"יצירה מופלאה ומעוררת השראה. בארי הוא שמאן מודרני שחושף בפנינו את נופי הנשמה בדרך עמוקה שמובילה לשינוי אמיתי. קראו את הספר הזה!"
ד"ר אלברטו וילולדו, מומחה ומוביל דעה עולמי בתחומי הרפואה האלטרנטיבית והלימודים השמאניים, מחבר רבי המכר Shaman, Healer, Sage ו-One Spirit Medicine
לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוחות נסתרים, מופלאים ושמאניים. הם יכולים להתגלות ללא הכנה ובכל גיל, בצורה של חלומות אינטואיטיביים, דז’ה וו, חזיונות ספונטניים וחוויות חוץ-גופיות. רובנו מתעלמים מחוויות אלו - אולי מחשש להיחשב לא נורמליים - אך אימוץ המתנות הללו יכול לשחרר את הפוטנציאל השמאני החבוי בנו, ולהעניק לנו את הכוח לשנות את עצמנו ואת העולם שסביבנו.
יצחק בארי, בעבר קיבוצניק אתאיסט וספקן שהפך למרפא שמאני מוערך ברחבי העולם, מסביר באמצעות סיפוריו האישיים כיצד הובילה אותו שרשרת של אירועים מופלאים לסדנת השמאניזם הראשונה שלו עם מייקל הארנר, חוקר ומורה ידוע לשמאניזם. מה שהתחיל בסדנה המשיך במסע קסום לאקוודור עם ג'ון פרקינס לצורך עבודה עם מרפאים ילידים באמזונס, והסתיים בקבלה עצמית מפתיעה.
בארי משתף בחוויותיו בטקסי האיוואסקה באמזונס, בטקסי ריפוי בהרי האנדים, במסרים מעוזריו הרוחניים, בחלומות וחזיונות שניבאו אירועים עתידיים ובתצפיות הולוגרפיות של גלגולים קודמים וישויות רוחניות, שליליות וחיוביות כאחת. הוא מפרט את אופן הטיפול השמאני שלו, שעובר דרך מחלות רוחניות, רגשיות ופיזיות באמצעות קריאת נרות וראייה מרחוק. כמו כן, הוא מתאר כיצד סייע לאנשים לתקשר עם יקיריהם שנפטרו ומשתף סיפורים עוצמתיים של החזרת חלקי נשמה במהלך מסעות שמאניים לעולמות אחרים.
באמצעות סיפוריו האותנטיים חושף בארי שלמעשה בכולנו נטועים יסודות שמאניים, ועל ידי שיקום האינטואיציה הטבעית שלנו ופיתוח אמון בכוחות הפנימיים שלנו, כל אחד מאיתנו יכול להתחבר לאחדות של הטבע, שם נמצא כל הידע הדרוש לנו לריפוי וצמיחה.
על מחבר הספר
יצחק בארי הוא מורה לשמאניזם בעל שם עולמי, מרצה מבוקש ומטפל במסורות הקצ'ואה של הרי האנדים ושבטי האמזונס בברזיל ואקוודור, שבהן הוסמך בעשורים האחרונים. מאז 1995 הוא מגשר בין תורתם של מוריו הילידים והמערביים לבין הידע המערבי המודרני, ומקדיש את עצמו לטיפוח דור חדש של מטפלים. יצחק בארי הוא מחזיק פרס "שגריר השלום" מאת הפדרציה לשלום עולמי, וכתביו השונים התפרסמו בפלטפורמות בינלאומיות בולטות, לרבות בניו יורק טיימס. הוא כתב שלושה ספרים נוספים שזכו לביקורות נלהבות מקוראים מכל רחבי העולם. ספרו זה הוא הראשון שרואה אור
* * *
בשנת 1968 יצאתי למסע במעבה יערות הגשם שעל גדות נהר האמזונס באקוודור. מאותה שנה התקרבתי לשבטי הילידים – שוואר, אצ'וואר, קהצ'וואה ועוד. פעם אחת ביער הגשם של האמזונס חליתי במחלה חמורה. כיוון שלא הייתה לי אפשרות להגיע לבית חולים או לטיפול רפואי מערבי, השלמתי עם מותי הקרב. שמאן זקן משבט השוואר הציל את חיי בעזרת צמחי מרפא ששימשו את שבט השוואר במשך אלפי שנים והפכו לחלק נכבד מתרבותו.
"איך זה עבד?" שאלתי אותו.
"הרוחות של הצמחים עשו את זה," הוא ענה.
הייתי אסיר תודה לו, אף שכקלוויניסט מניו אינגלנד שזה עתה סיים את לימודיו לתואר במנהל עסקים לא יכולתי להבין את משמעות תשובתו. השמאן דרש שבתמורה לעזרה שנתן לי אהפוך לשוליה שלו. במשך החודשים והשנים שלאחר מכן הייתה לי הזדמנות להאזין לסיפורים של השוואר. אחד הדברים שהרשימו אותי ביותר היה הקושי של אנשי יערות הגשם לשמור על אורחות חייהם ועל פרנסתם כיום. התברר לי שהם זקוקים נואשות לעזרה מאיתנו כדי לעצור את חדירתה של ציוויליזציה – הציוויליזציה שלי – שמסכנת את אורחות חייהם המסורתיים ואת הידע העצום שלהם על תרופות היער והטבע המסורתיות.
שאלתי שמאן בכיר מה אנחנו, אנשי הצפון המתועש והטכנולוגי, יכולים לעשות למענם.
"אין לנו צורך בכסף שלכם," ענה. "אבל אם אתה ממש רוצה לעזור לנו, תשנה את החלום של האנשים שלך."
מאז אני מקדיש את רוב זמני לעודד שינוי צורה בתרבות שלנו. אני כותב ומלמד על החשיבות של שינוי מוחלט בחלום הטכנולוגי/חומרני שלנו כך שיגשים עולם בר-קיימא וצודק, עולם שיש בו כבוד כלפי כל היצורים התבוניים בכוכב הלכת הנפלא הזה שהתמזל מזלנו לגור בו.
שינוי החלום של החברה הגלובלית שלנו הוא האתגר הגדול ביותר העומד לפני האנושות – וגם ההזדמנות הגדולה ביותר. על השינוי להתחיל בכך שכל אדם יתעורר וישתחרר מכבליו של חלום הבלהות שיצרנו בעבר הלא רחוק. אנחנו צריכים להכיר ביכולת המולדת שלנו להיכנס לזמן חלום שבו אנחנו יכולים להתחבר לידע האינסופי של עולם הרוחות, שבו יש לנו יכולת לגשת לידע שיכול לרפא את הגוף, את הדעת ואת הנשמה, ולאמץ את חוכמתם של האימהות והאבות הקדמונים שלנו. לשם כך עלינו להקדיש תשומת לב לזכותנו המולדת כישויות רוחניות וללמוד אותה, ובה בעת להכיר בכך שלכל בעל חיים, צמח, נהר, הר וסלע יש רוח ייחודית ולקחים רלוונטיים להישרדות האנושות.
לעולם הרוחות, כידוע היטב לשבט השוואר ולשבטים דומים, יש יחסי גומלין ותקשורת איתנו כל הזמן, דרך החושים, החזיונות והחלומות שלנו. הקשר ההדוק עם עולם הרוחות עוזר לנו לקיים ולשמר את נשמת האנושות, והוא גורם אצלנו לשינוי צורה המחליף גישות מבוססות פחד בתחושת תקווה מאוזנת וגישה חיובית לחיים.
אנחנו חיים בזמנים המהפכניים ביותר בתולדות האנושות. המהפכה הנוכחית גדולה מהמהפכה החקלאית, מהמהפכה התעשייתית, מהמהפכה האמריקאית או מכל מהפכה אחרת. המהפכה היא מהפכה בתודעה. זהו זמן שבו עלינו להתעורר ולהבין את הפוטנציאל האמיתי שלנו כבני אדם. זוהי מהפכה שתשחרר אותנו מהסיפורים שאנחנו מחזיקים במודע – סיפורים על מחסור ועל מגבלות – ותשחרר אותנו מערכים כוזבים, מתקוות שווא ומציפיות שגויות שגרמו לנו להיתקע בדפוסים של תפקוד לקוי, גם כיחידים וגם כחברה גלובלית.
אני שמח לומר שאנשים מתרבויות רבות מרגישים התלהבות ומחויבות לחזון זה וקמים להגשימו; ההתעוררות הזאת תשפיע על כל המינים החיים על פני האדמה. בנסיעותיי ברחבי העולם הרגשתי את העוצמה של ההתעוררות הגלובלית וההיסטורית הזאת. אנשים נהיים מודעים לעובדה שהמסורות הישנות והסטטוס קוו כבר אינם משרתים את האינטרסים שלהם – שלנו – או את האינטרסים של החיים בכדור הארץ. שמאנים מתרבויות ילידיות בכל מקום מציעים לנו תוכנית אב להתקדמות. הם חזו זאת כבר לפני אלפי שנים. לכל אחת מהתרבויות המסורתיות יש נבואות מתועדות בסיפורים ובהיסטוריה העוסקות במותו של עידן אחד והולדתו של עידן אחר.
