בובת האשבול

עצרתי את היום  
 
עָצַרְתִּי אֶת הַיּוֹם
לְעַכֵּל אֶת עֲלִילוֹת הַזְּמָן.
גַּם הָרוּחַ עָצַר אֶת 
רִיצַת הָעֵצִים שֶׁהִתְאַבְּנוּ
כְּלֵב קָשֶׁה, מְסָרֵב לְהַאֲמִין
שֶׁקָּרָה - - -

מְלַקֶּטֶת מִלִּים שֶׁהִתְפַּזְּרוּ בִּי
חֲלָלִים חֲלָלִים
מְנַסָּה לִבְנוֹת מֵהֶם שִׁיר
שֶׁיְּבַטֵּא אֶת הַשְּׁבָרִים
יַאַסְפֵנִי מִבֵּינֵיהֶם.

צִפּוֹר מְצַוַּחַת מִבֵּין הֲרִיסוֹתַי.
 
בובת האשבול - ספר השירים השמיני של רחלי אברהם-איתן, נולד לאחר הפרידה הקשה מאחותה ברוריה ממחלת הסרטן. הספר כולל חמישה שערים: "בובת האשבול", "לזכרם", "סטינו מעץ הדעת", "חצי עולם" ו"בתלמי יצירה". בספר 110 שירים ואחרית דבר מאת פרופסור הלל ברזל, שניתח את השירים במבט כולל ובהתבוננות בשירים נבחרים. הציטוט שלהלן מתמקד בספר בובת האשבול:

"ספר השירים שלפנינו הוא דוגמה טובה לפריצת דרך, מתוך שליטה באופני מבע מרובים, תוך הקשבה דרוכה לכל מה שהמסורת עשויה להעניק...

מוצאים בשירתה עולם ישן, המנחיל מורשת מצוינת משירת תימן ופיוטי קודש, לצד עולם מודרני בעמידה על כתפי ענקים ועמם פוסט-מודרניזם, המתיר פריצוֹת דרך אישיות לחלוטין ומקוריוּת מפתיעה. החיבור בין ז'אנר לז'אנר בשירתה הוא מתוך חירות ובחירה. עבר, הווה ועתיד הגנוזים באותיות י ה ו ה נוכחים בשירה בזרימה מתמדת. הלשון עשירה ומורכבת מכל רובדי השפה: הלשון התנ"כית באווירת קדומים ביחד עם שפת המודרנה והפוסט-מודרנה, במונחים של תקשורת אלקטרונית ובמערבל, המערבל את כל הרבדים במעשה השיר, במעמדו המוחשי ובסמליותו. 
כל החיבורים מצויים בתנופה מתמדת של חידוש, של מסע והסתערות על נופי נפש ומסעות מתפעמים לנופי מראות מן הטבע...  נדבך על גבי נדבך, ספר השירים בובת האשבול, שנוסף לבוקר ירוק (1997), קרן עין כחולה (2000), נופי הבית (2003), מעלית אל הים (2005), מחזור אור שיר ואישה (2009), סימפוניית אביב (2011), להעיר את האנזימים (2011)

ספריה הקודמים של המשוררת - בתוספות פואטיות פרי מחקר ולימוד מתמשכים; פואטיקה ושירה בהעשרה הדדית ובחדשנות. לפנינו מפעל פיוטי ססגוני, רב-כיוונים, המבטיח המשך בתמורה וברציפות."

בובת האשבול
 

לְיָעֵלִי בֻּבָּה עוֹצֶמֶת עֵינַיִם בִּשְׁכִיבָה.

בּוּבּוֹתַי פָּעֲרוּ עֵינַיִם בִּתְמִיהָה

אַף שֶׁנִּסִּיתִי עַל מַצָּע עֲלֵי הַתִּירָס

בֵּין הַשּׁוּרוֹת הָאֵינְסוֹפִיּוֹת

לְיַשְּׁנָן.

שָׁם שִׁכַּנְתִּי גַּם אוֹתִי.

