לצאת לאור

בלב החיים הסואנים, בין אחריות, כאב וחיפוש אחר משמעות – נולדת הקריאה הפנימית לצאת לאור.
עמית נחום שאתי, מטפלת, חוקרת נפש ומתקשרת, פורשת בספרה מסע אישי-רוחני הנוגע בכל אחד מאיתנו: החיפוש אחר הקול האותנטי, ההקשבה לאינטואיציה, ולשפת הנשמה המבקשת להתגלות מתוך השקט.

באומץ נדיר ובשפה פיוטית, היא כותבת על נקודות המפנה שבין חושך לאור, בין שתיקה לחשיפה, בין הידוע למסתורי.
באמצעות תקשורים ומסרים מעולמות רוחניים, היא מביאה קול של הדרכה וחמלה, פותחת שער להבנה עמוקה של החיים, ומזמינה אותנו להתחבר לתודעה רחבה ואוהבת יותר.

זהו ספר על אנושיות. על היכולת להתרכך, להקשיב, ולהתאהב מחדש בעצמנו ובחיים.

„לצאת לאור“ הוא הזמנה להתבוננות, ריפוי והתעוררות — ספר שנשאר בלב הרבה אחרי שהקריאה מסתיימת.

מבוא

מילים כמו פרשנות, אמונה, ערכים ודעה אינן רעיונות בלבד – הן כוחות פנימיים שמעצבים את תפיסת המציאות שלנו ומנווטים את מסלול חיינו בין תקווה לחרדה, בין חיפוש עצמי לחוויית שייכות.

אנו שרויים באשליית מציאות בה חיינו מתנהלים לרוב דרך התבוננות מפצלת – טוב מול רע, עליונות מול נחיתות, שייכות מול זרות. תפיסה דואלית זו, שזורה ברקמת החברה שלנו, היא משקפת את הדרך בה למדנו להבין את עצמנו ואת העולם סביבנו. אך היא יוצרת גם מרחק, שיפוטיות, סבל, ולעתים אף ניכור ואלימות – בעיקר כאשר היא פוגשת בחרדות קיומיות עמוקות המתייחסות פעמים רבות לתחושת זרות ושונות.

למעשה עולמנו נע דרך הפחדים שלנו, בעיקר הפחד מהכחדה, מחוסר התקיימות וקיום.

למוות, או ל"דחף המוות" כפי שפרויד כינה אותו, יש תפקיד חשוב בהתפתחות שלנו. אנו מפחדים לחדול ולהפסיק להתקיים. כאשר אנו נתקלים באיום, חרדת הקיום מתעוררת בנו ועולה ביתר שאת עד שגורמת לסבל פנימי, לשנאה, לקיטוב ולמלחמות – כולם נלחמים על החיים שלהם.

הפסיכואנליטיקן ז’אק לאקאן טען שה"אחר" –אותו ייצוג חברתי סמלי – מעצב את האופן שבו אנו חווים את עצמנו. זהו מבט חיצוני, שדרכו אנחנו מגדירים את זהותנו, מתוך רצון להיראות, להתקבל, להיחשב. לאקאן, עסק בתהליך שבו האדם תלוי באישורו של האחר, באופן שמנתק אותו מהחוויה הפנימית שלו. זהו תהליך שמתחיל בילדות וממשיך בבגרות, דרך המסרים של תרבות, תקשורת, חינוך וחברה.

המסע שלי, מתאר התבוננות על האחר החברתי ועל הסבל שהוא יוצר בכל אחד מאיתנו. התרבות שלנו יוצרת שפה מסוימת –דרכה אנחנו רואים וחווים את עצמנו, שפה שמכתיבה כיצד נכון "להיות". בספר, אני מתארת מסלול שנבנה מתוך שפה פנימית חדשה, רוחנית ופסיכולוגית, אשר אפשרה לי להתחבר מחדש למהות האנושית שלי, לפגוש את עצמי מתוך בהירות והקשבה עמוקה.

ספר זה, הוא לא רק סיפור אישי, אלא שיקוף של תקופה שבה רבים מבקשים לשוב פנימה, ולהבין את עצמם מעבר למסכות ותוויות.

לכן, כדי לראות בתוך החושך, יצאתי למסע רוחני-רגשי ששינה את חיי.

