האימוץ הגורלי

קזיה טרבלין מאוהבת ב "בוס" שלה באיל הנכסים ניק ניארשו. אך עכשיו הנערה הנחשקת אינה יותר מפקידה שגרתית. כאשר קזיה מתלווה לניק במסע תענוגות ומוצאת פורקן בזרועותיו של האיש חמור הסבר, היא חולמת על הגשמת חלומותיה, עד אשר היא נזכרת בסוד כמוס שימנע ממנה את הגשמת הפנטזיות שהיא חיה בהן.

1
ניק יגיע הביתה בכל רגע.

קזיה הביטה בשעון שעל לוח השעונים ולחצה על דוושת הדלק. בקצב הזה הבוס הדינמי וקצר הרוח שלה יגיע לאחוזה הכפרית שלו לפניה, והטירוף יחל. ניק הביא לבית אוטרבורן קבוצה של אנשי עסקים בולגרים מתוך תקווה להרשים אותם בתוכניות שלו לבניית מתחם של מלון לחוף הים השחור, והוא ציפה שהעוזרת האישית שלו תהיה מוכנה ותחכה שם לקראת האורחים שלו.

האם היום הזה יכול להיות נורא יותר? תהתה קזיה בזעף בזמן שהשקיפה החוצה דרך יריעות הגשם. די היה בכך שחברת הקייטרינג שהזמינה למסיבה הערב ביטלה ברגע האחרון. רוב האנשים חלו בשפעת, הסביר המנהל. אבל בניסיון לערוך סידורים ברגע האחרון, קזיה לא מצאה בלבה אהדה רבה. למרבה המזל, סוכנת הבית של ניק, גברת ג'סופ, התגייסה והכינה ארוחת ערב מפוארת שנועדה להרשים את האורחים. קזיה הופקדה על איסוף הקינוחים מהחנות, אבל הנסיעה העירה ארכה זמן רב מהצפוי. גשם הזלעפות גרם להצפה חמורה לאורך השדרות הכפריות הצרות ועתה החלה שעת הדמדומים.

היא היתה צריכה להתרכז בכביש, אבל כרגיל, היא חשבה על יווני סקסי כלשהו ששלט במחשבותיה. מראה פניו הבלתי קרואים של ניק מילאו את מוחה כאשר דמיינה את תוויו המפוסלים והקלאסיים. קחי את עצמך בידיים, נזפה בעצמה, כועסת על האופן בו הולם לבה הואץ עם כל מייל בו התקרבה אל אוטרבורן.

הוא נעדר במהלך השבועות האחרונים, ביקר את משפחתו ביוון, והיא הוטרדה כאשר גילתה עד כמה התגעגעה אליו. פתטי לראות אשה בוגרת בגיל עשרים-וארבע מפתחת קבעון כזה כלפי גבר שהיה לגמרי מחוץ לליגה שלה, הזכירה לעצמה בפראות. היא הרגישה כמו נערה המאוהבת בפעם הראשונה ושתמות מבושה אם הנער בו היא מאוהבת יגלה עד כמה הוא משפיע עליה.

היא הגיעה אל עיבורי הכפר ונשמה בהקלה. עוד חמש דקות ותפנה בין השערים המובילים אל בית אוטרבורן. עם מעט מזל, היא תקדים את ניק – למרות שלא יהיה לה זמן רב לסדר את שערה או לבדוק את האיפור שלה. לא שהוא ישים לב, חשבה בקדרות. מבחינת ניק, היא היתה העוזרת האישית היעילה שלו, שמטרתה היחידה היתה להבטיח שחייו יתנהלו ללא מהמורות.

כפי שהסביר לה בראיון העבודה שלה, לפני שלושה חודשים, הוא לא רצה פרחה דקורטיבית שתנהל את המשרד שלו; הוא חיפש מישהי שתסכים לעבוד שעות ארוכות ושתיעלם ברקע בלי הפרעה. עם התלתלים הפרועים שלה, שהיו אסופים בפקעת הדוקה וחליפתה הכחולה, ודאי חשב שקזיה היא הבחירה האידיאלית.

לא היה זכר למתח המיני שזכרה מהפגישה הראשונה שלהם במשרד הראשי בלונדון – לפחות לא מצדו. הוא לא הזכיר אפילו ברמז שזכר אותה והעובדה שלשונה נקשרה במהלך הראיון רק הוסיפה למבוכה שלה. היה ברור שהוא מגלה עניין אך ורק בכישורים הארגוניים שלה והיא תהתה לעתים אם היה שם לב בכלל אם היתה מסתובבת במשרד כשהיא עירומה כביום היוולדה.

משהו נורה מבין הצללים ורץ לפני המכונית בלי שום אזהרה. קזיה דרכה על הבלם, החליקה על הכביש הרטוב ואיבדה שליטה על המכונית. היא החליקה אל העצים ובזעקה נואשת סובבה את ההגה. המנוע הסתובב והיא נתקעה בין השיחים שהיו על שפת הדרך. היא לא היתה מרוכזת, אמרה לעצמה. חגורת הבטיחות שמרה עליה מפני פגיעה רצינית, אבל עוצמת ההתנגשות גרמה לה לפגוע בראשה בהגה והיא חשה כבר בגוש בגודל של ביצה על רקתה.

