שיר
זה קרה לה לעתים קרובות, המכונית הזו ברמזור, תמיד הזכירה לה את ההתחלה המתסכלת אם אפשר לקרוא לזה כך עם עופר. הייתה זו מכונית מהדגם בה נהג בימים ההם, בעת שהכירה אותו.
היא נסעה כמו רובוט מירושלים לכיוון ביתה, סחוטה מעייפות כשהזיכרונות עולים וצפים ללא שליטה.
הכרנו בקיסריה בהופעה של שלמה ארצי. הייתי בחברת קצין צעיר ששירת בקריה, ניסה בכל כוחו להיות יותר מידיד. בהופעה מצאתי את עצמי יושבת לצידו של עופר שבא להופעה בחברת חבר.
הבחנתי בו דקות ארוכות אחרי שההופעה החלה. בהפסקה התקהלו סביבו וסביב חברו מספר בחורים נוספים, הבחנתי בחוסר שביעות רצונו מההמולה שנוצרה.
הקצין הצעיר ויתר לרגע על חברתי וקפץ להגיד שלום למישהו, נשארתי לבד.
את נהנית, שאל עופר לפתע.
כמובן, אין על ארצי השבתי לו, אבל הבלגן של ההפסקה הורג אותי...
לאן נעלם החבר שלך, איך הוא מעז להשאיר אותך לבד במקום כזה.. המשיך עופר בשאלה כשחיוך על פניו.
הוא לא חבר שלי, קודם כל. והוא קפץ לרגע להגיד שלום למישהו.
אם הוא לא חבר שלך אמר עופר תוך ניסיון להתגבר על הרעש סביב, אשמח אם תתני לי את מספר הטלפון שלך, יש לי מישהו להכיר לך.
לא הבנתי אותו ברגע הראשון, אבל זה היה מצחיק.
חוש ההומור שלך מוצא חן בעיניי אמרתי.
חשתי בהתלהבות המאופקת שלו, הוא היה המום מהצלחתו הראשונית אתי.
אני זוכרת את בית הקפה הקטן בתל אביב. איך כמעט והתבלבל כשאמר, "אני רוצה לצאת אתך, את מאד מוצאת חן בעיניי.
זיכרונותיה נקטעו לרגע. בכניסה לרעות, כמעט ופגעה בקטנוע שחתך את מסלול נסיעתה. "טוב שאני כמעט בבית, הרהרה.
שוב צפו ועלו הזיכרונות של אז.
עברו יותר מתריסר שנים, כאילו היה זה אתמול. איך אמרתי לו, "אני אשמח לצאת אתך, אני חושבת שאתה נחמד והגישה שלך נעימה.. רק תדע לך שאני לא ממש טיפוס שקופצת ממיטה למיטה.. אני שומרת על עצמי, לא הולכת ממש עד הסוף אם אתה מבין..
ואז, עופר היה קרוב רחוק, שידר חיבה אין סופית בליווי ריחוק פיזי מודגש.
ערב אחד, ישבנו בבית קפה לאחר שוויתרנו על סרט שחשבנו לראות. הייתי מאד מאוכזבת ממערכת היחסים בינינו. כעסתי עליו, רציתי לגמור אותו, לקרוע אותו, חיפשתי את הרגע המתאים. לא ידעתי באותו רגע באיזה גישה לנקוט. הייתי כמעט בת עשרים ושלוש, ילדה.
תראה, אני לא יודעת איך להגיד לך אבל נראה לי שאנחנו לא מתאימים, צריך לחתוך.
פניו היו חסרי הבעה. הביט ושתק.
כשראיתי את תגובתו השותקת אמרתי, כמה מוזר, בדרך כלל בחורים עוזבים אותי והינה, אני עושה את זה הפעם, כמה מוזר..
אני לא מבין מה את רוצה, את יכולה לקום וללכת, תרגישי טוב עם עצמך, אל תחכי שגם אני אשחרר אותך.
