ארגמן במערב

תקציר

אורית מוטעי - ארגמן במערב

הוצאה לאור: הוצאה עצמית ז'אנר: רומן | רומן רומנטי מספר עמודים: 226 סופרת: אורית מוטעי שכתבה ספרים גם בשם העת קתרין אוורסון

ארגמן במערב

רומן עוצר נשימה, מדהים בעוצמתו, מלא בסודות אפלים נקמה ותשוקה, המגולל את סיפור אהבתם הבלתי אפשרית של אמילי וטיילור. הסיפור מתרחש בויומינג . לאחר סיום מלחמת האזרחים בארצות הברית, הארץ שסועה וחרבה, מלאה בתככים סכסוכים ושאיפות, ומתפרש על פני המרחבים של המערב הפרוע, המסוכן והפראי. אמילי שנולדה לזונה, וגודלה בידי מיטשל המשוגע, כילדת פרא יפהפייה ותמימה, כשהם משוטטים בהרי הרוקי. כעת שבויה בידיו של טיילור ברקהארט הבוקר הקשוח. בנו ויורשו של בעל החוות העשיר והחזק באזור. המפגש בין טיילור לאמילי יוצר פיצוץ, מוות ומוביל לנקמה אכזרית. טיילור נשבע שינקום בכל מחיר! אמילי שונאת את טיילור בכל ישותה, ואחר מתאהבת בו אהבה אנושה ובלתי אפשרית. הרומן משרטט בתאורים חיים, סערות, יצרים גועשים, מאבקים, אהבות ושנאות, של הדמויות השזורות יחדיו בסבך בעיות וסכסוכים. בתקופה טעונה במלחמות האדם הלבן, על טריטוריות בארצות הברית מול העמים האמרינדים. המדאם, שסודות אפלים מעברה, כובלים אותה במציאות אכזרית. האצ'ר המתבודד. ג'והן המאוהב בקסנדרה. מיטשל, המאבד את שפיות דעתו לאחר נקמת האינדיאנים. ג'וזף העבד המשוחרר. ברברה השטנית. וב. באואר, איש עסקים עשיר ומושחת, שאינו בוחל בדבר כדי להשיג את מטרתו. "ארגמן במערב", ספר סוחף ורב תהפוכות, על התמודדותה של אישה אחת מול גורלה, הוא ספרה השמיני של אורית מוטעי. ספריה הקודמים יצאו תחת שם העט קתרין אוורסון, וזכו להצלחה מדהימה. הסופרת אורית מוטעי אשר ידועה גם בשם העט קתרין אוורסון ספרים נוספים: לכודים, 14 ימים באיסלנד, האוצר.

פרק ראשון

פרולוג
שנות החמישים של המאה ה19 ויומינג
דבר לא זז בשעת צהריים מאוחרת, האויר היה חם ומהביל. עלים יבשים
בגוון של נחושת וארד היו פזורים על האדמה. מאותם ימים של יובש
קיצוני. כל רעש לא נשמע, מלבד קול שקשוק גלגלי העגלות המתנהלות
בעצלתיים, מובלות על ידי סוסי משא עייפים. מאחורי הרי ויומינג, היתה
תלויה החמה, כדור עגול וכתום. פסי בורדו וסגול נפרשו על המרחבים,
ושמי המערב נצבעו ארגמן עמוק. העגלות קיפצו על האדמה, לעיתים
חרקו, הכיסוי הלבן היה מאובק מימי מסע ארוכים ומלאי תלאות.
מתוך הפתח העגול בצבצו ראשיהם של ילדים סקרנים, בנים למשפחות
שחיפשו עתיד בארץ הנבנית.
"חבורת ברברים," אמר ב. באואר וכמעט וירק על שטיח הבורדו. שבט
האינדיאנים שאיין היה שבט גדול מאוד, בעל לוחמים חזקים עשויים
ללא חת. הם השבו מלחמה שערה על השתלטות הלבנים על אדמתם.
אך אם הם חושבים שהוא מתכוון להתקפל, טעות בידם. הם לא יודעים
עם מי הם התעסקו. ב. באואר, האיש שהתכוון להיות בעל עמדה וכוח
בשאיין בירת ויומינג, ולצבור הון רציני, לא היה גבר שמוכן לוותר. הם
חיו על אדמה זו, הוא ידע את זה. אך מבחינתו היה חייב לסלקם. הוא
רצה באדמה לתוכניות שלו. הם היו כמו קוץ התקוע עמוק בגרונו. כבר
לפני כמה שנים החל מאבק לדיכוי האינדיאנים, וקרבות קשים נטשו.
אך לעזאזל שבט זה היה לוחמני וחזק מאוד. כעת כעסו הלך וגבר עד
לכדי חמה ממשית. לא את ב. באואר או את בעלי שררה אחרים היה