התחלת המסע הרוחני

המסע שלי החל לפני אלפי שנים, חוויתי הרבה מעברי חיים. למעשה, החיים הם נקודה ברצף של קו ארוך ארוך המייצג אין-ספור תפקידים ששיחקתי כאן בעולמנו. המשיכה למיסטיקה ולמסתורין החלה כבר בצעירותי כאשר נתקלתי בספר מרכבות האלים. אני זוכרת את התוכן במעורפל אך הוא הותיר בי חותם – לאורך חיי הוקסמתי מן הקסם – ממהותו להיות רעיון שאכן קיים ושלא נעלם מהעולם.

כילדה, נהגתי לשחק בחצר ביתי. שם קרה הקסם הראשון. ילדים משחקים, יכולת המצאת סיפורים, היא התחלה של חיבור לקסם. מהו הקסם, אתם שואלים? הקסם הוא היכולת לשחק. בעודנו ילדים, אנו מביאים עולם תמים שבו החיבור לחברה ולנורמות עדיין בתהליך למידה, היכולת שלנו לעוף עם הדמיון, להפליג במחשבות הנמצאות מהווה חלק מרכזי ומהותי בחיינו.

נהגתי להמציא סיפורים – הייתי משחקת בגינה, אוספת מקלות, אבנים, שברי זכוכית, בונה ארמונות ובודה סיפורים שבהם יכולתי לחיות. ככל שהתבגרתי, שמתי לב שעולם הסיפורים, היה עבורי עוגן משמעותי לשהייה באזורי כאב. עולם הדמיון, היה משכך כאבים נהדר. להמציא סיפור או להפליג בדמיון, מציעים אפשרות ליצור מרחב שאין בו שום מגבלה של זמן ומקום, בעיקר מרחב שאינו נמצא תחת חוקי העולם הפיזי שלנו. הכול קיים בו ויכול להתקיים בו.

החיפוש הפנימי לעוגן נמשך לאורך כל חיי. חוויתי לא מעט טיפולים פסיכולוגיים, התנסיתי בטיפולים אלטרנטיביים שונים, איזון חיים, שטיפה אנרגטית, קינסיולוגיה ועוד ועוד... חיפשתי בית.

ללימודי מודעות רוחנית, הגעתי "במקרה". אם תעקבו אחרי מקריות בחיים תגלו שאין דבר כזה מקריות – יש כיוון לכל דבר, אולם לא תמיד אנו מזהים או מבינים את משמעותו. על כך יש לי אין-ספור דוגמאות. באותה התקופה, הייתי בחופשת לידה ועלו בי שאלות לגבי ההתפתחות המקצועית שלי. אומנם הייתי בטיפול פסיכולוגי, אך היה בי רצון להיעזר בכלים נוספים אולם לא ידעתי בדיוק במה.

קיבלתי המלצה מחברה שהפנתה אותי למישהי שעוסקת בתחום הייעוץ באסטרולוגיה ונומרולוגיה. תוך ימים אחדים יצרתי עימה קשר, אך לצערי בשיחת הטלפון אמרה כי אין לה פניות לקבל אותי והציעה שאתקשר בעוד שלושה שבועות. ואכן שלושה שבועות מאוחר יותר התקשרתי, ושוב תשובתה הייתה כי אינה פנויה. אמרתי תודה רבה והמשכתי בדרכי.

היקום כל העת מנחה אותנו – עלינו לנבוע מתוך אמון מלא כי סימני הדרך יופיעו אם רק נסכים להקשיב להם. קיבלתי המלצה נוספת מחברה – "עמית, לכי לדורית יעקובי".

קבעתי עם דורית פגישת ייעוץ במטרה לדבר איתה על ההתלבטויות באשר להמשך התפתחותי המקצועית. בשיחת הטלפון הראשונה, הציגה בפניי דורית את תחומי מומחיותה; מפה אסטרולוגית עם ניתוח מעמיק של אישיותי. הניתוח כלל לא עסק בעתידנות, אלא תאר מיקוד בתכונות, ביכולות ובכוחות, בגורל שלי בחיים האלה לאור החיים הקודמים, במסקנות שהבאתי ובמה שעליי להשלים בחיי הנוכחיים. התבקשתי למסור מספר פרטים – תאריך לידה, שעת לידה, שם ושם משפחה.

כלל לא ידעתי שבין שאר הדברים דורית עוסקת בתקשור. נראה, כי בשיחת הטלפון מילה זו, חמקה מאוזניי כיוון שלא ידעתי במה מדובר. שלושה שבועות עברו והגעתי לפגישה עם דורית. אני חושבת שהפגישה נמשכה יותר משעתיים, והשיחה חשפה בפניי נושאים רבים שאת חלקם הבנתי בדיעבד. יצאתי עם מידע רב שלא ידעתי בדיוק מה לעשות עימו ועם המלצה אחת ברורה – "את חייבת ללמוד מיסטיקה. זה בדיוק בשבילך".

