מדונה, אישה נמוכת קומה, קטנה במידותיה, אשר משגעת זה עשורים רבים את העולם בכישרונה הגולמי יוצא הדופן, בשירי הפופ המושלמים שלה, בהופעותיה הגרנדיוזיות העשויות ללא דופי, בסגנונה - ובסגנונותיה - הרב-גוני המשתנה ללא הרף, בתעוזתה הייחודית, חסרת הפחד, בפרובוקטיביות שלה, בפרפקציוניזם שלה, באהבתה הבלתי נגמרת, הבלתי מרוסנת מבחירה והחייתית משהו לסקס, בהתרסתה כנגד קיבעונותיה הצרים של החברה, ובה בעת, בטוב ליבה, בנדיבותה, בעזרתה לזולת (ראה ארגון הצדקה שהקימה, Raising Malawi), בתרומתה ובמלחמותיה למען הקהילה הגאה.
מדונה, ללא ספק ומעל לכולן היא-היא הדיווה האולטימטיבית, הגדולה מכולן: זן נדיר של ביץ' איומה החיה בכפיפה אחת עם מעין, אם תרצו, אמא תרזה. נימפומנית חולת מין ושליטה החיה בכפיפה אחת עם ליידי בעלת גינונים ונימוסים מושלמים. אישה מלאת סתירות ומורכבויות, בעלת מנוע אנושי אדיר ואינסופי של צמיחה, התחדשות, השתנות, עשייה, חריצות וסקרנות קיומית בלתי נדלית.
אינספור ספרים ומאמרים נכתבו אודות מדונה. עם זאת, הקשר הייחודי שבינה לבין ההומואים - אם תרצו, בינה לבין "ההומואים שלה" - מעולם לא נחקר לעומקיו, כפי שהוא ראוי.
בספר זה אני חוקר את ליבת הקשר ומנסה לפענח את האהבה ההדדית העצומה של מדונה להומואים ושל ההומואים למדונה, מתחילת חייה, עוד במישיגן - כשהייתה נערה ולמדה ריקוד אצל המורה לריקוד ההומו שלה - הראשון שבאמת ובתמים "ראה אותה" כפי שהיא, האמין בה וזיהה את יכולותיה הנדירות, וזאת בשעה שאיש לא האמין בה - ועד לימינו אנו.
*
אין ספק שדברים רבים מחברים בין ההומו הממוצע לבין מדונה.
בין היתר, נקודת הפתיחה החלשה של חייה (אמה מתה מסרטן כשמדונה הייתה רק בת חמש), הקשיים אותם חוותה - בין היתר, בתקופת ההישרדות שלה בשנותיה הראשונות בניו יורק, תחושת האאוטסיידריות, השונות והנבדלות שהייתה בה, הבוז לו "זכתה" מאנשי התקשורת במשך כל מהלך הקריירה שלה כשאלו פיקפקו בכישרונה, בקולה וביכולותיה, הבוז שלו זכו הסרטים שבהם השתתפה בכלל וכישרון המשחק שלה בפרט, כישלון מערכות היחסים המתחלפות שלה (ביניהם שני גירושיה המדוברים, מהשחקן שון פן ומהבמאי גאי ריצ'י), הביקורת שספגה עקב הבחירות הסגנוניות שלה והביקורת הפוריטנית העזה שהוטחה בה אינספור פעמים במהלך חייה מ"אמריקה הקלאסית" בשל אהבתה האובססיבית-על-גבול-ההתמכרותית לדבר שהיא עצמה פעמים כה רבות אמרה שהוא האהוב עליה יותר מכל דבר אחר - סקס.
מדונה, אחת בדורה - ובדורנו - לוחמת ענקית למען הומואים וזכויותיהם - הנלחמים תמיד בחזרה למענה ולמען חירותה האמנותית.
אמנית-זיקית, אישה-ילדה נצחית, אפילו שבעת כתיבת ספר זה היא כבר בת 60.
בספר זה, כאמור, אני בוחן את הקשר הסימביוטי העמוק והייחודי שבין ההומואים לבינה ובינה לבין ההומואים.
כהומו המעריץ את מדונה, אני גאה לחדור לעובי הקורה של נושא חשוב וייחודי זה, ומקווה שספר זה יהווה מקור בלתי-אכזב להבנת קשר מופלא זה.
פרק ראשון:
מדונה: קלאסי ואנטי-קלאסי:
כוכבת שונה לחלוטין מכל הכוכבות אשר באו לפניה ואהבת ההומואים את ה"שונה", את ה"אחר", את ה"חדשני" שהיא מסמלת
מדונה, הילדה בת החמש שאיבדה את אמה למחלת הסרטן, הנערה המרדנית שלימים סיפרה לעולם אודות קשיי יחסיה עם אביה הקפדן אשר החמיר איתה בילדותה ובנעוריה, האישה הסופר-מינית אשר שינתה את המושג "פמיניזם" והפכה אותו - בדרכים כה רבות - לשלה, כשהיא מנכסת אותו, לשה אותו, ובדרכה אף משנה את צורתו המוקדמת.