12 | אורית מוטעי
מעניין רצון האינדיאנים. הבהלה לזהב, ויישוב הארץ, במטרה לעשיית
כסף וגריפת רווחים, היתה חזקה מכל. הצבא הדף ככל יכולתו את
האינדיאנים מאדמתם. את ב. באואר עניינה מסילת הברזל שתיבנה. הוא
לא התכוון לבחול באמצעים כדי להשיג את יעדו.
השבט ישב בחלק מהאזור שבו היתה אמורה לעבור המסילה. אך
הארורים סרבו לזוז ממקומם. היחיד ששיתף איתו פעולה במשא ומתן
להעברת השבט, היה אינדיאני בשם ליטל וולף. אך לב. באואר נגמרה
הסבלנות. הוא לא התכוון לחכות לליטל וולף, או לארור אחר שיחליף
אותו. הוא היה חייב לפעול מייד.
"או פרימיטיבים מקוללים!" פלט באואר בכעס והסתובב בחדר
העבודה שלו, כשהוא מדמיין כיצד הוא שוחט את את עורם האדום של
האינדיאנים השנואים עליו. הם עמדו בינו ובין עושרו! הוא היה חייב
לעשות משהו. הוא צלצל בפעמון וקרא לעוזרו האישי.
לא עברו שתי שניות, וגבר כחוש בעל עור חיווריין, מיהר להתייצב לצד
שולחנו. הוא היה נמוך קומה יחסית, עיניו היו עגולות, וצבען היה ירוק
חיוור מאוד. המבט שניבט מהן היה כשל ארנבת מפוחדת. הוא הסתכל
בב. באואר בציפייה כנועה.
"יוסטון," אמר ב. באואר בקולו הרועם, "כפי הידוע לך האינדיאנים
של שבט שאיין מפריעים לתוכניות שלי, אני בהחלט לא מתכוון לעבור
על כך בשתיקה!"
"כן, אדוני." מיהר יוסטון להגיד.
"אני רוצה שתארגן את הצוות שלנו, ותקרא לי כשהם יהיו מוכנים.
תוך יום יומיים אני רוצה שיפשטו על הכפר האינדיאני הגדול של שבט
השאיין."
"הממ... כן אדוני," אמר יוסטון שתפקד כבובה על חוטים של ב.
באואר. אם היתה לו דעה, פחד מבאואר פחד ממשי, ומעולם לא העז
להביע אותה.