מאז 1968 אני חי עם תרבויות ילידיות בכל היבשות (מלבד אנטארקטיקה, שם אין תרבות ילידית), חוקר אותן ועובד איתן. בכל התרבויות האלה יש נבואה שלפיה כבר נכנסנו לימים שקיים בהם פוטנציאל למהפך מוחלט. לפי התחזית אצל עמים מסורתיים רבים – המאיה במרכז אמריקה, הקהצ'וואה בהרי האנדים, הטיבטים בהרי ההימלאיה, הבדואים במדבריות, ועוד – העולם והמציאות שלנו יעברו לעתיד בר-קיימא המתאפיין בצדק, בסיפוק רוחני ובשגשוג. לדברי הנבואות האלו, יש לנו הזדמנות לצאת מתקופה של קיפוח, מחסור, מגבלות ודפוסים של תפקוד לקוי אל תקופה שבה נבין שיש שפע בעולמנו ושנוכל ליהנות ממנו רק אם כולנו כאחד נשאף אליו.
ב-1990, כשהתחלתי לכתוב את הספרים הראשונים ולהנחות את הסדנאות הראשונות בנושא השמאניזם, רק אנשים מסוג מסוים מאוד שמו לב לעבודתי: היפים לשעבר ואנשי העידן החדש; מעטים היו אנשי העסקים, הרופאים או עורכי הדין שהתעניינו במסר הזה. אבל עכשיו משהו השתנה: אני פוגש אנשים מכל תחומי החיים ומכל המעמדות הסוציו-אקונומיים שמאמצים את הרעיונות האלה ומגלים התלהבות לשנות את העולם.
אנשים מתרבויות ילידיות רבות אומרים לנו ש"העולם הוא כפי שאנחנו חולמים אותו", ושהחלום מתגשם באמצעות הפעולות שאנחנו נוקטים. החלום של הורינו ושל הורי הורינו, וההחלטות שהם ואנחנו קיבלנו, הביאו אותנו אל סף השמדה עצמית. עם זאת, אנחנו מתנערים ומתעוררים עכשיו בכל העולם; עכשיו הזמן לחלום חלום חדש. ולפעול ולשנות את העולם בהתאם.
את יצחק בארי אני מכיר מ-1996, כשהשתתף בסדנה שהנחיתי. לאחר מכן הוא הצטרף אליי למסעות אל השמאנים של האמזונס ושל הרי האנדים הגבוהים. יצחק גם עזר בכנסי השמאנים במכון אומגה בתחילת שנות האלפיים והיה חבר פעיל בעמותה ללא כוונת רווח שייסדתי, Dream Change. במהלך טקס צמחי מרפא באמזונס הוא ראה חיזיון והתחייב אליו; החיזיון הנחה אותו כשייסד, עם עוד שותפים לדרך, את New York Shamanic Circle, ארגון שמחדיר את החוכמה השמאנית לליבה של אחת הערים הקפיטליסטיות הגדולות בעולם. כחלק ממילוי המשימה הוא ייסד את shamanportal.org, שמחבר את כל הקהילה העולמית ביחד.
באמצעות סיפוריו הפשוטים והמפתיעים תקבלו עדות ממקור ראשון למהפך שיצחק עבר, מאדם ספקן וחסר אמונה שעבד כמנהל חברת פרסום בניו יורק, לשמאן מעשי העובד ומלמד ברחבי העולם, למען הזולת. זוהי עדות להתעוררות אישית וגם לקח לזולת, אבל יותר מכול זהו גם אישור לעוצמה שהמסורות השמאניות מציעות לנו בתקופה שבה כוכב הלכת שלנו פגיע מאוד.
הספר "מתנת הריפוי השמאני" הוא גם מחווה למורים של יצחק, שרבים מהם אני מכיר אישית וגם עבדתי איתם. הספר כתוב לפי מסורת מספרי הסיפורים השמאנית, מסורת שהוכיחה את עצמה עם הזמן, מתוך ההשקפה שאנחנו יכולים ללמוד את סודות הקיום האישי שלנו רק דרך דוגמאות אישיות, וכך נוכל להגיע אל המטרה: מימוש התכלית העליונה שלנו.
המשיכו לקרוא. היפתחו לפליאה ולהשראה, ומעל לכול – היפתחו לכוחות שניחנתם בהם...
ג׳ון פרקינס עובד ויוצא למסעות עם אנשי שבטי הילידים של אמריקה הדרומית מאז 1968. כיום הוא עוסק בארגון משלחות לאמזונס, והוא גם זה שפיתח את התוכנית POLE (Pollution Offset Lease on Earth) עם אנשי שבטי השוואר והאצ'וואר כאמצעי לשימור תרבותם מפני הפלישה של הציוויליזציה המודרנית. הוא גם חיבר את הספרים The Stress-Free Habit, Psychonavigation, Shapeshifting ו-The World Is As You Dream It, Confessions of an Economic Hit Man trilogy, and Touching the Jaguar.
* * *
שתים עשרה שעות בדיוק אחרי שנחת בניו יורק הוא טלפן. ביקש בדחיפות שאבוא לפגוש אותו בביתה של בתו בפרבר קווינס. זה דחוף. ועוד באותו הערב. נו, איך אפשר לסרב למאסטר שלך? "מה כבר יכול להיות כל כך דחוף?" הרהרתי. הפסקתי את עבודתי על קמפיין הפרסום שעבדנו עליו. צלצלתי בחופזה לחברתי נטלי, שעשתה לי טובה והצטרפה אליי לתרגם, ליתר ביטחון. הרכבת התחתית בשעת העומס זחלה לה שעה ארוכה באזורים לא מוכרים לי. כשהגענו, השמש כבר שקעה. היינו נרגשים מהמפגש הלא צפוי. אחרי לחיצות הידיים והחיבוקים ושהייה קצרה בביתה של בתו, הוא, המאסטרו הגדול, הכריז שהגיע הזמן לצאת לאכול. "אני רוצה שרימפס." הכריז. יצאנו עם בתו הצעירה סוראיה, שגם למדה איתי באותו זמן ועזרה לי בתרגום דברי אביה, מהרחוב הצדדי והחשוך לאחת השדרות המרכזיות והסואנות. הוא היה במצב רוח מרומם והתלוצצנו. לפתע עצר כאילו הכיש אותו נחש. ממש בעת שחצינו את מעבר החצייה כשמעלינו חולפת לה ברעש מחריש אוזניים הרכבת התחתית. הוא הסתובב אליי, השתהה שנייה ואז הרים את מבטו הנוקב. הסתכל בי בעיניו הכהות והרושפות, כאילו הוא נובר בתוך נשמתי וגופי, ואז שאל בסבר פנים חמור של מורה לתלמידו, "התחלת לעשות טיפולי לה לימפיה?" הבטתי בו נדהם – לא ציפיתי לשמוע את זה ממנו. פשוט לא האמנתי למשמע אוזניי. מייד עלתה בי מחשבה, "מה זומם לו טאייטה יאצ'אק דון חוזה דיאז וואקים פינדה מאוטבלו באקוודור? כל מה שרציתי זה לעזור לו להפיץ את חוכמתו ואת תורת הריפוי שלו, כפי שחוויתי באקוודור ועל עשרות מטופלים בשנתיים הקודמות בניו יורק. האם הוא בוחן אותי?" דון חוזה, האיש נמוך הקומה הזה הלבוש בפונצ'ו מצמר לאמות כחול, בעל צמה עבה ושחורה כעורב הנופלת לו על הגב, חולצה לבנה, מכנסי כותנה לבנים, סנדלי בד לבנים ומגבעת לבד אפורה, השמאן העוצמתי, בן לשושלת בת חמישה דורות הזה שהערצתי כל כך – מה הוא רוצה ממני? הייתי נבוך, העמדתי פנים שאני לא מבין. "אני לא מבין מה הוא רוצה." אמרתי למתורגמנית כדי להרוויח זמן.
"נו, התחלת כבר?" דחק בי לענות.
לקח לי רגע למצוא את המילים ובסוף אמרתי לו, "אה, לא, לא התחלתי. לא ידעתי שאני אמור להתחיל." פחדתי שאכזבתי אותו, והמשכתי למחות בקול חרד, "תראה, אני עוד לא מוכן. איך אני יכול להיות מוכן? אני לא יודע על זה כלום. אני לא בטוח אפילו שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים."
"אתה מוכן," הכריז דון חוזה בפסקנות ובסמכותיות. "וואמוס, בוא נלך לאכול עכשיו," אמר לי ופתח את דלת הזכוכית מלאת המדבקות הצבעוניות של המסעדה הסינית.
באמת שלא ציפיתי לזה. "למה הוא מתכוון? למה הוא בוחן אותי?" חשבתי בקדחתנות. "האם החיים שלי הולכים להשתנות?" הייתי נפחד ומבולבל מכובד האחריות שהטיל עליי פתאום. הספקות הקשים שתמיד הרגשתי לגבי עצמי צצו כמו מפלצות הקמות על רגליהן באיום בתוך כלוביהן. "הוא עובד עליי? מה הוא רוצה ממני, מה הוא רואה בי? איך זה שהוא כל כך בטוח שיש לי מה שצריך כדי לעשות את מה שהוא עושה? חוץ מזה, אני הרי ספקן, ציניקן ואתאיסט מוצהר. אני בסך הכול גבר בגיל העמידה עם חינוך ציוני וקומוניסטי. אוי, אלוהים, לאיזו הרפתקה איומה הכנסתי את עצמי? אני באמת מוכרח? למה אני? למה דווקא עכשיו? אולי אברח?"