סיפור ההישרדות של מדונה - זה אשר ידוע, לפחות על פי האגדה - אם תרצו, "אגדת מדונה" - החל בשנת 1977, בהיותה בת 19, כשהגיעה לראשונה לניו יורק עם 35 דולרים בלבד בכיסה - כך, לפחות, על פי "האגדה" - שעשתה הכל כדי לשרוד את רחובותיה הקשוחים של ניו יורק בשלהי שנות השבעים-תחילת שנות השמונים של המאה העשרים - טרום פריצתה המטאורית - הינו ללא ספק סיפור מעורר השראה בכל קנה מידה - איך שלא מסתכלים עליו.
חשוב לציין עובדה זו: מדונה איננה זמרת במובן הקלאסי של ההגדרה. מבחינה קולית, ווקאלית - בואו נודה באמת - היא איננה - ומעולם לא הייתה - ברברה סטרייסנד, מריה קאלאס או סלין דיון. אף לא התקרבה אליהן מבחינה קולית.
מדונה, בכל דרך שמסתכלים עליה - היא סך כל חלקיה ולא החלקים עצמם, אלה המופרדים לגורמים.
קרי: היא איננה הזמרת הטובה ביותר, איננה הרקדנית הטובה ביותר ואיננה כותבת השירים הטובה ביותר.
עם זאת, כאשר מחברים את כישרונות הזימרה שלה, הריקוד שלה והכתיבה-יצירה שלה, ומוסיפים לתמהיל ייחודי זה גם את הכריזמה הממגנטת שלה - הן הבימתית, הן האישיותית, ולכך מוסיפים את האומץ, את האנרגיה, את התעוזה, את המרדנות ואת החדשנות - אזי מתקבלת כוכבת של פעם בחיים, אחת ויחידה בדורה.
*
מאז תחילת דרכה של מדונה, הומואים סגדו לה. ההערצה לה זכתה מדונה מחברי הקהילה הגאה הייתה אחת ויחידה ושונה לחלוטין מכל הבאות לפניה.
הסגידה של הגייז למדונה שונה במהותה מסגידתם לכל כוכבת אחרת, כולל - ולא רק: מרילין מונרו, בטי דיוויס, שר וברברה סטרייסנד - אשר הומואים היו מאז ומעולם ידועים בהערצתם העצומה אליהן.
מדונה שינתה את פני הדברים ואת מהות - או אם תרצו, ליבת - ההערצה, וזאת עקב היותה עצמה כה שונה.
מדונה לא הייתה מושא הערצה קלאסי מן הסיבה הפשוטה שהיא עצמה לא הייתה קלאסית - לא כאישה, ולא ככוכבת. היא לא הייתה עדינה ולא מעודנת. לא רכה, לא ביישנית ולא רק יפה. היא הייתה הכל: ביצ'ית, דיווה גדולה מהחיים, טום-בוי נצחית ובה בעת נימפה נימפומנית אשר מחליפה גברים - בפרהסיה וללא כל בושה, וזאת אולי לראשונה בתולדות כוכבות אמריקה ה"זוהרות" - כמו היו גרביים.
האם האובר-סקס שבעצם קיומה של מדונה היה זה שמשך את ההומואים אליה, היות ורבים מהם אוהבים סקס בעצמם? האם היותה ביצ'ית? דיווה?
לא. התשובה לכך היא, ובכן: הכל.
כל סך חלקיה של מדונה, היוצרים את כוכבת העל החד-פעמית שהיא - כזו שהעולם, טרם הגעתה, לא ידע - הם-הם אלו אשר הופכים אותה למושא ההערצה העצום שהיא לחברי הקהילה הגאה, מאז תחילת דרכה ועד היום.
*
ההומואים ידועים ככאלה האוהבים את אלה המעיזים, את אלה הפרובוקטיביים, את אלה השונים - שלא לומר החריגים - ובמדונה הייתה תמיד מעין שונות וחריגות ברורה ונבדלת מנשים אחרות.
תמיד - מתחילת דרכה - היא הייתה שונה מאוד, אמנית-זיקית המשתנה ללא הרף - אם תרצו, מעין דיוויד בואי-אישה - בנוסף, תמיד היה קיים בה גרעין ייחודיות מן הסוג שההומו הממוצע נמשך אליו מטבעו הקיומי.
והרי בקהילה הגאה ידוע שכל השונה - הרי זה משובח.
ההומואים ידועים ככאלה האוהבים להיות הראשונים לתת סיכוי ל"חדשני", ל"שונה", ל"אחר - באשר הוא אחר", וכך, למן ההתחלה, חברי הקהילה הגאה אימצו בחום את מדונה באהבת-עד הנמשכת עד עצם היום הזה.