עקרונות תורת א-מוסר

"עקרונות תורת א-מוסר" הוא אסופה של סיפורים קצרצרים. המחבר, נוכל ספרותי, משגר את קוראיו לכיוון אחד והולם בהם בסיום מכיוון שני. 

הספר מתחלק לארבעה שערים:

"עקרונות תורת א-מוסר" –  קובץ סיפורים המאופיינים על ידי דמויות המביטות על  הנורמות החברתיות מתוך חוסר שייכות, זלזול, השתאות, או רצון לקבע דפוסים חדשים.   

"עבודת שורשים"- אוסף סיפורונים בנושא יחסים פנים- משפחתיים. אידיליה לא תמצאו כאן.

"שנת שבתון בטיחואנה" - חשבתם שאתם יודעים איך מתנהלת אוניברסיטה? חכו עד שתקראו את אלה. 

"עיר עם תחתית" – סיפורים לאוהביה של חיפה.

שרווד בע"מ
אין אפס. להיות יועץ זה הכי הכי. הכנסה נאה. אחריות מועטה. עצמאות. לא כפוף. ללא כפיפים. מה הפלא שאני שם? אחת לתקופה מתקשרים אלי. לעתים המשקיע. לפעמים אנשיו. הם משלמים היטב, ואני בודק. בודק את השוק. בודק את מצב המוצר. מחווה דעה על המנכ"ל ולא פחות חשוב, על מנהל הטכנולוגיות הראשי.

ברוב הפעמים, דמות המפתח בחברה הוא הממציא, אותו אדם בעל מעוף ודמיון, שברגע של השראה הצליח לחבר בין צורך ממשי בשוק (שבודדים הבחינו בו) ובין יכולות שטרם מומשו. רק לעתים רחוקות הממציא הוא גם המנכ"ל, שהרי חוזקותיו הן החשיבה מחוץ לקופסה, וההתמקדות בצדדים הטכנולוגים, ופחות בצדדים השיווקיים או הניהוליים. על כן, משקיע נבון ידאג למקם את הממציא בעמדת מנהל טכנולוגיות ראשי,ה CTO. עמדת מפתח ששכרה בצדה, הגם שהיא כרוכה בנסיעות רבות.

יואב פלג היה כזה. הוא היטיב לזהות צורך. את הצורך של אנשים שהרוויחו כסף רב להשקיע במשהו שאינם מבינים בו דבר. לאו דווקא על מנת לעשות עוד כסף, אלא על מנת להוכיח לעצמם (ולא פחות מכך לחבריהם ולמתחריהם) שטרם אבד להם מגע ידו של מידאס. גדולתו של מר פלג הייתה לאו דווקא בזיהוי הצורך, שהרי רבים הם השותפים לזיהוי זה. גדולתו הייתה בדרכים היצירתיות שבהן גרם לאותם מצליחנים מחוספסים להקצות מהונם לטובת חשבון העו"ש שלו ולטובת המאזנים של חברות התעופה ששמחו להוביל, במחלקת עסקים, הייטקיסטים נמרצים בדרכם לתערוכה, לפגישת עסקים, או סתם לנופש על חשבון הקילומטראז' שנצבר.

אוטודידקט, בעל מנת משכל גבוהה ביותר ואינטליגנציה רגשית מן המעלה הראשונה, ידע יואב לפרוט על הנימים הרגישים ביותר בנפשם של אלו שעשו את עצמם בעצמם. העדר ההשכלה הפורמלית לא היווה כל בעיה. אדרבא, זהו כלי מילוט חשוב במקרה שיועץ חיצוני כזה או אחר חושף בטכנולוגיה המוצעת איזו הפרה ברורה של החוק השני. בתשומת לב רבה ובחינניות יתרה השכיל פלג לטפל במדענים עצמם. אלו, ידע, אין לקנותם בכסף אלא בחנופה. בעיקר באמצעות רמיזה על קיומן של תופעות בלתי צפויות, השמות לאל את הפרדיגמות הקיימות והדורשות, לצורך הסברן, שינויים תאורטיים בבסיס ההבנה האנושית. וכי מי מדען ויסרב לקחת חלק בחקר תופעות כאלו, שהבנתן עשויה להובילו לאותו פנתיאון שם שוכנים לבטח, עטופים באהבתם הזוגית, ניוטון ולייבניץ, בולצמן ומאך? אכן, גאון הוא יואב פלג. תפוח שנפל לא הרחק מלסטר הנדרשוט, מויקטור שאוברגר ומג'וזף פאף.

אני זוכר היטב את הפעם הראשונה שבה נתקלנו זה בזה. המשקיע, שרכש כשלוש שנים קודם לכן את המיזם שאו טו טו נשא פירות, במחיר מציאה ממשקיע אחר, החל לתמוה על כך שהזמן חלף עבר, עת הזמיר הגיעה והמיזם טרם הניב הכנסות כלשהן. כאדם, שמסתרי הטכנולוגיה רחוקים ממנו כרחוק הוועדה המקומית לבנייה מאחרון הטפסנים, לא יכול היה המשקיע לאתר את הבעיה, הגם שחש בחושיו המחודדים שמשהו אינו מתנהל כשורה. על כן פנה אלי לבדיקת התנהלות הנהלת חברת ההזנק, לאיתור הסיבות להיעדר הרווחים ולגיבוש תכנית שתעלה את המיזם על דרך המלך.