"מיסטיקה?" תמהתי, "מה זה אומר?"

דורית סיפרה כי היא מלמדת כבר שנים קבוצות "מודעות רוחנית ותקשור" והציעה לי להצטרף לקבוצה שעומדת להיפתח בעוד חודשיים. אין לי מושג למה, אבל אני זוכרת שכלל לא הייתה לי התלבטות. היה לי ברור שאני מצטרפת, וכך היה.

מאז עברו קצת יותר משמונה-עשרה שנים. הלימודים התקיימו אחת לשבוע במשך שלוש שעות וכללו נושאים רבים, שאותם אביא באופנים שונים בסיפורים ובאירועים שאתאר בפניכם.

המוכנות להתמסר ללמידה שאינה בהכרח קשורה לתחום המקצועי שלי – עולם הטיפול הנפשי – הייתה מעין פתיחה לרומן ושיח עם משמעותם של התמסרות, אפשור, הרפיה, צמיחה גדילה ותנועה בכל העת. זו הייתה החלטה כה משמעותית שאיני רואה את חיי ללא ההבנות, התכנים והחיבור למהות הנשמתית ולמדריכים הרוחניים שמלווים אותי; למדתי שאני נשמה עם חלקים רבים ושהגוף משמש כחליפה זמנית שרק דרכו אני יכולה לממש את ייעודי בחיים אלו.

"אז מהי המשמעות בעצם של חיבור לרוח? מה הכוונה בכלל 'רוח'?"

אחד הנושאים שלמדנו בשיעורים היה שאנו בנויים מארבעה רבדים: פיזי, רגשי, מנטלי ורוחני. ישנם לא מעט אנשים שהמילים 'רוח' ו'נשמה' נשמעות להם לא בכיוון; הם לא מאמינים בכלום. כלומר, עבורם אין שום אנרגיה מעבר לחיים הפיזיים. גם המילה 'תקשור' נשמעת להם מגוחכת. "תקשור? עם מי את מתקשרת?" שואלים אותי. אך בעוד אנשים זורקים לחלל שאלות כאלה, ישנה גם סקרנות ומוכנות לשאול שאלות נוספות.

"מה זה אומר?"; "איך מתקשרים?"; "איך את יודעת שמישהו בכלל עונה לך?"; "אולי זה המחשבות שלך?" על כן, כדי לגשת לנושא, אני תמיד שואלת: "קרה לך פעם שהייתה לך מעין תחושת בטן או אינטואיציה בנוגע לתחום שעסקת בו?" אפשר לומר שברוב הפעמים התשובה היא "כן, קרה" או לחלופין תשובות כמו "אז לזו הכוונה?", ואני מוסיפה, "תחשוב מהיכן מגיעה ההרגשה, מי אחראי לתחושת הבטן ומה אתה קולט?" התשובות כמובן מגוונות אך ברוב הפעמים הסקרנות גוברת ומכאן מתפתח שיח שבו מתחילות לעלות שאלות שאנשים הולכים איתן – סימן הקריאה משתנה לסימן שאלה.

סימני דרך: הקשבה לאינטואיציה

את "תחושת הבטן" – מסר ומידע מהנשמה – חוויתי לא פעם. אחד האירועים שממחישים זאת בפשטות קרה בשנת 2021. בעיצומה של מגפת הקורונה, החלטתי לקנות כרטיסי טיסה לארצות הברית למטרות טיול וביקור משפחתי. הנסיעה הייתה מתוכננת לספטמבר 2021. את הכרטיסים קניתי בתקופת רגיעה מהתפשטות הקורונה, כשהיה נראה כי ישנה השתלטות על המגפה. אולם בקיץ 2021 גל נוסף של קורונה התפשט והעלה בי את החשש שמא לא נוכל לטוס.

מייד עלתה בי המחשבה, שהייתה עולה אצל כל בר דעת, שאולי עליי לבטל את הטיול. המחשבה על ביטול הנסיעה עוררה תחושת מועקה שאותה חשתי בכאב בגרון. ידעתי מייד שהתשובה לביטול הכרטיסים היא: "ממש לא. את לא מבטלת את הכרטיסים. סעו לארצות הברית".