בטרם נצא למסע המרתק שלנו, אני מוכרח להתוודות בפניכם שבמשך זמן רב לא הרשיתי לעצמי להאמין בראיות, שהלכו והצטברו, לקיומם של העולמות הנסתרים מעינינו. גם לא הקדשתי זמן ללמוד עליהם. אבל למרות הספקות שלי נאלצתי לאט לאט להודות בקיומם ושהם רלוונטיים לחיי. גיליתי שפשוט אין לי שום הסבר אחר שאני יכול לבחור בו. בשלב זה כבר לא ניסיתי לנתח את הדברים האלה בעזרת המוח או להבין אותם בעזרת ההיגיון, כיוון שהעיקר בחוויה השמאנית הוא למעשה הלמידה כיצד להיכנע ליסוד הקסום של היקום ולהצטרף לעבודתם של הכוחות המסתוריים של החיים. כיום אני משוכנע שאנחנו בני האדם באמת חיים במציאויות רב-ממדיות, ושבתור בני אדם יש לנו יכולת לתפוס ידע, דימויים ומידע שאיננו יכולים לתפוס בחושים הרגילים אלא באמצעות מעבר מהמישור הגשמי אל מצב מודעות שמאני שמאפשר לקלוט את התדרים הגבוהים יותר. אני מאמין שהיכולת הזאת היא מה שאִפשר לבני האדם לשרוד מאות אלפי שנים. היא לא הונאה עצמית ולא הונאה של הזולת, בניגוד למה שאנשים בעלי נטייה רבה יותר למדע ולהיגיון עשויים להגיד, כפי שנראה בהמשך.
כמוני ואולי גם כמוכם, בכל יום מתעוררים מיליוני אנשים, כמו נבטים אחרי הגשם, לשמע הקריאה לאמץ את הידע העתיק הזה. רבות מהתרבויות הילידיות חיו ברציפות מתוך השקפת עולם חכמה זו, מתחילת תולדות המין האנושי. אנחנו, בעולם הטכנולוגי המתקדם, המתקרא "העולם הראשון", שכחנו את החוכמה הזאת, וכשכבר פגשנו אותה למדנו בדרכים רבות לבוז לה ולתייג אותה כהשקפת עולם נחשלת או פרימיטיבית. דחינו אותה על הסף, אפילו ללא בדיקה.
כפי שמצביעות על כך הנבואות העתיקות של המאיה והאינקה, ב-1993 נכנסנו לפאצ'אקוטי חדש, תקופה של חמש מאות שנה שבה מסעו של המין האנושי ותודעתו משנים כיוון כדי להיערך מחדש – לעשות תיקון עולם. הגיע הזמן להתעורר, לקבל ולאמץ את הטבע האמיתי שלנו, באמצעות חיים מאוזנים והרמוניה בין שני כוחות מנוגדים ומשלימים – הכוח הזכרי והכוח הנקבי – שקיימים בכולנו. הגיע הזמן לצאת למסע שדחינו זמן רב כל כך, מסע שבו נקודת המוצא היא השכל ומטרתו לפגוש את הלב. רק אז, כשהלב והשכל חיים בהרמוניה, נוכל להיות שוב חלק אורגני מהטבע ונחווה את יראת מסתורין הבריאה. בכל רגע נוכל לפתור את בעיות המלחמה, העוני והרס הסביבה ולהבטיח את הישרדות הדורות הבאים בכוכב הלכת המופלא הזה.
אני מוכרח להתוודות שכמו גברים רבים בני זמננו אני תאב לשחק בטכנולוגיות וגאדג'טים חדשים, לקרוא על תגליות מדעיות חדשות ולשמוע על המצאות חדשות בכל נושא, ואני בטוח שהנחלתי את ההתלהבות הזאת לילדיי. העתיד הוא נושא שמרתק אותי, מצית את דמיוני ומשחרר את הפנטזיות שלי לחופשי. בתור ילד, הערצתי את אבי שחיפש כל הזמן דרכים לגדל זני ירקות חדשים, לשפר מכונות כדי להגדיל את תפוקתן, ופיתח תהליכים שהפכו את מילוי מטלות החיים ליעיל ונוח יותר. אני מאמין שסקרנות וכושר המצאה הם בדי-אן-איי שלנו, כיוון שהם חיוניים להישרדות המין האנושי בכדור הארץ. במאות השנים האחרונות היו לנו הישגים רבים ומופלאים. כיום יש לנו יכולת לתקשר עם כל העולם בשבריר שנייה. המרחקים התקצרו; אנשים יוצאים למסעות בחלל החיצון; אנחנו חוזים את מזג האוויר שנה מראש; הטכנולוגיה הדיגיטלית נהיית לחלק מבתי המגורים שלנו והם מבודדים מפני מזג האוויר; אנחנו משתמשים באנרגיית השמש, הרוח והמים; אנחנו מהנדסים מזונות כדי להאריך את חיי המדף שלהם; יש לנו מפת די-אן-איי של גופנו, כלים משופרים לאבחון רפואי וגם מכונות רובוטיות; הבינה המלאכותית מרחיבה את היכולות והידע שלנו, ותוחלת החיים של כולנו התארכה.
אין ספק שמהירות התהליך הזה מואצת בקצב אקספוננציאלי, כפי שחברי ריי קורצווייל ומדענים אחרים מלמדים. ובעוד התהליך הזה מאיץ, אנחנו צריכים לחשוב מחדש איזו דמות תהיה לבני האדם שיתפתחו בעתיד. עכשיו אנחנו משלמים מחיר סביבתי כבד על הישגינו, גם במישור החברתי וגם במישור האישי, בהוויה הגופנית, הרגשית והרוחנית שלנו. מספר האנשים הסובלים מהשמנת יתר שובר שיאים. רוב האנשים משתמשים בכדורים נגד חרדה ודיכאון. תוחלת החיים עולה עם עליית המחלות הכרוניות כמו סרטן וסוכרת. הפנאטיות הדתית מתפשטת כאש בשדה קוצים בכל רחבי העולם. נראה לי שיש חוסר אכפתיות חברתית וניתוק מהטבע, והם גורמים לנו לשכוח את ההיבט החשוב ביותר של זהותנו האמיתית.
כמו כל בעלי החיים, בני האדם לומדים על העולם באמצעות יכולתם להשתמש בחושיהם המפותחים; הישרדותם תלויה ביכולת הזאת – להריח אם מזון כלשהו טוב לאכילה או רקוב; להריח את הגשם המתקרב; להריח עשן משרֵפה; ולהבחין בהבדלים הדקים בין ניחוחות פרחים. מגע, תחושה, ראייה, תקשורת טלפתית למרחקים ארוכים והתחברות אנרגטית לחוכמה ולידע של רוחות ושל קדמונינו – כל היכולות האלה הן חלק מהיכולות שכל בני האדם ניחנו בהן מלידה.
אנחנו בתהליך מואץ שבו האמצעים הדיגיטליים שאנחנו משתמשים בהם משביתים את החושים שנולדנו איתם. אני יכול להדגים את זה בכך שאספר לכם על תהליכי העבודה שחוויתי בתור מעצב גרפי צעיר. הייתי עד לשימוש במכבשים חמים שבהם כל אות סודרה בנפרד בעזרת מזיגה של מתכת בדיל רותחת ומותכת לתוך תבנית זעירה; לאחר שהמתכת התקררה, היו מחברים אות לאות ויוצרים מילים, משפטים וסיפור בתבנית ברזל, ומניחים על שולחן הדפסה. אז מרחו דיו שחור וגלגלו את המכבש כדי לקבל דף מודפס. נדרשה קבוצה של אנשים כדי להפעיל את מכבש הדפוס. כיום אנחנו צריכים רק להקיש במקלדת וירטואלית והאות מופיעה על מסך שטוח. ואז לשלוח למדפסת. זהו. כדי ליצור עלון פרסומת היינו נפגשים אישית עם הלקוח, ממציאים קונספט, רושמים סקיצה בעיפרון, משתמשים בצבעי מים, בניירות צבעוניים או במרקרים – אני עדיין אוהב את הריח שלהם – כדי למלא את השטחים הריקים בסקיצה וגם למדוד ולרשום את הגודל של עלון הפרסומת על גבי לוח בעזרת שלושה עטים צבעוניים שונים. לאחר שהלקוח אישר את הטקסט שהקופירייטר כתב, שלחנו את הטקסט לסדר דפוס. אחר כך קיבלנו מסדר הדפוס את הגלופות, גללנו אותן לתוך מכונת שעווה – שהפיצה ריח ויצרה מרקם נהדרים – בטמפרטורה מסוימת. אחר כך הדבקנו את הכול יחד על גבי לוח לבן, כיסינו בנייר שקוף כדי להגן על יצירתנו, ואז שלחנו אותה על ידי שליח לאישור הלקוח. רק אחרי כל התהליך הזה הלכנו למדפיס והוא עשה הפרדות צבעים, הכין לוחות אלומיניום להדפסה ועוד.
