חבורת כוח הלחימה וכדור הבדולח הנורא

"'אתה לא תגיד לי מה לעשות!" צרחה מגדת העתידות וניסתה לחטוף מידי את הכדור. הזזתי את ידי הצידה והכדור עף ממנה כאילו מעצמו.

"לאאאאאא!!!" צרחה מגדת העתידות ורצה לכיוון הכדור, אבל היא לא הספיקה להגיע אליו בזמן..."

מגדת עתידות מרושעת פולשת לעיר ומרמה אנשים בעזרת כדור הבדולח הנורא שלה! מי יעצור את טירוף המפלצות, הצמחים הענקיים והמנהרות המפותלות?

הכירו את טום, איתמר ואריאל.  לאן מובילה המנהרה האחרונה? מי זה האיש העוקב אחריהם? והכי חשוב- האם טום ואיתמר ילמדו סוף-סוף להפסיק לפתוח פה לשטן?

חבורת כוח הלחימה וכדור הבדולח הנורא הוא הספר הראשון בסדרה חבורת כוח הלחימה מאת מירון שי אושרי. מירון בן ה-12 נולד וגר ברחובות ביחד עם הוריו ושני אחיו הקטנים. אוהב לכתוב ולצייר מגיל צעיר וחולם להיות סופר.

פרק 1 - איך הכל התחיל

מעולם לא הייתי חלק מחבורה ובטח לא המפקד. הכול השתנה יום אחד בבית הספר, יום שנראה ממש רגיל בהתחלה.

אני בן שלוש־עשרה, לומד בחטיבת הביניים ע"ש אריך קלוויץ' וגר ברחוב אורנג' 35. יש לי אחות קטנה ומעצבנת בת שנתיים.

באותו הבוקר אימא שלי העירה אותי משנתי בבהלה.

"מ... מה קרה?" שאלתי.

"אני לא מבינה מה קרה," היא אמרה, "השעונים המעוררים לא צלצלו."

קמתי, התארגנתי בטיל וטסתי לבית הספר.

הגעתי ב־08:03. איחרתי בשלוש דקות לשיעור. שיט.

"כן?" אמרה המורה יפית, "ומה הסיבה לאיחור הזה?"

"אהה..." חשבתי. איזה שקר אמציא לה עכשיו?

"בסוף הלימודים בחדר המנהלת," היא סיכמה.

לאאא! עוד פעם לחדר המנהלת?! אני לא סובל את המנהלת יפה.

"טום! שב במקומך!" קטעה המורה יפית את המחשבות שלי.

ישבתי במקומי.

"הגעת בדיוק בזמן," אמרה המורה, "כדי להכיר את התלמיד החדש שלנו."

הגעתי בזמן? אז למה היא שולחת אותי למנהלת בסוף היום?!

"הינה, איתמר, תגיד לו שלום," היא אמרה.

ילד בלונדיני ורזה בבגדי "נקסט" כחולים חייך אליי מהשולחן שלידי.

"איתמר, זה טום."

"היי," הוא אמר לי.

לא עניתי לו.

"טוב," המשיכה המורה וקמה מהכיסא שלה, טוש הלוח בידה. היא החלה לצייר על הלוח דברים וחפרה במוח, כמו שעושות כל המורות.

איזו מורה מצוינת, חשבתי, עד שאגיע לכיתה י"ב כבר אדע כל מה שאני צריך לדעת.

זה היה בציניות, כן?

"קדימה, להעתיק למחברות," אמרה המורה יפית.

על הלוח היה מצויר משולש ומתחתיו הופיעו כמה תרגילים.

פתחתי את המחברת, הוצאתי עיפרון - והוא נפל לי מהיד. התכופפתי להרים אותו, אבל כשהתרוממתי פתאום כל הלוח היה מקושקש בשפת הסתרים של החשבון.

התחלתי להעתיק מהר, אבל אז קרה הדבר הכי גרוע: המורה מחקה הכול...

היא אף פעם לא נותנת זמן להעתקה! כשהיא מסיימת לכתוב היא מוחקת ולא מעניין אותה כלום.

הסתכלתי הצידה בזעף וראיתי במחברת של איתמר את כל מה שהמורה קשקשה על הלוח. הוא הספיק להעתיק הכול!

ואו, איזה כתב יש לו... אני כבר מתחיל לקנא.

לפתע הוא הסתובב אליי. החזרתי מהר את מבטי אל השולחן שלי. כשפזלתי אליו קצת הוא חייך שוב.

התחלתי לחבב אותו, אני חושב. השפתיים שלי התעקלו למעלה מעצמן.

הצלצול קטע את שני החיוכים. נשענתי אחורה וחיכיתי לשיעור הבלתי נסבל הבא.