מדיניות החינוך בישראל

מערכת החינוך בישראל היא שער הכניסה לאקדמיה, וממנה לתעסוקה איכותית, ולכן החינוך וההשכלה הם הבסיס לשוויון ההזדמנויות שלו זכאי כל ילד בישראל. עם זאת, ישנם פערים גדולים בין אוכלוסיות שונות בישראל, ובפרט בתחום החינוך. הספר שלפניכם, המבוסס על מחקר איכותני וכמותני רחב היקף, סוקר את התפתחות מערכת החינוך הישראלית ומתמקד בשינויים שחלו במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה הדרוזית מקום המדינה ועד היום, בדגש על התפנית שחלה בשנת 1976, עת הובחנה מערכת החינוך הדרוזית ממערכת החינוך הערבית. הוא שופך אור על השיפור הניכר בהישגי התלמידים הדרוזים, שהגיע ב־2023 לשיעור זכאות לבגרות של 91.6%, ומבקש לעמוד על הגורמים לכך, על המידה שבה שיעור הזכאות לבגרות משפיע על מספר הסטודנטים הדרוזים באקדמיה ועל היבטים שעדיין טעונים שיפור. במסגרת זו יובאו נקודות המבט של תלמידים, של סטודנטים ושל מנהלים ומפקחים ביחס לשאלה העיקרית העומדת בבסיס המחקר אשר מתמקדת בתוצאותיה של ההפרדה בין מערכת החינוך הדרוזית למערכת החינוך הערבית בשנת 1976.

ד"ר אמל עאמר, עורך דין ומגשר, איש חינוך בעל ותק של עשרים שנה בהוראה, בהדרכה ובניהול במשרד החינוך, בעל תואר ראשון במשפטים ותואר ראשון בתקשורת, תואר שני במסלול מחקרי מאוניברסיטת חיפה ותואר שלישי בהצטיינות בחינוך מאוניברסיטת אריאל, בוגר הכשרת מנהלים של אבני ראשה ובוגר לימודי תעודה במנהל, מנהיגות ומדיניות בחינוך מהאוניברסיטה הפתוחה ועמית תוכנית מעבר לאופק במכון מופ"ת. זוכה פרס דוקטורנטים מצטיינים על תפוקות מחקר בשנים תשפ"א–תשפ"ב ובמלגת המרכז למורשת הדרוזית בישראל. בעבר מנהל בית הספר הדמוקרטי בחדרה, מנהל בית הספר המקיף בית חנינא בירושלים ומרצה במכללה האקדמית הערבית לחינוך בחיפה. כיום בפוסט דוקטורט בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה ומרצה בקריה האקדמית אונו.

מבוא

הזכאות לבגרות היא שער הכניסה לאקדמיה, שמשמשת מקפצה לתעסוקה איכותית. החינוך וההשכלה הם הבסיס לשוויון ההזדמנויות שלו זכאי כל ילד בישראל. במערכת החינוך בישראל קיימים פערים גדולים בשיעורי הזכאות לבגרות בין אוכלוסיות שונות, המשפיעים באופן ישיר על שיעורי הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה. הפערים בין האוכלוסיות השונות אינם נוגעים להשכלה בלבד, אלא מתקיימים בתחומים רבים נוספים. הפער הבולט ביותר הוא בין האוכלוסייה היהודית ובין האוכלוסייה הערבית, שהועמק בשנות החמישים בעקבות מדיניות מפלה כלפי הציבור הערבי בתחומי הקרקעות, פיתוח התשתיות, התכנון והפיתוח הכלכלי. גם הממשל הצבאי, שהטיל על הציבור הערבי מגבלות תנועה ומגבלות אחרות, בוטל רק ב־1966. האפליה וההדרה של האוכלוסייה הערבית בישראל מתקיימת עד היום, והן באות לידי ביטוי בהקצאת קרקעות המדינה, בהתנגדות לשינוי גבולות שיפוט, בכפרים בלתי מוכרים, בהיעדר פיתוח של תשתיות פיזיות וחברתיות, בהקצאה נמוכה של משאבים בתחום החינוך ובטיפוח מערכת מסורתית שאינה מסוגלת להתמודד עם אתגרי ההווה והעתיד.