היא התניעה את המכונית מחדש ובזהירות נסעה לאחור עד שחזרה אל הכביש בטרם יצאה מתוך המכונית. היה חשוך מכדי לבחון את הנזק, אבל לפחות המכונית נסעה. גל של בחילה שטף אותה. מה היה שם בדיוק? ודאי שועל שנבלע בתוך הצמחיה העבותה, אמרה לעצמה בזמן שצמצמה את עיניה בתוך הגשם. היה לה קר והיא היתה רטובה והשעה היתה מאוחרת כבר, אבל המחשבה על השארת חיה פצועה לצד הכביש היתה בלתי נתפסת בעיניה, ובקללה חרישית היא החלה בחיפוש על שפת הדרך.

מקץ עשר דקות היא היתה רטובה עד לשד עצמותיה ומוכנה לוותר על החיפוש, אלא שיבבה קלה משכה את תשומת לבה אל הצד השני של התעלה. הכלב לא היה יותר משק עצמות. הפרווה שלו היתה רטובה לגמרי ובחשכה אי-אפשר היה לראות אם נפגע, אבל כאשר הושיטה אליו את ידו, הוא נע לעברה בהיסוס.

"בוא, ילד," לחשה בעדינות והרגישה כיצד החיה רועדת בתערובת של קור ופחד בזמן שהרימה אותה אל בין זרועותיה. "בוא נוציא אותך מהגשם."

היא דידתה בחזרה לאורך התעלה, אבל כאשר עלתה על הגדה, היא הרגישה כיצד עקב אחת הנעליים שלה נשבר וקיללה בקול. נעליה החדשות נהרסו, והחצאית שלה היתה מכוסה בוץ. ניק ישתגע, חשבה קזיה בזמן שצעדה אל המכונית והושיבה את הכלב במושב הקדמי. הוא בילה את השבוע האחרון בטלפון, נתן לה הוראות ברורות בקשר לסוף-השבוע, ואפשר היה להניח בבטחה שהוא לא יתרשם מהאיחור שלה כשהיא נראית כמו סחבה.

בית אוטרבורן עמד בקצה שביל גישה ארוך, מוסתר מהנוף מאחורי ברושים גבוהים. ניקוס ניארקו הרגיש כיצד לבו מתרונן כאשר הלימוזינה הקיפה את העיקול והוא הבחין באלגנטיות הקלאסית של אחוזתו האנגלית הכפרית. היה טוב לחזור, חשב בפרץ של סיפוק – למרות הגשם. למרות שנהנה מהנסיעה ליוון, הרי שהשבועיים האחרונים כמו ארכו נצח.

היה נחמד לבלות עם המשפחה שלו, אבל הרמזים הבוטים של הוריו אודות הצורך שלו למצוא כלה יווניה נחמדה שיגעו אותו. אמו ניצלה את הביקור שלו כדי לנדנד לו להאט קצת, ואמרה לו שהוא נראה עייף, מאשימה אותו שהוא מגזים בעבודה, אבל דווקא מראה אביו, חלש ופגיע ונראה בדיוק בן שמונים שנותיו, הוא שגרם לניק לקחת הפסקה מאורח חייו המהיר.

עכשיו היה להוט לחזור לעבודה – החל בפרזנטציה שקיווה שתרשים את הבולגרים כדי שישקיעו במתחם המלון שלו. הוא היה בטוח שקזיה ארגנה את קבלת הפנים של הערב ביעילות הרגילה שלה. כאשר הוביל את אורחיו דרך דלת הכניסה, הוא הציץ סביב בציפיה. קזיה היתה אמורה להימצא כאן. הוא ביקש ממנה לשמש לו מארחת, והוא הקדיר פנים כאשר סוכנת הבית המבוגרת שלו ניגשה לברכו.

"איפה קזיה?" שאל בלי הקדמות.

"ערב טוב, מר ניארקו, טוב לראותך שוב."

"טוב לחזור, גברת ג'סופ." חיוכו הקצר חשף טורי שיניים לבנות שעמדו בניגוד לעורו השזוף הזהוב אבל לא הוסיף חמימות לעיניו הכהות. "ציפיתי לראות כאן את קזיה," הפטיר בלחישה קצרת רוח. "איפה היא, לעזאזל?"

הוא בילה יום מעייף ביותר באירוח הבולגרים ונשותיהם על סיפון מטוסו הפרטי, ומחסום השפה היווה מכשול לא קטן בשיחות. הוא נזקק לעוזרת האישית שלו עכשיו, לעזאזל. אירוח אנשי עסקים היה אחד התפקידים של קזיה, והוא תכנן להשאיר את אורחיו בידיה המהימנות וללכת להתקלח ולנוח מעט. הוא נתן לה הוראות ברורות וציפה לכך שימולאו.

"היו בעיות עם הקייטרינג. הכל סודר כבר," מיהרה סוכנת הבית להרגיעו, "אבל קזיה נאלצה לנסוע העירה. היא תגיע בכל רגע, אני בטוחה בכך."

"אני מקווה."