כיום, אדם אחד המשתמש בראייה ובמגע יד בלבד יכול לבחור מתוך מרכיבים מוכנים מראש – פאלטות צבעים, גודלי תבניות, תוכן, תצלומים ואיורים מוכנים – או לתת הוראות לבינה מלאכותית – ולהשלים את כל התהליך כולו תוך פחות מכמה שעות על גבי מסך שטוח של מחשב או טלפון, במציאות וירטואלית, בלי לקום מהכיסא, בלי להזיע. בלי היסודות של התהליך הישן – מגע ומישוש חפצים, ריח ותחושות, ובמיוחד תקשורת בין אישית ועבודת צוות – כל היסודות האלה לצערי אינם קיימים כיום.
אמנם הטכנולוגיה המודרנית הפכה את החיים לקלים ונוחים יותר, אבל היא ניתקה אותנו מהטבע. ובתהליך הזה היא גם בודדה אותנו והפרידה אותנו מהטבע האנושי האמיתי שלנו. כך נולד אצלנו פחד מפני הטבע ומפני העולמות הבלתי נראים שאין לנו שליטה עליהם. עם התקדמות הטכנולוגיה אנחנו לומדים להשבית את החושים שלנו ובמקומם להסתמך על אפליקציות בסמארטפונים. אנחנו משתמשים באפליקציות האלו כדי לעשות הכול, החל בתחזית מזג אוויר וניווט בעזרת ג'י-פי-אס וכלה בזיהוי קבוצות כוכבים, צמחים, ציפורים, מטוסים ומדידת הדופק שלנו. למדנו להפסיק לסמוך על העיניים שלנו כי יש לנו אפליקציה לזיהוי פנים. אנחנו לא מוכרחים לסמוך אפילו על הזיכרון שלנו, כי הכול מאוחסן במרשתת וקל הרבה יותר להשתמש במנועי חיפוש. משום כך יש איבוד זיכרון אצל כולם; אני כבר לא צריך לחשב מספרים או לזכור מספרי טלפון וכתובות כמו שהצטרכתי פעם, כי כל המידע מאוחסן בסמארטפון שלי. מי צריך ללמוד שפה חדשה כשיש אפליקציה של תרגום סימולטני?
הסכנה כאן היא בכך שאנחנו מפסיקים לסמוך על החושים שלנו ועל עצמנו. כדי לאבחן את הגוף, אנחנו שמים את מבטחנו במערכת הבריאות. כדי לדעת את האמת על העולם, אנחנו שמים את מבטחנו בדברי הפוליטיקאים ותאגידי התקשורת. כדי לדעת איך להתלבש, אנחנו שמים את מבטחנו ביועצי אופנה שיודעים עליה הכול. אנחנו נותנים למנהיגי הדת שלנו את המונופול על החיבור לרוח. אנחנו מנסים להבין את הטבע בהיגיון, ועל דרך ההרחבה – אנחנו מנסים לשלוט בטבע, במקום לחיות בהרמוניה עם הטבע.
יותר ויותר אנשים מחוברים לטכנולוגיה יומם וליל, שבעה ימים בשבוע. המילים Unplugging ו-Digital Detox נעשו עכשיו מילים אופנתיות בקרב המוני המשתמשים בגאדג'טים. אנשים משתוקקים לפסק זמן – הפוגה מהעבדות שבחיבור המתמיד לאינטרנט – כדי לקבל נקודת מבט חדשה על החיים. עכשיו יש אפילו מרכזי שיקום מהאינטרנט, ריטריטים וחופשות נטולי טכנולוגיה שנועדו לעזור לאנשים להתמודד עם "המציאות"! הסטטיסטיקה באתר Shaman Portal (www.shamanportal.org), האתר שהקמתי בתור מקום ריכוזי בשביל הקהילה השמאנית העולמית, מראה ששלושה רבעים מהמבקרים באתר חיים בחברות אנושיות בעלות טכנולוגיה מתקדמת, דהיינו ארצות הברית, קנדה ואירופה.
השבתת החושים הזאת באמת מתרחשת. אפשר לראות אותה במיליוני העיניים שצמודות כל הזמן למסכים הדו-ממדיים של סמארטפונים, טאבלטים, מחשבים וטלוויזיות. מדאיג אותי שאנשים נהיים מוגבלים, תלותיים ולפעמים אדישים לחלוטין כאשר אנחנו מאמצים את מתנת הטכנולוגיה ודוחים את המתנות ואת היכולות החושיות שהן שלנו מלידה. אני מאמין שאנחנו נתונים בסכנה קיומית: אנחנו עלולים לאבד את מקומנו כמין. כשנלמד לסמוך על החושים ונאפשר להם להתעורר לחיים שוב, נוכל להיות מעורבים באופן מלא בחיים סביבנו. הפרקטיקה של השמאניזם מאפשרת לנו לבסס מחדש את חוש ה"ראייה" (החוש השישי או האינטואיציה), חלק חשוב מיכולתנו לשרוד. "ראייה" אינה לינארית או לוגית. בזמן ה"ראייה" אנחנו מקבלים מסרים בצורת סמלים, פיוט וניבים ספרותיים; התקשורת היא בשפת גוף, בצבעים, בצורות, בריחות ובתחושות.
הספר הזה התחיל בחיזיון – אבל לא שלי, בחיזיון של מישהו אחר. "דפים, דפים, דפים – אני 'רואה' דפים לבנים מתעופפים סביבך," קרא פרנק אנדריוס כשהוא מסובב את ידו הימנית במעגל גדול באוויר סביב ראשו. ישבנו בחדר הקריאה שלו, חדר נעים, חשוך וספון עץ עתיק בביתו באזור איטליה הקטנה ליד סוהו. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי בו. מאז אני עולה אליו לרגל כל שנה כדי שיקרא בקלפי הטארוט בשבילי. הוא פתח את הקלפים העתיקים והמהוהים שלו ששירתו בנאמנות את שועי העולם, אמנים, אנשי תעשייה ופוליטיקאים ידועים. הם נפרשו במבנה מסוים על גבי המפה הרקומה, שעליה נחו גם סידור פרחים גדול וכדור בדולח עתיק במרכז השולחן העגול. מעלינו תלויה הייתה לה נברשת בדולח גדולה. "אתה עומד לכתוב ספר," הכריז בוודאות שאי אפשר לערער עליה.
"אני? ספר? לא, פרנק, זה מגוחך וטיפשי לגמרי. אין לי מה לכתוב או להגיד, אני לא סופר, אני צייר, אמן חזותי. יותר מזה, אנגלית היא אפילו לא שפת האם שלי..." חוץ מזה אני פוחד לכתוב, טראומה מילדותי בקיבוץ, לא רציתי להיחשף. בקיבוץ זה היה מסוכן מדי. המשכתי למחות ולמצוא כל תירוץ שהצלחתי לחשוב עליו.
"אבל אתה תכתוב ספר," אמר פרנק בבטחה שוב, כשהוא מביט בי בחום בעיניו הגדולות והחומות מבעד למסגרת משקפיו הגדולים והעבים. "תתחיל לכתוב סיפורים על החוויות שלך בטיפולים ועל מפגשים שהיו לך עם הרוחות, תכתוב דף אחד בכל פעם." התחלתי להרגיש בבטן התלהבות מסוימת מעורבת בהרבה ספקות. חמשת כלבי הפפיון הלבנים-חומים של פרנק נבחו בהתרגשות והביטו בנו בסקרנות רבה מבעד לשבכה של דלת המטבח. אומרים על פרנק שהוא אחד מעשרת הקוראים הטובים ביותר בעולם; אפילו אנדי וורהול צייר את דיוקנו שנים אחדות לפני שפגשתי אותו. נוצרה בינינו חברות קרובה. בהמשך תקראו על חלום שפרנק כיכב בו. וכך היה, למרות הספקות ואי-האמון שהיו לי כלפי ה"ראייה" שלו.
שנים אחדות לפני כן, הייתי בהרי האנדים הגבוהים, ושם קיבלתי חיזיון חניכה מפתיע שגרם לי להתחיל ללמוד כשוליה עם המורה שלי ולעלות על דרך הריפוי השמאני. גם על זה תשמעו בהמשך.
אני לא משלה את עצמי שאני ייחודי, בשום פנים ואופן. האמת היא שרבים מאיתנו, השמאנים, המרפאים והמחפשים, וגם אנשים שאנו מכנים "רגילים", חוו חוויות דומות, כי אחרי הכול, זאת מתנתו הנדיבה של הטבע. אבל אני יכול לכתוב ולשאת באחריות על החוויות שלי בלבד. דרכן, אני מקווה, תגיע אליכם השראה, והם ידרבנו אתכם לעלות על דרך משלכם ולבחור בחיים של התחייבות להושטת עזרה לאנשים הרבים הזקוקים לכך בחברתנו חסרת האיזון הכלכלי, החברתי והנפשי, המנותקת מהטבע שלנו.
