אֲנִי וְאַתָּה וְהֵם וְגַם הִיא
רוֹצִים לְהַצְלִיחַ, לְהַגִּיעַ לַשִּׂיא.
כֻּלָּם שׁוֹאֲפִים לְיַעַד אֲמִתִּי,
לִמְצֹא אַהֲבָה, יְלָדִים לְהָבִיא.
לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם לְלֹא מִלְחָמוֹת,
לְטַיֵּל בָּעוֹלָם, לְהַכִּיר מְקוֹמוֹת,
לְבַלּוֹת וְלִצְחֹק עִם חֲבֵרִים,
לִרְאוֹת אֶת הַהוֹרִים בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים.
מְקַוֶּה כִּי הִגְדַּרְתִּי בְּכַמָּה מִלִּים
מִשְׁאָלָה רְצוּיָה לְתַמְצִית הַחַיִּים.
ספרו של אדוארד גבריאלוב הוא אסופה של שירים קצרים פי עטו, שנכתבו בחלקם בתחילת שנות השמונים, בעת שירותו הצבאי, ובחלקם בעת האחרונה. השירים עוסקים בטבע האנושי, באקטואליה, באהבה ובמשאלות. השירים מחורזים היטב, קצביים, שנונים ומחוכמים, והם משרים אופטימיות רבה, סובלנות ואהבה ואף מעוררים חיוך.
לִכְתֹּב שִׁיר
לוֹקֵחַ עִפָּרוֹן בַּיָּד
וּמְנַסֶּה לַחֲשֹׁב בְּמָה
אַצְלִיחַ לְמַלֵּא שׁוּרָה
שֶׁתִּהְיֶה לָהּ מַשְׁמָעוּת.
כַּאֲשֶׁר אֶקְרָא אוֹתָהּ מִיָּד
אֶקְלֹט בָּהּ מֶסֶר שֶׁנּוֹלַד,
וְאִם אֶקְלֹט אֵיזֶה עִוּוּת
יַכֶּה הַמַּחַק בְּטָעוּת,
וְאָז אַתְחִיל מֵהַתְחָלָה,
מִלִּים, שׁוּרוֹת וּמַנְגִּינָה.