהה. העיתון היה מבוקש מאוד ואחד המשפטים הרווחים ביותר בעיר בימי שישי היה, "הצלחתם להשיג עיתון 'הצבי'?".

ג'ינס תמורת שטח פרסום

מעבר לאמביציה, לאנרגיות בלתי נדלות, לחריצות ולחשיבה העסקית, על מנת להמשיך להישאר בפסגה וליהנות מאוויר הפסגות, היה עליי להיצמד לשינוי ולהמציא את עצמי מחדש. יכולתי לפעול לפי הכלל הזה, ככל שצברתי ידע בתחום התקשורת ובחנתי את המידע העסקי שהשגתי. כך, המצאתי את העיתון מחדש והקמתי אתר אינטרנט. הנגשתי את התכנים כשהם הפכו זמינים בטלפון החכם או באייפד. משום שלעיתונות מקומית יש משקל משמעותי בערים כגון ערד, האינטרנט שימש כלי מצוין ואף הרחיב את האפשרויות מבחינת שטחי פרסום. בשלב מסוים, יצרתי שותפות עם בעלים נוסף, שהשקיע בעיתון לפי שווי של למעלה ממיליון שקל. במהלך 11 שנותיי כבעלים, הצלחתי להשיג תוצאות מצוינות והעיתון ייצר לי הכנסה נאה ביותר.

עד מהרה הבעלות בעיתון הובילה לבעלות על עסקים נוספים. רכשתי עסק בים המלח, עסק בירושלים ועסקים רבים בערד. העובדה שהייתי בעליו של העיתון המוביל בעיר, העניקה לי כוח עיתונאי ויתרון ברכישתם של בתי עסק בעיר. כך, למשל, רכשתי את אחת מחנויות המחשבים בעיר. בעוד שבעלי חנויות מחשבים אחרות יכלו להרשות לעצמם לרכוש שטח פרסום בגודל של חצי עמוד בעיתון, אני יכולתי לקדם את חנות המחשבים שלי באמצעות שטחי פרסום נרחבים. כך, הטיתי את השוק לעברי. בהמשך, רכשתי בית קפה, פיצרייה, פרפומריה, מתחם משחקי וידאו וכן הלאה. כשנולדה בתי, מיה, הקמתי בעיר את מתחם הג'ימבורי הראשון לילדים, 'מאמא־מיה'.

העיתון אפשר לי ליהנות גם מעסקאות סחר חליפין או, בשמן הרווח, עסקאות ברטר. יכולתי לרכוש ג'ינס בחנות בגדים בתמורה לשטח פרסום בעיתון. לא פעם, עמד מחירו של הג'ינס על כאלף שקל, כמחירו של שטח עמוד הפרסום שנמכר באלף שקל ועלותו עמדה על כ-150 שקל. את מצרכי המזון קנינו, אשתי ואני, בסופרמרקט שבעליו פרסם בעיתון בתמורה. עיר שלמה עמדה לרשותי ויכולתי לצרוך בה כל שרציתי בלי לשלם במזומן. במקביל, כיליד המקום, הרגשתי חיבור לעיר הקטנה בה הכרתי את כולם. האמנתי ביכולת שלי לעשות עסקים עם החברים שלי, שהיו בעלי העסקים בעיר, ואכן הצלחתי.