מניפולציות אלוהיות

זהו מחזה סמי-אוטוביוגרפי, דרמטי-על-גבול-המלודרמטי, ובה-בעת, קומי-על-גבול-הפארסה.

חודש מרץ של שנת 2023, הוא כנראה החודש הקשה ביותר בחייה של ביאנקה בראונשטיין, חולת סרטן סופנית בת 75.

מלבד הכאבים העזים שלביאנקה יש - לדבריה, "בכל הגוף" - היא גם סובלת מחוסר שינה בל-יתואר הנובע מקושי בלתי נסבל להירדם.

בנוסף, הכדורים הרבים שהיא לוקחת (הן כדורי שינה, הן כדורים נגד כאבים על בסיס מורפיום, הן כדורים אנטי-דיכאוניים ואנטי-חרדתיים) - והשילוב שביניהם - גורמים לה לעתים להתקפי זעם, עד כדי כך שהיא עצמה כבר איננה מזהה עוד את עצמה ואת אישיותה - וכל מי שסביבה "סופג" את מצבי הרוח הקיצוניים - והחדשים - האלו שלה.

*

בנה, דורון בראונשטיין, אמן הומו בן 46, האוהב אותה אהבת נפש, מסור אליה ומחובר אליה בכל רמ"ח איבריו, והרואה בה את הדיווה הגדולה, האולטימטיבית, של חייו (לשם הפרופורציות: אף יותר מהדיווה האהובה עליו בכל הזמנים, המוזכרת במחזה מספר פעמים בהשוואה לאמו, השחקנית והאקטיביסטית האמריקאית - אשר הייתה מהראשונות שתמכה בהומואים בעת שהומוסקסואליות הייתה בלתי חוקית באמריקה - ג'ודי גארלנד), עובר לגור בחדר נעוריו שבדירתה בפתח תקווה, חדר על יד המטפלת הפיליפינית המסורה שלה, קארס (caress, שפירוש שמה הוא "ליטוף" באנגלית - שם המתאים לה ככפפה), כשהוא ישן לילות רבים לצד אמו, במיטתה, "בצד שלו", צופה יחד איתה בתוכניות הטלוויזיה האהובות עליה (והשנואות עליו, היות והוא מתעב טלוויזיה ככלל) - רובן טלנובלות בהודית - ומדבר איתה על הכל, בידיעה שלא נותר לה זמן רב לחיות, ולו לא נותר עוד זמן רב לחלוק איתה את מחשבותיו, את דעותיו ואת קשייו - בין היתר מהמחשבה ומההתמודדות עם המחשבה על איך הוא ישרוד (תמיד אגוצנטרי שכמותו...) - אם בכלל - לאחר מותה.

*

ראוי לציין שלקארס יש נטייה לקרוא לביאנקה mommy ("אמא", באנגלית), אך כדי להקל על קריאת המחזה, בחר המחזאי במתכוון (ברוב המקרים) לכתוב "מאמי" במקום "mommy", אך חשוב לזכור שלא מדובר בפירוש העממי המקובל של "מאמי" - הנאמר בדרך כלל בהקשר של יחסים בין גבר לאישה, או בהקשר של יחסי חברות, כי אם הכוונה היא ל"מאמי" מלשון "אמא".

כמו כן, הן העברית של קארס לא מדויקת, "שבורה", הן האנגלית שלה לא מדויקת, "שבורה", היות והיא דוברת פיליפינית (להלן, לא עברית ולא אנגלית כשפת אם), דבר היוצר - וזאת בכוונה תחילה של המחזאי - רגעים קומיים לא כל כך ברורים - אם תרצו, "שבורים" אף הם - היות ולא ברור לביאנקה, לדורון ולדמויות האחרות בסצנות השונות, למה בדיוק קארס מתכוונת - וחלק מדבריה ניתנים למעשה לכמה פירושים.

השיח של ביאנקה וקארס - אולי המשמעותי ביותר במחזה, הליבה שלו בתכני השיחות שלהן - מוזר ביסודו, לפחות מן הבחינה הצורנית, השפתית-פונטית, היות ושיחותיהן הן בחלקן בעברית ובחלקן באנגלית, לעתים כך ולעתים כך.

(2:37 בלילה, ביאנקה לא מצליחה לישון - כרגיל בלילות האחרונים - וזאת על אף שלקחה כמה וכמה כדורי שינה - הרבה מעבר להמלצת רופאיה.)

