זֶה סִפּוּרָם שֶׁל שְׁנַיִם: כֶּלֶב חָמוּד בִּשְׁלוֹשָׁה צְבָעִים בְּשֵׁם אוֹסְקָר וְהַבְּעָלִים שֶׁלּוֹ, וִיקִי, שֶׁבּוֹ מְתֹאָרוֹת עֲלִילוֹתָיו שֶׁל אוֹסְקָר מִיּוֹם שֶׁנִּנְטַשׁ בַּמִּדְבָּר כְּשֶׁהָיָה בֶּן שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים וְעַד יָמֵינוּ אָנוּ.
וִיקִי אוֹהֶבֶת אֶת אוֹסְקָר מְאוֹד, וְאוֹסְקָר אוֹהֵב אֶת וִיקִי מְאוֹד,
אֲבָל אַט-אַט הוּא גָּדֵל כָּל כָּךְ הַרְבֵּה עַד שֶׁוִּיקִי
מַתְחִילָה לַחֲשֹׁב שֶׁהוּא זָקוּק לְמֶרְחָב, לָרוּץ בּוֹ
וּלְשַׂחֵק, וְלֹא לְדִירָה קְטַנָּה בָּעִיר.
בְּעֶצֶב רַב הִיא מַחְלִיטָה לִמְסֹר אוֹתוֹ
לְמִשְׁפָּחָה מְאַמֶּצֶת בַּחַוָּה. הַאִם וִיקִי תַּצְלִיחַ
לְהִפָּרֵד מִכַּלְבָּהּ הָאָהוּב? הַאִם אוֹסְקָר יַעֲדִיף
אֶת הַמֶּרְחָבִים וְהַחֹפֶשׁ עַל פְּנֵי בְּעָלָיו? כָּל זֹאת וָעוֹד
בַּסִּפּוּר מְלֵא הַקֶּסֶם הַזֶּה.
זֶהוּ סֵפֶר מָתוֹק הַמְּגוֹלֵל סִפּוּר אַהֲבָה בֵּין כֶּלֶב לְבֵין
הַבְּעָלִים שֶׁלּוֹ. מָה שֶׁהֵחֵל בְּאַהֲבָה מִמַּבָּט רִאשׁוֹן בֵּין
אוֹסְקָר לְבֵין וִיקִי, הוֹפֵךְ לְקֶשֶׁר בַּל יִנָּתֵק בֵּינֵיהֶם.
תֵּאוּר קוֹרוֹתָיו שֶׁל הַכֶּלֶב הַשּׁוֹבָב, שֶׁנַּעֲשֶׂה לַעֲנָקִי כְּמוֹ סוּס פּוֹנִי, הוּא מְשַׁעֲשֵׁעַ, מְחַמֵּם לֵב, מְעַנְיֵן וְנוֹגֵעַ. בָּרֶקַע עֲרָכִים רַבִּים שֶׁל חֶמְלָה, חֲבֵרוּת, אִמּוּץ בַּעֲלֵי חַיִּים, מְסִירוּת וְנֶאֱמָנוּת.
כְּשֶׁאוֹסְקָר נוֹלַד, הוּא נִנְטַשׁ עִם אֶחָיו בַּמִּדְבָּר. מִישֶׁהוּ עִם לֵב טוֹב הִצִּיל אוֹתָם וְלָקַח אוֹתָם לַאֲרִיאֵלָה, אִשָּׁה מְפֻרְסֶמֶת שֶׁעָסְקָה בְּהַצָּלַת חֲתוּלִים וּכְלָבִים.
לַמָּקוֹם הַנִּפְלָא הַהוּא הִגִּיעָה וִיקִי, שֶׁחִפְּשָׂה כֶּלֶב, וְשָׁם פָּגְשָׁה כֶּלֶב שְׁמַנְמַן וְשׁוֹבָב בֶּן שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים. זֹאת הָיְתָה אַהֲבָה מִמַּבָּט רִאשׁוֹן.
לַכֶּלֶב הָיוּ שְׁלוֹשָׁה צְבָעִים: חוּם וְלָבָן בַּגּוּף וְשָׁחֹר בַּפָּנִים וּבָאָזְנַיִם.
הַכֶּלֶב הֵמֵס אֶת לִבָּהּ, וְהִיא בָּחֲרָה לִקְרֹא לוֹ אוֹסְקָר, שֵׁם נֶהֱדָר לְכֶלֶב מְיֻחָד.
הַשְּׁנַיִם גָּרוּ בְּבַיִת קָטָן בָּעִיר.
אוֹסְקָר לָמַד מַהֵר לֹא לַעֲשׂוֹת פִּיפִּי אוֹ קָקִי בַּבַּיִת. הוּא יָצָא שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם לְטִיּוּל, לִפְעָמִים אֲפִלּוּ אַרְבַּע, וּבְכָל פַּעַם שֶׁיָּצָא שִׂחֵק, הִתְרוֹצֵץ וְרִחְרֵחַ בְּכָל מָקוֹם.
בְּכָל פַּעַם שֶׁאוֹסְקָר עָשָׂה פִּיפִּי אוֹ קָקִי בַּחוּץ, וִיקִי נָתְנָה לוֹ פְּרָס טָעִים, וְהוּא קִבֵּל אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה וּבָלַע אוֹתוֹ בְּתֵאָבוֹן.
כְּמוֹ כָּל גּוּר, אוֹסְקָר אָכַל כָּל מָה שֶׁמָּצָא בַּבַּיִת: נַעֲלַיִם, סְפָרִים, רָהִיטִים, קִירוֹת וּדְלָתוֹת, עַד שֶׁהָרַס אֶת כָּל הַבַּיִת. וִיקִי חָזְרָה מֵהָעֲבוֹדָה וְרָאֲתָה אֶת כָּל הַבָּלָגָן בַּבַּיִת. "אוֹסְקָר, אוֹסְקָר! מָה עָשִׂיתָ?" קָרְאָה לוֹ.
אוֹסְקָר הִסְתַּכֵּל עַל הַבָּלָגָן שֶׁעָשָׂה בַּבַּיִת בְּפָנָיו הַקְּטַנּוֹת וְהַמְּתוּקוֹת, הָיָה נָבוֹךְ מְאוֹד וּבְעֵינָיו אָמַר, "מִצְטַעֵר, אִמָּא".