הבעת הקדרות של ניק העמיקה. הוא למד לסמוך על העוזרת האישית שלו במהלך שלושת החודשים האחרונים. קזיה היתה הגיונית ויעילה, העובדת האידיאלית שניתן לסמוך על כך שתעשה את עבודתה בלי לעשות עניין. מתחת לחזותה השקטה היה לה מוח חריף שהפך כל שיחה עמה למעניינת – כפי שגילה בפעם הראשונה בה פגש אותה במשרד בלונדון. הוא היה גבר שרצה שהכל יתנהל על פי דרכו, אבל בסתר לבו שועשע מסירובה של קזיה להניח לו לשלוט בה. הוא התגעגע אליה בהיעדרו, התחוור לו בהפתעה והוא ציפה בכיליון עיניים לחידוש הדיונים שלהם בכל נושא, מפוליטיקה ועד אמנות.

עיניו הצטמצמו כאשר דלת חדר ההסבה נפתחה ודמות מוכרת הופיעה. "מה מיס הרווי עושה כאן?" הפטיר בלחישה באוזנה של סוכנת הבית. טניה הרווי, הפילגש הנוכחית שלו, היתה אשה עם גוף עוצר נשימה, אבל לא היה לה מה להציע בשטחים שמעבר לרכילות – והוא לא היה במצב רוח להקשיב לשטויות בכל הנוגע לאנשים בחוגי הדוגמנות.

"הבנתי שהיא מצטרפת אליך לארוחת הערב," אמרה גברת ג'סופ בפנים מאירים.

"מי הזמין אותה?" הוא לא הסתיר את מורת רוחו וגברת ג'סופ משכה בכתפיה.

"אני לא יודעת. הנחתי שאתה... אולי קזיה הזמינה אותה?" מלמלה. "נשמע לי שהמכונית שלה כאן – תוכל לשאול אותה."

"זה מה שאעשה. תאמיני לי."

טניה צעדה לעברו וניק הבליע במאמץ על את קוצר רוחו כאשר כרכה את זרועותיה סביב צווארו.

"שלום, יקירי. ברוך הבא," מלמלה ושרבבה שפתיים בצורה נאה באופן שפעם גרם לו להתעוררות חושים ושעתה רק עצבן אותו בגלל הרכושנות שהפגינה. לא היתה לו שום כוונה להניח לטניה או לאשה אחרת לראות באוטרבורן בית – לפחות לא בעתיד הנראה לעין.

"טניה, איזו הפתעה מקסימה – לא ידעתי שתהיי כאן," בירך אותה בנימוס בזמן שהשתחרר מאחיזתה.

"העוזרת האישית שלך הזמינה אותי – שיערתי שבשמך." שרבוב השפתיים העמיק. "אתה שמח לראות אותי, נכון, ניק? קזיה התעקשה לצרף אותי לארוחה."

"באמת? כמה מתחשב מצדה," מלמל ביבושת. "מובן שאני שמח לראות אותך, אבל אני חושש שאהיה עסוק במהלך רוב סוף-השבוע."

"אז טוב שאני כאן. אני אוכל לעזור לך להירגע," הבטיחה טניה במאור פנים ולסתו של ניק התהדקה.

טניה הרווי היתה בלונדית אלגנטית, שתיים מהתכונות שחיפש אצל אשה, אבל הוא הודה בקלות שהיה לו סף שעמום נמוך מאוד. הרמזים שלה שהיא מקווה למקום קבוע יותר בחייו היו הקש האחרון. הגיע הזמן לשים קץ לרומן הזה – שהגיע לסוף חיי המדף שלו עוד לפני שיצא ליוון, הודה בינו לבינו.

מקרוב, טניה לא היתה בטוחה כפי שניסתה להיראות. מתחת לחזות הנוצצת היו צללים בעיניה ואם היו לו כלפיה רגשות עמוקים כלשהם, הוא היה חש קמצוץ של חמלה. תחת זאת, הוא כעס על העוזרת האישית שלו, על שהעמידה אותו במצב מביך זה. עד כה קזיה התגלתה כעוזרת מעולה, אבל הוא לא זקוק לה שתארגן לו את חיי האהבה שלו.

צי הלימוזינות שחנו על שביל הגישה העידו על כך שניק ואורחיו הגיעו כבר. קזיה החנתה את מכונית המיני שלה והדליקה את האור הפנימי כדי לבחון את פניה בראי הנהיגה. אלוהים, היא נראתה זוועה, חשבה במורת רוח. שערה השתחרר מהפקעת המסודרת שלו והסתלסל סביב פניה. כתמים של בוץ ניקדו את לחייה וגוש כחלחל ענקי פיאר את מצחה.

"תתכונן לפיצוצים," הזהירה את כדור הפרווה המכוסה בוץ שהיה על המושב לצדה.

הכלב זקר אוזן אחת לשמע קולה והתבונן בה בעיניים מלאות נשמה. היא עדיין לא ידעה אם פגעה בו, או אם נפצע בכלל, אבל היא רצתה להיות בטוחה ולכן הרימה אותו בזרועותיה ונשאה אותו במעלה מדרגות הכניסה.