ביאנקה: (מחזיקה חזק בידו של דורון השוכב לצידה במיטתה וצופה בטלוויזיה ללא קול) תישאר איתי, דורון. תמיד. עד הסוף...

דורון: ברור, אמא. אני כאן. איתך.

ביאנקה: אבל כולם עוזבים אותי בסוף... אני יודעת. גם אתה תעזוב.

דורון: לא. לא אני.

ביאנקה: (כביכול מתפכחת באחת, משתנה ב-180 מעלות, מתחילה לצעוק עליו) שקרן! מנוול! כולכם אותו דבר! כל הגברים!

דורון: אני זה 'כל הגברים'...? לא ידעתי את זה...

ביאנקה: (מתעלמת מדורון, צועקת) קארס! Where are you?!

דורון: קארס ישנה עכשיו, אמא. אני פה. וגם סידלה כאן.

סידלה: (נוחרת נחירות עמוקות כשהיא יושבת בכורסה נפרדת הממוקמת לצד מיטתה של ביאנקה. בעקבות צעקותיה מתעוררת באחת) כן, גברת ביאנקה, רוצה ל-bathroom?

ביאנקה: כן. פיפי.

סידלה: o.k., let's go. (היא מרימה את ביאנקה בעדינות מירבית ממיטתה, לשירותים הקטנים שצמודים למיטה. ביאנקה יושבת על האסלה. ריח לא נעים מתפשט בחדר)

דורון: טוב, פיפי זה לא...

סידלה: (מחייכת אל דורון, אוטמת את נחירי אפה באצבעותיה ואומרת ללא קול על שפתיה את המילה 'קקי')

ביאנקה: (בצעקה רמה) אז קקי! למה?! יש לכם בעיה עם זה?! אני אישה זקנה ומותר לי לחרבן בדיוק כמו שלכולם!

דורון: כמובן, אמא, אבל הריח... עשית לנו פה תא גזים.

ביאנקה: נו, אז אושוויץ 2, אז מה? תרגיש קצת מה שאני עברתי בחיים!

דורון: אבל... לא היית בשואה.

ביאנקה: מי אמר?!

דורון: ההיסטוריה. לא היית בשואה כי נולדת ב-47', שנתיים אחרי.

ביאנקה: צודק! אז פיפי! (שומעים עכשיו טפטוף של שתן בתוך האסלה, בזמן שסידלה משפריצה כמויות בלתי נדלות של ספריי נגד ריח רע בתוך השירותים ולאחר מכן בחדר כולו)

דורון: (בציניות) נו, א-מחייה. (ביידיש: תענוג)

ביאנקה: (מהשירותים שדלתם פתוחה לרווחה) הבן אדם יודע שתי מילים ביידיש ומנפנף בזה כמו איזה קקמעייקה. (ועכשיו בלחישה רועמת) הפייגלע המשיגנע שלי... (ולסידלה) את חנקת אותי עם כל הספריי הזה שלך! עוד משיגנע אחת!

סידלה: סליחה, גברת ביאנקה.

ביאנקה: (מעקמת את פיה, מעוותת את קולה, מחקה את סידלה) "סליחה-גברת-ביאנקה".

דורון: באמת, אמא, סליחה...

ביאנקה: (לדורון, ברצינות) אין לך מושג מה עובר עליי... (ובצרחה רמה) קארס! תתעוררי כבר! אני לא משלמת לך בשביל שתישני!

קארס: (נכנסת לחדר טרוטת עיניים, לבושה בפיג'מה ורודה מעוטרת בלבבות) yes, mommy. I am here. (עוזרת לביאנקה לצאת מהשירותים, סידלה עוזרת לה לעזור לביאנקה) אני עוזרת לך עם הרגליים עכשיו, מאמי, מוכנה? (מרימה את רגליה הנפוחות של ביאנקה בעדינות למיטה)

ביאנקה: where is marshmallow?

קארס: (מסדרת את הכרית של ביאנקה, לה ביאנקה קוראת משום מה בכינוי המוזר משהו "מרשמלו" - כנראה בגלל היותה כרית רכה במיוחד) here is marshmallow.

ביאנקה: thank you, caress.  (לוקחת נשימה כבדה, מתבוננת בקארס בכובד ראש, כאילו שעל פיה יישק דבר) what shell I do now? and

קארס: now you can sleep, mommy.