בסופו של דבר לא ביטלתי את הכרטיסים, טסנו לארצות הברית, והחופשה והביקור המשפחתי היו מוצלחים מאוד. לכן ההקשבה לבטן ולאינטואיציה מעלה סימנים שעוקפים את השכל וההיגיון שכביכול יודע. ההיגיון שלנו נשען על מידע שאנו שומעים ורואים, ואילו האינטואיציה, שהיא חלק נשמתי שלנו, יש לה ראייה רחבה יותר והמידע מגיע ממקום הרבה יותר גבוה ורחב.

במילים פשוטות אומר – לימדו להקשיב לעצמכם, היו קשובים לסימנים שהיקום מסמן לכם.

הכול מאהבה.

מדריכים רוחניים: אחים לנשמה

לכל נשמה הנולדת לגוף יש מדריך רוחני – לפעמים אחד, לפעמים שניים או אפילו יותר.

תפקיד המדריך הוא ללוות את הנשמה במסעה האנושי, מסע המלא בהתמודדויות יומיומיות, שמאלצות אותנו לשאול שאלות ולחפש תשובות.

המדריכים אינם פותרים עבורנו את אתגרי הדרך, אלא מאירים, משקפים ומציעים נקודת מבט רחבה יותר על החוויה שאנו חווים ברגע זה.

תפקידם לסייע לנו להבין את השיעורים שעלינו ללמוד – והדגש הוא תמיד על לסייע.

הטעויות הן שלנו, והבחירה כיצד לפעול נשארת בידינו.
אומר לזכותם: מעולם לא אמרו לי מה לעשות – הבחירה תמיד חופשית.

עם הזמן למדתי שיש לי שני מדריכים. אני קוראת להם אסתר ויונתן – אלו אינם שמותיהם האמיתיים, אלא שמות שבחרתי לנוחיותי.

הם מלווים אותי בכל עת, ואני יכולה לפנות אליהם בכל רגע. הידיעה שהם איתי 24/7 היא תחושה נפלאה של ביטחון ותמיכה.

בתחילת דרכי פניתי אליהם הרבה – שאלתי, חקרתי, ציפיתי לתשובות. והתשובות שקיבלתי היו עמוקות ומעניינות: הן פתחו בפניי נקודת מבט רחבה על מצבים שבהם הרגשתי מצוקה או תקיעות, והביאו פרשנות אחרת לגמרי למציאות.

הידיעה על קיומם נותנת לי תחושת ביטחון גדולה. התקשורים עימם עוזרים לי להתבונן מחדש על מציאות כואבת, אך גם על השמחה ועל כל היש הרב שבחיי ועל כך אני מודה להם.

ביקשתי מהם לומר מספר דברים לכם הקוראים...

עמית יקרה, ברוכה את וברוכים כל קוראייך אשר הספר והמילים בו יפגשו אותם.

הספר "לצאת לאור" אינו מכיל רק מילים אלא גם אנרגיה המוטמנת בכל מילה ובכל אות, כך שהקורא יקרא את האותיות והמילים ובו בעת עם היוודע הרעיון או הנושא ייחשף אור מרפא אשר יאיר את ליבם נפשם ורוחם.

לא בכל יום נכתבים ספרים, היות וספר אשר נכתב מספר סיפור אשר מביא את הקורא לעולם אחר לעתים דמיוני לעתים ממשי אך הסיפור מבקש להנחות את ליבכם לדרך בה תוכלו לחשוב מחדש.

לחשוב על חייכם, האישיים, המשפחתיים, האנושיים, אם תחשבו עמוק יותר, תוכלו לדעת כי מעבר לכל השכבות, פועמת לה פעימת אור אשר מפיחה חיים בגופכם ונושאת איתה את הזיכרונות שלכם מחיים אלו ומחיים אחרים. דעו לכם קוראים יקרים, כי כל מה שאתם חווים בחיים אלו אינו "סתם" וכל "מקרה" שאתם נתקלים בו אינו "מקרי" אלא יש לו משמעות רבה, שמטרתה לפתח ולהביא אתכם לנקודה רוחנית גבוהה יותר. החיים האנושיים הם האתגר הגדול ביותר שיש לנשמה - ואתם יקרים באתם לכאן באומץ, לנסות, להתנסות ולעבור הלאה.

אנו מאחלים לכם קריאה מרפאה, מחכימה, קראו לאט, נשמו את המילים הפנימו אותם

באהבה גדולה

אסתר, יונתן וקבוצת נהורה.