"קזיה... יקירה." גברת ג'סופ פתחה את דלת הכניסה והתנשפה למראה קזיה אבל מבטה של קזיה נמשך אל הדמות התמירה שנוכחותה משלה בחדר.

"תיאוס! מה קרה לך?" תבע ניק, פניו סוערים בזמן שצעד לעברה.

הבעת חוסר האמון שלו היתה יכולה להיות קומית אם היה מתחשק לקזיה לצחוק. אבל היא חשבה רק על כך שהרסה את נעליה הטובות ושהיא עומדת להשאיר על הרצפה נתיב של בוץ. היא היתה רטובה כל-כך עד שהחצאית שלה היתה דבוקה לירכיה והעלבון האחרון היה הרכבת הארוכה בגרבוניה.

"הייתי מעורבת בתאונה קטנה," אמרה לו קצרות, מקווה להסתיר את העובדה שהיתה מעדיפה לפרוץ בבכי. היא אמרה לעצמה שזה הלם מושהה, שזה לא קשור לעובדה שניק מתבונן בה כאילו היה רוצה לחנוק אותה. היא לא ראתה אותו במשך שבועות, והשפעת גובהו ומוטת כתפיו במעיל העליון האפור גרמה לה לעצום לרגע את עיניה.

היתה לו הילה של מגנטיות מינית בוטה – עוצמה ראשונית שקשה היה להסתירה מתחת למעטה התרבותי של בגדיו. הוא היה נותר מרשים גם ללא בגדי המעצבים – ודאי עוד יותר, שיערה בחולשה בזמן שניסתה לשלוט בדמיונה הנודד. היא הרגישה שהיא חיה למחצה בלבד כאשר לא היה בסביבה, ועכשיו דמה סער בעורקיה. מבט אחד שלו הצליח להפוך אותה למים ופניה בערו כאשר הרגישה כיצד עיניו בוחנות את בגדיה המכוסים בוץ. על פי הניצוץ הזועם של עיניו אפשר היה להניח שהוא לא מתרשם ממנה.

"איזו תאונה? קזיה, מה בדיוק קורה כאן? מה זה?" נהם כאשר מבטו נצמד אל החיה שהתחבאה בין זרועותיה.

"זה כלב. הוא קפץ אל הכביש והייתי צריכה לסובב את ההגה כדי לא לפגוע בו. אני לא יודעת אם הצלחתי," הוסיפה קזיה בדאגה. "ייתכן שהוא נפגע." היא השתתקה תחת מבטו קצר הרוח של ניק.

"לעזאזל הכלב. תראי איך את נראית. ציפיתי שתהיי כאן, לא שתסתובבי לך בכבישי הכפר ותאספי כלבים נטושים." הוא התנשא מעליה, גבותיו משוכות בהבעה זועפת שהעידה על מורת רוחו וקזיה הרגישה כיצד זעמה מתעורר. היא בילתה את היום כולו בניסיון לארגן את ארוחת הערב החגיגית הארורה שלו, והיא לא נסעה בכבישי הכפר להנאתה. "גברת ג'סופ אמרה שהיתה בעיה עם חברת הקייטרינג?" רטן.

"היתה, אבל היא סודרה," השיבה במהירות, נזכרת בכך שהיא עוד צריכה להוציא מהמכונית את קופסאות העוגות.

"אני מאוד מקווה. אני רוצה שהמצגת הזו תיערך בלי בעיות, ואני סומך עלייך," הזהיר ניק בקול אפל, עיניו מצטמצמות כאשר ראה את הגוש על מצחה. "אלוהים, נפגעת. למה לא אמרת לי?" שאל, הודף לאחור את שערה כדי לבחון את החבורה הגדולה.

קזיה היתה מודעת לפתע למבטה הכעוס של טניה, שזה עתה נכנסה לחדר, והיא התרחקה ממנו.

"לא אפשרת לי לדבר. ניק, עזוב את זה, אני בסדר," הפטירה בזמן שהוא בחן את המכה באצבעות עדינות במפתיע.

הוא היה קרוב מדי אליה. המעיל שלו היה פתוח והיא היתה מודעת לכך ששרירי בטנו גלויים מתחת לחולצת המשי שלו. הוא הריח טוב – רענן וגברי – והניחוח המגרה של מי הגילוח שהעדיף הציף את חושיה. הדופק שלה הואץ והיא היתה מודעת לצורך להתרחק ממנו לפני שתעשה שוטה מעצמה. שוטה גדולה עוד יותר מכפי שהיתה ברגע זה, כאשר היא ניצבת שם בנעליים מכוסות בוץ. התעלה היתה מלאה מים עומדים, והיא הרגישה כיצד לחייה מתכסות אודם כאשר ניק עיקם את חוטמו.

"אני אתרחץ ואתקשר לווטרינר," אמרה לו.

"כדי שיטפל בראש שלך?" הוא לא הבין אותה.

"כדי שיטפל בכלב. יכול להיות שהוא שבר עצם, ואני בטוחה שהוא בהלם, הוא בקושי זז."