אני מודע לכך שכתיבת הספר מנוגדת למסורת השמאנית העתיקה, מסורת של העברת ידע בעל פה. מאב לבנו. יש סיבה שבגללה עד עתה אי אפשר היה למצוא ספרים שנכתבו בידי שמאנים ילידים. במשך רוב ההיסטוריה, הרעיון שמאחורי כתיבת דברי חוכמה שהשמאנים מקבלים מהקדמונים או מרוחות – דברי חוכמה שאין לשמאנים "בעלות" עליהם מלכתחילה כיוון שהם שייכים לכולם – היה בבחינת רעיון שאין להעלות על הדעת. שמאנים סבורים שידע וחוכמה אינם משהו מקובע. הם חיים, זורמים ומשתנים בכל רגע בזמן, כמו הטבע עצמו. יש רק מעט דברים שאינם משתנים לדעתם: הכיוון שבו השמש זורחת ושוקעת. שבעת הכיוונים העיקריים. ארבעת היסודות העיקריים. לידה ומוות. והכי חשוב, שכל מה שנמצא בעולמנו מלא ברטט גלי אנרגיה המכילים בתוכם תובנות. שמאנים מאמינים שכתיבת ידע וחוכמה על פיסות נייר וכריכתם מקפיאות את האנרגיה הזורמת של הידע וכובלות את הקורא מלהתפתח בצורה עצמאית.
באמונה שלמה אני מאמין, שהאנושות הגיעה לשלב בוגר מספיק כדי לדחות ולבטל את כל הדתות. כולן, ללא יוצא מן הכלל, נוסדו על ידי גברים על ידי שלילתן המוחלטת של האלות הנשיות, ובראשן עומדים גברים שמטרתם לשלוט שליטה מוחלטת באוכלוסייה באמצעות צווים כתובים המסדירים את הצרכים הבסיסיים ביותר כמו מין, אוכל, יחסים משפחתיים והקשר עם עולם הרוח.
התנ"ך עצמו הוא אוסף סיפורים שבטיים כדברי הוראה, חוכמה וחינוך, שהועברו מאב לבן במשך דורות רבים. סביר להניח שכל מספר הוסיף גרסה משלו ופרשנות משלו. אבל אחרי שהדברים נכתבו על גבי קלף, רשויות הדת אסרו לשנות בהם אפילו פסיק, קל וחומר לאתגרם. גרוע מכך, הם הטיפו שאלוהים בכבודו ובעצמו, זה שאין לו צלם ונמצא בכל מקום, שלפעמים הוא אחד-זכר, ולפעמים רבים משני המינים, שמתקשר בשפות שונות – הוא בכבודו ובעצמו כתב את הספר, ולכן חובה עלינו ליישם כל מילה ומילה שנכתבה לפני אלפי שנים ולהחיל אותן על החברה של ימינו. חברה שהיא פלורליסטית, פתוחה, שוויונית, ומבוססת על תעשייה, טכנולוגיה ותקשורת דיגיטלית מהירה. הגישה הזאת מובילה לסגירות מחשבתית ולפנאטיות קיצונית, כפי שאפשר לראות כיום בחברות אנושיות רבות ברחבי העולם. המילה דת, משמעותה חוק ומצווה; היא הוספה לתנ"ך בספרים המאוחרים בלבד: עד אז לא היו זקוקים לה כדי למשול בריכוזיות מוחלטת בחברה השבטית הלא היררכית. נציגי הדתות השונות, המבוססות על מודל מבנה היררכי צבאי, אינם מעוניינים שתהיה לכם חוויה ישירה ואישית עם הבורא ועם הטבע. הם מנסים ללמד אנשים להתחבר אליו על ידי כפיית חוקים בעיניים עצומות. בחברה השמאנית אין בית מקדש מרכזי אחד, שבו יושבת העילית המולכת, מכיוון שכל עץ וכל מזבח הם מקום תפילה מקודש, ותפילה היא מעשה אישי לגמרי ביניכם לבין הבורא. ביקשתי הרבה פעמים משני המורים שלי לכתוב את מה שהם מלמדים, את מה שהם חושבים ואת שיטות הריפוי שלהם כדי לכנס את זה בספר, ותמיד קיבלתי תשובות מתחמקות: "אולי...", "יום אחד...", "נראה...".
למעשה, חומר ההוראה המדעית לא שונה כל כך. בכל העולם, בכל יום, סטודנטים יושבים מאחורי שולחנות הכתיבה שלהם או מסכי המחשבים כדי ללמוד ולהיבחן על "עובדות" מדעיות שאינן עומדות במבחן הזמן. זאת ועוד, ייתכן שעובדות אלה יטעו אותם, כיוון שכל יום מתגלים דברים חדשים על מערכת השמש, הקוסמוס, על המוח, על הגוף, על הטבע ועל תולדות האנושות. ספרי הלימוד הם ברובם לא מעודכנים ומלאים בהנחות, לא בעובדות, והם לא מאתגרים את הסטודנטים לגלות את מרחביו ומעמקיו של העולם. מצד שני, סיפורים שעברו מדור לדור בעל פה ודורשים מאיתנו ללמוד בדרכים הוליסטיות, בדרכים של עבודה משותפת – לא רק בדרך של שינון ותו לא! הם מלמדים אותנו על עצמנו, על המוסר שלנו ועל הערכים שלנו, כמו גם על החוקים האוניברסליים ועל הקסם חסר הגבולות של היקום. אני בחרתי לזרום וללמוד באוניברסיטת החיים, ולא להיכנס לתעשיית האקדמיה.
ובכל זאת אני מוכרח לסתור את עצמי. אני בהחלט מכיר בכך שספרים הם כלי עוצמתי ושימושי שבאמצעותם ניתן להשפיע על רעיונות ולגרות אנשים למצוא תשובות לשאלותיהם ולפתח רעיונות משלהם, להניע אנשים לפעולה ולהרחיב את המודעות ואת אפשרויות הדמיון. אחרי הכול, דווקא הספר Spiritwalker, מאת האנק ווסילמאן, הוא הספר שבעזרתו הכרתי את עולם השמאניזם. ודווקא סדנה שהנחה מייקל הארנר, שכתב את The Way of the Shaman, היא הסדנה שהביאה אותי אל סדנה אחרת בהנחיית ג׳ון פרקינס, שכתב את הספר The World Is as You Dream It, שהביא אותי להיות השוליה של דון חוזה וואקים פינדה באקוודור, ושדרכו הכרתי את השמאן איפופיארה מברזיל. והספר Entering the Circle מאת אולגה חאריתדי הוא שפקח את עיניי כדי שאוכל לראות את תופעת הראייה ההולוגרפית. כן השפיע עלי הספר Soul Retrieval מאת סאנדרה אינגרמן על הפרקטיקה העתיקה הזאת. אני מוכרח לציין שאפילו לפני כל הספרים הללו בלעתי את כל ספריהם הנפלאים של קרלוס קאסטנדה ולין אנדריוז שיכולתי למצוא. אני הולך בעקבות המסורת הזאת, ובלי להעמיד פנים שיש לי מומחיות גדולה בנושא.
בחרתי להציע לכם ספר סיפורים – לא ספר אקדמי – הכתוב בגוף ראשון, שיכול לחבר אתכם גם רגשית וגם שכלית עם מקרים אמיתיים של מטופליי – המופיעים בשמות בדויים כדי להגן על פרטיותם – כדי לשתף אתכם בחוכמה העמוקה ובטכניקות שלמראית עין נראות פשוטות אבל הן מתוחכמות למדי, כדי להנחות אתכם ישירות אל דרכי "הראייה" השמאניות שמצויות בכם.
כל סיפור בספר זה נבחר בקפידה מבין עשרות מקרים, לא כדי להדגים את יכולותיי וכישרונותיי, אלא כדי לאפשר לי להציג לכם, הקוראים, באופן פשוט, מובן, אנושי וחווייתי את דרכי החשיבה, הסמליות ואת הטכניקות השונות שהשתמשתי בהן להביא ריפוי וידע למטופליי. בתחילת כל פרק תוכלו למצוא הסברים כלליים על המהות והתפיסה של כל ערך. ומתחת לכל כותרת של סיפור, תמצאו גם את הטכניקות שהשתמשתי בהן.
טכניקות:
בתוך כל אחד ואחת מאיתנו, כך מוריי ואני מאמינים, חבויים כוחות "ראייה" רדומים שממתינים להתממש ולהשתחרר מהמגבלות של הפחדים שלנו, של האיסורים שיש בתרבות שלנו ומהרגלים ישנים. מדי פעם בפעם אנחנו מקבלים הצצה ספונטנית לכוחות האלה בדמות חלומות, חוויות של דז'ה וו, חזיונות לא מתוכננים, חוויות חוץ-גופיות ותופעות אחרות. רוב האנשים לומדים להמעיט בחשיבותם של החוויות אלה: "סתם צירוף מקרים טיפשי"; "מקרה"; "רק חלום". אבל היום אני משוכנע יותר ויותר שברגע שמזהים אותן ומחילים אותן על החיים מתוך התכוונות, החוויות האינטואיטיביות החזקות האלה יכולות לעזור לנו להתכוונן לחיים ולחיות בהרמוניה עם כל הדברים סביבנו וכך להפוך אותנו לבני אדם שלמים יותר.