צִיַּרְתִּי קִלְחֵי בּוּבּוֹתַי

פְּרָחִים לְבָנִים וּסְגֻלִּים

כְּשִׂמְלוֹתֶיהָ שֶׁל אֲחוֹתִי

צַמּוֹת קָלַעְתִּי מֵחוּטֵי הַעֱלִי

שֶׁל זְהַב תִּפְרְחוֹת הָאֶשְׁבּוֹל

הַגּוֹלְשִׁים בְּרִפְיוֹן

עַל כִּתְפֵי הַקֶּלַח

נָפַחְתִּי בָּהֶן עֶדְנַת יַלְדוּת

וְנָשִׁיּוּת רִאשׁוֹנָה

כְּפִּגְמַלְיוֹן בְּגָלִיתֵיאָה

הָיָה גּוּפִי כְּתִפְרַחַת בָּאֶשְׁבּוֹל

וּפָנִים יָפוֹת בְּצִיפַת הַתְּשׁוּקָה

שֶׁל נַרְקִיס וְאֶקוֹ

הוֹ, אֶקוֹ

יַלְדוּתֵךְ הַמְּאֻחֶרֶת שֶׁהִוְרִידָה פִּתְאֹם

בִּנְהַר אַהֲבָה

וּבֻבַּת חַלּוֹן הָרַאֲוָה

קָסְמָה מִקְסָמָהּ וְהָיְתָה שֶׁלָּךְ

דִּמְעָה בְּעֵינֵי הַזְּכוּכִית נֶחֶנְקָה

וְהֵד מִן הֶעָבָר עָלָה

הִרְעִיד אֶת הַמַּצָּע הָרַךְ

בּוֹ יִשַּׁנְתִּי

זִכְרוֹנוֹת רְחוֹקִים

הוֹ אֶקוֹ, עִצְמִי עֵינַיִךְ

וְהָיָה גּוּפֵךְ

כְּתִפְרַחַת הָאֶשְׁבּוֹל.

כוכב־צוקים
 

יָדַיִם חֲשׂוּפוֹת לַפְּסָגוֹת

נוֹגְעוֹת בַּשָּׁמַיִם

מְפַלְּסוֹת דֶּרֶךְ

בַּחֲרִיצֵי סֶלַע עֲנָק

כִּסְנַפִּירִים בִּמְצוּלוֹת מַעַל

מְחַפְּשִׂים כִּוּוּן הָפוּךְ

לְטֶבַע קִיּוּמָם

לְהִתְנַעֵר מִצּוּקֵי הַחַיִּים

לִפְרֹץ אֶת רוּחַ הָאָדָם

בְּעֹז הַדָּם

יָדַיִם נֶאֱחָזוֹת בְּסִדְקֵי הַמָּצוֹק

לֹא לִצְלֹל לִתְהוֹמוֹת נֶפֶשׁ.

כֵּפֵי הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים

אֶת אָזְלַת הַדָּם מַצִּיבִים

מְיַצְּבִים לְעֵת עַתָּה

כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ

הַצְּמֵאָה

הַיּוֹצֵאת אֶל עֵבֶר

שַׁחֲרִיתָהּ.

אָדָם בְּדוּמַת תְּכֵלֶת

אוֹחֵז בְּרֹאשׁ הַצּוּק

וְעֵינָיו מַעְלָה

אֶל הַצּוּר

חוֹצֵב בְּלַהַב נֶפֶשׁ

לִהְיוֹת כּוֹכָב

עַד אָנָה יִנְדֹּד וּמָה כַּאֲשֶׁר יִרְפּוּ שְׁרִירָיו הֲיָשׁוּב

אֶל עֹגֶן אַהֲבָתוֹ?

ירגזי בדו־מינור
 

בְּאַשְׁמֹרֶת רִאשׁוֹנָה

עֵת גְּמִיעַת הַזְּרִיחָה לְמַעֲרֶכֶת הַנְּשִׁימָה

מְפִיצָה נְגוֹהוֹת בְּמִנְהֲרוֹת הַגּוּף

הַ   מִּ   תְ   ע   וֹ   רֵ   ר

מַתְמִירָה חֶדְוַת הַשַּׁחַר

וְלַחַשׁ עַל שְׂפָתַיִם כְּמֵהוֹת...

מְ    צַ      מְ      רֵ     ר

יַרְגָּזִי אֶת הָרִנָּה קָטַע בְּקוֹל אַפְרוּרִי

מְזַמֵּר מַסַּע נְדוּדָיו בְּדוֹ־מִינוֹר

וּמְנִיעָיו – רָז בְּחֶבְיוֹן מָרוֹם.