שירי "מכונת העצמות" כתובים בעברית אורבנית ובועטת. זו שירה בוטה ולא מתפשרת שאינה נענית לכללים המקובלים, ושהגיוון שלה - תנודה בין שירה וליריקה לבין פרוזה ומלל יום-יומי, כתיבה ממוקדת לעומת כתיבה מעט אניגמטית - יוצר מארג אומנותי ייחודי שאליו יימשכו גם כאלה שאינם חובבי שירה מושבעים. הכותב, כך נדמה, צולל דרך הטקסטים הכנים אל תוך נפשו שלו, כאילו מנסה לפענח את 'הצופן' שלפיו תודעתו עובדת. כשהוא עושה זאת, אי אפשר שלא להתבונן בו, ואולי בעצמנו.