קיום קשר רצוף עם "הראייה" שלנו, עם החזיונות שלנו, יכול לעזור לנו למפות נתיבים חדשים לא רק לחיים של עצמנו אלא עבור החברה כמכלול, בתקווה לאפשר לנו ליצור עולם בר-קיימא שבו יש כבוד לכל אדם יחיד כישות משמעותית, שבו מקדמים את השוויון בין בני האדם ומכבדים את כל בעלי החיים, הצמחים ויסודות הטבע. לכן השמאנים בכל רחבי העולם מאמינים שלכל אחד ואחת מאיתנו יש פוטנציאל להשתנות ולשנות את העולם שסביבנו. זה מה שעושה את הפרקטיקה השמאנית רלוונטית מאוד לעידן המודרני, העידן הדיגיטלי. אחרי הכול, הפרקטיקה השמאנית מבוססת על טיפוח של שינוי ממשי ומדיד מבחינה גופנית, רגשית ומחשבתית.
מכאן ואילך תקראו סיפורים אמיתיים שהתרחשו בפועל, ממש לא פרי דמיוני, סיפורים חוצי דורות ועולמות: על תחושות מוקדמות ועל אזהרות בחלומות; על אנשים שנפטרו מזמן וחזרו כדי להכאיב, להזהיר או כדי להחזיר חפצים לבעליהם הנכונים; על גלגולים קודמים שממשיכים להשפיע על חייהם של אנשים בהווה; על ראייה מרחוק של מחלות או בעיות רגשיות או גופניות, על ראייה החודרת אל מצבי חיים ואל בתים של אחרים; על אנשים שפוגשים בעולם הרוח ואחר כך בעולם הממשי; על ראיית רוחות של בעלי חיים שטבועות בגופם של אנשים, וראייה של ילדים שלא נולדו או שהופלו. תקראו על חזונות של אלים ושל ישויות רוחניות אחרות כפי שהם מופיעים בהולוגרמות, ועל רוחות של בעלי חיים שמתגשמות במציאות שלנו. אני מקווה שסיפוריי יתנו לכם השראה וידריכו אתכם לשחרר את הכוחות השמאניים המודרניים המצויים בכם, להתניע את האינטואיציה הטבעית שלכם ולהיות ללוחמים שמאניים שלומדים להתמודד עם הפחדים הכמוסים, הצללים האפלים ביותר, ולפעול בהחלטיות כדי להגשים את מטרותיכם ואת החלומות שלכם למרות הפחדים. סיפוריי אלה הם החוויות שלי; אני מקווה שגם לכם הם ייתנו השראה.
מה שאתם עומדים לקרוא בדפים הבאים התרחש באמת בחיי במהלך השנים האחרונות. בהתחלה העליתי אותם על הכתב, ראשית כדי לשכנע את עצמי, ואולי גם כדי לשכנע אחרים, שיש תופעות אוניברסליות שאת מקורותיהן אנחנו לא מבינים במלואם כרגע. ושנית, כדי להראות שיש להם ערך רב שימושי ומעשי בחיי היומיום שלנו. המשותף לכל הסיפורים האלה הוא שכולם התחילו בחיזיון או בחלום – שלפעמים יזמתי אותם ולפעמים לא – ובסופו של דבר הם התגשמו במה שאנחנו מכנים "המציאות". אמנם רוחות רבות ושונות מילאו תפקיד חשוב בכל אחד מהאירועים המסופרים בסיפורים, אבל אין לי כוונה שהסיפורים יהיו רוחניים; כאמור, הם נכתבו פשוט לטובת רישום עובדות ואולי בשביל לתת השראה למי שיקראו אותם.
מסרים מרוחות בדמות חיות הכוח, מדריכים ומורים המופיעים בזמן מסעות שמאניים לעולמות אחרים, חלומות או מדיטציה, מאפשרים לנו לקבל תובנות מועילות, תשובות, ידע וריפוי למען הזולת או למעננו. אבל השיטות האלו אינן חדשות. בני אדם – מרפאים ושמאנים בכל התרבויות הילידיות בכל רחבי העולם – השתמשו בהם מתחילת תולדות האנושות. התרגום של המילה "שמאן" – בשפה של טונגוס שבסיביר – הוא "אדם המחזיק בידע". או כפי ששמאן בן זמננו מטונגוס טען כששאלתי אותו: "שומר האש", תרגום שאני מעדיף, כיוון שהוא מרחיב את תפקיד השמאן לקהילה כולה. שמאן ("רואה") הוא אדם שנע כרצונו במציאויות בלתי רגילות בזמן שהוא במצב תודעה אחר, וכשהוא חוזר ממסעו הוא מביא איתו בחזרה ידע שיכול לגרום לשינויים גופניים או מחשבתיים במציאות הנוכחית לטובת ריפוי או לטובת ידע. שמאנים מגיעים אל המציאויות האלו בדרכים שונות – שירה, תיפוף, צריכת שיקויים הגורמים להזיות, אכילת פטריות – אבל התכלית שלהם היא תמיד אותה תכלית: להתחבר למקור הידע העצום המצוי בעולם, שם קיים כל הידע, ולהתיישר איתו. השמאנים שפגשתי או שעבדתי איתם טוענים בעקשנות שלכל בני האדם יש יכולת טבעית להתחבר למקור זה. כל חיינו אנחנו חווים את החיבור הזה באופן לא רצוני ונותנים לו את השמות "צירוף מקרים", "אינטואיציה", "נס" או שמות אחרים.
בסדנאות שלי אני אוהב להגיד למשתתפים שכל בני האדם הם כמו אייפונים מהלכים. לכולנו יש גוף פיזי – הטלפון עצמו. ולכולנו יש תוכנה – המוח שלנו. כמו לאייפונים, גם לנו יש משדרים ומקלטים או אנטנות, שמאפשרים לנו לשדר מידע ולקלוט מידע מהאוויר, על פני מרחקים ארוכים. בדומה למה שמתרחש באייפון, איננו יכולים לראות את גלי המידע שנכנסים לגוף או יוצאים ממנו; הגלים הם אנרגיה טהורה שמתקדמת דרך רטטים שונים. אבל בכל זאת אנחנו יודעים שהם קיימים ויש לנו חוויה ישירה של צלצול הטלפון ושל דוד משה שמדבר איתנו בצד השני של הקו. עלינו רק להרים את החומות שחוסמות את עוצמת האינטואיציה שלנו ולצאת למסע המופלא שמחכה לנו.
אז בואו נתחיל יחד בהרפתקה המופלאה הזאת. כפי שכבר אמרתי, הדבר שהתניע אצלי את כל התהליך הוא ספר... של מישהו אחר.
* * *
"לא משנה מה הידע שלך או מה גודל ארגז הכלים שלך,
את הריפוי עושים בעזרת כוונת הלב."
איפופיארה מאקומניאן, שמאן מברזיל
קשה לי להצביע במדויק על רגע אחד מופלא מסוים או על תקופה ספציפית. יכול להיות שהכול התחיל ברגע שבו יצאתי מבטן אימי, רגע שאתאר בקרוב. אבל לא לפני בוקר שטוף שמש אחד בשנת 1995, שבו ספר בכריכה קשה וירוקה עם איור צבעוני ומוזר גרם לי להתחיל לצעוד בנתיב מואץ, מוזר ומרתק זה. בספר הזה נפתח לפניי עולם חדש של מערכות אמונה ארציות ורוחניות ושיטות ריפוי עתיקות יומין, ונתקלתי ביכולות ניבוי שמעולם לא חשדתי שניחנתי בהן. והדבר המרתק מכול הוא שהספר היה תחילתו של מסע שבו נפגשתי עם גברים ונשים יוצאי דופן בעלי כוחות מסתוריים, צבעוניים ומוזרים – השמאנים בעלי השמות הרבים שבאו מתרבויות רבות ושונות על פני כדור הארץ. למדתי מהשמאנים ועבדתי עם רבים מהם. חלקם היו החונכים שלי ולמדתי לקבל ולאהוב אותם במיטבם ובחולשותיהם האנושיות. אספר לכם על זה בקרוב.
בדיעבד, ובעזרת היתרון שמקנה המבט לאחור, הכול נראה סביר וצפוי כל כך, כאילו יד נעלמה הדריכה אותי לפי התוכנית שלה. אבל בקיץ 1995 זה לא היה ברור לי – אולי לבורא הגדול, אבל בוודאי לא לי. הייתי בעיצומו של משבר אמצע החיים, במאבק למצוא היגיון בעבר, הלכתי לאיבוד בערפל כבד תוך ניסיון להבין מה צופן לי העתיד. כבר השגתי רבות ממטרותיי בחיים – הייתה לי משפחה יפהפייה ואוהבת, יצרתי קריירת אומנות סבירה וחיים מוצלחים בבירת העולם, ניו יורק. מבחינה מקצועית, במשרד הפרסום שלי הייתה לי הצלחה יחסית, אחרי שזכיתי בפרסים רבים בעיצוב ובפרסום. אבל התחילה להטריד אותי שאלה גדולה ומכבידה: מה הלאה? מהו האתגר הבא? איזו סיבה יש לי להמשיך קדימה? אחד מפחדיי הישנים הרים את ראשו: ביום הולדתי השמונה עשר התעוררתי מכוסה זיעה קרה, בפחד נורא שיהיו לי חיים משעממים וחסרי משמעות. הרגשתי שאני מתחיל להחליק לתוך ענן שחור של דיכאון. אבל הכול השתנה לגביי בגלל שורה של צירופי אירועים "מקריים".
