כוכב נופל

“לעולם לא אבין את הצורך להרוס את מה שנדרשו לו חיים שלמים כדי לבנות. אני נשכבת על הספה ומסתכלת סביבי, מרגישה בתוך חלום. כל חיי הערצתי את ‘גריי בול’, חלמתי לראות את החדר שבו כל הקסם מתרחש ועכשיו, כאשר אני כאן, הייתי רוצה להיות בכל מקום אחר.”

טיאנה

במשך תקופה ארוכה אימצתי לעצמי את זהותה של אחותי המתה, העמדתי פנים שאני מישהי אחרת כדי לחקור את נסיבות מותה. עזבתי את הגבר שאהבתי מפני שנמאס לי לחיות בשקר, מפני שרציתי לרדוף אחר החלום, ואז ג’ייסון נישק אותי לעיני מיליוני צופים ברחבי העולם וביקש ממני להעמיד פנים שוב, בשבילו.

יש לי הרבה מה להרוויח, אבל גם הרבה מאוד להפסיד. האם אצליח לעשות את זה? האם המחיר שייגבה ממני לא יהיה גבוה מדי? האם אהיה מוכנה לשלם בליבי?

ג’ייסון

אומרים שמי שנכווה ברותחין נזהר בקרים, אבל אין שום דבר קר בטיאנה, היא האש בהתגלמותה, פצצת כישרון. אני יודע שהכול הצגה, אני יודע שאסור לי להתקרב אליה, אבל איכשהו אני לא מסוגל להתרחק, ואני יודע שאני הולך לשלם על זה ובגדול.

כוכב נופל הוא ספרה החמישה-עשר של סופרת רבי המכר, ליליאן סלמה נחום, שכתבה בין היתר את סדרת נשבעת בדם. הספר הזה הוא המשכם של הספרים אבודה וכוכב באפלה, אך יכול גם להיקרא כספר בודד.

פרולוג

ג'ייסון

החיים מתחלקים לשניים – לפני ואחרי שהכרתי אותה.

הכרתי בדידות מקרוב, אבל שכחתי כמה היא כואבת, ועכשיו היא הזכירה לי.

ביקשתי ממנה דבר אחד: "אם את חוזרת, אל תעזבי בגלל הקריירה שלי, אל תהרסי אותי."

האמנתי בה, הענקתי לה את הלב שלי על מגש זהב, והיא שברה אותו.

היא בחרה באחר; היא מאושרת, מחייכת. ואני?

לא אחזור על אותה טעות, לא אסמוך על אף אישה, לא אקריב את עצמי.

נועדתי להיות מוזיקאי.

אומרים שהמוזיקה הטובה ביותר נוצרת בתקופות הקשות ביותר.

אז תתכוננו לאלבום בלתי נשכח.

טיאנה

"את מוכנה לחדשות טובות?" בן שואל. האדרנלין בגופי משתולל ונשימותיי כבדות. אלינה מצמידה את המיקרופון לשמלה ואליסה מגישה לי בקבוק מים.

"חדשות טובות יותר מאשר להופיע בפרסי ה־VMA? היית אמור להתחיל במחמאות," אני נוזפת בו בחיוך והוא צוחק.

"היית מדהימה, עוצרת נשימה, כמו תמיד. מוכנה לחדשות הטובות?"

"טיאנה, את מייד עולה לבמה," הסדרנית מודיעה.

"הגיע הזמן למסור את פרס שיר השנה, דבר כבר," אני מאיצה בו. אלינה מפנה את המקום למאפרת והיא מתקרבת ומתקנת את האיפור שלי.

"בעוד חודשיים 'גריי בול' יצאו לסיבוב הופעות ואת תופיעי לפניהם, כזמרת החימום שלהם."

"מה?" אני שואלת בהלם מוחלט.

"שמעת אותי מעולה. הגיע הזמן לסיבוב ההופעות הראשון שלך, בייב," הוא מכריז ואני צועקת בהתרגשות. הבנות סביבי צוחקות ואני ממהרת לחבק את בן. "תודה, תודה, תודה, תודה."

