אבנים שישבנו עליהן בנערותנו

"בערב הבטיחה לי אמי כי אנו נפרדים לזמן מועט, והפיגה לחלוטין את חששותיי מהנסיעה. כן הורתה לי כי מעתה עליי לקרוא לה 'דודה', שהרי אני בחזקת יתום, וביקשה ממני לתרגל זאת. הרעיון שעשע אותי מאוד, ובהמולה הגדולה לא נתתי דעתי לפרידה ממנה. רק לאחר שסופחתי לחבורת ילדים נפנפתי לה בידי וקראתי לעברה בצחוק גדול 'שלום דודה'. היא השיבה בנפנוף וצחקה גם כן. מי יכול היה לשער כי פרידה משעשעת זו תארך קרוב לתשע עשרה שנה?!" בן שש בלבד היה מיכאל כהנא כשהוריו שלחו אותו מעליהם להצילו מציפורני הנאצים. קורת חייו כילד רך בשנים ובעשורים שלאחר מכן כמו מגלמים את התהפוכה ההיסטורית האדירה שעבר העם היהודי במאה ה-20. מנווד באירופה הבוערת לפקיד בכיר בישראל המתחדשת, ממעפיל לא חוקי המגורש לקפריסין לחייל ששחר את ירושלים, מנער המפרנס את עצמו למחדש החיים היהודיים בשומרון. בשפה עשירה ומדויקת מגולל מיכאל את המאבק לשחרור הוריו הכלואים מאחורי מסך הברזל ומנתח באיזמל חד את חייו במקום שהיה לו לבית חלופי, קיבוץ חפץ חיים. בסיפור חיים פרטי, דרמתי ואמיתי משקף מיכאל את הסיפור של כולנו. נושאים קשורים: ששת הימים, שחרור הכותל, טרסניסטריה, ילדות בקיבוץ, מחנה עתלית, קפריסין, העפלה, מסך הברזל, התיישבות ביו"ש.