אין ספק שהוא גרם לי להלם, חשבתי שאני אזעזע אותו והינה, הוא בכלל לא התרגש.
אתה צריך להבין, אנחנו כבר חודשיים ביחד, אתה בקושי מנשק אותי, ומצד שני, אתה מציג אותי כחברה שלך בפני כלם. חשבתי שמשהו לא בסדר אתי, אבל, אני חוששת שאולי אתה לא בסדר, אולי אתה לא אוהב ממש נשים.
הוא אפילו לא חייך, לגם מכוס הקפה וחשב כיצד לענות לי. כמעט עו"ד, כבר אז היה פיקח.
תביני, אמר. אני לוקח אותך ברצינות, אני כנראה היחיד שממש מכבד אותך. האחרים חיפשו אצלך... את יודעת... אמרת שאת שומרת על עצמך, אני מבין שאת בתולה ורוצה להישאר כך. אני מכבד את זה, מה את רוצה יותר, שאל.
הייתי המומה, הילדה שבי לא ציפתה לתשובה מבחור בן עשרים ושש, עו"ד בקרוב, מנוסה עם בנות.
אתה לא יכול לחבק מעט יותר, לנשק אותי יותר, שאלתי.
אני רק בשר ודם השיב, אני רוצה יותר, אני בטוח שגם את.
בואי נצא מפה, נדבר במכונית.
את לא נותנת מעצמך, לאן את חושבת שתגיעי, נראה שאיש לא מתאים לך בצורה הזו, את בעצמך אומרת שכלם עזבו אותך.
חשבתי שאתה מתאהב בי, טעיתי.
הוא צדק כרגיל, במכונית היה לי הרבה יותר קל להתבטא.
תביני, המשיך בדבריו. החיבור האולטימטיבי בין בני זוג לאחר מראה העיניים הוא יחסי מין, זיונים. איך אני יכול להתאהב בך כשאת שומרת על ריחוק, את מתנהגת כמו ילדה בכיתה ה'. היום ילדים בני שבע עשרה שוכבים, את לא חושבת שאני מעט מתוסכל ממך. איך אפשר להתאהב בך כך, שאל לבסוף.
ישבנו במכונית, בחושך, דבריו הדהדו באזני והרגשתי אשמה. הוא צדק. כיסיתי את פני ולא היה אכפת לי לבכות לידו. השתחררתי מהמתח שנוצר.
לא יודעת כמה זמן עבר עד שהתאוששתי.
אני יודעת שאני מיושנת בדעותיי אמרתי, אבל אני יודעת שגם אם נוצר מתח מיני יש דרכים שונות לפרוק את המתח.
כן, השיב. יש אלטרנטיבות כאשר זה מבוסס על הדבר האמתי. אני לא רוצה להיות אתך כמו עם ילדה בכיתה ה'. אני רוצה את כולך, אני רוצה להיות עם אישה.
לפתע, לא יודעת למה, חשתי רוגע, פרצתי בצחוק משחרר אחרי שקודם בכיתי.
קח אותי איתך עכשיו, אני רוצה שנתקרב.
הוא התניע את המכונית, שילם ביציאה מהחניון ונסענו ברחובות תל אביב, נסענו ושתקנו. הגענו לאזור שנראה יוקרתי, בתים פרטיים. אני הירושלמית, מעולם לא הייתי באזור הזה, לפתע נכנסנו לחניה של בית פרטי.
בואי אמר לי, כאן אני גר.
הקפנו את הבית המוקף גינה יפה ונכנסנו מאחור דרך דלת נאה אל היחידה הפרטית שבה הוא גר. היה זה בית הוריו, נראה היה שהוא בא מבית עשיר, ידעתי שאביו רו"ח, לא ידעתי כמה הוא מצליח.
חדר אורחים קטן מצויד היטב, היה המקום אליו נכנסנו, בצדו הייתה דלת שכנראה הובילה לחדר השינה. מטבחון קטן היה מימין לדלת הכניסה. ישבתי על כורסה נוחה והוא הלך למטבח, הייתי עדיין בשוק מהערב המוזר הזה, הבנתי רק שהוא בחור עם חוסן נפשי ומאד נבון. התחלתי להתאהב בו באמת.