"אין על מה להודות לי, את כוכבת."

"בזכותך."

"טי, את עולה לבמה," הסדרנית קוראת וממהרת להוביל אותי. בן צועד לצידי ואני שואלת, "ג'ייסון יודע?"

"הוא יודע."

מאז שהגעתי ללוס אנג'לס התכתבנו בהודעות, אבל לא נפגשנו, בכל פעם היינו עסוקים מדי. הודיתי לו על כל מה שעשה עבורי והשיחות התפתחו לשיחות בעלות נופך חברי. לפעמים היה נראה לי שהוא בודד לא פחות ממני.

ניקי בי, זמרת R&B, עומדת בכניסה לבמה ומחבקת אותי. "היית אלופה, ילדה, הרמת את האולם," היא מחמיאה.

"תודה רבה," אני עונה בהתרגשות, מתקשה להאמין שהאומנים האהובים עליי יודעים על קיומי. אנחנו ממתינות להוראות המפיקה ומפלסות את דרכינו במעברים הצרים. אם הקהל היה יודע מה אנחנו צריכות לעבור כדי להגיע לבמה... ניקי ואני צוחקות ומטפסות במדרגות הצרות אל הבמה. היא נכנסת ראשונה והקהל משתולל ומריע לה. אנחנו נעמדות מול המסך ומקריאות מתוכו.

"טי, זו השנה הראשונה שלך בטקסי ה־VMA, את מתרגשת?" ניקי שואלת.

"מאוד ובעיקר כואבת. לא חשבתי שאיאלץ לצעוד על נעלי עקב כל־כך הרבה שעות."

"את צריכה להודות על המצאת נעלי העקב, ילדה. בלעדיהן לא היית מגיעה לרמקול."

כולם בקהל צוחקים. "מהיום אעריך אותן יותר," אני אומרת, "מבטיחה."

"בשנה הבאה השיר שלך יופיע בקטגוריית 'שיר השנה'?"

"אני מקווה שכן." אני מתרגשת מעצם המחשבה על כך.

"ועד שחברתי כאן תיכלל בקטגוריה הנחשקת, נראה איזה שירים כן נכללים," היא מכריזה והרשימה מופיעה על מסך ענקי, כל שיר בתורו מלווה בקטע קולי קצר. שתי בחורות מצטרפות אלינו, אוחזות בידיהן את הפסלון ואת המעטפה, מעבירות אותם אלינו. אני פותחת את המעטפה ומחייכת מאוזן לאוזן כאשר רואה את שמו של המנצח.

"השיר המנצח הוא," ניקי מתחילה ואנחנו מכריזות יחד, "Pure Little Thing, 'גריי בול'!"

הקהל משתולל והשיר מושמע ברמקולים. ג'ייסון וחברי הלהקה עולים לבמה, הוא מקבל את הפסלון כי בכל זאת הוא הסולן, המלחין וכותב השיר. ניקי מחבקת אותו ועיניו ננעצות בעיניי. היא משחררת אותו ועוברת לחבק את הבחורים האחרים. ג'ייסון מתקרב אליי, משהו במבטו משתנה, מעורר בתוכי את הפרפרים שחשבתי שנעלמו ביום שבו עזבתי את לאס וגאס. הוא שולח את ידיו אל פניי, רוכן לעברי ועוד לפני שאני מספיקה לעכל את מה שעומד לקרות הוא מנשק אותי בלהט לעיני כול. הקהל מריע, משתולל ואני נותרת בהלם. הוא מוצץ את שפתי התחתונה ומחדיר את לשונו, טורף כל חלק בפי. ליבי פועם במהירות וכפות ידיי מזיעות. אני מנשקת אותו וחושבת על ברונו. לא רציתי לנשק אף אחד מלבדו.

"דבר קטן וטהור," ג'ייסון לוחש באוזני וממשיך אל המיקרופון כאילו דבר לא קרה, פונה לקהל.

אלוהים, מה הוא עשה? מה עשיתי? אני מסתכלת באימה לעבר הקהל הצווחני ומבינה שג'ייסון מור השתמש בי כדי לקדם את מסע ההופעות.