ארגמן במערב | 13
"אבל שים לב טוב טוב למה שאני אומר לך יוסטון," המשיך באואר.
הוא לקח סיגר מאצל שולחנו והתעסק בהדלקתו, "אני רוצה שהגברים
יראו כמותם." מלמל.
"כמו מי אדוני?" יוסטון נראה מבולבל.
"כמו האינדיאנים המזופתים של שאיין כמובן."
יוסטון כחכח בגרונו, פניו האדימו תוך שניות, "למה את מתכוון
אדוני?"
"אני מתכוון יוסטון," הוא משך את ההברות לאט, כמו הוא מסביר
דבר מה לילד קטן. להשפיל מישהו כמו יוסטון היה חלק משגרה עבורו,
ולא הזיז במאום לעורו העבה כשל פיל. "שהם יתחפשו." קולו העמוק
רעם, אחר חייך חיוך זדוני. הוא מצץ את הסיגר שבידו ונשף את העשן
בחשיבות. "בצורה זו נוכל לתפוס שתי ציפורים במכה אחת. נכה בהם,
והם יחפשו להתנקם באחד השבטים האחרים. מבין?" עיניו של ב.
באואר נדדו אל כיוון החלון, ונראו נחושות וקשות כצור. "שאיין האלו
עשו יד אחת וכרתו ברית עם שבט לקוטה, אני רוצה לסכסך ביניהם. אתה
יודע איך הסמלים של לקוטה נראים יוסטון?"
יוסטון רצה לומר לו שיש שם נשים וילדים, שזה פשוט לא בסדר. אך
כתמיד האומץ זנח אותו. המילים נתקעו בגרונו והוא לא הצליח לדבר.
הוא ידע מה קורה למי שמכעיס את באואר. באואר היה גבר ממולח
ומפולפל, בעל קירבה לאנשים 'הנכונים'. מלבד זאת אותם אנשים היו
חייבים לו הרבה טובות. באואר דאג שכך יהיה. והוא? הוא היה אף אחד.
סתם עובד זוטר, שבשל אופיו הכנוע הצליח להגיע למשרת עוזרו האישי,
של מי שלדעת הכלל, עומד להיות אחד האנשים העשירים והחזקים
בשאיין. הוא לא היה טיפש, וידע שכל עוד הוא עושה כל שנאמר לו,
ומבצע את העבודה השחורה של באואר, הוא נשאר בתפקיד. מספיק
טעות קטנה מצידו, ובאואר בועט בישבנו ומעיף אותו לכל הרוחות. הוא
היה תלוי במשכורתו זו, לפרנס את אימו החולה שעברה את גיל שבעים.

14 | אורית מוטעי
"כן אדוני," אמר שוב יוסטון שידיו קצת רעדו. מכל תחבולותיו של ב.
באואר, היתה זו השפלה מכל. כשראשו שחוח יצא יוסטון לעשות את
הנדרש ממנו.
באישון לילה, עשרים ושבעה גברים, לבושים חלקית כאינדיאנים של
שבט הלקוטה, וצבועים בצבעי מלחמה על פניהם, יצאו אל עבר מקום
משכנו של שבט השאיין. בסימן מוסכם של המפקד הם הבעירו לפידים
והסתערו.
הלמות הפרסות השועטות על האדמה התערבבו עם צרחות הנשים
והילדים האינדיאנים. הכפר היה גדול מאוד, רבים הצליחו לברוח.
הלוחמים של שאיין השבו מלחמה שערה, אך רבים נרצחו בדם קר.
חלקם היו נשים וילדים קטנים שהופרעו משנתם. בפשיטה על הכפר
נרצחו שבעה גברים, חמישה קשישים, שמונה נשים ושישה ילדים. סך
הכל עשרים ושישה תושבים מהכפר האינדיאני של שאיין, נטבחו בדם
קר.
המכה לאנשי שאיין היתה עצומה, אסון שלא ידע השבט כמותו מעולם.
האבדות נחרתו בליבם לנצח. לאחר שלושה שבועות, מפאת חוסר ברירה
עקרו האינדיאנים למקום מרוחק יותר.
רוח הלילה הקרירה שנשבה, פיזרה את העשן שהתנשא מאוהלי
האינדיאנים, בכפר החדש שהוקם בעמל על ידי אנשי שאיין. שאיין נודעו
כשבט חזק. הגברים היו מיומנים בדברים רבים. אך היו ידועים בעיקר
כציידים גדולים, ותמיד היתה להם אספקת בשר טובה. הלוחמים אצלם
לא נתפסו כחיילים, אלא כגברים בעלי כבוד. המקום היה גבוה יותר
הפעם, וכך קשה יותר להגעה. רוח של מרמור ותסיסה שררה באותם
ימים נוראים שלאחר הטבח על ידי האדם הלבן. אך הדבר שהעסיק את
לב כולם, היה הדאגה לעתידם עם התפשטות והתחזקות האדם הלבן.
מנהיג השבט לא אווה להשתהות יותר, ובאותו הערב קרא להתכנסות