"לעזאזל הכלב," התפרץ ניק בלחישה זועמת, מודע לצורך לדבר בשקט כדי לא להבהיל את אורחיו. "אני אתקשר לרופא. ייתכן שספגת זעזוע מוח. אין לי ספק שמשהו פגע במוחך," הוסיף בסרקזם.

"אני בסדר גמור," התיזה קזיה בחזרה, מסרבת להודות בכך שהיא סובלת מכאב ראש נורא. "דאגתי לכך שאחייניתה של גברת ג'סופ ושתיים מחברותיה מהכפר יעזרו במסיבה. בקי תיקח את האורחים לחדרים שלהם וניפגש לקוקטיילים בשבע, כמתוכנן. הכל בשליטה, ניק," הבטיחה לו, אבל הוא לא השתכנע במפגיע.

"אני שמח שאת חושבת כך. אבל אני סקרן לדעת מה בכוונתך ללבוש הערב – מפני שלא תוכלי לשבת בארוחת הערב ולהצחין כמו ברגע זה." הוא הניח לעיניו לטייל לאורך גופה, לא מוטרד נוכח לחייה הארגמניות. "מוטב שתתרחצי – את מסריחה – " הוא השתתק כאשר פילגשו התקרבה. "אולי טניה תוכל להשאיל לך איזה בגד."

"אני לא בטוחה שקזיה תצליח להיכנס לבגדים שלי; יש לנו מבנה גוף שונה לגמרי," גרגרה טניה, המילים שלה מושכות תשומת לב לדמותה החלקה בהשוואה לתווים הבלתי אופנתיים של קזיה.

קזיה חייכה במאור פנים, נחושה בדעתה להסתיר את ההשפלה שחשה בזמן שצעדה לעבר המדרגות המובילות אל המטבח שהיה במרתף הבית. "אני כבר אמצא משהו," הבטיחה. "תאמין לי, ניק, הכל יהיה בסדר."

מקץ עשרים דקות עלה גוש הפרווה המכוסה בוץ מתוך כיור המטבח כשהוא נקי ומבריק, מתגלה ככלב שחור וקטן שמוצאו מפוקפק.

"נראה לי שהוא טרייר ועוד משהו," הטעימה גברת ג'סופ. "אבל אין לי מושג עם עוד מה."

"לא נראה לי שהוא נפצע, אלא שהוא רק רעב," אמרה קזיה, נטלה פרוסת עוף והאכילה בה את הכלב. "הוא מאוד ידידותי. אני אשים הודעה על לוח המודעות של הכפר מחר בבוקר. אני מקווה שמישהו יבוא לדרוש אותו."

"אני לא הייתי סומכת על זה," אמרה לה סוכנת הבית. "אני מניחה שהוא ננטש. כמו שזה נראה, הוא לא אכל ימים – מה שלא אומר שתוכלי לתת לו את חזה העוף הטוב ביותר שלי. זה מיועד לארוחת הערב, קזיה. אני חושבת שמר ניארקו לא יהיה מרוצה לראות שאת נותנת לכלב מכוסה פשפשים את המנה העיקרית שלנו."

"הוא לא מכוסה פשפשים. ואחרי המקלחת, אני חושבת שהוא די חמוד."

קזיה ליטפה את הכלב ולבה התמוסס כאשר ליקק את ידה. כילדה כמהה למשהו משלה שתוכל לאהוב, אבל לפנימיה בה למדה מגיל שמונה אסור היה להכניס חיות מחמד. את חופשות בית-הספר היא בילתה עם הוריה במלזיה, שם עבד אביה. היא התחננה בפני אמה שתרשה לה להחזיק חיית מחמד, אבל להוריה היו חיי חברה עסוקים מאוד ולא היה להם זמן לבתם, קל וחומר לחיה.

"אני לא יכולה להשליך אותו החוצה," מלמלה בחשש. "את מוכנה להשגיח עליו, גברת ג'סופ?"

"בזמן שאני מכינה ארוחה בת ארבע מנות לארבעה-עשר איש, לזה את מתכוונת?" הקניטה סוכנת הבית ברוח טובה.

"אני מצטערת בקשר לקייטרינג," גנחה קזיה. "אני לא מאמינה שהם הכזיבו כך ברגע האחרון. המצגת הזו חשובה לניק, ואת יודעת עד כמה הוא תובעני. הכל חייב להיות מושלם. אם תסתדרי עם הבישול, אני אשמש מארחת הערב בזמן שבקי והבנות יגישו את הארוחה."

"אבל את סועדת בחברתם, נכון?" שאלה סוכנת הבית.

"לא. אני צריכה לארגן את היין והמשקאות ולדאוג לכך שהערב ירוץ חלק. לא יהיה לי זמן לשבת לאכול."

"זה לא ימצא חן בעיני ניק," הזהירה גברת ג'סופ ולבה של קזיה שקע כאשר חזתה את התגובה של ניק כאשר לא תצטרף אליהם לארוחה.

"אין לו הרבה ברירות," הפטירה בזעף. "חברת הקייטרינג פישלה. נצטרך להסתדר. אנחנו לא יכולים לעשות יותר מכפי יכולתנו. אבל אני לא יודעת מה אעשה בקשר לחצאית שלי."

