ששת הימים של יונתן יבוק

"ששת הימים של יונתן יבוק" - שעלילתו אינה מתרחשת ב-1967, אלא דווקא ב-1973  - מספר את סיפור המאבק לחיים של חייל שנותר פצוע, לבדו, מאחורי הקווים המצריים. הסיפור, שאין לדעת אם אמת היה או שמא בדיה, בוחן את המושגים אחריות ואשמה, מקריות וגורל, תוך שהוא מעלה תהיות באשר ליחסים המתקיימים במשולש אדם-אלוהים-שטן ובאשר ליכולתו של האדם לשלוט בחייו, ולמצער, גם במותו.

ווזניק
ווזניק. הלחם של ווזווז וקיבוצניק. בכל הפלוגה היו שני קיבוצניקים בלבד, וגם הם הגיעו בטעות. כבר ביום הראשון של הטירונות חשו בכך, אורי מ"נתיב'לה" והוא עצמו, כשהוטל עליהם לשאת את הפק"לים הכבדים ביותר. "אתם קיבוצניקים. מגיל אפס עובדים בשדה, אז אין לכם בעיה לסחוב את המקלע אתכם לכל מקום. וקחו איתכם ת'פק"ל טרנזיסטור, שיהיה לכם מה לשמוע בדרך...." לך תסביר לרפי השכל האלה, שאילו הוא ואורי היו כה חזקים, מן הסתם היו נמצאים ביחידה יותר איכותית, ולא בתערובת זו המכילה אוסף של אזרחים שמה שמדביק אותם יחד הוא שמן רובים, חצי חבית של סולר, וטקס חניכה של "שלושים שניות היית כאן, שלושים שניות היית שם."

גם ההמשך לא בישר טובות. כבר בבוקר המחרת, בהשכמה, נוצר המשבר הראשון. ודווקא על ידי אורי. זה לא שאורי רצה לעשות בעיות או משהו. שלא כמו עבור העירוניים המסריחונים, עבורו, השכמה בחמש הייתה עניין של מה בכך. כי מה הבעיה לקום בחמש בבוקר אחרי קיץ של עבודה ברפת של נתיב'לה? אין שום סיבה שבעולם שהוא יסבול בגלל המפונדרקים האלה. והרי הסמל חזר והדגיש שהמחלקה כולה תסבול על כל פאק של מישהו ממרכיביה, ולא מעניין אותו מי, כמה ולמה.

"קומו, זונות," צרח אורי. "קומו, זונות, שלא כל המחלקה תידפק... קומו, זונות, בגללכם נאכל חרא במסדר." גם אם הייתה מידה של היגיון בדבריו, הרי שהקול הקרקרני משהו, לא היטיב עם בעליו. "שתוק, יא ווזניק. לך תזיין פרות במקום לבלבל ת'מוח על הבוקר," נשמעה קריאה. שנייה מאוחר יותר התעופפה לה נעל צבאית שחורה, ובה גרב מסריח, לכיוונו של הרפתן. "אתה תדאג לעצמך, ומי שרוצה לישון, זה בעיה שלו. שימשיך לישון. מי אתה שתקרא לי זונה? מי אתה בכלל שתעיר אותי?"

אורי כמובן לא התייחס. עדיף לא להתייחס לאלה. אם המחלקה צריכה לקום, אז המחלקה צריכה לקום. העירוניים האלה כל כך מפונקים. הוא לא יפסיק לעשות את הדבר הנכון. הוא ימשיך להעיר את המחלקה גם אם ייזרקו עליו אלף זוגות נעליים.

"תקשיב אורי, אתה אולי צודק, אבל לפעמים עדיף להוריד פרופיל ולא להסתבך עם יוסי," הסביר לו אחי את עובדות החיים. "אבל אתה, יש לך ראש קאפס, כמו שאומרים אצלנו היהלומנים. עדיף לדבר עם הלמפה מאשר איתך."

אחי צדק. אחי תמיד צודק. אורי המשיך לקרקר את "קומו זונות" מדי בוקר. ויוסי, בתורו, המשיך לזרוק עליו נעל, ולפעמים אפילו שתיים, מדי בוקר.