יומנית של טרנסית ישראלית הוא לא עוד ספר. זהו מסמך אנושי נדיר – יומן אותנטי, אישי וכואב־ומחזק כאחד, שנכתב בזמן אמת על ידי אישה טרנסית צעירה, לאורך ארבע השנים הראשונות לאחר היציאה מהארון.
זהו סיפור על ילדה שנאלצה להסתתר, על נערה שלא ידעה אם אי פעם תוכל לומר בקול רם מי היא באמת, ועל צעירה שמתחילה ללכת את הדרך – מול משפחה שלא תמיד מבינה, מול צבא שלא תמיד מקבל, מול חברה שלא תמיד מקשיבה, ובעיקר מול עצמה.
הטקסטים ביומן חושפים את החיים כפי שהם נחווים בגוף שאינו מרגיש בית, במציאות שבה כל לשון פנייה היא קרב, וכל יציאה מהבית דורשת אומץ. אבל לצד הקושי, נרקמים כאן רגעים של תקווה: חברות טרנסיות שמופיעות בדיוק בזמן, אימא שקונה בובה וצובעת חדר בוורוד, מפקדת ששואלת איך אפשר לעזור, וטיפת אודם שמצליחה להזיז הרים.
היומן הזה אינו רק תיעוד של תהליך התאמה מגדרית. הוא מכתב פתוח לחברה, שמבקש מקום. מקום להיות, מקום להיראות, מקום לאהוב ולהיות נאהבת – בדיוק כמו שאת.
זהו ספר לכל מי שחוותה או חווה תחושת זרות בתוך הגוף או הסביבה. לכל מי שמלווה מישהי.ו במסע הזה. ולכל מי שרוצה להסתכל לרגע דרך עיניים אחרות – ולצאת מהקריאה אדם קצת אחר.
קורא.ת יקר.ה,
כל האירועים המתוארים ביומנית זו הינם אירועים אמיתיים שחוויתי בארבע השנים הראשונות מהרגע שיצאתי מהארון הטרנסי. האירועים מתוארים מזווית המבט שלי, וחלקם שוחזרו בדיעבד, כדי לשקף את החוויה המלאה שלי. לעתים, במטרה לשמור על האנונימיות שלי, שונה בחלקו הרקע של האירועים, אך כל החוויות והתחושות הינן אותנטיות ונאמנות למציאות.
בנימה זו ארצה לפנות בבקשה אישית אליך. האנונימיות שלי חשובה לצורך שמירה על ביטחוני האישי, וליכולת שלי לחיות חיים שאינם חשופים מקצה לקצה בסביבה שלי. מי שהיו מעורבות.ים באירועים השונים, או שנחשפו לחלקים מסיפור החיים שלי, יוכלו לזהות ולקשר אותי לסיפור. אם את.ה מזהה אותי, אבקש שלא תשתף.י את השם, או פרטים נוספים עליי עם אחרים.ות, לטובת שמירה על האנונימיות שלי. ראה.י בעצמך שותף.ה לסוד.
מטבעם של האירועים בתקופות שונות בתהליך, חלקם עלולים להכיל טריגרים, שחשוב להיות מודעים.ות אליהם לפני הקריאה. חשוב לזכור שטריגרים הם סובייקטיביים, ולכן הספר עלול להכיל טריגרים נוספים שלא יופיעו ברשימה שאכתוב.
נושאים שעלולים לעורר טריגרים: דיכאונות ואובדנות, טרנספוביה, אלימות (במידה מועטה מאוד), ופירוט מלא על הניתוחים שעברתי ועל ההתאוששות מהם.
ימים אלו קשים ומורכבים עבור הקהילה הטרנסית במדינות שונות בעולם, וגם במדינת ישראל. בחשיפה זו אני מקווה להנגיש את החוויה האנושית שלי בתור טרנסית שחיה בישראל ללא פילטרים או מיסוך, באופן שיעביר את הרגשות המורכבים בצורה הטובה ביותר.
עם זאת, חשוב להדגיש שהחוויה הטרנסית שלי היא אינדיבידואלית, ושאין להכליל את החוויה שלי כלפי טרנסיות אחרות, גם אם קיים בסיס משותף. אירועים שאני חוויתי כטריגריים ומורכבים, יכולים להיות חסרי משמעות עבור טרנסית אחרת שחוותה אותם, ולהפך. אנחנו בנות ובני אדם.