עופר חזר עם צמד כוסיות קפואות ובקבוק וודקה קפוא. עדיין לא החלפנו מלה. הוא התיישב על מסעד הכורסה שלי ומזג לשנינו מהמשקה הקפוא. הרגשתי השתפרה פלאים מיד עם הלגימה הראשונה.
עברנו לשבת על הספה, קרובים, לפתע הבנתי שיש לי חבר, אינטימי. הוא משך אותי אליו בעדינות ואחז בסנטרי. פיו נצמד לשפתי ובפעם הראשונה התנשקתי עם גבר שבו רציתי, אהבתי. זו הייתה נשיקה מרטיטה, מעוררת ומגרה.
נראה לי אמר לפתע שאת בכל זאת מצליחה בדבר אחד, שאולי הוא החשוב לך מכל.
והוא, שאלתי.
אני עומד לקטוף את בתולייך אבל אני גם עומד להתחתן אתך.
לא ידעתי אם לבכות או לצחוק. חשתי אושר.
בוא עכשיו, אמרתי, תעשה את זה.
לא. לא כעת אמר.
תישארי אתי שבת, אל תיסעי להורייך בירושלים, הישארי אתי כאן. אני רוצה אותך בדעה צלולה, כעת את ממש מעורערת נפשית.
הוא אסף אותי מהדירה של סבתא שלי בצהריים של יום שישי, הבאתי אתי מעט בגדים להחלפה. הוא אמר לי שאנחנו נאכל ארוחת ליל שבת עם הוריו, התרגשתי מאד, אבל, התחלתי להתאהב בו בטירוף.
הוריו קיבלו אותי יפה, מאד יפה. אימא שלו החמיאה לי על יופיי. נהניתי. גם אחותו ואחיו היו מאד נחמדים אלי.
הוא הסתודד עם אביו מספר דקות לאחר הארוחה ואז שבנו אל המקום שהפך לקן האהבה שלנו.
הייתי מאד נרגשת, היה ברור שברגע שחזרנו אל הדירה שלו והיינו לבד, זה אמור היה לקרות, אין טעם לשחק משחקים. במקרה שלי זה לא ספונטני. גם לעופר זה היה ברור.
הוא שוב הביא וודקה קפואה, ישבנו ודיברנו, הפעם הדיבור שיזם היה יותר ענייני, היה דיבור ארוטי.
את כל כך יפה אמר, מעולם לא חשבתי שאהיה עם בלונדונית, אל תפגעי, פשוט, כך חשבתי, אבל, את מהממת. אני מכיר אותך מעט מאד, ומה שברור לי זה שאני רוצה להכיר אותך יותר...
אבל אתה מכיר אותי טוב יותר מאשר אני מכירה את עצמי, אמרתי.
לא התכוונתי באישיות השיב. אני רוצה להפשיט אותך, להכיר את הגוף שלך, את הרגליים...
הוא עצר בדבריו ונישק אותי.
מה עוד, שאלתי בקוצר נשימה כששפתותינו נפרדו.
אני רוצה כאמור להפשיט אותך, לראות את השדיים שלך, למצוץ לך את הפטמות, ללקק אותן... לראות אותך בעירום מלא, להתרגש... אני רוצה שנצמד, שתרגישי אותי, שתכירי את גופי באותה המידה. איך זה נשמע לך, שאל.
חשבתי שאני מתעלפת באותם רגעים. התרגשתי, תמיד פחדתי לחשוב על זה והינה, החבר שלי החכם, מכין אותי לזיון הראשון של חיי, כנראה הכואב.
חלפו השנים, אני אוהבת אותו מאד, הוא אהובי, אבי ילדי, מנטור, מגן, מפרנס, אדון. אבל, האם הקשר הזה נגזר עלי לכל החיים.
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
