מאת פרוטו־פלוטוקרט זאנין סופליר באנקרו, הביוגרף הרשמי של צ'ור מאלורי דייגן.
ספר זה אינו בדיוני, הוא מורכב משתי מקורות עיקריים, הראשון הוא הבאת הדברים היישר מפיו של המאבטח צ'ור עצמו והדברים לקוחים מתוך 'גדולי האומה מספרים על עצמם' כציטוט ישיר, המקור השני הוא הקלטות שנלקחו מתוך 'מאגר ההקלטות הגדול' של השנים 2,060-2,140, התקופה בה הקליטה מועצת הפלוטוקרטים את כל האנושות דרך קבע.
כל אדם במערכת השמש מכיר את סיפורו של המאבטח צ'ור, אחד האישים הבולטים ביותר של המאה ה-22 אם לא הבולט ביניהם, אולם סברתי כי הבאת הדברים מפיו בלבד אינם משקפים את תמונת המציאות כולה ולכן הוספתי קטעים שנלקחו מהקלטות של אירועים שהוא לא היה נוכח בהם משום שסברתי כי יש בהם כדי להאיר צדדים של המציאות שהוא לא היה מודע להם.
כמובן שיש לקחת את הרעיון הזה בעירבון מוגבל מאוד, המאבטח צ'ור היה אדם הידוע בכך שהיה מודע מאוד למציאות על כל צדדיה, מעטים מאוד הפרטים שחמקו מעיניו החדות — לא היה אדם שעיניו היו חדות כשלו — וכושר התפיסה האגדתי שלו.
ביום בו מצא השבט הראשון של האנשים הקדמונים את המערה הראשונה שלהם עלה במוחו של ראש השבט אוג רעיון מבריק, הוא קרא אליו את זוג, האחרון באנשי השבט, ונהם כלפיו:
'שבט ישן לילה. זוג שומר כניסה, לא דוב לא אריה.'
התפקיד לא מצא חן בעיניו של זוג, אחד החלשים והנרפים בחבורה, אלא שלא ניתן היה לסרב לפקודתו של ראש השבט. עם השקיעה התייצב זוג בפתח המערה כשהוא גורר אחריו את אלת העץ הכבדה שלו, מצא לו אבן שטוחה ונוחה לשבת עליה וניסה לא להירדם לאורך הלילה הארוך והמשעמם. לשם כך הוא התגרד, הפליץ וכרסם את שאריות הבשר מעל עצם הממותה של ארוחת הערב, לאחר מכן הוא שעשע את עצמו בזריקת חתיכות בשר אל היצור הקטן והפרוותי שיצא מהיער ורחרח בסקרנות את האוכל המוצע לו. עד מהרה היו שם עשרים יצורים כאלה אבל לאחר זמן גילה אותם יצור פרוותי גדול יותר אשר טרף אותם וסיפק שעות של שעשוע לצופה, היצור החדש היה ידידותי יותר ובמקום הציוצים הדקים הפיק קולות של 'מיאו' שנעמו יותר לאוזנו של זוג.
חצי מיליון שנה לאחר מכן בנה שבט אנושי בתים על כלונסאות שננעצו בקרקעית אגם רדוד, ראש השבט אגוג הגה רעיון מבריק ומינה את זוגג לשמור על הנתיב הצר שחיבר את הכפר הקטן אל גדות האגם. זוגג עשה את שעשו הזוגים למיניהם לאורך מאות אלפי שנים: העביר את הלילה בהתגרדות, הפלצות, ניסיון לדוג משהו מבעלי החיים ששחו תחת האגם
ביום בו מצא השבט הראשון של האנשים הקדמונים את המערה הראשונה שלהם עלה במוחו של ראש השבט אוג רעיון מבריק, הוא קרא אליו את זוג, האחרון באנשי השבט, ונהם כלפיו:
'שבט ישן לילה. זוג שומר כניסה, לא דוב לא אריה.'
התפקיד לא מצא חן בעיניו של זוג, אחד החלשים והנרפים בחבורה, אלא שלא ניתן היה לסרב לפקודתו של ראש השבט. עם השקיעה התייצב זוג בפתח המערה כשהוא גורר אחריו את אלת העץ הכבדה שלו, מצא לו אבן שטוחה ונוחה לשבת עליה וניסה לא להירדם לאורך הלילה הארוך והמשעמם. לשם כך הוא התגרד, הפליץ וכרסם את שאריות הבשר מעל עצם הממותה של ארוחת הערב, לאחר מכן הוא שעשע את עצמו בזריקת חתיכות בשר אל היצור הקטן והפרוותי שיצא מהיער ורחרח בסקרנות את האוכל המוצע לו. עד מהרה היו שם עשרים יצורים כאלה אבל לאחר זמן גילה אותם יצור פרוותי גדול יותר אשר טרף אותם וסיפק שעות של שעשוע לצופה, היצור החדש היה ידידותי יותר ובמקום הציוצים הדקים הפיק קולות של 'מיאו' שנעמו יותר לאוזנו של זוג.
חצי מיליון שנה לאחר מכן בנה שבט אנושי בתים על כלונסאות שננעצו בקרקעית אגם רדוד, ראש השבט אגוג הגה רעיון מבריק ומינה את זוגג לשמור על הנתיב הצר שחיבר את הכפר הקטן אל גדות האגם. זוגג עשה את שעשו הזוגים למיניהם לאורך מאות אלפי שנים: העביר את הלילה בהתגרדות, הפלצות, ניסיון לדוג משהו מבעלי החיים ששחו תחת האגם
אתר ביבוקס הוקם בכדי לאפשר חווית רכישה נוחה ומהירה לקהל חובבי הספרים.
אנו מציעים מגוון ענק של ספרים בקריאה דיגיטלית באפליקציה או במשלוח עד הבית.
