מה שאמר הכלב

מה שאמר הכלב הינו מותחן ורומן עז ביטוי. מעורר מחשבה ומרתק. הנאה מובטחת.

אדוארד מצא את מותו ואין יודעים כיצד ומדוע. תעלומה זו לא תיפתר אלא ברבות הימים.

המחזה אחוזה להשכיר הוא מחזה הומוריסטי ומשעשע על בני זוג המסרבים להשכיר ביתם לערבי שהיה זה ביתו לפני מלחמת השחרור וטעמיהם עמם. לבסוף הכל בא על מקומו בשלום.

הכותב הינו ד"ר למתמטיקה, בעל תואר שני במדעי המחשב ובהיסטוריה.

פרק 1: אהבה ממבט ראשון

“ואנוכי תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם. ואתה קדוש יושב תהילות ישראל”
“ובתבונתו מחץ רהב”
"אפס לא על הדרך הזה תהיה תפארתך. כי ביד אישה יתן ה' את סיסרא"
"משלם רעה תחת טובה לא תסור רעה מביתו"
"ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ"
"אתה דיכאת כחלל רהב". 
"לך התרפס ורהב רעיך"
"ירהבו הנער בזקן"
"ולא פנה אל רהבים ושטי כזב"
"ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ולא היה לבבו שלם עם ה' כלבב דוד אביו... 
ויקם ה' לו שטן את רזון בן אלידע"
"ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ"
"ועל ירושלים ידו גורל גם אתה כאחד מהם"
"ביום הניח ה' אלוקיך לך מעצבך ומן העבודה הקשה"
"אם במחתרת יימצא הגנב"
"אהבת צדק ותשנא רשע, על כן משחך אלוקים אלוקיך שמן ששון מחבריך".
"עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה"
חואן קם בעצלתיים ממטתו. הוא הביט בשעון. מחוגי השעון הורו שהשעה שמונה בבוקר.
חואן אמר לעצמו: "זה כבר חודשיים שאני מובטל. עלי למצוא עבודה כבר היום. מה הייתה הפרסומת שקראתי אתמול בעיתון? משפחה אמריקאית מבוססת מחפשת סוכן בית". מצבו הכלכלי היה בכי רע. כבר גמר למעשה את חסכונותיו, ואין לו על מי להישען יותר כמקור כלכלי. 
הוא חי בטיחואנה שבצפון באחא קליפורניה במקסיקו, עד גבול סן דייגו של ארה"ב. בנם השלישי של ד"ר פרננד ואיזבלה. נותרו לו רק מעט קרובי משפחה בעיר שאליהם יוכל ללכת ביום גשום כלכלית. המשפחה האמריקאית המבוססת שמחפשת סוכן בית גרה בסן דייגו. אם יקח אוטובוס ויעבור 10 ק"מ, יגיע אליה. השלטונות האמריקאים אפשרו לו לחצות את הגבול לארה"ב. הגיע לסן דייגו בשעה 2 בצהריים ופנה מייד אל המשפחה.
נקש בדלת. המשרת פתח את הדלת. לאחר דין ודברים קצר, אמר המשרת כי סטוארט, אב המשפחה, יוכל לראיין אותו בעוד כמחצית השעה. המשרת הציע כי הוא ייתרווח על הכורסא בסלון וילגום קפה בינתיים. פרס תנחומים הוצע לו.
לפתע נכנסה מישהיא לבית בעודו לוגם את הקפה. צעירה אמריקאית יפהפייה, בת טובים ונדיבים, שמראה וגופה הרזה העידו עליה כי היא בת למשפחה אמידה ומשכילה. הספיקו לחואן 2 שניות מבט כדי להתרשם ממנה, והוא מייד נשבה בקסמיה. הייתה זו אהבה ממבט ראשון.
חואן שאל את המשרת בדיסקרטיות: מי זו? 
המשרת ענה: זו בתו של בעל הבית, אמילי. היא סטודנטית לרפואה.
לפתע נכנס סטוארט לסלון: אתה מעוניין להיות סוכן הבית שלי?
חואן עטה על עצמו ארשת של כובד ראש וענה: כן.
סטוארט שאל: מהם הכישורים שלך? 
