כלים מלוכלכים

"לוח ריק נקי ומצוחצח,

חסר צעדים,

צופה שניים־שלושה,

כל טעות

נצרבת בצד האפל של ראשי

ואותך אצוד,

ארסק את כלייך,

אנפץ תקוותייך,

שתיפלי על ברכייך

ותנגבי את הדם מפנייך."

כלים מלוכלכים הוא אסופת שירים נוגעת, מורכבת ומטלטלת, המשקפת בכנות נוקבת ובפגיעוּת רבה מסע פנימי דרך תקווה וכאב, חלום ושבר, ייאוש והתמודדות. זהו ספר המזמין את קוראיו, בעדינות ובעוצמה, לזהות את רגשותיהם, לשאול שאלות עמוקות על אהבה, כאב, אובדן, פרֵֵדה וטראומה ולחשוב מחדש על מהות חייהם.

רפאל ליוטרין נולד ב-2002 בקיבוץ שמיר, בעל תואר ראשון בניהול מטעם אוניברסיטת בר אילן וסטודנט לתיאטרון.

צלחת

שטפתי צלחת.

עבדתי עליה שעות.

מירקתי אותה

עד שתבריק ותנצנץ,

ופתאום,

בלי שאף אחד שם לב,

היא נפלה ונסדקה,

סדק קטן ומאיים,

חרש,

הס.

התבוננתי ימינה שמאלה,

וידאתי שאיש לא ראה

והחזרתי אותה לארון.

הפלא ופלא,

איש לא הבחין בסדק,

רק אני.

הוא הסתכל עליי בכל יום מהמראה

ואמר לי, אני שבור! תקן אותי.

התעלמתי.

אחרי הכול, זה רק סדק קטן ומטופש.

למוחרת נשברה הצלחת לרסיסים,

וכעת אין דרך חזרה.

הצלחת שבורה,

והיא תושלך לפח

עם כל הצלחות השבורות.

גולם

אני גולם,

ויום אחד אהפוך לזחל

ואצטרך

לצאת החוצה

לבדי

בגשם,

בכפור,

בשמש,

ביום,

להתחמק מטורפים,

לריב על מזון,

ולמען מה?

בשביל לשרוד?

לגרוף עוד יום לרשימה?

מר גורלי,

ובין כה וכה ימיי ספורים.

מוטב שאישאר

בביתי הצנום והצפוף,

אבל תכלס,

אני גולם.

מה אני כבר מבין.

כבשה

אני לא רוצה להיות זאב יותר.

אני כבשה!

אני לא אוהבת לאכול בשר,

אני לא רוצה לאכול את אחיי ואחיותיי,

אני לא זאב!

אך איני יכולה,

איני יכולה להיות כבשה.

להקתי תגלה,

תגלה את האמת,

שאיני זאב.

אני סתם עוד כבשה,

בושה ללהקה,

וכשהמרצע יֵצא מן השק

יטרפוני ואמות.

לכן אמשיך להעמיד פני זאב,

כי כבשה כבר לא אהיה.