"בקי הביאה אתה בגדים להחלפה," אמרה גברת ג'סופ. "אני אשאל אותה אם היא תוכל להשאיל לך משהו, אתן בערך באותה מידה. אבל כדאי שתתחילי לזוז אם את רוצה להספיק להגיע לקוקטיילים."

במקלחת קזיה קרצפה את עורה עד שנצץ והיא היתה בטוחה שאינה מצחינה יותר ממי התעלה. היא לא יכלה לשכוח את הבעת התיעוב שראתה על פניו של ניק והיא היתה נחרצת בדעתה להיות נקיה וריחנית כאשר ייפגשו בפעם הבאה.

היא מצאה את בקי מחכה לה בחדר השינה של גברת ג'סופ.

"דודתי סיפרה לי שנפלת לתוך התעלה. למרבה המזל הבאתי אתי חצאית נוספת, ונעליים. את מוזמנת לשאול אותה, אם היא תתאים לך," הציעה הנערה הצעירה.

"את נהדרת," אמרה קזיה בהכרת תודה. "נפלא, בקי. אני אהיה מוכנה תוך חמש דקות."

הנעליים היו נעליים שחורות עם עקבים בגובה שנים-עשר סנטימטרים. לא הסגנון שהיתה בוחרת לעצמה, חשבה קזיה בזעף, בעיקר כאשר תצטרך לעמוד על רגליה רוב הערב. למרבה המזל, החצאית היתה באורך סביר – לא חצאית קצרצרה בסגנון שבקי העדיפה בדרך כלל – אבל היא נצמדה אל גופה של קזיה כמו עור שני, והסאטן השחור והנוצץ נדבק אל אגנה ואחוריה באהבה רבה. יחד עם הגרבונים השחורים השקופים והעקבים הגבוהים היא נראתה שונה מאוד מתמיד והיא גנחה כאשר דמיינה את תגובתו של ניק.

הצצה בשעון הזהירה אותה שהיא מאחרת. היא התנשמה עמוקות ופנתה אל המטבח כדי לפגוש את גברת ג'סופ, אך עצרה באחת כאשר ראתה את ניק משוחח עם סוכנת הבית.

"חשבתי שהבגדים יתאימו," מלמלה גברת ג'סופ כאשר נכנסה למטבח מלא האדים. "נכון שקזיה נראית נחמד, מר ניארקו?"

"מעניינת... מאוד." ניק נשען על התנור וזרועותיו היו שלובות על חזהו.

עיניו הצטמצמו כאשר התבונן בה וקזיה הסמיקה והחליקה בעצבנות קמט דמיוני מחצאיתה. היא הרגישה פגיעה באופן מוזר בלי הגנת החליפה הרגילה שלבשה לעבודה, בעיקר כאשר מבטו של ניק טייל במורד רגליה ועקביה הגבוהים.

"אני יודעת מה אתה חושב," גמגמה וגבותיו התרוממו.

"אני מקווה מאוד שלא," לאט. "היו עוצרים אותי על כך."

"החצאית והנעליים שלי נהרסו. בקי השאילה לי את אלה. אני יודעת שהם לא מתאימים בדיוק..."

"תלוי מה את מתכננת לעשות בהם. לבצע ריקוד בחיקו של מישהו, נניח?" שאל בציניות. "אין לי ספק שזה יכניס קצת חיים לערב."

"תראה, אם נדמה לך לרגע שאני נהנית ללבוש את הבגדים האלה, אז אתה טועה," התיזה בזעם.

ניצוץ של שעשוע ועוד משהו, רגש בלתי מוגדר בעיניו של ניק, היו הקש האחרון, וקזיה לטשה בו עיניים. רטט המתח המיני ביניהם התקיים אך ורק במוחה, בזה היתה בטוחה. הוא הבהיר שהיא בעיניו אשת מקצוע בלבד. נראה שדמיינה את הברק בעיניו לפני שריסיו הושפלו והסתירו את מחשבותיו.

לא עזרה העובדה שגם הוא נראה עוצר נשימה כל-כך, חשבה בזעף. הוא לבש עתה חליפת ערב שחורה מחויטת להפליא עם חולצה לבנה שהדגישה את הנוהר הזהוב של עורו. תלתל שחור נפל על מצחו וזהרורים של ענבר חיממו את עיניו הכהות. היא היתה מודעת אליו בצורה עזה בזמן שניגש אליה. הוא נע בגמישות של פנתר חינני למרות גובהו – אפל ומלא כוח.

היא היתה מצליחה להבחין בנוכחותו בכל מקום. היתה בו כריזמה שעוררה את חושיה וגרמה לשער עורפה לסמור. הבית נראה חסר חיים בלעדיו בשבועות האחרונים, אבל עכשיו האוויר רחש חשמל ומילא אותה מתח.

"מה עם הראש?" שאל כשהוא מתנשא עליה כך שהיתה צריכה לעשות צעד לאחור, נתקלת בשולחן.

"הוא בסדר; אמרתי לך שאין לך סיבה לדאוג. בניגוד לדעתך, המוח שלי במצב מצוין," הוסיפה בצינה וזכתה למבט שעשה לבטנה דברים מוזרים.