חואן ענה: "אני אמן. ציירתי 50 ציורים ומכרתי אותם בתערוכה. למחייתי שירתתי בנוסף בכמה בתים במקסיקו". הוא הראה לבעל הבית את ההמלצות שהוא הביא עמו.
סטוארט ענה: ובכן, האם תוכל להתחיל מיידית?
חואן השיב בחיוב. "ועוד אני טינופת" הרהר. "לבלתי רום לבבו מאחיו".
סטוארט ענה לו: "התקבלת. You gained clemency"
חואן השיב: תודה. האם אני מתחיל עכשיו? 
סטוארט ענה: כן. הוא נתן לו הנחייות לגבי תפקידיו. 
חואן הפריח בלון גישוש: האם בתך נשואה?
סטוארט ענה לו: אינני מייעד אותה לך, רובין הוד ומקסים דופור. אין לנו עניין בך”. דחה אותו בקש. 
I’ll have no botched executions here
“I am balefully botching you”
“נקבה תסובב גבר”  
חואן פירש זאת כגזענות כלפי מקסיקנים וכרמז למעמדו הנמוך. הוא חש כלוק אוניל, בעלה של מגי קלירי מאחוזת דרוגדה האוסטרלית בספר: "ציפורים מתות בסתר". היה מעדיף להיות ראלף דה בריקאסאר. “לפי הרמב”ם אסור לאדם להיות כמת שאינו מרגיש. יש בי מתמימותו של דיוגנס”.
I’m able bodied, not attenuated”.
הוא הצטער מאוד מאוד. מחשבות לא נעימות החלו להתרוצץ בראשו.
זמן ומקום מועדים לפורענות.
פרק 2: חרם!
“אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים”
“מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאוהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד”
“והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים”
חואן התאהב נואשות באמילי. הוא היה מעוניין לתנות אהבים אתה.
הוא ניגש אליה באחד הימים: "אמילי, את מאוד מוצאת חן בעיני".
אמילי התחייכה: "אני אינני פנויה חואן".
חואן גישש: "התואילי להיות חברה שלי, ז'אן דארק?"
אמילי רמזה לו: "כבר עניתי לך. אתה בעד חברה מטריארכלית או פטריארכלית? Ogre. אין זכויותיך מספיקות כדי השגת אישה יפה. אוויל הנביא, משוגע איש הרוח"
חואן ענה: "אכן משוגע אנוכי, כי אמת דיברתי". והרהר: "ותחת כבוד הנוצה קלון משנה יושב לך. עלה קרח. הפ הפ. היא נוהגת בי בוז שאין לטעות בו, וכבר אין זה טעון הוכחה. נוצר משבר אמון. הבנות היפות שחצניות. דינה מסור לשמיים".
חואן היה שבור לב: "נסתם חזון מאמילי". הוא החל לתת סימנים באנשי האקדמיה: "המתמטיקאים רובם כשרים. מדעי הרוח והחברה רובם רשעים, טוב שברופאים לגיהינום וכשר שבשופטים שותפו של עמלק. אם במחתרת יימצא הגנב אין לו דמים. עד אימתי נפסח על שני הסעיפים?". ויחשוב מחשבות. 
חואן התאכזב מרה. “ותמיד כל היום שמי מנואץ. השחרת פנים. רחפו עצמותי. אוי לך מיום הדין. אין לך שמירת הלשון, עלמה, ודעתך נתבלעה עלייך. ארבע דעות במיטה. עם נבר תתבר, עם עיקש תיתפל, עם חסיד תתחסד ועם צדיק תמים תיתמם. הרוצה בשלום ייכון למלחמה I won’t bemoan the past.  האישה הזו הינה הירוהיטו קיסר יפן. אסור אפילו להתבונן בה”
בכל פעם שפגש את אמילי ניסה לצוד את מבטה. אך היא התעלמה ממנו. נוצר משבר אמון ביניהם. ככל שניסה להתקרב אליה כך היא דחתה אותו. “חובה להחניף לנותן לחמי ומימי, אך אינני מעוניין בחיבוק דוב ובמלכודת דבש. אין לי עניין בניצול, ועליצות של שמחה לאיד כשוגון. אנא הודיעוני דבר”.