מה חשבו הקוראים? 4 ביקורות

ארגמן במערב את הספרים הקודמים של הסופרת קראתי תחת השם הבדוי שלה קתרין אוורסון, קראתי אותם בנשימה עצורה ארגמן במערב הוא ספרה השמיני וכמובן שישר רכשתי אותו ולא התבדתי . קודם כל הכריכה מעלפת וקסומה ממש עושה חשק לקרוא. הספר מדבר על אהבה אסורה כאשר לכל אורך הספר רואים את הקונפליקט שהגיבורים נמצאים בו והמאבק לא להרגיש את מה שהלב מרגיש . אמילי הדמות הראשית נערה יפיפיה,פראית אשר גדלה בבית בושת ובהמשך גדלה אצל מיטשל המשוגע אשר לקח אותה תחת חסותו . הקשר המיוחד ביניהם ממש נגע לי ללב. בעקבות מפגש שמסתבך ובסופו תוצאות קשות נשבע טיילור לנקום ולוקח את אמילי בשבי. טיילור הוא בוקר קשוח ומחוספס אשר אי אפשר שלא להתאהב בו הוא נלחם ברגשות המתעוררים אצלו ולא מבין שהגבול בין אהבה לשנאה דק ומשובה הוא הופך לשבוי. אהבתי את האופן שבו הדמות של אמילי מתפתחת מנערה תמימה ופראית לאישה חזקה שעומדת על שלה. הספר הזה יגרום לכם לצלול לתוכו ולהכנס לאווירה מומלץ בחום. אסיים בציטוט שאהבתי: "הוא לא יודע מתי ואיך זה קרה, אבל מהרגע שאנחנו עיניו על אמילי בפעם הראשונה באותו חדרון בסאלון של המדען ובזמן שהותם יחד במישורים הפתוחים משהו התחולל בנפשו מבלי לדעת הוא הלך והתאהב באותה אמילי יפה, חושנית בחורה שלא דמתה לשום דבר שאי פעם נתקל בו".

סיפור סוחף ומרגש על אהבה כמעט בלתי אפשרית . המדבר על איך לפעמים אנחנו מפרשים סיטואציה בדרך אחת שנוחה לנו ומתקשים לקבל פרושים נוספים אפשריים. אמילי ילדת פרא שגדלה כמעט לבד טיילור בן למשפחה חזקה ומבוססת נסיבות חייהם מפגישות אותם במקרה ומשם הכל מסתבך .. ״האוירה היתה טעונה. מתח סמיך ועוצמתי השתלט על החדר. טיילור היה גבר שלא היה רגיל להפסיד בחייו, והיה מסוכן אם צריך. כעת חטף מהלומה בחייו, ובפעם הראשונה חש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו. ״ סיפור קצת שונה מהמקובל בזאנר הרומנטי נשאתי את אמילי וטיילור במחשבותיי ובליבי בכל רגע שלא קראתי .. מומלץ בחום .