ביאנקה: to sleep?

קארס: you want bondormin?  (הכוונה לכדור שינה 'בונדורמין', אותו ביאנקה נוטלת בקביעות)

ביאנקה: (לדורון) אני אגיד לך מה אני רוצה: תחמם לי חלב חם. בכוס שלי. במיקרוגל. ותביא לי כמה ביסקוויטים ליד זה.

דורון: כן, אמא. מייד. (רץ למטבח)

ביאנקה: (לקארס) why he is running? I am telling  .משיגנע you, my son is a total

קארס: משיגנע?

ביאנקה: נו, משיגנע, .a crazy person

קארס: (מהנהנת ומחייכת) ah, yes… crazy…

ביאנקה: (בלחישה) you don't think my son is crazy?

קארס: well… maybe a little bit… but he loves you.

ביאנקה: in  קוקו loves me, loves me, o.k., but he is the head. 

קארס: (לא מבינה את המילה 'קוקו'), קוקו, מאמי?

ביאנקה: (בצעקה רמה) כ-ו-ל-ם מ-ש-ו-ג-ע-י-ם! ואני?! אני המשוגעת הראשית!

דורון: (חוזר בריצה עם כוס החלב החם והביסקוויטים) מה זה הצעקות האלה, אמא? הנה החלב והביסקוויטים, ואחרי זה תנסי לישון קצת? (מביט אל עבר השעון שתלוי מעל המראה שבצד של ביאנקה במיטה) אחרי 2 בלילה...

ביאנקה: (טובלת ביסקוויט בחלב החם) אז מה? (מתחילה עכשיו לשיר בקול רם-על-גבול-השיגעון) "לא רוצים לישון, רוצים להשתגע..."

דורון: (מחייך ומעוות את קולו) "גהה שלום. אנא המתן ותיענה לפי התור."

ביאנקה: אתה אוהב אותי?

דורון: (מהנהן בחיוב) יותר מכל בן אדם אחר בעולם.

ביאנקה: (בצעקה רמה) אז למה אתה לעזאזל לא עוזב אותי במנוחה?!!

דורון: (בשלווה סטואית, מעצבנת משהו) כי אני לא יכול.

ביאנקה: למה, לעזאזל?!

דורון: כי... אני קשור אלייך. בעבותות. אני אוהב אותך. ו... ככה זה. אני לא רוצה לעזוב אותך לעולם.

ביאנקה: אבל יש לך עכשיו את אילן.

דורון: נכון.

ביאנקה: סוף סוף, אחרי כל כך הרבה שנים לבד, יש לך מישהו בעולם הזה שאוהב אותך כמו שאתה, משיגנע שלי. שמקבל אותך עם כל ה... ציפורים הדפוקות, המוזרות כל כך, שיש לך בראש.

דורון: את מתכוונת ל-OCD  שלי? לבעיות קשב וריכוז? לטריכוטילומניה?

ביאנקה: והשלם את החסר.

דורון: אז אם יש לי - כמו שאת אומרת - סוף סוף את אילן, זה אומר שאני לא צריך להיות איתך?

ביאנקה: תטלפן אליו.

דורון: (מפהק) אל מי?

ביאנקה: (בכעס) אל מי?! ראש כרוב! לסבתא שלי בעולם הבא! לאילן!

דורון: אה, לאילן. (מחייג מהטלפון הנייח שמונח על השידה שלצד מיטתה של ביאנקה)

אילן: (קולו נשמע מהרמקול של הטלפון) מה, גוזל?

דורון: אמא רוצה לדבר איתך.

ביאנקה: (צועקת) אילן! מתי אתה בא?

אילן: עוד שעה. מקסימום שעתיים, אמא ביאנקה.

ביאנקה: עוד שעתיים אני יכולה למות. תבוא עכשיו!

אילן: טוב. אני מסיים פה נסיעה ואני בא אלייך. מקסימום חצי שעה.

דורון: (לוחש לביאנקה) אצלו מקסימום חצי שעה זה מינימום ארבע שעות.

אילן: מה אמרת, גוזל?

דורון: כלום... סתם... ממלמל לעצמי.

ביאנקה: אז אתה בא אליי בעוד חצי שעה?

אילן: כן, אמא ביאנקה.