התעלמותה הכאיבה ופיצמה את לבו. אמילי. “מה יתאונן גבר על חטאיו? ולמה נפלו פניך? לפתח חטאת רובץ. אין זכויותיך מספיקות כדי השגת אישה יפה. Coffee colored face”. חואן ענה: “נקמה מוגשת חמה, לא קרה כמזוכיסטים, ואין בוכים על חלב שנשפך. החדלתי את מתקי והלכתי לנוע על העצים? אינני אטד משל יותם. אני לא ראוי למלכת יופי”.
ענתה אמילי: מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי, לאוהליך ישראל, עתה ראה ביתך דוד. הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. עולם ישן עדי יסוד נחריבה. קלום בק והגמד חוטם.  I’m flabbergasted from what I see. I flaunt my beauty in your palpitating face.”.
“In the warmest of hearts, there is a cold spot for Juan. Would you like mead?”
מחשבות נקמה החלו להציף את לבו. “אינני וואסאל המקיים הומגיום ואוסקולום לתככנית הזו, גומר בת דבליים. אני סליחה מהלכת, תודה מהלכת, ואסקופה נדרסת. נסיך מקיאבליסטי. נהג נשיאותך ברבים וזרוק מרה בתלמידים. כל העולם עומד כחומה בצורה נגדי. I’ll burn her in effigy. מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם”.
הוא ניסה לדבר עם אניטה שתשכנע את בעלה, אך אניטה לא הסכימה אפילו לדבר אתו.
חואן היה אובד עצות.
יום יום האהבה כרסמה את לבו. הוא שקע במרה שחורה. “לא רוצים אותי בהנהגה. נותנים לי פרס תנחומים”
“הבחורה הזו פרח”, חשב חואן לעצמו. “מסוגלת ללכוד את מי שהיא רוצה. היא בטח מלאה מחזרים. למה שתבחר בי? משל יותם, שהוא הנורא מכולם. החדלתי את מתקי והלכתי לנוע על העצים?  
I have renounced all the allurements of life, yet have reserved the dainties, and ashen faced”
אמילי התייחסה אליו בבוז גלוי לעין. “תהיה קורקטי, לא רומנטי. אם יתן איש את כל ביתו באהבה בוז יבוזו לו. סינדרום סטוקהולם? חי בקמצ’טקה? The life that shines bright shines half as long”.
חואן היה מדוכדך. הוא לא ידע מה לעשות. אהבתו לאמילי התגברה ככל שזו התעלמה ממנו. הוא ניסה להשיג את הבלתי ניתן להשגה. “מי ישדד רבצך, אמילי?” אמר לעצמו. “ומי יגל עפר מעיניך אבי הדוקטור? ראה את בנך שח עד עפר. לא אתחר במרעים כאשפנז רב סריסים וכמו היואי פי לונג. C’est dechirant gemissement”
סטוארט האנמי רמז לו יותר מפעם אחת כי ייתכן שיפטרו, והסתכל עליו במבטים שחורים. קשייו הכלכליים של חואן היו ניכרים. “נאיבי, כנוע, וצייתן” חשב סטוארט בלבו על חואן. “רוצה להיות יותר צדיק מהאפיפיור. איזו התבזות. פיו ולבו אינם שווים. לישון עם האויב. כמו שוגון. המשפט לאלוקים הוא”.
“I’ll be soople to the laird”
הרהר חואן לעצמו. “אולי זה ישפר את יחסינו”. אח”כ לאט: “אני קומבינציה של דון ז’ואן, רחום בעל טעם, ושפופם בן שמשריי”, וסירק את שערו במורך, וחזר בו מהקטנת ערך עצמו. הוא ירד למחתרת. “אמילי יכולה להציל אותי, אבל לא מעוניינת. אינני זקוק להתנצלות שלה. A promiscuous lady”. כמאמר גראוצ’ו מרקס, אינני מוכן להיות חבר במועדון המקבלני לשורותיו. 
אקדח מעשן במערכה הראשונה.