ארגמן במערב / אורית מוטעי זו הסקירה הראשונה שאני כותבת ולהפתעתי שגם על ספר מהז׳אנר הרומן רומנטי היסטורי שזה לא את מה שאני קוראת בדרך כלל, אז הוא הפתיע אותי ממש, ולטובה! האמת שהתחלתי לקרוא בלי צפיות ובלי שום המלצה, ידעתי שזה סיפור רומנטי היסטורי, אך לא שום דבר אחר, אפילו התקציר שלו לא קראתי, וככה התחלתי את הספר המדהים הזה, בעמודים הראשוניים עצרתי ואמרתי לעצמי (למה לעזאזל אני נכנסת?), ואז התחיל סיפור הילדות הקשה והמרגש של אמילי הקטנה, שנולדה לחיים קשים ובתקופה עוד יותר קשה, היא הייתה צריכה להתמודד עם העולם לבדה כשעדיין הייתה ילדה, בלי הורים, בלי בית ולמעשה בלי כלום, ואז היא פוגשת גבר מבוגר בשם ״מיטשל״ שאיבד את משפחתו בצורה אכזרית עד כדי כך שזה גרם לו להיות חולה פיזית וגם נפשית, שניהם בלי בית ובלי משפחה, לשניהם אין כלום, אז הם פשוט הופכים משפחה אחד עבור השנייה. יום אחד מיטשל החולה נקלע לצרות שמאיימת על חייו, אמילי שרואה בו המשפחה היחידה שלה מתערבת כדי להציל אותו ותוך כדי כך הופכת לשבויה של לא אחר מאשר הבוקר הזועם והקשוח טיילור, שרק רוצה לנקום בה ובמיטשל, אך גם הוא לא היה יכול להתעלם מהיופי והחושניות שלה. תוך כדי קריאה הייתי במתח, לא יכולתי לעזוב את הספר, פשוט נקשרתי אליו ורציתי להמשיך ולראות איך זה מתקדם, הייתי מסוקרנת ומלאה ברגשות שונים, הספר הזה בהחלט מומלץ, אהבתי מאוד. זה הציטוט מהספר שגרם לי להתרגשות ומתח וגם תחילת העלילה בספר: ״ידו נשלחה יציבה וסחטה את ההדק, כשלפתע משום מקום הגיחה בחורה צעירה ונעמדה מולו. היתה זו אותה בחורה שראה קודם בסאלון. אצבעו נעצרה על ההדק, אותן עיניים גדולות וענבריות, הממו אותו לשניה, המבט היה רך וזהוב ועם זאת נוקשה וחסר פשרות. עיניים כה אמיתיות עד שטיילור לרגע התבלבל. ובפעם הראשונה בחייו של טיילור ברקהארט, הבוקר הקשוח, שיכולות הקליעה שלו התפרשו מעבר למדינת ויומינג, ידו רעדה והוא לא היה מסוגל לירות.״

הספר הזה תמטם אותי. כן, זו המילה. אם לדבר בכנות שרק התחלתי לקרוא את הספר חשבתי לעצמי ״לאן לעזאזל נכנסתי״? בהתחלה שקלתי לנטוש אותו אבל הביקורות עליו היו כל כך טובות שהייתי חייבת להבין למה אז המשכתי לקרוא עוד קצת.. עד שלא הצלחתי לשחרר את הספר מהידיים. ??????? זו אומנם לא הפעם הראשונה שאני קוראת רומן היסטורי אבל זו הפעם הראשונה שאשכרה עפתי עליו. אהבתי לקרוא על השינוי של אמילי שהפכה מילדה תמימה לאישה מודעת שעומדת על שלה ומתמודדת עם הכל ועם כולם ושמה אותם במקומם. הספר מתעסק בסיפור אהבה שמתחיל כמסע לנקמה. אמילי, היא ילדת טבע שגדלה בתנאים שאינם תנאים ולימדה את עצמה לא לוותר ואיך להסתדר. פוגשת יום אחד את מיטשל שגם הוא חסר כל בידיוק כמוהה, מאותו רגע הם נעשים בלתי נפרדים והופכים למשפחה אחד של השניה. ?? ״ מי שהיה רואה את הזוג היה נדהם מהבחורה היפהפייה, ומייד נרתע מהגבר שנראה בפירוש כמשוגע. מיטשל היה חולה. הוא חלה בעבר, פעמים רבות, וגם היא. אך הם תמיד הצליחו להבריא, אחד היה מטפל בשני ״ כאשר מיטשל מסתבך עם האיש הלא נכון- חייו מונחים בסיכון ואמילי מוכנה לעשות הכל כדי להגן עליו כולל להילחם עבור החירות שלו בגופה. טיילור רוצה לנקום בכל מחיר ולוקח את אמילי איתו כשבויה. אמילי שונאת את טיילור בכל ליבה אך זה ידוע שהקו דק בין שנאה לאהבה.. ??"ואף כוח לשנוא אותו לא היה לה." ??"היא הסירה את הרדיד שנתנה לה קסנדרה, חלצה את נעליה וכובעה, ופרמה את הסיכות משערה. כעת דמתה לילדת הטבע שהיתה תמיד, חופשייה ומאושרת."