בין חיים ומוות

בין חיים למוות / אלונה ירדן הוצאה עצמית #הדבורה_הסוקרת_ביבוקס_סיקורים_שעוקצים אנחנו מביאים ילדים לעולם, עוטפים אותם בהמון אהבה, חום והגנה במשך כל שנות הילדות שלהם. משתדלים לשמור להם על התמימות ולחסוך מהם חוויות קשות ואף מוכנים לספוג ולקבל הכל על מנת שלהם יהיה הכי טוב שאפשר. אבל אז הם מגיעים לגיל 18 ואנחנו משחררים אותם בהתרגשות רבה ומפקידים אותם לצה"ל לשמור ולהגן עלינו ועל ארצנו, בתקווה שישובו בשלום. לצערנו הרב ישנם חיילים ששבים, אבל לא בשלום, הם ראו את כל מה שאנחנו ביקשנו להסתיר מהם. הם שמעו את כל מה שאנחנו שמענו וספגנו עבורם ועכשיו הם צריכים להתמודד עם החיים, המוות ומה שבינהם. סגן שגיא מידן חווה אובדן קשה מאוד בקרב שאמור היה להסתיים בקלות ובמהירות. הלם, מוות ופחד שנושא איתו בחלומותיו בכל לילה במשך 3 שנים מהיום ששב מת מהלך משדה הקרב. כל לילה הוא חולם על הקרב, ובכל יום הוא נלחם על מקומו בחיים. מילותיו הכואבות והקשות: "אני לא יכול להתאהב, כי אני מת ומתים לא מתאהבים" נאמרות לטל החוצפנית כדי להזהיר אותה שלא תטפח תקוות שווא לגביו. כאשר טל ארד הידועה בכינויה "טל החוצפנית" נכנסת לחייו כסופת טורנדו, היא מלמדת את שגיא דברים שלא ידע על עצמו. שכבה אחר שכבה קליפות המגן של שגיא נושרות ועולם החלומות שלו מתערבב עם המציאות, בדרכה הייחודית היא מצליחה לחדור לליבו ולראשו, היא מנסה לשקם את ליבו ולגרום לו לפעום מחדש. האם ליבו של שגיא יעמוד באתגר? האם יחזור מן המתים למען האהבה? האם למענו? האם שגיא יצליח איי פעם למצוא את דרכו לאושר? אלונה שוב מדהימה ועושה זאת בענק, היא נכנסת אל תוככי הנפש הפגועה ומצליחה לבנות סיפור מרתק שלוקח אותנו למחוזות אחרים גם אם פחות נעימים ועם כל הקשיים, היא מעניקה זווית ראיה מעולמם של בניינו, חיילנו הפגועים ומשאירה את הקורא להרהר בקשיים ובהתמודדות היומיומית שלהם. בסוף הסיפור היא שולחת אותנו לשמוע את השיר "אור גדול" של אמיר דדון. השיר הזה קיבל משמעות הרבה יותר גדולה עבורי ולעולם אשמור לו מקום של כבוד בליבי. ממליצה להתכונן למסע מחונן, מסע קשה אל האמת הנסתרת של הנפש הרגישה ולרוץ לרכוש את יצירת המופת המדהימה הזאת.

בין חיים ומוות מאת: אלונה ירדן הוצאה עצמאית ואוו איזה ספר! אם לומר את האמת הייתי סקפטית, קראתי סקירות עליו, אבל איך אומרים "זה לא נגמר עד שהדבר השמנה שרה" ?? קראתי וקרסתי לתוך עצמי. שגיא, סגן, הלום קרב קשה שחיי את חייו בתוך שדה קרב מתמשך. מערבב מציאות וחלום וכל לילה חוזר חזרה לאותה אשמה על כך שהוא נותר בחיים ללא חייליו. טל, שותפתה של אחותו הקטנה פורצת לחייו בשפל הכי נמוך שלו. היא חודרת את הקליפה גורמת לו לראות את עצמו שוב. הסיפור עוצמתי ומפתיע, רגיש וצועק. פשוט נפלא, נפלא ושוב נפלא! תקראו ותחזרו לקרוא שוב ושוב, ספר חובה! שאפו אלונה כל הכבוד?? נתתי לו ?????????? בסולם הדבורים #הדבורה_הסוקרת_ביבוקס_סיקורים_שעוקצים