ניק צחק, השליך לאחור את ראשו כך שעיניה נמשכו אל העמוד השזוף של צווארו. "אני שמח לשמוע זאת, פדקי מו."

הזעם הקודם שלו נעלם לגמרי והיא רטטה תחת המתקפה המלאה של קסמו. במובנים רבים קל היה יותר להתמודד אתו כאשר כעס – לפחות אז יכלה להגיד לעצמה שאינה סובלת אותו.

"התקשרתי אל הרופא שלי ביחס לסימנים אפשריים של זעזוע מוח. את מרגישה סחרחורת?"

אכן, כך הרגישה – אבל לא בגלל זעזוע מוח אפשרי, חשבה קזיה בזעף. הקרבה אל ניק היא שגרמה לה להרגיש סחרור.

"לא," ענתה בהחלטיות.

"בחילה?"

"לא."

"כאב ראש?"

היא היססה שניה אחת יותר מדי ועיניו הצטמצמו. "את חושבת שהיית מעולפת? אפילו לכמה שניות? ומה עם הצוואר? יכול להיות שספגת מכה בצוואר."

"ניק... למען השם!" קזיה הבליעה התנשפות כאשר הוא אחז בסנטרה והטה את פניה אליו כך שנאלצה להתבונן בו. "מה אתה עושה?"

"בודק את האישונים שלך," מלמל בקול נמוך ומחוספס כחצץ שצמרר את עורה.

היא הרגישה כאילו הזמן חדל להתקיים. הקולות והריחות שבמטבח נמוגו והיא התרכזה רק בגבר שעמד לפניה.

"מעניין," אמר חרישית אחרי שבילה מה שנדמה לנצח בהתבוננות בה.

קזיה נעה בחוסר מנוחה, מנסה להשתחרר מהכישוף שבמבטו אבל נדמה היה ששריריה קפאו. היא רצתה לסובב את ראשה אבל היתה מרותקת למבטו שהיה בצבע שרי עשיר.

"מה?" לחשה בקוצר נשימה. התיאור שלו אותה היה מסקרן וגרם לה להרגיש כאילו הוא בוחן איזה יצור מיוחד בתוך צנצנת, והדבר החזיר אותה בטפיחה אל קרקע המציאות.

"אני לא יכול להחליט אם צבע עינייך ירוק או אפור, נראה שמדובר בתערובת מיוחדת של שניהם. האישונים שלך מורחבים קצת. למה, לדעתך?" הבל פיו נגע בלחייה והיא בלעה את הרוק וניסתה להשתחרר ממנו, אבל הוא רק הידק את אחיזתו.

"אני לא יודעת. אבל אני יודעת שאני מרגישה לגמרי בסדר. ניק, השעה כמעט שבע," אמרה בנימה של ייאוש. "אנחנו צריכים לעלות, לקדם את פני האורחים שלך."

"עוד רגע – אני רוצה קודם לדבר אתך."

נימה כלשהי בקולו הלחיצה אותה והיא הרגישה חשש קל. מה עכשיו? "אני מצטערת בקשר לקייטרינג," מיהרה לומר. "אבל זו לא אשמתי – וגברת ג'סופ הכינה את הארוחה."

"הסידורים בבית לא מדאיגים אותי," אמר לה בצינה. "מה שמדאיג אותי הוא בעל נימה אישית יותר – כלומר, מערכת היחסים בינינו והתשוקה שלך להיות מעורבת במערכות היחסים האינטימיות שלי."

"מה?" לרגע נדמה היה שהחדר מסתחרר בצורה מסוכנת וקזיה נאלצה לאחוז בשולחן כדי לא ליפול, תוהה אם לא סבלה אחרי-הכל מזעזוע מוח. "אני לא יודעת על מה אתה מדבר," מלמלה בפנים בוהקים.

איך ניחש מה רגשותיה כלפיו? האם הסגירה בצורה כלשהי את המודעות שלה למיניות שלו? היא לא תוכל להמשיך לעבוד אצלו במצב עניינים כזה. זה יהיה בלתי נסבל. טובעת בהשפלה, עברו כמה שניות עד שהבינה על מה הוא מדבר.

"אני מתכוון להחלטה שלך להזמין את טניה לארוחת הערב. התפקיד שלך כעוזרת האישית שלי אינו נותן לך את הזכות להתערב בחיי הפרטיים."

ניצוצות הענבר נעלמו מעיניו והן נותרו כהות וחסרות רגש. הדאגה שהיתה בהן לפני כמה דקות נעלמה גם היא והיא ניצבה בפני ההכרה המחליאה שהידידותיות שלו היתה תחבולה זולה לגרום לה להוריד את ההגנות שלה לקראת המתקפה שלו.

"לא הזמנתי אותה. כלומר, אני מניחה שכן," סייגה קזיה. "אבל היא שמעה על ארוחת הערב והיא נתנה לי להבין שאתה מצפה ממנה להשתתף בה."

"האם אמרתי לך שאני רוצה שהיא תוזמן?"

"לא, אבל – "

"אז למה לקחת את העניינים לידייך? התפקיד שלך אינו דורש ממך לארגן את חיי האהבה שלי."

