קוראים לזה אהבה

"או שתלכי ותשאירי פה את הלב שלי או שתישארי ותשאירי פה את הלב שלך תחליטי".

"את הכי יפה בעולם, נשבע לך, אבל את הרבה יותר יפה כשאת שלי".

קוראים לזה אהבה הוא ספר שיש לו לב, חצי מהלב שלי וחצי מהלב שלכם. כל מי שמכיר אותי מהיום יכיר אותי קצת יותר, וכל מי שלא, אז ברוכים הבאים למחסן הנטוש של הלב שלי.

קוראים לזה אהבה הוא ספר קצת שונה. אין עלילה, אין דמויות, אין משחקים, אין פייקים. הכול אמיתי, הכול מציאותי, ללא שום פרי דמיון.

מעכשיו זה רק אני, אתם והאהבות שלנו. כולם יכולים לקרוא ולהתחבר, להזדהות ולהיזכר והכי חשוב – להבין שמעכשיו כל מה שתקראו, קוראים לזה אהבה.

שי רונאל ג'רבי, יליד 1996 מראשון לציון, נחשף לעולם הכתיבה בגיל צעיר וכתב למגירה. בגיל 28 החליט להוציא לאור את ספרו הראשון – קוראים לזה אהבה.

בספר הוא חושף ומשתף את כל המסע הארוך מהטקסט הראשון בפלאפון ועד העמוד האחרון של הספר.

בין הסיפורים תוכלו למצוא טקסטים קצרים וארוכים אשר זכו למאות אלפי צפיות ולתגובות רבות ברשתות החברתיות.

קוראים לזה אהבה

אהבה אף פעם לא מתה.

ואם היא מתה אז היא מתה מוות קליני כזה עד שהיא קמה שוב לתחייה.

אהבה אף פעם לא נגמרת, היא עוברת מהצגה של רגשות וחוויות להצגה של געגוע וזיכרונות.

אהבה זה כללי מדי וכל אחד יכול לפרש אותה אחרת.

לכל אחד מאיתנו סוג דם ורגש שונה בתוך הלב.

אין דבר כזה אהבה לא אמיתית.

ואם יש דבר כזה אז זאת לא אהבה, זה ריגושים זמניים שמספקים אינטרסים.

אהבה לרוב גומרת לנו את האנרגיות,

מורידה אותנו לקרקעית בלי טיפת אוויר לנשום,

ולפעמים מרגישים שזהו, שהגיע האדם הנכון בזמן הנכון עם הכי הרבה פוטנציאל שהכול יהיה נכון.

אבל לאהבה יש חוקים משלה וכמו תמיד היא מפתיעה.

ולמרות כל החסרונות והסיכונים שיש באהבה, יש מישהו שלא רוצה להתאהב? שלא רוצה שיאהבו אותו בחזרה?

יש מישהו בעולם הזה שלא רוצה להרגיש שייך?

להתחמם בחיבוק של איזה פרטנרית טובה, הכי טובה ויפה בעולם?

לשבת עם השותפה של החיים שלך לשיחה על העבר, לצחוק על ההווה ולחלום ביחד על העתיד.

אהבה לא נמדדת ונספרת בכמות, אלא באיכות.

ואיכות לא נמדדת במילים ובמעשים אלא בחיבור טוב,

ביכולת להבין בלי מילים,

בלהקשיב בלי לרצות,

בלתת בלי חצי אינטרס לקבל בחזרה,

בלתמוך ולפרגן.

אהבה באה לידי ביטוי כשהופכים בעיה של אחד מבני הזוג לפתרון ולא לנטל.

האהבה מטלטלת ומטשטשת.

מובילה אותנו לצמתים שלא פגשנו מעולם.

כולם היו מוכנים לשלם את כל הכסף שבעולם לרופא שיטפל בלב השבור שלנו,

אבל אנחנו שוכחים שהזמן הוא הרופא הכי טוב ללב הפצוע שלנו.

וכמה קלישאות.

נמאס מכל הסיסמאות האלה...

אהבה יכולה להיות הדבר הכי כיף בעולם לרגע קצר או ארוך אבל בשנייה אחת יכולה לגרום לנו לשנוא את כל העולם והכי הרבה את עצמנו.

מי מתנגד לאהבה?

אנחנו נצליח להתמודד ולהיאחז באהבה כלפי אחר רק ביום שנאהב את עצמנו לא פחות ממה שאנחנו רוצים וצריכים שיאהבו אותנו.

אהבה וגעגוע רודפים זה אחר זה.

הדבר שהכי קשה באהבה זה לפחד לדעת שלא אוהבים אותנו בחזרה.

הדבר שהכי קשה בגעגוע זה שאי אפשר לשתף

את מי שמתגעגעים אליו.

אהבה יכולה להיות הכי חזקה בעולם, אבל כשמגיע הגעגוע זה טורף את הקלפים.

אין דבר יותר חזק מגעגוע,

כי הוא מוביל אותנו למין חדר בריחה כזה.

מלא באי־ודאות ובטירוף.

זמן שעוצר ולא עובר.

זיכרונות,

ריח של בדידות,

ומשאיר לב חצוי בזמן שהחצי השני נמצא אצל מי שמתגעגעים אליו, בלי שהוא בעצמו אפילו יודע.

אנחנו מעריצים של אהבה.

את הגעגוע אנחנו פחות מעריצים, אולי רק אם אנחנו יודעים שמתגעגעים אלינו בחזרה.

אהבה זה הדבר הכי יפה וכיף בעולם.

געגוע קצת פחות.

אבל תמיד צריך לזכור שעדיף להתגעגע לאהבה,

מאשר לאהוב את הגעגוע.