דָּנִיאֵל בְּלוּם לֹא מְפַחֶדֶת מִכְּלוּם

נוֹיָה מְפַחֶדֶת מִמֵּדוּזוֹת, בִּגְלַל זֶה הִיא לֹא נִכְנֶסֶת לַיָּם.

אֶרֶז מְפַחֵד מֵהַחֹשֶׁךְ, בְּלִי אוֹר קָטָן הוּא פָּשׁוּט לֹא נִרְדָּם.

יַרְדֵּן צוֹרַחַת כְּשֶׁהִיא רוֹאָה חֲרָקִים, אֲפִלּוּ אִם זֶה רַק פַּרְפַּר,

וּלְאִיתַי יֵשׁ שֵׂעָר אָרֹךְ כִּי הוּא חוֹשֵׁשׁ לָלֶכֶת לַסַּפָּר.

וְרַק דָּנִיאֵל  לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה מַרְגִּישׁ כְּשֶׁהַפַּחַד בָּא לְבַקֵּר.

“דָּנִיאֵל בְּלוּם לֹא מְפַחֶדֶת מִכְּלוּם,” כָּכָה שָׁרִים לָהּ כֻּלָּם, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד הִיא מַגִּיעָה לְמִרְפְּאַת שִׁנַּיִם, וְחוֹוָה לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֶּיהָ פַּחַד.

ד”ר לִילָךְ לוֹקַחַת אוֹתָהּ לְמַסָּע הוּמוֹרִיסְטִי וּמַפְתִּיעַ דֶּרֶךְ שְׁלַבֵּי הַטִּפּוּל הַשּׁוֹנִים, מַצְלִיחָה לְהָפִיג אֶת חֲשָׁשָהּ וּלְסַיֵּם אֶת הַטִּפּוּל עִם תְּחוּשַׁת מְסֻגָּלוּת וְחִיּוּךְ.

הִצְטָרְפוּ לְדָנִיאֵל בְּלוּם וּלְד”ר לִילָךְ, וְגַלּוּ כֵּיצַד בִּיקּוּר בְּמִרְפְּאַת שִׁנַּיִם יָכוֹל לַהֲפֹךְ לַחֲוָיָה חִיּוּבִית וּמַעֲצִימָה.

נוֹיָה מְפַחֶדֶת מִמֵּדוּזוֹת, בִּגְלַל זֶה הִיא לֹא נִכְנֶסֶת לַיָּם,

אֶרֶז מְפַחֵד מֵהַחֹשֶׁךְ, בְּלִי אוֹר קָטָן הוּא פָּשׁוּט לֹא נִרְדָּם,

יַרְדֵּן צוֹרַחַת כְּשֶׁהִיא רוֹאָה חֲרָקִים, אֲפִלּוּ אִם זֶה רַק פַּרְפַּר,

וּלְאִיתַי יֵשׁ שֵׂעָר אָרֹךְ כִּי הוּא חוֹשֵׁשׁ לָלֶכֶת לַסַּפָּר.

מִפְלָצוֹת, חַיְדַּקִּים, רְעָמִים וּבְרָקִים,

סָלָט חֲמַצְמַץ עִם עָלִים יְרֻקִּים,

שֶׁהַכַּדּוּר יִתְפַּנְצֵ'ר

אוֹ שֶׁאִמָּא תְּאַחֵר –כָּל אֶחָד פּוֹחֵד מִמַּשֶּׁהוּ אַחֵר.

רַק דָּנִיאֵל לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה מַרְגִּישׁ

כְּשֶׁהַפַּחַד בָּא לְבַקֵּר.

"דָּנִיאֵל בְּלוּם לֹא מְפַחֶדֶת מִכְּלוּם,"

כָּכָה שָׁרִים לָהּ כֻּלָּם.

כָּל מִי שֶׁמַּכִּיר חַיָּב לְהַסְכִּים:

הִיא הֲכִי אַמִּיצָה בָּעוֹלָם.

הִיא לֹא מְפַחֶדֶת מֵהַכֶּלֶב שֶׁל הַשְּׁכֵנִים,

גַּם לֹא מֵהַפְסָקַת חַשְׁמַל,

לֹא מֵעַכְבָּר מִתְרוֹצֵץ אוֹ מִגּ'וּק שֶׁקּוֹפֵץ,

הִיא לֹא מְפַחֶדֶת בִּכְלָל!

כְּשֶׁכֻּלָּם חוֹשְׁשִׁים לַעֲלוֹת עַל הָעֵץ

הִיא מְטַפֶּסֶת עַד לְמַעְלָה.

פַּעַם שָׁאֲלוּ אוֹתָהּ אִם יֵשׁ לָהּ אֹמֶץ לִטְעֹם פִּלְפֵּל חָרִיף...

וְהָיָה לָהּ!

עַד שֶׁעֶרֶב אֶחָד, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,

הִיא הִרְגִּישָׁה דִּגְדּוּג בְּשֵׁן עֶלְיוֹנָה,

וּמִיָּד אַחַר כָּךְ – כְּאֵב דּוֹקְרָנִי,

לֹא חָזָק בִּמְיֻחָד, מִין כְּאֵב בֵּינוֹנִי

שֶׁמַּפְרִיעַ לִישֹׁן וּמְעַצְבֵּן אֶת הַפֶּה.

אָז אִמָּא אָמְרָה: "חַיָּבִים לְרַפֵּא!

אוּלַי יֵשׁ שָׁם חֹר? אוּלַי אֲפִלּוּ שְׁנַיִם?

אֲנִי קוֹבַעַת לָךְ תּוֹר לְרוֹפֵא הַשִּׁנַּיִם.

דָּבָר שֶׁכָּזֶה אָסוּר לְהַזְנִיחַ,

אַבָּא יִהְיֶה אִתָּךְ שָׁם וְיַשְׁגִּיחַ,"

וְהוֹסִיפָה מִיָּד בְּחִיּוּךְ מְעוֹדֵד:

"תִּשְׁמְרִי עָלָיו, כִּי הוּא קְצָת מְפַחֵד."

לְמָחֳרָת בַּצָּהֳרַיִם, בִּמְקוֹם חוּג טִפּוּס,

אַבָּא לָקַח אֶת דָּנִיאֵל בָּאוֹטוֹבּוּס,

לְמִרְפְּאַת הַשִּׁנַּיִם הֲכִי טוֹבָה בָּעִיר!

בַּדֶּרֶךְ הָיָה לוֹ חָשׁוּב לְהַזְכִּיר:

"לִפְעָמִים טִפּוּל שִׁנַּיִם הוּא לֹא כָּל כָּךְ נָעִים

אֲבָל אַחַר כָּךְ אֶקְנֶה לָךְ אַרְטִיק קַר וְטָעִים

שֶׁיְּקָרֵר אֶת הַפֶּה, יְרַעֲנֵן אֶת הַגָּרוֹן

וְיַעֲשֶׂה לָךְ מָתוֹק וְכֵּיף בַּלָּשׁוֹן."