רומן חדש מאת ליליאן סלמה נחום "רדופה", ספר המשך ל"נשבעת בדם".
המארז מכיל שלושה ספרים:
_______________________________________________
"לורנזו הוא העונש שלי. לא עצרו אותי אחרי מה שקרה אבל אלוהים דאג שאהפוך לאסירה, אסירה לחיים שלמים של אחד הגברים החזקים ביותר. "
נינה נוימן
עם קריירה מצליחה במשטרה, משפחה תומכת וחיי נישואים מאושרים, החיים שלי היו מושלמים. היה לי הכול. הרגשתי מלאה וחסרת מעצורים. האמנתי באמת ובתמים שאני בת מזל, עד שהבנתי כמה טעיתי.
ברגע אחד איבדתי הכול, באשמתי.
אז ברחתי.
השארתי הכול מאחור כדי להעניש את עצמי על הטעות הגדולה שעשיתי.
בגיל עשרים ושבע, ללא עתיד, כיוון או מטרה, מצאתי את עצמי מתפרנסת מעבודה מגוחכת ושותה במועדונים עד השעות הקטנות של הלילה, כל לילה.
הייתי בטוחה שמצאתי את העונש המושלם, ושוב, החיים הוכיחו לי עד כמה טעיתי.
מפגש לא צפוי עם לורנזו טורנטיני הבהיר לי שהגיע הזמן לשלם על חטאיי. הגיע הזמן להיענש ואיש לא יוכל להציל אותי מהגורל שנקבע לי.
לברוח או להישאר? לסבול או לאהוב? אני לא באמת יודעת. הדבר היחיד שאני כן יודעת הוא, שאין לי דרך חזרה.
היא לא מבינה את הכאב שעדיין חי בתוכי, את חוסר האמון באהבה ובזוגיות. כשהאהבה הראשונה שלך מרסקת לך את הלב, את לעולם לא מחלימה.
ענת גרינברג
אימא שיפוטית.
חוסר ביטחון.
פחד.
הן רק חלק מהסיבות שאני יכולה למנות לכך שחיי הידרדרו לתהום. הנחתי לגבר רע ואלים לשבות את לבי, ולאחר מכן לרסק אותו.
כמעט עשר שנים חלפו מאז שהתחלתי מחדש; בניתי עסק מצליח, קניתי דירה, אך הפחדים והזיכרונות ממשיכים לרדוף אותי.
הבטחתי שלא אתאהב, שלא אביט מעבר לכתפי בכל פעם שאני צועדת לבד ברחוב, שלא אתקרב לגברים שליליים. כמעט והצלחתי, עד שהכרתי אותו והכול השתנה.
רומאו בצ’יאני
משפחה תובענית.
צורך לרצות את כולם.
תחושת אחריות.
הן רק חלק מהסיבות שאני יכול למנות לכך שחיי הידרדרו לתהום. הנחתי לרוע לנצח ולרסק את חלומותיי.
ביום שבו מריאנו טורנטיני החזיר אותי לחיים, נשבעתי בדם והקדשתי את חיי למאפיה האיטלקית.
האמנתי שאיבדתי את התקווה לעתיד טוב יותר.
עד שהכרתי אותה והכול השתנה.
היא החזירה לי את החשק להילחם, לרצות, להאמין ולקוות. היא העניקה לי את הדבר החשוב ביותר שחשבתי שאיבדתי: משפחה.
לצערי, אני יודע שאאבד אותה ביום שבו אגלה לה את האמת על חיי.