בקיץ ההוא הציע לי לייטון – חבר שלי בקבוצת התמיכה לגברים שהשתתפתי בה, Urban Gorillas – להצטרף אליו לסדנת גברים ב-Kalani Retreat Center באי הגדול של הוואי. הכסף שהייתי זקוק לו כדי לטוס ולהשתתף התממש כאילו בדרך נס, כמו נשלח על ידי מלאך מושיע. לפני שהגיעה המכונית שאמורה הייתה לאסוף אותי לשדה התעופה, נזכרתי שאין לי ספר טוב לקרוא בטיסת עשר השעות מניו יורק. ביקשתי מהנהג לעצור בפתח חנות הספרים Barnes & Noble, ו"במקרה" הורדתי ספר ממדף הספרים החדשים ששמו הוא Spiritwalker: Messages from the Future, מאת האנק ווסלמאן. הספר נראה מבטיח. תרכובת בין תרבות הוואי, מסתורין, רוחניות והרפתקאות – בדיוק החומר שאוכל ליהנות לקרוא בזמן הטיסה הארוכה.
מייד כשהמטוס המריא שלפתי את הספר החדש. הייתי מרותק לחלוטין. הסיפור האוטוביוגרפי של האנק היה משולב עם חזיונות, חלומות אישיים, רומנטיקה והיסטוריית התרבות הפולינזית. קראתי את הספר בנשימה עצורה. פעמים רבות לא יכולתי שלא להזדהות עם התובנות והמסרים החברתיים, הרוחניים והאקולוגיים שלו. נאלצתי להפסיק מדי פעם, לבהות בעננים מבעד לחלון המטוס, למחות דמעה ולנשום עמוק. לעכל. חשתי הפתעה ואפילו הכרת תודה על כך שלעוד מישהו בעולם היו מחשבות, חוויות ואבחנות דומות לאלו שהיו לי כל חיי. הדבר נתן לי תקווה: אולי אחרי הכול אני לא כל כך בודד ומוזר...
קרוב לסופו של הספר ציין מר ווסלמאן שהשתתף בסדנה שמאנית בהנחייתו של מורה ושמו מייקל הארנר. לא הקדשתי לכך הרבה תשומת לב, כי עדיין לא הכרתי אפילו את המילה "שמאן". אבל המצב הזה עמד להשתנות במהרה. כחודשיים אחר כך, בניו יורק, כשעלעלתי בקטלוג האירועים הקרובים של New York Open Center – מרכז עירוני הוליסטי לצמיחה אישית ולפרקטיקה רוחנית – נתקלתי במודעה על סדנת סוף שבוע למתחילים בנושא שמאניזם בהנחיית אותו מייקל הארנר. נו, זה היה עוד "צירוף מקרים" שלא יכולתי לעבור עליו לסדר היום, לכן החלטתי להצטרף לעוד כמאתיים איש, באולם כדורסל ענק בבית ספר בעיר. הקהל היה גדול, מעורב ופטפטני. מייקל הארנר, שהיה בצעירותו אנתרופולוג, ייסד את "ליבת השמאניזם", מיזוג של אמונות, טקסים, נהלים ותהליכים מתרבויות שונות בעולם, שהוא התאים אותם להבנות ולתפיסות של אנשי המערב. הארנר היה איש בשנות השישים לחייו, עטור בשיער וזקן לבנים, חייכן ובעל מבנה גוף רחב, והרכיב משקפיים כבדים. הוא היה חמוש בתוף וישב בקצה המרוחק של החדר. הוא הכיר לנו, בטיפת הומור וגם ברצינות גמורה, את העולם של Core Shamanism – "ליבת-השמאניזם", שהוא ייסד על סמך חוויותיו האישיות ברחבי העולם בשנות השישים של המאה העשרים. הוא לימד אותנו על הקוסמולוגיה השמאנית, וכיצד לצאת למסעות בעולמות הרוח כדי לפגוש את המורים ואת חיות הכוח שלנו בעולם העליון, העולם האמצעי והעולם התחתון. להפתעתי יצאנו גם למסע אל תוך גופו ואל נשמתו של אדם אחר על מנת לאתר את בעיותיו הבריאותיות ולרפא אותו. מסע שהפליא אותי בדיוקו לגביי ולגבי הרבה משתתפים אחרים.
במסע האחרון בסדנה התחלקנו לזוגות כדי להעביר זה לזה ידע חסוי ותקשורת מועילה לריפוי. אני עדיין זוכר בבירור את החיזיון ואת הרגשות שחוויתי כשיצאתי למסע למען פאט, ש"במקרה" ישבה לידי על הרצפה. שכבתי לצידה, כשכתפינו והאגן נוגעים קלות. כשמייקל החל לתופף, כיסיתי את עיניי ויצאתי למסע במורד שער הכניסה שלי, מנהרת לבה בהוואי שהכרתי מביקורי שם, אל העולם התחתון. לאחר זמן קצר הופיע מולי נחש אנקונדה ענק שמעולם לא ראיתי במציאות. גופו הגדול והשרירי התפתל מצד לצד בבוץ הסמיך שעל גדת נהר, שהבנתי שהוא האמזונס. הגדה הייתה מכוסה בצמחי סוף יבשים וגבוהים. האוויר היה מחשמל, חשתי שיש סכנה גדולה באוויר. הבטתי לכל הכיוונים סביבי. הרחק ממני, על הקרקע הבוצית ומול האנקונדה ראיתי קן ציפור עשוי מעשבים יבשים. במרכזו נחו שלוש ביצים גדולות ולבנות. לא ראיתי את הציפור בשום מקום. חזרתי להתמקד באנקונדה, שהמשיך להתקדם לעבר הקן. היה לי ברור שהוא מנסה לטרוף את הביצים או להשמיד אותן. אבל זה לא קרה. לא הצלחתי לראות את סוף החיזיון. מייקל שינה את קצב התיפוף וכך אותת לנו שעלינו לחזור למציאות שלנו. התאכזבתי.
כשהתיישבנו זה מול זה כדי לשתף את החזיונות שלנו התנצלתי בפניה, כי הייתי בטוח שה"חיזיון" שלי לא רלוונטי. אבל אחרי שהקשיבה לסיפור שלי, פאט עודדה אותי: "במקרה, חזרתי לא מזמן ממסע מדהים ביערות הגשם של האמזונס באקוודור וביקרתי שם שמאנים שונים. האנקונדה הזה חי באזור ההוא והנהר שתיארת דומה למה שאני זוכרת. אני כרגע עובדת על שלושה מיזמים שונים; ייתכן שהביצים מסמלות אותם. אני מאמינה שהאנקונדה מסמל איש שאני מכירה וחושבת שהוא דומה לנחש, והוא מהווה סכנה למיזמים שלי ומנסה להרוס אותם." "זה היה מרשים," חשבתי. היא הודתה לי על כך שאישרתי את החשדות שהיו לה לגבי האיש.
* * *
החיזיון הזה והחזיונות שמשתתפי הסדנה האחרים שיתפו הרשימו אותי עמוקות. הרגשתי כאילו נפתח חלון שמאפשר לי "לראות" לתוך מציאויות אחרות. רציתי עוד – אולי להצטרף למעגל מתופפים שבועי כדי להמשיך בעבודה הזאת. לרוע המזל, הניסיונות הראשונים שלי ליצור קבוצה כזאת נכשלו. כעבור שנתיים חזרתי מהמסע הראשון שלי לאקוודור, בהדרכתם של ג׳ון פרקינס וג׳ויס פארינטה מ-Dream Change Coalition – פאט יצאה "במקרה" למסע באותו מסלול שנים אחדות לפני כן. אחרי שחזרתי מהמסע, השתתפתי בסדנה של שבעה שבועות ששמה הוא Practicing Shamanism, ב-New York Open Center, עם נאן מוס ודיוויד קורבין מ-Foundation for Shamanic Studies. החוויות האלה הובילו אותי לייסד עם עמיתיי את New York Shamanic Circle, שאני עדיין חבר גאה בו.
את ג׳ון פרקינס פגשתי לראשונה בסתיו 1996 בסדנה שהנחה ב-New York Open Center. התלהבותו הכנה, הידע העמוק שהיה לו ממקור ראשון על התרבויות של שבטי השוואר באמזונס, הקהצ'וואה באנדים והפרקטיקה השמאנית באקוודור, ובמיוחד המסר רב העוצמה שהיה לו בנושאי איכות הסביבה ושימורה מצאו להם הד עמוק בליבי. פשוט ידעתי שאני מוכרח לצאת לאקוודור. אל תשאלו אותי למה. לא ידעתי איפה זה. הייתי צריך לחפש את זה במפה. זאת הייתה תחושת בטן טהורה. זאת ועוד, לא יכולתי להסביר למשפחה שלי את ההחלטה הזאת במלואה. הייתי פשוט מוכרח לצאת לשם. גייסתי את שני חבריי הטובים, שמוליק ואריאל, להצטרף אליי. ההחלטה הוכיחה את עצמה כהחלטה נכונה, כי נעשינו "שלושת המוסקטרים" של המסע, חיפשנו הנאה והרפתקאות בכל מקום שהגענו אליו, ובהמשך הספר אתאר קצת מהקורות אותנו. אבל השלישייה הזאת הוכיחה את עצמה גם כמערכת התמיכה החיונית שכל אחד ואחד מאיתנו היה זקוק לה כשאתגרנו את עצמנו במהלך המסע ששינה את חיינו.