"זה לא לגמרי נכון," התיזה קזיה, מוטרדת בשל היהירות שלו. "אתה ציפית ממני לשלוח פרחים לבלונדית האחרונה שלך כאשר גמרת אתה. ואני היא שהייתי צריכה לבחור את התכשיט בשבילה," הוסיפה, זוכרת את המסע המשפיל אל חנות התכשיטים אליה נשלחה על ידי ניק. "חשבתי שתפקידי לדאוג שההרמון שלך יהיה מרוצה."

"אלוהים, קזיה, את שוכחת את מקומך," נהם בזעם.

היא בלעה את הרוק ותהתה איך הוא מסוגל להפוך מידיד לאויב במהירות כזו.

"מובן שיש ימים בהם אני צריך שתטפלי בעניינים אישיים שלי, אבל הנחתי שאוכל לצפות למידה מסוימת של דיסקרטיות. למה את חושבת שאני משלם לך משכורת נדיבה כזו?"

"בגלל כושר ההישרדות שלי?" אמרה קזיה במתיקות. "ניק, אי-אפשר להחזיק בחבל בשני קצותיו. אם טניה איבדה את חינה לפתע, אז היית צריך להגיד לי." ההקלה שלה על שלא הבינה אותו לפני כן, ושלא ניחש שהיא סוגדת לו, פינתה מקום לכעס על היחס השוביניסטי שלו. היו לו אמנם פנים וגוף של אל יווני, אבל היה לו לב של אבן. כדאי שתראה עצמה בת מזל על שהוא לעולם לא יראה בה יותר מאשר מזכירה נאמנה ומשעממת.

"את צריכה להודות לאל שלא הזמנתי בת זוג אחרת לסוף-השבוע," התיז ניק בדרכו אל המדרגות המובילות אל קומת הקרקע. "זה היה יכול להיות מביך למדי לכולם."

"אבל זו היתה בגידה במיס הרווי," אמרה קזיה באיטיות, מקדירה פנים באיטיות נוכח משמעות דבריו. רגליו הארוכות נשאו אותו לעבר המדרגות והיא דהרה אחריו בכיוון חדר ההסבה. "זו התנהגות מחפירה."

לרגע חשבה שלא שמע אותה. הוא ניצב ליד הבר, גבו אליה, ואז הסתובב – והיא התכווצה נוכח הבעתו הקשה.

"קזיה, בואי נבהיר דבר אחד," אמר בשקט, ונימת קולו הרכה הבהירה את הציניות שלו. "צורת החיים שלי היא ענייני שלי. בעולם שלי, רומנים אינם קשורים ללב, והנשים שאתן אני יוצא יודעות בדיוק במה מדובר. חיפוש אחר עונג מיני ללא מחויבות נוספת," הרחיב בציניות.

המילים שלו גרמו לה להסמיק, אבל עמוק בפנים חשה קפאון בשל הניכור הקליני שלו.

חיוכו היה נטול כל חמימות בזמן שעיניו בחנו אותה בחוסר רחמים. "אני לא יודע מה טניה אמרה לך ביחס למערכת היחסים בינינו, אבל היא משלה את עצמה אם נדמה לה שהיא עומדת להפוך לדמות קבועה בחיי. אני מציע שתשכחי מרעיונות רומנטיים כלשהם שהיא הכניסה לראשך," יעץ לה. "ואם אזדקק אי-פעם לעצותייך בנוגע לחיי הפרטיים, אני אפנה אלייך. ועד אז, אני מצפה ממך לפעול על פי הוראותי בלי שאלות. ברור?"

"כשמש," ענתה קזיה קצרות.

מתחת לקסם הוא היה חסר רחמים באופן שגרם לה לרעוד, אבל גם עכשיו היא היתה מודעת אליו באופן מייסר. מאז היום בו מצאה אותו במשרד שלה, היא לא הצליחה להפסיק לחשוב עליו. הוא שלט בפנטזיות שלה ורדף את חלומותיה. זה היה טירוף מצדה להאמין שתוכל לעבוד אצלו, חשבה בזעף. כאשר גילתה שגברה על שאר המועמדים לתפקיד העוזרת האישית שלו, היא התמלאה תערובת של אימה והתרגשות. זו היתה עבודה חלומית והיא בילתה את החודשים האחרונים בנסיעות לאתרים אקזוטיים על סיפון מטוסו הפרטי של ניק, אבל כל אותו זמן היתה צריכה להיאבק בניסיון להסתיר את המשיכה שלה אל גבר שכמעט לא הבחין בה בזמן שיצא עם סדרה של בלונדיות אלגנטיות.

קולות מהמסדרון הבהירו שהאורחים שלו עומדים להצטרף אליהם והיא התעשתה. היא היתה מעדיפה למות מאשר להניח לו לראותה באומללותה – או גרוע מזה, לנחש את הסיבות לה.

"ניק, אני חושבת שאנחנו מבינים טוב מאוד זה את זה," אמרה בקור, גאוותה מעניקה לה את העוז לפגוש את מבטו. "ואני לא יכולה להגיד לך עד כמה אני שמחה שאין לי חלק בעולם שלך."