אינני גאוותן. על כן טענתי לפיה זיהיתי את הכשלים המרכזיים בחברה בתוך דקות ספורות אינה נובעת מרצון להרשים את קוראיי, אלא ממדיניותי לדבוק באמת בכל תנאי. רמז ראשון סיפקה לי הביוגרפיה של הממציא, להלן מנהל הטכנולוגיות הראשי, שצבר כבר ניסיון לא מבוטל בהקמתן הסדרתית של חברות פרי המצאותיו ובסגירתן. בבחינה מדוקדקת זיהיתי כשלים לוגיים בין תוצאות של ניסויים שונים, היעדר חלק מניסויי הבקרה הנדרשים, והחשוב מכל, קיומו של שלב אחד בתהליך, שלמרות כל פרוטוקולי ההכנה שנכתבו היה בחזקתם הבלעדית של הממציא ושל בן דודו, אורי, מנהל המעבדה.

כלל נקוט הוא בידי שלא לחוות שום דעה בפגישות הראשונות. בהתאם, הסתפקתי בשאלות הבהרה בלבד בזמן שהקשבתי למצגות הפאוארפוינט הנהדרות שהוצגו ע"י המנכ"ל (איש כספים מוכשר לכשלעצמו), מנהל הטכנולוגיות הראשי, מנהל השיווק, מנהל אסטרטגיות שווקים מתפתחים, ומנהל משאבי האנוש של החברה. כבר בשלב זה הבנתי שגם אם יסתבר בסוף שהחברה איננה עתירת ידע, הרי שניתן יהיה להתנחם בכך שהיא עתירת מנהלים.

בהפסקה הראשונה קפצתי לשירותים, מקום מצויין לארגן בו את המחשבות ולתכנן כמה שעות עבודה תידרשנה בפרויקט זה. בזמן שידי האחת מחזיקה בתיק המסמכים והשנייה מכפתרת נכנס יואב אחרי לשירותים והביט סביבו. דומה שרצה לוודא שאין אנשים נוספים סביבנו. בכיס חולצתו בצבצה לה סכין חיתוך יפנית.

"יש לי הרגשה שאתה לא כל כך אוהב אותי, מה?"

"נכון", אמרתי. "אתה רמאי. ואני לא אוהב רמאים."

פניו התכרכמו. לא יכולתי שלא להבחין באלימותו הכבושה.

ומה אם יעוט עלי מאחור בחמת זעם? עם מה אגן על עצמי? עם השלח שבידי? ממילא הבדלי הגבהים בינינו, למעלה מראש, ומצבי הגופני הדלוח לא השאירו לי סיכוי רב.

הוא לא תקף. במקום זה נעמד על יד הקיר משמאלי ופשפש בשלו.

"תנסה להסתכל על זה קצת אחרת. אני לא רמאי. אני רובין הוד מודרני. לוקח מבעלי ההון ומפזר לציבור הרחב. מגדיל את כמות המועסקים במשק. אתה יודע לכמה חוקרים, לכמה טכנאים, לכמה מזכירות הענקתי מקום עבודה יוקרתי ששכרו בצידו? איך אפשר לבוא אלי בטענות, איך? הרי אתה יודע בדיוק כמוני שיותר משעגלי הטכנולוגיה רוצים לינוק, פרות הקבלנים רוצות להיניק...".

שתקתי. הוא כמובן צדק. אלא שלא יכולתי לומר לו את זה. חייב הייתי להיות לויאלי לנותן העבודה.

כל אחד בברנז'ה יאמר לכם שאני אדם ישר. על כן לא יכולתי להתעלם מהעובדות כפי שנגלו לעיניי, מה עוד שחששותיי התאמתו באותה שיחת שירותים. נחרץ היה הדו"ח שכתבתי. "...אין ספק שאין כלום מאחורי ההמצאה. אולי אפילו חשש להונאה, אלא שיהיה קשה עד מאוד להוכיח...". על רקע הקושי בהוכחת התרמית המלצתי שלא לנקוט באמצעים משפטיים מדממים, העלולים להימשך שנים. "לסגור ולשכוח", קראתי לזה, מחווה לספרו של בן-אמוץ.

המשקיע קיבל את הצעתי וסגר את החברה. הם תמיד מקבלים את הצעותי ככתבן וכלשונן, סומכים על עצמאותי, על היושרה המקצועית שלי ועל חוש הביקורת המפותח שלי. ככה זה כשהשם שלך הולך לפניך.

מאז אותו מקרה בשירותים עברו כבר שבע עשרה שנים. יוצא לי לפגוש את פלג לא מעט. בסך הכל אנחנו מרוויחים יחד לא רע. יואב פלג ממציא רעיון, מוצא לו משקיע ובעקבותיו מקבל תואר CTO ומשכורת בהתאם ואילו אני, בבוא הזמן, דואג לסגירה מסודרת של החברה, ללא האשמות ובלי דיונים משפטיים מייגעים. נראה לי שהשנה נפתח לנו איזה סטארט-אפ בשותפות, הפעם כמשקיעים. כל מה שחסר לנו הוא ממציא.