עם זאת, האתגרים הכלכליים, העדתיים והדתיים שבפניהם עומדת החברה הערבית אינם נובעים ממדיניות ישראלית מפלה בלבד, אלא גם מתמורות סוציו־כלכליות בחברה הכפרית שעברה תהליך פרולטריזציה ללא תיעוש. האוכלוסייה הערבית נמצאת בתחתית הפירמידה הסוציו־כלכלית, ושיעור העוני בקרבה גבוה כמעט מפי שניים ביחס לאוכלוסייה היהודית. ההישגים בחינוך, שהוא אחד מהכלים המשמעותיים ביותר למוביליות חברתית, עדיין רחוקים מהממוצע הישראלי. פער זה בא לידי ביטוי באופן ניכר בשיעורי הזכאות לבגרות בחברה הערבית ובשיעורי הסטודנטים הערבים הלומדים באוניברסיטאות ובמכללות.

העדה הדרוזית, על אף הפערים הרבים בתחומים השונים, דווקא אינה נמנית עם האוכלוסיות המוחלשות המאופיינות בשיעורי זכאות לבגרות נמוכים. בשנת הלימודים 2011–2012 היה שיעור הזכאים לבגרות בחברה הדרוזית 62.8%, 3% פחות מזה של החברה היהודית הכללית בלבד, בשנת הלימודים 2016–2017 עמד על 79.1%, כ־10% יותר מאשר באוכלוסייה היהודית, ובשנת הלימודים 2022–2023 הגיע שיעור הזכאים לבגרות בקרב העדה הדרוזית ל־91.6%. במילים אחרות, הישגיה של החברה הדרוזית, בהשכלה בכלל ובשיעורי הזכאות לבגרות בפרט, הם יוצאי דופן ומרשימים ביותר.

בסופה של שנת 2023 נאמדה אוכלוסיית ישראל בכ־9.842 מיליון תושבים, ובהם 7.208 מיליון יהודים (73.2% מכלל האוכלוסייה), 2.08 מיליון ערבים (21.1%) ו־0.554 מיליון בני דתות אחרות או נטולי סיווג דתי (5.7%). בסוף שנת 2022 מנתה אוכלוסיית הדרוזים בישראל כ־150,000 נפש – פי יותר מעשרה מאז קום המדינה (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2023).

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2023), בסוף שנת 2021 היישובים שבהם התגוררו הדרוזים הרבים ביותר היו דאלית־אל־כרמל (17,500 נפש) וירכא (17,300 נפש).

בשנת הלימודים תשפ"ג עמד מספר התלמידים במערכת החינוך, מגני הילדים ועד לאוניברסיטאות, על 2,865,000. כ־77% מאוכלוסיית התלמידים לומדים בחינוך העברי וכ־23% בחינוך הערבי, ובהם ערבים, דרוזים, בדואים וצ'רקסים (נתוני אתר משרד החינוך, ללא תאריך).

בשנים תש"ס–תשס"ה היה שיעור הגידול במספר התלמידים בחינוך העברי נמוך בהרבה מזה שבחינוך הערבי (3.7% לעומת 28.0% בהתאמה). בשנים תשס"ה–תש"ע עלה שיעור הגידול במספר התלמידים בחינוך העברי פי שניים, בעוד ששיעור הגידול במספר התלמידים בחינוך הערבי ירד פי שניים (7.0% לעומת 14.5% בהתאמה). משנת תש"ע התהפכה המגמה, ובשנים תש"ע–תשע"ח קצב הגידול בחינוך העברי היה גבוה הרבה יותר (24.2% לעומת 12.0% בהתאמה).

בחינוך העברי, מספר התלמידים בתשפ"ג (2022–2023) היה 1.193 מיליון לעומת 1.299 מיליון בשנת תשס"ה (2004–2005). בין שנת הלימודים תשס"ה לתשפ"ג גדל מספר התלמידים בחינוך הקדם יסודי בכ־68%, ביסודי בכ־63%, בחטיבת הביניים ב־30% ובחטיבה העליונה בכ־33%.

בחינוך הערבי, מספר התלמידים בתשפ"ג (2022–2023) היה 562,000 לעומת 425,000 בשנת תשס"ה (2004–2005). בין שנת הלימודים תשס"ה לתשפ"ג גדל מספר התלמידים בחינוך הקדם יסודי בכ־44%, ביסודי ב־19%, בחטיבת הביניים בכ־21% ובחטיבה העליונה בכ־71% (משרד החינוך, 2023).