בין חיים ומוות | אלונה ירדן "לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים...." (אוסקר ווילד) אין ספק שסגן שגיא מידן מתהלך על אוטומט בשלוש השנים האחרונים, חזר מקרב קשה מאוד בו איבד את חבריו ויחד איתם את משמעות החיים. לאחר ניסיון כושל לנסות לרצות את הסביבה שלו ולנסות לחזור לשגרת חיים "נורמלית" הוא מסגל לעצמו שגרה מלאה בזיכרונות, סיוטים חלומות, כאב, אובדן וצער. לעיתים הוא מרגיש שזהו העונש הראוי לו לאחר המקרה וכך הוא מתמודד. כל לילה מחדש הוא חווה את האובדן מחדש, ומתמודד אם השאלה, מה היה אם. כאשר טל מגיעה אליו הביתה, היא לא מתהלכת סביבו על ביצים ואומרת את כל מה שיושב לה על קצה הלשון, גורמת לו להרגיש חשוף מולה, מצליחה להסיר ממנו שכבה אחר שכבה ולחדור את החומה שבנה סביב ליבו. הסערה שבה היא נכנסת לחיוו גורמת לשינוי מרענן להתרחש..... סיפור מרגש, קורע לב ואמיתי אשר מעמיד אותנו פנים מול פנים מול המציאות הקשה שחווים לא מעט מחיילנו הגיבורים. ???????? #הדבורה_הסוקרת_ביבוקס_סיקורים_שעוקצים בסולם הדבורים ????????

??סקירה?? בין חיים למוות/ אלונה ירדן מאז שהפכתי לאמא לפני כעשר שנים, יש בי חולשה לחיילים וחיילות. מן רגישות יתר שכזו. הלב שלי יוצא אליהם. וכתושבת הדרום על אחת כמה וכמה בתקופות לחימה, "סבבים" למיניהם. כשאני שומעת על חייל שנהרג זה מפרק אותי. למה ההקדמה הזו? כי היום אני מכה על חטא... אף פעם לא כאבתי את אלה שנשארו בחיים, אבל מתים מבפנים. הלומי הקרב והסובלים מפוסט טראומה. הספר של אלונה הוא מראה עבור כולנו. זהו מסע אל נבכי הנפש של החברה הישראלית. אל אמיתות כואבות עד העצם. אל התמודדויות יומיות קשות של לא מעט מטובי בנינו. כי גם אם נטמון את ראשינו בחול ונתעלם מהמצב, זה לא ישנה את העובדה הנוראית שלא מעט מסביבנו חוזרים בכל יום אל התופת שחוו. השאלה שחוזרת על עצמה בראשי מהרגע שסיימתי לקרוא את הספר היא האם יש משהו שאנחנו, כיחיד ו/או כחברה, יכולים לעשות למענם? על מנת להקל ולו במעט על התחושות הנוראיות שהם נאלצים לחיות איתם? על התמונות המזעזעות שעוברות מול עיניהם? אל מול הריחות הנוראיים הנישאים בנשימותיהם? על תחושות האשמה וההלקאה העצמית שמלווה אותם? החשיפה בסיפור אל עולמם של אלו מטלטלת את הגוף והנפש. לפני כשלוש שנים חווה שגיא קרב שסופו מר ורע. מאז הוא מסוגר בביתו עם פוסט טראומה. כולם מסתובבים לידו כאילו הולכים על ביצים. במשך הזמן הוא למד איך לתעתע במשפחתו ולגרום להם להאמין שהוא "בסדר", פרט לבקרים שבהם הוא קם צורח מעוד חלום. טל החצופה נכנסת לחייו בסערה גדולה ובדרכה הייחודית היא לא משאירה לשגיא הרבה מרחב תמרון. היא צינית, מצחיקה אבל יותר מכל היא אמיתית ולא בוחלת באמצעים כדי לגרום לשגיא להתמודד עם הכל ומול כולם. אלונה הצליחה בדרך שהיא לא אחרת מיצירת אומנות להעביר את התחושות והרגשות בצורה כל כך מדוייקת ומוחשית שלא פעם מצאתי את עצמי חווה יחד עם שגיא את הקרבות, החלומות והמלחמות. המלחמות של הלילה אל מול המלחמות של היום. חוויתי רגעי מתח ועצבים. חוויתי רגעי כאב ובכי. חוויתי רגעי משבר. חוויתי לבטים וקבלת החלטות. חוויתי רגעי הארה ולמידה. חוויתי צחוק. והכי חשוב חוויתי תקווה. כי בסוף הספר כאשר אלונה מבקשת להאזין לשיר "אור גדול" של אמיר דדון המוכשר, היא פירקה אותי לגמרי! מצאתי את עצמי עם צמרמורת ובוכה. פרקתי את כל הרגשות שצפו בי במהלך הספר וכאילו המילים בשיר השלימו לי את התמונה. השיר קיבל משמעות. אסכם ואומר שלמרות שלעיתים התיאורים לא פשוטים, למרות הנושא הכאוב, חד משמעית- זהו ספר חובה! ?????????? + בסולם הדבורים!