באותו חודש מרץ של 1997 פגשתי לראשונה רבים מהשמאנים שלימים עבדתי איתם. בראש ובראשונה את דון חוזה וואקים פינדה, שהשתייך לשושלת של חמישה דורות של "יאצ'אקים" (שמאנים או אנשי רפואה) מהכפר סן חואן דה אילומן הסמוך לאוטבלו, שהפכתי להיות שולייתו. דרך התבוננות בהרבה טקסי עשייה והשתתפות בהם, בסדנאות ובשיחות אישיות, בתיווכה של בתו סוראיה המתורגמנית (הידע שלי בספרדית מוגבל מאוד), שגם היא למדה איתו, הוא העביר לי את מסורות הריפוי העתיקות שעברו במשפחתו. בשנת 2000, ללא הודעה מוקדמת, לעיני רעייתי הנאמנה ומשפחתנו הצופים מרחוק, הוא חנך אותי עם רדת הלילה הקר והכתיר אותי לחבר ב"מעגל של עשרים וארבעה היאצ'אקים של אימבאבורה" במעיין הקדוש והקפוא מגדלנה, שזורם אל האגם הקדוש סן פאבלו על צלע הר הגעש המלא הוד והדר, אימבאבורה. למחרת עשה זאת שוב. הפעם בחדר הטיפולים הצנוע שלו באוטבלו. האירוע היה בלתי צפוי, ובדרך כלל לא עורכים אותו עבור גרינגוס כמוני. מובן שצצו בראשי שאלות וספקות: "למה אני? מה הוא רואה בי שאני לא מזהה?"
מאז ומתמיד נמשכתי לתופעות רוחניות. גם היו לי כמה חוויות ספונטניות, למשל חוויה חוץ-גופית של רחיפה בשעות המוקדמות של הבוקר, חלומות של רחיפה, חלומות על מכשפות וחלומות אחרים שהתממשו, או ידיעה מי מתקשר עוד לפני שהטלפון צלצל. כשהייתי נער וטיילתי עם קבוצתנו בירושלים העתיקה בוויה דולורוזה, קיבלתי חזיונות מפורטים של מלחמות עקובות מדם כשנגעתי בחומות האבן הגדולות והעתיקות, וחוויתי מועקה גדולה וכאב ראש נוראי. שנים לאחר מכן כשהגעתי לפירנצה, הייתה לי חוויית דז'ה וו מופלאה, ידעתי את הדרך למלון שלי מתחנת הרכבת, מעבר לנהר, כאילו גרתי שם לפני כן. הכרתי את אבני הרחוב כאילו צעדתי שם לא מזמן, וכאמן חזותי, לפעמים היו לי חזיונות ספונטניים של ציורים שיש לצייר.
בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים נתקלתי במה שהשמאנים מכנים "ראייה". ידידה הזמינה אותי למפגש עם מורה אינדיאני בשכונתנו. בתרגיל שעשינו בחצר האחורית של הבניין, כשהוא מתופף, שמעתי את קריאתם הקולנית של עורבים רבים וראיתי אותם סובבים אותנו. כששיתפתי, להפתעתי, אף אחד מהמשתתפים לא שמע אותם. אירוע נוסף התרחש בזמן קורס קריאה בכף היד עם ריצ'רד אונגר, שלימים נעשה חבר טוב ושאיתו הנחיתי אחר כך סדנאות בנושא ייעוד החיים, בארצות הברית ובאירופה. במסגרת פיתוח ראיית הנסתר שלנו היה עלינו לגעת באזור מסוים בכף ידו של המטופל ולומר לו מה ראינו בילדותו. התמונות שראיתי היו ברורות וחזקות. הן גם היו מדויקות ומפורטות ביותר, והן העלו אירוע של התעללות מינית שהבחור עבר כילד, חוויה מטרידה מאוד עבור שנינו. יכולת הראייה החדשה שגיליתי מילאה אותי פחד עמוק. אני מניח שעוד לא הייתי מוכן לה ועוד לא ידעתי כיצד להגן על עצמי. אני זוכר בבירור כיצד החוורתי והרגשתי איך הדם אוזל מעורקיי ואת החולשה והישנוניות שלאחר מכן. התופעה הזאת ידועה, והיא מכונה "דליפת אנרגיה". החלטתי להפסיק את הלימודים האלה, אף כי דווקא השתמשתי במתנה הזאת מדי פעם, במידה דומה של הצלחה. באיטיות והודות לאימונים, למדתי איך לשמור על האנרגיה שלי. דון חוזה עזר לי לפתוח את הסכר בפני חזיונות וחוויות אחרות. אבל מה עליי לעשות עם זה?
במבט לאחור, ובפרספקטיבת הזמן הרב שחלף, אפשר להגיד די בבטחה שהחינוך הקיבוצי המשותף שקיבלתי בילדותי המוקדמת, היה ההקדמה וההכנה המושלמת לעקרונות היסוד של השמאניזם שבו אני עוסק משנת 1995. לטוב ולרע, אם אפשר להשתמש במושגים האלה.
בילדותנו קיבלנו חשיפה עמוקה ואינטימית מאוד לכוחות הטבע הבלתי נשלטים וגם לפלאיו האין סופיים של הקוסמוס. נפגשנו עם ארבעת היסודות: אדמה, אש, מים ואוויר, מחזוריות ארבע עונות השנה וארבעת כיווני השמיים. היו לנו מפגשים נפשיים קרובים עם החיים וגם עם המוות. עבדנו ולמדנו עם סוגים שונים ורבים של בעלי כנף וחיות. טיפחנו דמיון יצירתי ללא גבולות. התבוננו עמוקות בלילות בגרמי השמיים. פיתחנו תחושה עמוקה של חיבור להיסטוריה עתיקת היומין של העברים בארץ. הוכשרנו בחריצות רבה ועבודת כפיים קשה. למדנו דבקות בהגשמת רעיונות אידיאולוגיים, את חשיבותה העליונה של הקהילה והמשפחה לעומת הפרט. למדנו שירה, ריקוד ומוזיקה, ואת היכולת לספר סיפורים. השתתפנו בטקסי צופיות ליליים לאור מדורות ולמדנו לבנות מדורות ומחנאות. ועם כל זה, גם חשיפה יום יומית והתמודדות קשה עם הצדדים האישיים והקולקטיביים האפלים של בני האדם, והפחד מהטבע.
נולדתי בקיבוץ בית אלפא בסוף אוקטובר של שנת 1950 – הידועה במחוזותינו כשנת השלג הגדול – בשוליו המזרחיים של עמק יזרעאל הנושק לסחנה, בפתח עמק בית שאן – או בשמו עמק המעיינות. לא רחוק מבית שאן והכינרת. הקיבוץ הוקם על צלע הר הגלבוע המזרחי כדי להתרחק מנחילי היתושים שהפיצו את מחלת המלריה, מחזירי הבר והתנים, ועוד חיות רעות אחרות ששוטטו בחופשיות בביצות העמק רחבות הידיים שקידמו את פני חלוצי הקיבוץ. ההר שלנו, הר הגלבוע, הוא לא סתם הר, למדנו בגאווה, שמוזכר בתנ"ך. זהו ההר שקילל המלך דוד (בסביבות שנת 1010 לפני הספירה) כשהיה שרוי באבל עמוק, לאמור: "הָרֵ֣י בַגִּלְבֹּ֗עַ אַל-טַ֧ל וְאַל-מָטָ֛ר עֲלֵיכֶ֖ם וּשְׂדֵ֣י תְרוּמֹ֑ת כִּ֣י שָׁ֤ם נִגְעַל֙ מָגֵ֣ן גִּבּוֹרִ֔ים מָגֵ֣ן שָׁא֔וּל בְּלִ֖י מָשִׁ֥יחַ בַּשָּֽׁמֶן" לאחר ששמע את הבשורה על מותם של שאול ויהונתן אהובו בקרב עם הפלישתים.
הקיבוץ שלנו היה הקיבוץ הראשון של תנועת הנוער הציוני השומר הצעיר, שהתגבשה בארצות אירופה, והוא עלה לקרקע בנקודה הכי מרוחקת של היישוב היהודי בי"ג בחשוון 1922. את העובדה המכבידה ועתירת הכבוד הזאת דאגו להזכיר לנו יום יום. שלא נשכח חס וחלילה. ענדנו את הכבוד האצילי הזה לצווארנו בגאווה עילאית ובאחריות מרובה, הדומה לגאוותם של הוואספס, צאצאי המהגרים האנגלים שחצו את האוקיינוס על אוניית המייפלאוור אל העולם החדש. בנוסף התגאינו באנשי הרוח, אמנים, סופרים, ציירים, מוזיקאים, פוליטיקאים, אנשי כלכלה וביטחון רבים ששמו את חותמם על החברה הישראלית המתחדשת.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
