בכיה של חווה אימנו

באותו בוקר קמה מרים ועזבה את ביתו של אמיל.

הרוח ערבלה עלים מצהיבים ותמונות דהויות,

מהימים בטרם הלכו אמה ואחותה בשיירה הגדולה,

או קרסו, פצועות, בין סלעיה של הארץ הזו.

בטרם אסף אותה אמיל אל ביתו,

בטרם ידעה שאיבד את האהבה במלחמה הגדולה.

בטרם ידעה את החיה שבתוכו.

בִּכְיָהּ שֶׁל חַוָּה אִמֵּנוּ היא נובלה לירית, המתרחשת בכפר ערבי נוצרי בדוי, בגליל.

הדמויות בסיפור נחבטות בשאלות של תיקון, היטהרות ואמונה.

בין הדמויות – כומר, יהודי מומר, שאיבד את משפחתו בשואה, אם, שפרי בטנה נולד בעקבות אונס, ובנה, שנולד בחטא ומחפש את האלוהים.

איציק וורגפט, פסיכיאטר לילדים ונוער,

מנהל מחלקת אשפוז לנוער בעבר.

הנובלה בִּכְיָהּ שֶׁל חַוָּה אִמֵּנוּ היא הראשונה היוצאת מהמגירה.

1

בית התפילה של האב דניאל הוא קטן.

ניצב במעלה הגבעה,

מוקף שיחי צבר, מצבות שבורות וסיפורים.

בית אבן מלבני, חף מצבע או קישוט.

חרכי חלונות צרים בצדדיו,

קוצבים את כניסת אור השמיים ועלבונות האדמה.

בקדמת גגו מתנוסס הצלב, ומאחוריו ניתן להבחין בפעמון.

עורב שחור נעמד על הצלב, באדנות זרה.

דלתות עץ כבדות, כהות, סוגרות את פתחו,

ועליהן קורות פלדה הפוגשות במנעול גדול.

על האלוהים צריך לשמור.